 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני תוהה כיצד פרסמת את התמונות של הברווז של וולט דיסני ושל דודו גבע במאמרך זה. האם הדבר מהווה שימוש הוגן, מכיוון שמדובר במטרות סקירה? שמא חוסה הדבר תחת טיפול הוגן משום שנתת קרדיט ליוצרים? תודה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, השימוש בתמונות דונלד-דאק ומובי-דאק הוא במסגרת שימוש הוגן: "שימוש הוגן ביצירה מותר למטרות כגון אלה: לימוד עצמי, מחקר, ביקורת, סקירה, דיווח עיתונאי, הבאת מובאות, או הוראה ובחינה על ידי מוסד חינוך." כאן המדובר על שימוש למטרת סקירה. הדרך הנכונה לנתח את הוגנות השימוש היא עפ"י ארבעת תנאיי הוגנות השימוש: (1) מטרת השימוש ואופיו – כתבה העוסקת בחוקי זכות יוצרים תוך הבאת דוגמאות רלוונטיות. (2) אופי היצירה שבה נעשה השימוש – דמות מצויירת שהופיע בהרבה סרטים לאורך 80 שנה. (3) היקף השימוש, מבחינה איכותית וכמותית, ביחס ליצירה בשלמותה – השימוש הוא בפריים בודד מתוך כלל הסרטים של וולט דיסני. (4) השפעת השימוש על ערכה של היצירה ועל השוק הפוטנציאלי שלה – אינו מוריד או חוסיף אגורה שחוקה לערכה של היצירה ואינו רלוונטי לשוק הפוטנציאלי שלה. לכן השימוש ביצירות המוגנות הינו בגדר שימוש הוגן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי כיצד הוכשר השרץ (האוקסימורון) ''קנין רוחני''. מבחינתי זה דומה למי שתובע מאנשים לא לדרוך על הצל ''שלו''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קניין פיזי הוא אולי חלק בלתי-נפרד מהנפש האנושית, וקשה לאדם לדמיין חיים ועולם בלעדיו. אבל חוץ מזה נראה גם שהוא מושג מפתח בקיום חברה מתפקדת; לכן חוקקו חוקים להגן עליו, משיקולי תועלת לכלל. קניין רוחני הוא אולי לא חלק בלתי-נפרד וכו', אבל חשב מי שחשב שיצירת המושג והגנה עליו תביא יותר אושר לפרט ויותר תועלת לחברה. הסיבות הן שונות מסוג לסוג של קניין רוחני - אתה מוזמן להתווכח בנוגע לסוג החביב עליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המילה "קניין" מאד כוללת. אם אני קונה תכנה -היא קניין שלי. אם אני כותב תכנה, רושם אותה כפטנט ומוכר אותה- גם היא קניין שלי. אם אני קונה בית- הוא קניין שלי. אם אני קונה/מקים חברה-גם היא קניין שלי. האם יש הבדל בין הקניינים? לדעתי כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה בדיוק "לרשום פטנט על תוכנה"? מה בדיוק תמכור כשתמכור את התוכנה? זכויות יוצרים? סודות מסחריים? פטנטים? סימנים מסחריים? כל ארבעת הדברים הללו שונים במהותם. הבלבול הזה של "לרשום על תוכנה פטנט" (קרי: לכאורה: לגלות לכל העולם את פרטיה המדויקים בתמורה לזיכיון בלעדי של 20 שנים) מדגים היטב את הבעיה עם המושג הכללי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לנו ויכוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך אפשר להיות בעלים של מוזיקה? המנגינה אינה שייכת לאיש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשמוזיקה מייצרת רווחים מסחריים - כסף, הכסף שייך למישהו, הויכוח הוא למי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויכוח נוסף הוא למי שייך הכסף מהמס על האוויר (אתה נושם?) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מגבשים הסדר חברתי (הסכם, חוק, כלל אתי, כאלה) שבו משייכים את המנגינה לאיש, אז המנגינה שייכת לו. אתה שואל מה המובן של ה"שייכת" הזה? מה שמגדירים בהסדר. לענייננו, מגדירים בחוק שלמחבר המנגינה צריכה להיות שליטה (בפרמטרים כאלה ואחרים) על השימוש בה. זה מאוד מזכיר שייכות במובן המובן מאליו, על חפץ פיזי. לכן המינוח סביר. 1 אני ממחזר, אבל הרשיתי לי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי החוק הנוכחי למחבר המנגינה אין שליטה על השימוש בה1. לכל אחד יש זכות לנגן אותה, להקליט אותה, להשמיע אותה בפומבי, לפני קהל או באמצעי התקשורת. זכותו היחידה של המחבר היא לקבל תגמולים עבור השימוש האמור. ___ 1 למעט הזכות לדחוף אותה למגירה ולגנוז אותה, בטרם הוקלטה או הושמעה פומבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אאז"נ (לפחות לפי החוקים האמריקאיים שאני מכיר יותר, אבל הרי יש סטנדרטיזציה בתחום בין מדינות) הבקשה שאי־אפשר לסרב לה היא לנגן קאברים, ולא את השיר המקורי. לא ברור מהכתבה על מה מדובר פה ועל מה מהשניים מלין שולי רנד. אני מנחש בפראות שפשוט השמיעו את רנד המקורי ושלחו צ'ק לאקו"ם, כי הרי יש להם הסכם קבוע. 2. "לא נכון" זה קצת מוקדם. זה שהוא יכול לדרוש לא אומר שהוא יקבל. 3. אני זוכר במעורפל שיש דבר שנקרא "זכויות מוסריות" שמובחנות מזכויות־יוצרים סתם. האחרונות מתייחסות לזכות לקבלת פיצוי על שימוש ביצירה, או שליטה בה כקניין לכל מטרה, והראשונות למקרים כגון דא. גם את אלה וגם את אלה אפשר להעביר, אגב, אבל ההתייחסות החוקית יכולה להיות שונה. הכי טוב אם יונתן קלינגר יכתוב איזה פוסט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכויות יוצרים מובחנות לשני סוגים: זכויות כלכליות (שהן הזכויות בהן עוסקים בדרך כלל) וזכויות מוסריות. המוסריות והכלכליות, שתיהן זכויות יוצרים לכל דבר. לגבי הזכויות המוסריות, אי אפשר להעביר אותן בהיקף שזהה להיקף בו ניתן להעביר זכויות כלכליות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה. תודה. אם־כי חתמתי על חוזה עבודה עם סעיף שאומר במפורש שאני מעביר את הזכויות המוסריות על היצירה שלי למעסיק. זה היה נראה לי סביר כבר אז... למרות שמצחיק: אילו זכויות מוסריות כבר יכולות להיות למתכנת? אולי זה כמו טל, שלא רוצה שיראו את הקוד שלו כי הוא חושב שהוא לא מספיק טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, זה שסעיף מופיע בחוזה לא הופך אותו בהכרח לסעיף חוקי או ניתן לאכיפה. סעיפים 45-46 לחוק זכות יוצרים מתייחסים לזכות מוסרית: 45. (א) ליוצר של יצירה אמנותית, יצירה דרמטית, יצירה מוסיקלית או יצירה ספרותית, למעט תוכנת מחשב, שיש בה זכות יוצרים, תהיה ביחס ליצירתו זכות מוסרית, למשך תקופת זכות היוצרים באותה יצירה. (ב) הזכות המוסרית היא אישית ואינה ניתנת להעברה, והיא תעמוד ליוצר אף אם אין לו ביצירה זכות יוצרים או אם העביר את זכות היוצרים ביצירה, כולה או חלקה, לאחר. 46. זכות מוסרית ביחס ליצירה היא זכות היוצר – (1) כי שמו ייקרא על יצירתו בהיקף ובמידה הראויים בנסיבות העניין; (2) כי לא יוטל פגם ביצירתו ולא ייעשה בה סילוף או שינוי צורה אחר, וכן כי לא תיעשה פעולה פוגענית ביחס לאותה יצירה, והכל אם יש באילו מהם כדי לפגוע בכבודו או בשמו של היוצר. (סעיפים 50-51 מתייחסים להפרת זכות מוסרית) למרות זאת, במקרה שלך מדובר ב"יצירה" (ותוכנת מחשב היא יצירה לפי החוק הזה) שיצרת במסגרת עבודה, ואז חל סעיף 34: "מעביד הוא הבעלים הראשון של זכות היוצרים ביצירה שנוצרה על ידי עובדו לצורך עבודתו ובמהלכה, אלא אם כן הוסכם אחרת." לגבי היחס בין סעיף 34 לבין סעיף 45 אין לי תשובה בשלוף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, מה דינה היום של דרישת חברה בעבר של יונה וולך שלא להשמיעע יותר חלק משיריה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו ב'מת. אולי הוא יבוא אלי הביתה ויחרים לי את הדיסק של בציר טוב? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא יעשה את זה. דיון 2369 תגובה 313795 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא מומחה לחוק הזה, אבל זכור לי שאנני לנוקס לא אישרה למכשפות להוציא באלבום את הקאבר שלהן ל-Sweet Dreams (are made of this), ועל כן הוא הוקלט רק כחלק מאלבום הופעה חיה (מאוחר יותר), ולא שוחרר בגרסת הסטודיו. אז כנראה שיש איזו מגבלה מסויימת על שימוש-בלא-רשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לתיאודור אור דעה מעט שונה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שלתיאודור אור דעה מעט שונה,אבל לא ניתן ללמוד עליה מהקישור שהבאת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טענת שלמחבר של מנגינה אין שליטה על השימוש בה. והנה, פסק בוררות עדכני קובע שיש למחבר מנגינה זכות ויכולת למנוע שימוש במנגינה שלו. אשמח לקבל הסבר מדוע לא השתכנעת שטעית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>אם מגבשים הסדר חברתי שבו משייכים את המנגינה לאיש, אז המנגינה שייכת לו. לא מסכים. המנגינה אולי "משויכת" לו. מנגינה טבעה שאינה יכולה להיות שייכת למישהו. > אתה שואל מה המובן של ה"שייכת" הזה? כן. >מה שמגדירים בהסדר. מה שמגדירים בהסדר זה ההסדר ולא משמעותו. >זה מאוד מזכיר שייכות במובן המובן מאליו, על חפץ פיזי. בכלל לא. זה מנסה להראות דומה אבל לא מצליח. אפילו ההסדר עצמו קובע שוני מהותי בין קנין על עצמים לבין "קנין" על מופשטים בכך שאת השני הגביל בזמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולי זה לא נראה טבעי שאנשים מדברים עם עצמם באמצע הרחוב. לחילופין: מה טבעי בכך שירדן לא מרשה לאחרים להכנס לביתו? אתה יכול לפרט קצת למה זה לא נראה לך טבעי? בעיה לדוגמה: מה קורה כאשר מערבבים שתי מנגינות? תגובה 562646 שבהמשך הדיון רומזת לשיר שהלחין מתי כספי אך מן הסתם משלב שני לחנים מאת המלחין הידוע מר י. עממי. למזלנו זכויות יוצרים אינן נצחיות ולכן מתי כספי לא היה צריך לחפש את עממי (או יורשיו) או לנסות לחקות את סגנונו בלי לחשוש מהפרה אפשרית של זכויות יוצרים בשל העתקה (הוא הרי שמע קודם מנגינות דומות של עממי). אבל זה רומז שיש משהו מגביל בבעלות על המנגינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על הטבע של המנגינה, לא מה נראה לי טבעי. הטבע של המנגינה הוא שאתה לא יכול למנוע ממני לנגן אותה לעצמי בראש. הי, אפילו אני לא יכול למנוע ממנה להתנגן לי בראש! אני טוען שקיום ההסדר החברתי שמעניק זכויות ליוצרים אין לו ולא כלום עם קנין. רוצה החברה לתגמל יוצרים ולמנוע מאחרים להעתיק את יצירתם ללא תמורה, סבבה (לא הדבר הנכון לדעתי אבל מי אני שאקבע). לקרוא לזה קנין זה יותר ממוגזם. ותשאל מה אכפת לי איך זה נקרא? התשובה היא בספין. כאשר משייכים את זכויות היוצרים לקטגוריה כל כך מושרשת כמו הקנין, זה ספין שמטשטש את המהות הזמנית והשרירותית של ההסדר החברתי הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכן להצטרף אליך למאבקך המילונאי נגד השימוש ב"קניין" עבור זה, אבל "שייכות" נראה לי שימוש סביר. כמו שהיה "שיוך קו הטלפון לחברה X". תציע מילה אחרת להסדר החברתי, אולי אשתכנע ואצטרף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיוך ושייכות לא חד המה. אם משהו שייך לי הריהו קנייני. אם משהו משויך אלי דווקא אינו שייך לי כלל אלא קושר אלי בהחלטה חיצונית לי (כאותו מספר טלפון ששויך אלי- אין לי בעלות על הקומבינציה של הספרות אלא שהיא קושרה אלי). זהו אותו הסדר חברתי שדיברת עליו. אבל כפי שיש לי בעיה עם המושג יש לי בעיה עם ההסדר החברתי עצמו, שאותו מנסים לכבס במילים. אני בדעה שאמנות וזכויות קנין לא הולך ביחד. כמובן שיש לזה הבטים בעיתיים אבל אני חושב שהם פתירים במסגרת סימנים מסחריים (למשל- צליל האתחול של ווינדוס 95). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם תמונות? האם הטבע של התמונה הוא שאתה לא יכול למנוע ממני להחזיק העתק שלה? אתה יכול לדמות לעצמך את התמונה בראש, ואיש לא יעלה על דעתו לאסור זאת עלייך (אפילו בהנחה, המעט מופרכת, שזה אפשרי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם כאן יש בעיה- השימוש בתמונותיו של איינשטיין למשל. חוקי הקניין נמתחים רחוק מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא שואלת על מקרי הקיצון אלא על העקרון עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניקח לדוגמה את הלוגו של האייל: כדי לראות אותה במחשבי, הייתי צריך להוריד אותה לדפדפני. יש עותק שלה במטמון של הדפדפן שלי. כדי שזה יעבוד ללא סיבוכים מיותרים, אין בעיה גם להוריד אותה ישירות דרך הקישור האמור (עשיתי את זה עכשיו). אני מניח שלמישהו יש זכויות יוצרים על התמונה. לא ברור לי למי (למערכת האייל? לטל? למיץ? לנועה? למישהו אחר?) בכל מקרה, סביר להניח שאם אני אשתמש בה בברכת יום הולדת, זו תהיה הפרת זכויות יוצרים. אז כן. הטבע של תמונה, במקרים רבים, הוא שאף אחד לא יכול למנוע ממני להחזיק עותק שלה. או ליתר דיוק: אפשר, אבל אז החיים הרבה יותר מסובכים (לכולם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם זו תמונה שציירתי והיא תלויה אצלי על הקיר? תמונה שצילמתי ואני זו שמחזיקה את הפילם ברשותי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא שואל על מקרי קיצון אלא על העיקרון עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה קיצוני בתמונה? היא פחות יצירה אם היא על קנבס מאשר מורכבת מפיקסלים? ההתפתחות של יצירות דיגיטליות היא חדשה - לא מפתיע שדיני זכויות היוצרים (והמשפט באופן כללי) מתקשים להתמודד איתה בצורה אפקטיבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם התמונה לא פורסמה בשום מקום, אין בעיה באכיפת זכויות היוצרים הקשורות אליה. גם תמונה אנלוגית אפשר לצלם במצלמה. וכן, הטענה היא שקלות ההעתקה הדיגיטלית והמחיר האפסי של העותק משנים כאן בצורה מהותית את המצב ומצריכים שינוי בחקיקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בטח פורסמה. בתערוכה בגלריה מקומית. הטענה שלך אולי היא שקלות ההעתקה הדיגיטלית משנים את המצב, הטענה שעניתי לה הייתה שדיני זכויות היוצרים באופן כללי לא רלוונטים ולא היו רלוונטים (אלא אם לא הבנתי נכון את הטענה המקורית שהגבתי לה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מותר לי לבקר בתערוכה שלך, לצלם את היצירה במצלמה ולפרסם את התמונות באינטרנט ללא מגבלות זכויות יוצרים? (אני מוותר על שלי) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. צילום של יצירה מוגנת יכול להחשב כהעתקה1 או כיצירת יצירה נגזרת2 (תלוי באופי צילום היצירה), והעלאת הצילום לרשת היא "העמדה לרשות הציבור"3 - שלושתן פעולות שהן הזכות הבלעדית של בעל הזכויות ביצירה (כפי שקבוע בסעיף 11). 1 סעיף 12 לחוק זכות יוצרים 2 סעיף 16 לחוק 3 סעיף 15 לחוק |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשמטה לי השורה האחרונה: הסתייגות - הכל נכון אלא אם הצילום והעלאה לרשת זוכים להגנות שקבועות בחוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי את הערך בויקי ולא הבנתי האם לחן הוא יצירה מוגנת. הרי ההגנה היא לא על רעיון אלא על צורת ביטוי (פחחח) ואם צורת הביטוי מוגבלת אז אין הגנה. לכן לחן לא היה אמור לקבל הגנה, לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אי אפשר למנוע? http://www.uvvu.com/ | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אותו דבר. יכולה להיות לך בעלות על הדפסה מסוימת של התמונה (קנין רגיל על הנייר והדיו), אך לא על הדמות המופיעה בה. הדמות, כפי ששמה מרמז, היא היטל מחשבתי. היא מופיעה בדמיוננו ולא על הנייר. איך ניתן לרכוש זכויות בדמות כזו? (סימן מסחרי הוא יוצא הדופן). אותו דבר במוזיקה- בעלות על אמצעי האחסון של ההעתק אינה בעלות על סידור התווים המסוים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, לא ברור לי כלל שמושג הקנין בעצמים מוחשיים הוא דבר ברור ומוגדר. למעשה, הדבר היחיד המשותף בין כל סוגי הקנין בעצמים מוחשיים הוא שאתה יכול להעביר את זכות הקנין הזו למישהו אחר. יש עצמים מוחשיים שהקנין מאפשר לך לעשות בהם כל מה שתרצה, כולל להשמיד אותם, ויש כאלה שלא. יש כאלה שאתה יכול לקחת אתך לאן שמתחשק לך, וכאלה שבהם הדבר אסור עליך. יש כאלה שבהם אתה יכול למנוע לחלוטין שמוש של מי שמתחשק לך, וכאלה שלא. לגבי כולם יש אפשרות לחברה להחליט להפקיע אותם לזמן מוגבל או קבוע. בקיצור, הקנין ''הטבעי'' גם הוא הסדר חברתי שגבולותיו נקבעים על ידי החברה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחשוב על שבט דוב המערות. אחד מייצר סכינים. הוא מיצר גם סכין אחת עבורך וזו הסכין ''שלך''. זה קנין ''טבעי''. אני מניח שבעלות על נדל''ן זה פחות טבעי (שאל את האינדיאנים), יותר קל לקרוא לזה זכויות שימוש בקרקע. אני מתאר לעצמי שגם לשימפנזים יש איזה מושג בסיסי של קנין. זה בטח גם קשור למונוגמיה (בעלי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם בן השבט מצא סכין ביער, היא שלו? ואם הוא לקח בעורמה, או בחוזק יד, סכין שהיה של בן שבט אחר, היא שלו? ההכרעה בעניינים האלה בכלל לא "טבעית" - יש בה הרבה מן המוסכמה החברתית ומן הכוח הגולמי. עם "קניין רוחני" קשה יותר לקלף סברס, אבל מקורות הסמכות שלו זהים - מוסכמה חברתית והעוצמה לכפות אותה. אין באמור משום סתירה לכך ש"קניין" הוא מושג מולד, בקרב כל בעלי החיים הטריטוריאליים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
>אם בן השבט מצא סכין ביער, היא שלו? >ואם הוא לקח בעורמה, או בחוזק יד, סכין שהיה של בן שבט אחר, היא שלו? אתה שואל אותי? תענה בעצמך. זה לא משנה. על עצמים יכולה להיות בעלות, ונתווכח אחר כך של מי היא. אבל טבעו של המתקרא "קניין רוחני" לא מאפשר כלל בעלות עליו וכל הענין הוא לא מוסכמה חברתית אלא פיקציה שנכפתה על הצרכנים על ידי תאגידים שסוחרים במוזיקה וסרטים. האינטרנט הוא בבחינת "כשיש גלים רואים מי לא לבש בגד ים" שחשף את קלונם ברבים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אני שואלת אותך. נתת את הסכין כדוגמה לעצם שהבעלות עליו טבעית ומובנת מאליה. הראתי לך כמה דוגמאות שבהן הבעלות איננה ברורה מאליה, והיא תלויה בחוקים החברתיים הרלוונטיים. שאל כל מרקסיסט, והוא יספר לך שגם הבעלות על אמצעי יצור (משחזת סכינים, למשל) היא פיקציה שנכפתה על הפועלים על ידי בעלי ההון. באמצעים טכנולוגיים מתאימים, ובאכיפה דרקונית של מפיריהם, ניתן לאפשר ''בעלות'' על קניין רוחני (דיברו למשל על הצפנת התקשורת בין נגן הסרטים לבין המסך, כך שרק מסכים מורשים, ולא אמצעי הקלטה, יוכלו להקרין סרט מסוים). הנימוק ''זו פיקציה'' אינו מחזיק מים כיוון שכל קניין הוא ''פיקציה חברתית'' כזו או אחרת - עליך להראות כיצד הפיקציה הזו בלתי צודקת או מזיקה לחברה כדי לשכנע בגנותה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני באמת צריך לחזור על זה ש"האמצעים הטכנולוגיים המתאימים" צריכים לכלול שבב אכיפה במוח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמאות שהבאת הן כאלה שלא ברור בהן של מי הבעלות, אבל ברור כשמש שישנה בעלות. אני לא אשאל מרקסיסט כי הקומוניזם ניסה לפעול נגד הטבע האנושי. באמצעים טכנולוגיים מתאימים ובאכיפה ניתן לאפשר ניצול זכויות בקניין רוחני. אין שום אמצעי טכנולוגי שיכול לאפשר בעלות על מנגינה או דמות. נניח ואני ארכוש בעלות על הצורה 'מתומן שווה צלעות' ואדרוש תמלוגים על כל שלטי עצור. שלטי עצור זו רק התחלה, אני אשלח צוותי בדיקה לגני ילדים לבדוק אם הגננות עושות שימוש לא מורשה בצורה "שלי". אולי אנחנו לא מבינים קניין אותו דבר? אם רכשתי בגד או שמפו מה הפיקציה בבעלות שלי עליהם? אני לא חושב שאני צריך לשכנע שהפיקציה היא בלתי צודקת. פשוט לא ניתן להיות בעלים של הצורה מתומן שווה צלעות (או גרוע מכך- עיגול). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיני הקניין הרוחני לא מקנים הגנה על מתומן שווה צלעות, לא על עיגול ולא על מעוין. צורות גיאומטריות (ככאלה), בדומה לצבעים - לא נחשבים ליצירה (וגם לא לפטנט, מדגם או סימן מסחר). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונניח לרגע שהחוק כן היה מעניק הגנה לממציא המתומן שווה הצלעות, האם זה לא היה מגוחך? ואני שואל מה ההבדל (לא החוקי אלא המהותי) בין המתומן לבין כל מופשט אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל הוא לא. בשום מקום. כי דיני הקניין הרוחני, על אף הבעיות בהם, הם לא איש הקש המגוחך שאתה מתווכח איתו. ההבדל בין מתומן הוא שמתומן הוא צורה שקיימת. הוא לא יצירה שיש לה אבא ואמא. אפשר למצוא מתומנים בטבע, אפשר למצוא מתומנים בציורים של האדם הקדמון, אפשר למצוא את הצורה בכל מיני אופנים - רישום מתומן לא כרוך ביצירתיות ובמקוריות. מתי מתומן כן יזכה להגנה? אם תצייר אותו בצורה מסוימת, בצבע מסוים, תמלא את הפנים שלו בעיטורים או טקסט - אז תוכל להגיש שהמכלול זוכה להגנה. לא הקונטור שמורכב משמונה קווים ישירים המחוברים זה לזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניות דעתי, אם מישהו ישקיע מספיק עבודה, הוא יוכל להפוך את המתומן לסימן מסחרי (בהקשר מסוים). וזה לא קשור ליצירתיות או למקוריות. (וכן, המושג ''קניין רוחני'' מתיימר לכרוך יחדיו מושגים שונים מאוד) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתומן בגודל, צבע, הקשר, דוגמא מסוימים וכיוצא באלה - אפשר יהיה לרשום אותו כסימן מסחר, כי אז כבר לא מדובר על הצורה הגיאומטרית בלבד. מתומן *ככזה* - לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי הצורך בצבע וגודל. ב"מתומן" התכוונתי למתומן משוכלל, כך שהצורה מוגדרת היטב. ניקח את http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A... (הלוגו של קופ"ח כללית1). גם ללא הכתובת והצבעים ברור לי אישית הקשר בין הסמל לחברה. אם הסמל הזה יופיע באיו קריקטורה שקשורה למערכת הבריאות, הכוונה תהיה לי ברורה. 1 לא עובד בתוך "קישור". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלוגו של כללית הוא לא ''מתומן משוכלל'' גרידא. מדובר בסמל בעל פרופורציות, צבעים, רווח (בין החלק העליון לתחתון) והקשר מוגדרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא שאלתי על מה החוק מגן ועל מה לא. נסיתי להראות על ידי הקצנה שכל הגנה על זכויות במופשט היא מוזרה. נניח (רק לרגע, בסדר?) שיש לי זכויות על מתומן משוכלל שהקפו לבן ופנימו אדום, עוד מלפני שהמציאו את שלט ה"עצור". אני שואל מה ההבדל בין זכות כזו לבין זכות על סידור של מספר תווים בסדר מסוים. או נגיד שאני לוקח את הטא טא טא טאם המפורסם מהחמישית של בטהובן ומזיז את הטאם האחרון בטון אחד למטה. האם אני יכול לרשום את זה על שמי? אז אני יכול להתחיל לרשום קטעים מוזיקליים על שמי באלפיהם כמו דומיינים באינטרנט, ולתבוע את מי שמשתמש בהם כי הייתי קודם. כמובן שכל זה שטות גמורה, אבל אני טוען שזו שטות משום שמלכתחילה לא יכולות להיות זכויות במופשט (למעט סימן מסחרי שאפילו אני רואה בנחיצותו למניעת הטעיה של הצרכן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל מדובר כאן על סימן1 מסחרי. סימן כזה הוא בפירוש מוסכמה חברתית שנועדה בבסיסה למנוע הטעיה. אם אני רואה נעל עם פסים מסוימים, טבעי שאחשוב שהנעל היא של אדידס, ואקשר את זה לאיכויות מסוימות. אני לא רוצה שכל יצרן סיני ייצר נעליים גרועות שייראו אותו דבר אבל יגרמו לי לחשוב שמדובר על נעלי אדידס משובחות. המוסכמה החברתית שלנו היא שסמל מסויים שמופיע על נעל הוא רמז לגיטימי לכך שהנעל היא של אדידס. אבל אותו הסמל על עמוד ברחוב לא יהיה בהכרח עם אותה המשמעות. דומיין באינטרנט הוא דוגמה נוספת לשם שמזהה ישות, ולכן גם הוא סוג של סימן מסחרי. גם צליל יכול להיות סימן מסחרי. חברה יכולה לנסות להשקיע בקישור אותה וואריציה על הקטע של בטהובן עם מוצר אחד או יותר שלה. אם הזיהוי הזה קיים, זה נראה לגיטימי לקבע אותו. אבל סימן מסחרי אינו זכויות יוצרים. הוא לא קשור לחדשנות. המותג יכול להיות מושג או סמל קיים שקיבל משמעות חדשה. הוא לא תמורה על יצירה חדשה. הוא גם יכול לעמוד מחדש למבחן בכל רגע (אם הציבור כבר לא מזהה את הפסים על הנעל עם אדידס, זה לא מוצדק להמשיך לתת לה את הסמל הזה), והוא נצחי. כאמור: המושג "קנין רוחני" מנסה לכרוך ביחד מושגים ושנים לחלוטין. אני מבין את הביקורת שלך על זכויות היוצרים. היא לא נראית לי תקפה לגבי סימנים מסחריים. 1 לא בהכרח סימן. אני לא זוכר בדיוק את המינוחים המדויקים לכל הסוגים, וכמובן כל אחד מהם יכול להיות רשום או שלא. אבל זה לא מהותי לטיעון העקרוני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התווכחתי עם סימן מסחרי. זה הקנין הרוחני היחיד שאני מבין אותו (כי הוא בעליל לא קנין ולא רוחני), והוצאתי אותו מהכלל. כן התווכחתי עם הבעלות על מופשט בכלל, וזכויות יוצרים בפרט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא מדובר על סימן מסחרי, לא ברור לי איך יכולה להיות ''בעלות על מתומן'' או משהו קרוב לזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל, תגובה 570978. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שעיקרה, אם הבנתי נכון, הוא : יש קנין רוחני שהחוק מגן עליו בזכויות יוצרים כי הוא ראשוני ויצירתי, ויש דגמים שהם נחלת הכלל. אם אתה מסכים שאי אפשר לקבל בעלות על צורת המתומן, איך אתה מוכן לקבל בעלות על כל צורה אחרת, ראשונית ויצירתית ככל שתהיה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו שאני, בניגוד אלייך, לא מאמינה בטיעוני מדרון חלקלק, ובהחלט חושבת שייתכן שפעולות יהיו סבירות במצבים כלשהם, ויהיו בלתי סבירות (או מוזרות) במצבים אחרים. אתה כולל במסגרת אחת את כל הניואנסים של הקניין הרוחני, וטוען שהם מגוחכים. אני טוענת שעל קניין מופשט מסוגים שונים יש הגנות שונות, ואיזונים שונים (חלקם הגיוניים ומוצדקים יותר בעיני, חלקם פחות) והתעלמות מהשוני הזה באמת מביאה לדוגמאות שנראות אידיוטיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מתווכח עם החוק. אני מתווכח עם הנחת היסוד שניתן לרכוש בעלות על מופשט ולכן להצדיק את ההגנות עליו. מנגינה, דמות, או צרוף לשוני- טבעם הוא ויראלי במרחבי ההכרה האנושית. הנסיון לגדר אותם הוא מלאכותי ולא יעיל. העקרון שעומד בבסיס ההגנה על זכויות יוצרים הוא שאם מישהו השקיע ממרצו וזמנו ליצור משהו זה לא מוסרי ליטול את פרי מאמציו מבלי שתהיה לו תמורה. זה נשען על הקנין המוחשי (יצרתי קישוט לשיער ולא יפה לקחת לי אותו ללא תמורה) אבל מעביר אותו למישור שאין לו בו שום אחיזה (יצרתי מנגינה ולא יפה לשרוק אותה ללא תמורה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בדיוק. אם השקעתי מאמץ והקלדתי מחזה של שייקספיר על מכונת כתיבה אני לא מקבל זכויות יוצרים על התוצר. זכויות יוצרים אינן תגמול אוטומטי למאמץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא דייקתי. השתמשתי בפעולה ''ליצור'', כדי להקביל בין יצור קישוט השיער ליצירת המנגינה. כמובן שליצור ולייצר הן שתי פעולות שונות מהותית, אבל על זה בדיוק אני מלין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא אמרתי שאתה מתווכח עם החוק, אבל אני גם לא התייחסתי לחוק (ככזה) אלא לרעיון לפיו ראוי להגן גם על מה שאינו מוחשי, וראוי שההגנה הזו תתבטא בדרכים שונות.. (שוב אתה נותן דוגמאות קיצוניות שלא משקפות את המציאות. אם אתה הולך ברחוב ושורק להנאתך שיר של מאיר בנאי, אף אחד לא יטען כנגדך שום דבר, אפילו אם תיאורטית ניתן לראות בזה "ביצוע".1 אבל מדוגמאות קיצון אי אפשר להשליך על הרעיון עצמו) 1 רק למען הסר ספק, *כמובן* שבמקרה כזה חלות ההגנות בחוק, כך שגם מבחינה חוקית יבשה אין מניעה לשרוק מנגינות ברחוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, מוטב שתסבירי לי מדוע ראוי להגן על אותם דברים שהחוק כן מגן עליהם. הכוונה שתציגי עמדה נגדית לעמדה שלי שטוענת שכל יצירה, מרגע שניתן לה פומבי, היא נחלת הכלל כי היא הופכת להיות חלק מגוף הידע והתרבות האנושיים. הנה דוגמה לא קיצונית- מדוע היה צריך לחכות לסוף שנת 2004 כדי לפרסם בלי חשש שירים של ביאליק (שרק אז עברו לרשות הציבור עם תפוגת זכויות היוצרים עליהם). ביאליק, פר כריסט סייק! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילא ביאליק. את ביאליק כל מיני אנשים טרחו לשמור. אבל מה לגבי כל הסופרים האזוטריים שאף אחד (חוץ מאלי אשד) לא טרח לשמור? אם אני אגלה אצל מישהו ספר שמוצא חן בעיני, האם אני יכול לפרסמו? ר' גם Abandonware [Wikipedia]. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שלאורך הדיון הזה1 הסברתי (או שאחרים הסבירו, עם הרבה מהדברים שנכתבו אני מסכימה) למה ראוי להגן על "דברים" מופשטים. אתה לא צריך לשכנע אותי שהגנה על יצירה במשך 70 שנה ממות היוצר היא הגנה שנמשכת זמן ארוך מדי. אני גם חושבת שהיא נמשכת זמן ארוך מדי.2 זה לא אומר שהרעיון ככללותו שגוי בעיני. 1 או אולי המקביל לו? 2 נדמה לי שהאשם בלוביסטים של דיסני. או לפחות - כך השמועות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שהתכלית של "70 שנה ממות היוצר" היא למנוע מצב בו לפלוני יש אינטרס להקדים את מותו של יוצר מסויים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסבר היחיד שניתן להגנה הקיימת, ככל שראיתי, הוא הסבר מסחרי. האם לכך התכוונת? שטובת הכלל נשכרת מכך שיוצרים מקבלים זכויות על יצירתם משום שזה מתמרץ אותם ליצור? אני מתווכח עם ההנחה הזו. לא ראיתי שיש לה סימוכין כלשהם. השאיפה שלי היא שאמנות ומסחר יהיו רחוקים זה מזו ככל שניתן כדי שהאמנות לא תתמסחר. אם התמריץ הכספי הוא שמניע את האומן ליצור מן הסתם הוא יבחר ליצור מה שיתן לו תמריץ גדול יותר, ומה זה אם לא התמסחרות של האמנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל קניין רוחני הוא אמנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במובן הזה נראה לי שיש הבדל בין המטרות המוצהרות של פטנטים ושל זכויות יוצרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, ולכן קשה לדבר על ''קניין רוחני'' אחד. אבל גם זכויות יוצרים לא מגנות רק על אמנויות (ולכן לא קוראים להם ''זכויות אמנים''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ניסיתי להפריד בין הדברים שעליהם זכויות יוצרים מגנות בפועל לבין מה שהן היו אמורות להגן, למיטב הבנתי (הצידוק ה''מוסרי'' שלהן). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בטוחה אם הבנתי. ספר בישול, או ספר ללימוד קריאה בדרך כלל לא ייחשבו כיצירת אמנות, ובכל זאת מוגנים על ידי זכויות היוצרים. אתה לא חושב שזה מוצדק? באיזו דרך היית מגן על ספרים מהסוג הזה? (בהנחה שאתה חושב שאכן צריך להגן עליהם) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מטרתנו היא לקדם את התרבות: האם באמת יש לחברה צורך בספרי בישול להפצת מתכונים? כלומר: אני מקבל את "זמינותם של מתכונים" כמטרה לצורך העניין, אבל לא ברור לי האם זכויות היוצרים תורמות מספיק לקידום המטרה הזו. בנוגע לספרי לימוד: יש לי הרגשה שהמצב די דומה לתוכנה: יש מקורות מימון חלופיים לכתיבת ספרי לימוד גם ללא זכויות יוצרים. בייחוד אם צריכים לחשוב על עלות התחזוקה שלהם (שתהיה יותר משמעותית ככל שנשתמש פחות בספרי נייר: יעלה הרבה פחות להפיק מהדורה מעודכנת, ולכן יהיה ביקוש לעדכוני גרסאות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוחה אם אתה ואני מבינים את זכויות היוצרים באותה הדרך (ואגב, גם תוכנה מוגנת על ידי אותם דינים). אתה מוזמן להחליף את דוגמת ספר הבישול והלימוד בספר אחר שהוא לא ''אמנותי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה לא לא ברור, הרי שזו גם דעתי לגבי תוכנה. דעתי היא שזכויות יוצרים הן ויתור חלקי של החברה על זכויותיה כדי לקדם מטרות מסויימות. אם אפשר לקדם אותן גם ללא ויתור על אותן הזכויות: למה לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך היית מקדם את המטרות האלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שוב צריך לחזור על תוכנה חופשית [ויקיפדיה]? ספר הלימוד ייכתב בתקציב משרד החינוך. או בתקציב של מוסדות הלימוד. ר' Open educational resources [Wikipedia]. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם זה ספר ללימוד משהו שהוא לא חלק מתוכנית הלימודים הפורמלית? ספר ללימוד ציור קומיקס, למשל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו שרוצה ללמוד את זה היה כותב כדי לעזור לו ללמוד. התנאי הבסיסי לכך: הורדת עלות הכתיבה. או ליתר דיוק: הורדת עלות הפקת המסמכים. כתיבה לוקחת זמן. כך גם הגהה וכך גם עריכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרט מעניין שבו נתקלתי היום: (מבחינת המוטיבציה לכתיבה ומבחינת העלויות. וכן, מדובר על אנקדוטה, ולא על סטטיסטיקה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה יש לעדכן ספרי לימוד באופן שוטף (להוציא קורסים מתקדמים בתחומי הטכנולוגיה והמדע)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לספרי הדרכה בתחום התוכנה יש אורך חיים קצר יחסית. וגם זה למרות שהם ספרים, ועולה כסף להדפיס ספרים. וחוץ מזה, סמוך על משרד החינוך שימציא מחדש את תכנית הלימודים כל כמה שנים. אחת ההתנגדויות כיום לתכניות לימוד חדשות היא הצורך להחליף ספרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתחום התוכנה כבר עכשיו לא משתמשים הרבה בספרים מודפסים (אבל להכין מהדורה חדשה של ספר רציני עולה הרבה, לא בגלל תהליך ההדפסה אלא כי לנסח באופן ברור ומדויק, לתת דוגמאות נכונות, לסדר, לעמד ולהגיה זה עסק יקר). לגבי תכניות לימוד חדשות - אני רוצה מאד שמשרד החנוך יימנע משינויים תכופים בתכניות הלימוד, ואם היה אפשר הייתי דורש שראשיו ידפיסו בעצמם במכונת כתיבה כל תכנית לימוד חדשה רק כדי להוציא להם את החשק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כדי לחדד תגידי לי את עמדתך בקשר עם קנין רוחני שהוא אמנות ואני אגיד לך את עמדתי לגבי זכויות יוצרים ביצירות שאינן אומנות - ספר לימוד דוגמה טובה בעיני. בעניין ספרי לימוד ניתן להבין את ההגנה שהחוק נותן מטעמים מסחריים. מי שהשקיע בהכנת ספר הלימוד ומעוניין למכור אותו ברווח יתבאס קשות אם מישהו אחר ימכור העתקים של אותו הספר בלי רשות, וזכאי להגנה. אבל דעתי שהגנה זו ראוי שתהיה מוגבלת להפרה מסחרית בלבד, היינו- סטודנט שמעתיק ספר לימוד מחברו לשימושו הפרטי אינו מפר זכויות של איש. אני חושב שזה איזון ראוי בין הגנה מסחרית לבין חופש הפרט. אם מישהו מעלה את ספר הלימוד לאתר אינטרנט ? אני בדעה שצריך להיות מותר. ההגנה היא הגנה מסחרית על המוצר "ספר לימוד" ולא על הרעיונות שהוא מכיל. בעיני להפיץ רעיון ולבקש עליו תמורה הוא לאכול עוגה ולהשאיר אותה שלמה. אני תומך בגישתה של חברת קוקה קולה שבוחרת פשוט לא להפיץ את הרעיון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סטודנט שמעתיק ספר לשימוש הפרטי לא ירכוש אותו בכסף מלא. למה זו לא שאלה מסחרית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל בין שימוש עצמי לשימוש מסחרי לא ברור? אם הסטודנט בחר להעתיק את הספר ולא לקנות אותו זו בחירה כלכלית של הסטודנט אך אין לה מבחינתו משמעות מסחרית. כמובן שאם הרבה סטודנטים יבחרו להעתיק במקום לקנות תהיה לזה משמעות מסחרית עבור ההוצאה לאור. עדיין לא תהיה לזה משמעות מסרית עבור כל אחד מהסטודנטים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכויות יוצרים לא מגינות על רעיונות אלא על הביטוי שלהם. מותר לי לכתוב ספר לימוד שמתבסס על רעיונותיו של ספר אחר, כל עוד הוא לא מתבסס עליו ישירות. יש לי הרגשה שאתה כותב את זה על פטנטים, אשר אכן חלים על רעיונות (אם יש לי פטנט על "לימוד אנגלית לפי טכניקת היימליך" (ונניח לצורך הדיון שאפשר לקבל על זה פטנט ושהפטנט הזה הוא אכן טוב וכו': לא על זה אני רוצה לדון), הרי שכל מי שרוצה ללמד אנגלית לפי שיטת היימליך משתמש בפטנט שלי וחייב לקבל ממני רשות. סוד מסחרי הוא ההפך של הפטנט (פטנט = "גילוי"). יש לחברה עניין שמדענים יפרסמו את תגליותיהם ולא ישמרו אותם בכספות. תחשוב איך הייתה נראית תעשיית התרופות אם כולה הייתה מבוססת על סודות מסחריים ולא היית יכול לבדוק בעצמך (אתה, עיתון מסוים, משרד הבריאות) האם התרופה Dihydrogen monoxide אכן מכילה את החומר הפעיל שאמור להיות בה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא מגינים על רעיון מדוע מגינים על מנגינה? מנגינה היא כמו פטנט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גישתך הכללית היא פשטנית ונאיבית, ובשל כך במקרים רבים שגוייה. אין בכך כל פשע, ולא מוציאים על כך להורג או מענישים בעונשי גוף, אבל זה הופך את הוויכוח אתך קשה. הנקודה הראשונה בה גישתך הנאיבית מקשה היא הקביעה ש"מושג הקניין, ברגע שהוא מוכל על עצמים חומריים הוא פשוט וטבעי". כשמישהו הביא לך דברים שאמר למשל מרקס, ניפנפת זאת בלי התייחסות רצינית, "כי הקומוניזם מנוגד לטבע האדם". הנה מבזק חדשות: גם הציביליזציה "מנוגדת לטבע האדם", ונושא הקניין כולו אינו "טבעי". למשל: בתרבות שלנו, אנחנו מקבלים כמובן מאליו שקיימת זכות קניין על קרקע ("נכסי דלא ניידי"). תרבויות שלמות רואות זאת כאבסורד מוחלט - הארץ לא שייכת לאדם, האדם שייך לארץ. מה דינו של ממצא ארכאולוגי שחפרתי והוצאתי מן האדמה בעצמי? האם הוא קנייני כי אני חפרתי במו ידי? (משה דיין ישמח לשמוע זאת, שימחה תת-קרקעית). מה דינו של חפץ שייצרתי בעצמי מחומרי גלם שאספתי ברשות הכלל? מה דינו של חפץ שמישהו איבד ומישהו אחר מצא? מה קורה כששניים אוחזין בטלית? מה דינו של אוצר טבוע שאמודאי שלה? אם הספינה טבעה לפני אלף שנה? לפני שלוש מאות שנים? לפני חמישים שנה? ומה אם הספינה טבעה בשבוע שעבר? אחרי שתבין שנושא הקניין כולו אינו "טבעי" ואינו "מובן מאליו", יהיה לך קל יותר להבין שההבדל בין "קניין רוחני" ל"קניין חומרי" אינו מהותי. בשני המקרים מה שקובע הן קונבנציות חברתיות, בשני המקרים יש תחומים אפורים נרחבים, ובשני המקרים השאלות הן תרבותיות ומשפטיות - אין כאן שום דבר "טבעי". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי, אוקיי, לא צריך לנגב לי את האף בזה. ואני גם מסכים איתך (ועם אותן תרבויות שציינת) שהבעלות על נדל''ן אינה טבעית (וכמו שכבר הוסכם במעלה הפתיל- אין בעלות על קרקע אלא רק זכויות בקרקע). ההבדל בין קניין מוחשי לבין קנין רוחני הוא מהותי, ולו משום שבקניין רוחני זה נהנה וזה לא חסר. ולא הייתי ממהר להסכים שהציביליזציה מנוגדת לטבע האנושי, כי טבענו הבסיסי הוא שבטי, וזה כולל ציות לסמכות. הגישה ה''פשטנית'' שלי נובעת מסוג של אידאולוגיה בה האמנות אינה סחירה, וראוי להרחיק אותה מהעולם המסחרי ככל שניתן. לכן אין לי בעיה עם זכויות על הסימן המסחרי של קוקה קולה, אבל יש לי בעיה עם זכויות על כתבי ח.נ. ביאליק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |