|
||||
|
||||
2. לגבי הקישור: חמש פסקאות לקוניות, שמסכמות בקצרה את רוב האינפורמציה, מול עשרות אלפי מילים של טחינת מים צהבהבים. אני חושב שהראיות (בינתיים) מחזקות את הטענה שלי. 3א. אני מיחס זאת הן למצוקה והן למיליטריזם. המצוקה היא מה שדוחף את הציבור לחפש תשובה. המיליטריזם הוא מה שגורם לציבור לחפש את התשובה/גאולה דווקא בצבע הירוק. 3ב. התופעה בה התקשורת קורעת לגזרים את המשיח הצבאי (שמתגלה כמשיח שקר), ברגע שזה כבר השתקע בקרב בני התמותה ולכלכך את ידיו בלכלוך של השיטה הדמוקרטית, לא מרגיע אותי כמו שזה מרגיע אותך. אני רואה בכך המשך ישיר של הערכים המיליטריסטיים שמרחפים כאן (וגם התקשורת מקדמת, כאחד מסוכני החברות מיני רבים) ולא כסימן מרגיע בו העתונות מבצעת את תפקידה ככלב שמירה ביקורתי וענייני. טנקים זה גברי ונקי. וועדות ודיוני תקציב זה מלוכלך ורכרוכי. הריפלקס הראשוני שלי הוא להסכים עם הטענה שלך שאני מגזים (ואף נוטה לאלארמיסטיות יתר), אבל אז אני עוצר ומחבר את הנקודות השחורות עליהן אני מתלונן והתלוננתי בעבר. אני באמת חושב שמשהו גדול קורה בימינו אנו בישראל (זמנים מעניינים, כפי שאומרת הקללה הסינית). מנק' מבטי, יש יותר מידי מאותן נקודות על מנת שאתיחס אליהן באדישות של "כל מקרה לגופו". כשאני לוקח צעד אחורה ומביט בתמונה הגדולה שמתקבלת, אני חושב שאני, כמו רוב הציבור שהדמוקרטיה יקרה לו בישראל, אדיש ומתון מידי (ולכן נפסיד את המערכה). |
|
||||
|
||||
שוב, אני מרגיש שלא בנוח עם הניסוח שלך. הרעיון ש"טנקים זה גברי ונקי" שייך לרומנטיקה האירופית והוא הגיע לשיאו במשטר הפשיסטי. הוא כלל את ערכי גבריות ואת רעיון הטוהר שבקרב עד להערצת המלחמה כמצב רצוי. אני לא מכיר זרם בישראל, אפילו לא זרם שולי, שמעריץ את המלחמה ואת ערכי הגבריות שבאים לידי ביטוי במלחמה. אני לא מכיר בישראל גנרלים שמפנטזים לתפוס את השלטון באמצעים צבאיים. בצבא הישראלי אין אפילו קודים קשוחים כמו בצבא האמריקאי (כנראה בגלל שזה לא צבא מקצועי). הערכים המיליטריסטיים שאני מצליח לראות בישראל הם יותר מסוג האמונה ש"אפשר לפתור את הבעיות בינינו לבין הפלשתינאים רק באמצעים צבאיים". זאת השקפה פוליטית פסימית יותר מאשר מיליטריזם אמיתי. המערכת הדמוקרטית אכן נתפסת כמלוכלכת לעומת הצבא, אבל זה "משבר הייצוגיות" הרגיל בעולם. למען האמת, נראה שהשיטה הייצוגית הייתה במשבר מרגע הקמתה. זה כנראה אינהרטי לטבעה. בנוגע ל"חיבור הנקודות השחורות", ישראל היא ליברלית ודמוקרטית מבעבר. אני מניח (ואתה מוזמן לתקן אותי) שמאחורי "תזת הנקודות השחורות" מונחת השקפה כעין-פרוידיאנית: המוסדות התרבותיים והדמוקרטיים הם כיסוי דק מעל יצרים אפלים וגועשים. התרבות היא אותה שכבה דקה שברגע שאיזונה יעורער, כוחות השחור הפרימיטיביים של ההמונים, הצבאיים והדתיים, יסלקו אותה מהדרך והחברה תכנע להם. אני מעריך שמטרניך החזיק בהשקפה כזאת, וההיסטוריה הראתה שבנוגע לאירופה הוא צדק. הבעיה עם השקפה זאת היא שבבסיסה היא לא-דמוקרטית, ומובילה אותנו ישירות לשמרנות. יש לנו את האלטרנטיבה של הנאורות שמטרניך כל כך תיעב. מול הדת אנחנו צריכים להציב אלטרנטיבה אידיאולוגית חילונית. אחרת, רוב הסיכויים שאכן נפסיד במערכה. |
|
||||
|
||||
כן, אני עדיין חושב על תגובתך. שכנעת אותי שבסיס ההשקפה מתנגש עם הנחות בסיס של הדמוקרטיה (אני מתיחס כאן רק לחלק השני של תגובתך ולא לדיון על אופי המיליטריזם הישראלי). אתה מוכן לפרט, בכמה מילים, מדוע אתה חושב שגישה כזו מובילה לשמרנות דווקא? הניסיון האישי שלי הוא הפוך. אני חש שככל שהלך הרוח הנ"ל משפיע עלי יותר, אני נע דווקא יותר לכיוון של דעות קיצוניות, רדיקליזם, ציניות וקורטוב של מיזנטרופיה. |
|
||||
|
||||
אולי מאחר ומי שבאמת חושש מפני תוצאות התפרצותם של יצרים אפלים הגועשים בנו, יעדיף לשמר את שיווי המשקל העדין (עפ"י השקפתו) של הסדר הקיים, על כל מגרעותיו, במקום לזעזעו תוך זימון כוחות נפש דומיננטיים אלו (עפ"י השקפתו). |
|
||||
|
||||
לא חשבתי על זה. תודה. נשמע לי כמו תאור מדויק. |
|
||||
|
||||
מה שאפו אמר. |
|
||||
|
||||
תן לנו בבקשה רשימה של המשיחים הצבאים שהיו לנו ב20-30 השנים האחרונות |
|
||||
|
||||
דיין, רבין, שרון, ברק? (חבל שאלון מת צעיר - מכל אלה הוא היה המוצלח ביותר, לדעתי) |
|
||||
|
||||
חסרים ברשימה החבר'ה שהצליחו קצת פחות בפוליטיקה, אבל הוצגו כ''מבטיחים'' ו''הדבר הבא'' לפני שהגיעו רשמית לפוליטיקה. גלנט הוא רק האחרון ברשימה הזו. |
|
||||
|
||||
מהשלושה שהוזכרו ברק הוא היחיד שגם נכנס לפוליטיקה בדור הנוכחי ושגם אפשר לטעון שהוא הציג את עצמו כסוג של משיח צבאי ושהציבור קנה את זה סנונית אחת לא מבשרת אביב וברק אחד לא מבשר מיליטריזם כל שאר הגנרלים שנכנסו לפוליטיקה בשנים האחרונות לא בדיוק סחפו אחריהם את הציבור בגל בלתי נשלט של אחוקיות ומארשים איפה המיליטריזם של הציבור? |
|
||||
|
||||
למיטב זכרוני, ברק נבחר כנציג מחנה השלום. הציפיות ממנו כ''משיח צבאי'' היו לפתור את הפלונטר הפלסטינאי בדרכים מדיניות ותוך ויתור על שטחים כבושים. גם את המקרה הבודד הזה קשה לראות כמיליטנטיות של ציבור המצביעים. |
|
||||
|
||||
הציפיה ממנו היתה לצאת מלבנון, ואת זה הוא אכן מימש. הדבר היחיד שהוא התחייב וקיים. |
|
||||
|
||||
הגענו לשלב ה"אין לי אחות"? אתה מתווכח עם איש קש. לא טענתי שגנרלים שנכנסים לפוליטיקה הישראלית מצליחים לסחוף אחריהם את הציבור *כפוליטיקאים*. האמת היא שטענתי את ההיפך. טענתי בפירוש שעיסוקם בפוליטיקה המפלגתית שורפת אותם, בד"כ, כאישיות צבאית וממלכתית (לה בעצם הציבור מחכה בשקיקה ולא לאיזה "עוד פוליטיקאי"). גם לא טענתי שאנשי הצבא עצמם הציגו את עצמם כמשיחים. אם נסיר את טענות הקש שהוספת, אז אני לא מסכים ש"רק ברק בדור הנוכחי" היא טענה שמחזיקה מים. הגעתם של גנרלים אל הפוליטיקה הישראלית, אפילו מייד כנחיתת מטאור אל תפקידים בכירים בפוליטיקה, זו לא תופעה שאני המצאתי. זה כלי ישן בו משתמשות המפלגות על מנת למשוך קולות. הגבלת אותי ל-20 שנה (אין לי מושג למה - הקשר ההדוק בין הדרג הבטחוני לבין הפוליטיקה הישראלית הוא לא עניין חדש) אז: קהלני אביגדור, איתם אפי, אהוד ברק, דני יתום, מתן וילנאי, אמנון ליפקין שחק, שאול מופז, מרדכי יצחק, אפרים סנה, ואחרים. שלא לדבר על אחרים, שאינם גנרלים, אבל משתמשים ברטוריקה צבאית/לוחמנית, הילה משפחתית הקשורה לאידיאלים צבאיים (ראה ערך ראש ממשלתך הנוכחי) או סתם מקושרים עמוק בברנז'ה של הדרג הבטחוני. |
|
||||
|
||||
אוסיף את ראש מועצת ירוחם, עמרם מצנע. עד עתה, אגב, שמעתי רק שבחים על תפקודו - האם מישהו שמע הסתייגויות? (פרט לטענה שהמינוי לא דמוקרטי) |
|
||||
|
||||
את ירוחם הרימה המכללה ויאיר חזן (?) שהרים את העיירה, מצנע קיבל את המקום מסודר. |
|
||||
|
||||
לפני זה הוא הספיק להיות ראש עיריית חיפה וחמיצנע. |
|
||||
|
||||
לגנותי אציין שתקופת מה כיניתי אותו ''מיצרע''. |
|
||||
|
||||
לא התבלבלת עם אופקים? הנה כתבה מעניינת על ירוחם למען האמת, שקלתי לעבור לגור שם בעוד שנה, בערך. אני מקווה שעזיבת מצנע לא תגרום להדרדרות מחודשת. |
|
||||
|
||||
רק נפלים בוחרים בקרירה צבאית, וכשזה נגמר נשארת רק הפוליטיקה או הפשע. |
|
||||
|
||||
ב Inclusive Or כמובן. |
|
||||
|
||||
גלוי נאות: זו היתה בדיחה (לא מוצלחת, כהרגלי) ואין בה משום זלזול באנשי קבע ובפושעים. |
|
||||
|
||||
לא שכחת את בוגי? למעשה, אם למישהו יש מוטיבציה לעשות רשימה של כל הרמטכלים מאז קום המדינה, אני די בטוח שיותר ממחציתם זלגו לפוליטיקה. זה מצב שלמיטב ידיעתי לא קיים בשום דמוקרטיה אחרת. נכון שגם במדינות אחרות יש או היו מצביאים שהפכו שליטים - מנפוליון דרך דה גול ועד אייזנהאואר, אבל המצב העברי בו בהסתברות של מעל 50% רמטכל הופך פוליטיקאי הוא ייחודי, לפחות בקרב המדינות הדמוקרטיות. |
|
||||
|
||||
סיכמתי: אחד עשר התמודדו בבחירות לכנסת, אחד התמודד על ראשות עירית חיפה (והפסיד), חמישה לא היו לפוליטיקאים, ואחד חלוץ. |
|
||||
|
||||
ציטוט מתוך המאמר "... שהדימוי של אנשי צבא בישראל הוא לא רק של לא-פוליטיקאים, אלא גם של א-פוליטיים" והתגובה היחידה שיכולה להיות ליציאה כזאת היא : באיזה מדינה הכותב חי? במדינת ישראל שאני חי בה הזיהוי פוליטי של קצינים בכירים ידוע בציבור כבר משלב האל"מ (ובמקרה של אהוד ברק כבר משלב הסג"מ) מצד שני אני מסכים לחלוטין אם רשימת הסיבות שהוא מביא ל"גיוס" (זו המילה שהוא בחר) קצינים לפוליטיקה |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
את מר ''מכה קלה בכנף'' אפשר להכניס לרשימת הפוליטיקאים. |
|
||||
|
||||
אתה לא מעודכן, מכה קלה *באווירון*. |
|
||||
|
||||
הולכים לפוליטיקה במקום לעסקים? עם כל הטענות על השפעת הון־שלטון, אין כמעט אנשי עסקים שנכנסים לפוליטיקה. יש את ניר ברקת. אבל מי חוץ ממנו? פנינה רוזנבלום? ענבל גבריאלי? ר' גם קטגוריה:אנשי עסקים ישראליים [ויקיפדיה] |
|
||||
|
||||
נדמה לי שהטענות בדבר הון-שלטון מתייחסות לכך שבעלי ההון ''מחזיקים'' (במישרין או בעקיפין) את המחזיקים בשלטון, כך שאין להם צורך ''להתלכלך'' בעצמם כדי להשפיע לכיוון הרצוי להם. |
|
||||
|
||||
בכמה מהמדינות הדמוקרטיות האלו יש פרישה כפויה של בכירים בגילאי 40-50 ? |
|
||||
|
||||
שמת לב למעבר בין "זלגו לפוליטיקה" לבין "הפכו לשליטים"? |
|
||||
|
||||
כ50% מנשיאי ארה"ב בין אנדרו ג'קסון ללינקולן היו אנשי צבא שנבחרו על סמך הפופולריות שלהם ככאלה. |
|
||||
|
||||
וג'ורג' וושינגטון הוא כבד קצוץ? (אלא שהוא נבחר לא בגלל הפופולריות אלא בגלל שהוא היה האיש שסימל את האחדות של האומה הנבנית ושהיה בכוחו לארגן קונסנזוס בין 13 הקולוניות-שהפכו-למדינות, צפוניות ודרומיות). |
|
||||
|
||||
ורק הסובייטים הנאורים דאגו לגרש את הגנרל טרוצקי. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. |
|
||||
|
||||
סטאלין הנאור דאג לחסל את הגנראלים (טרוצקי תחילה) וכך נמנעה הסכנה של השתלטותם על השלטון כמו במדינות החשוכות האחרות שהוזכרו כאן (ארה''ב וישראל). |
|
||||
|
||||
ג'ורג' וושינגטון היה יחיד בדורו. אני ציינתי את התקופה שקריירה צבאית היתה מקפצה טובה לנשיאות ארה''ב. |
|
||||
|
||||
איפה כאן השקיקה? אם היתה שקיקה מיוחדת בציבור לאנשי צבא הייתה מצפה שהיא תתבטא באיזו הצלחה אלקטורלית ראשונית לפני שהם נשרפים בפוליטיקה היחיד מהרשימה שלך שיש לו את זה ברזומה זה ברק ואפרים סנה?! בתור דוגמא למיליטריזם בחברה הישראלית? אתה רציני? האם זה שאלדד,בגין,שטייניץ וביילין גם הם דוקטורים מעידה על כך שהחברה הישראלית היא חברה אקדמית? לא מספיק להגיד שיש פוליטיקאים עם עבר צבאי ולכן ישראל היא מיליטריסטית יש אצלנו הרבה פוליטיקאים ערבים אבל עדיין לא הייתי טוען שישראל היא מדינה ערבית |
|
||||
|
||||
אלדד ובגין הצליחו בעזרת השם. שטייניץ, ביילין, ברוומן, ואולי עוד כמה הגיעו מהאקדמיה. מי מהם הגיע לתפקיד של ראש הממשלה או שר בכיר (אוצר, בטחון, חוץ)? היה נשיא אחד מהאקדמיה (קציר). |
|
||||
|
||||
אופס. נכון. אבל חוץ ממנו? |
|
||||
|
||||
כמה גנרלים הגיעו להיות שר אוצר? ושוב ברק הוא הדוגמא היחידה למישהו שעשה מסלול כמעט ישיר מהצבא לאחד משלושת התפקידים הבכירים כל גנרל אחר עבר את המסלול הרגיל של כל מי שנכנס לפוליטיקה אז שוב אני שואל איפה כאן המיליטריזם? איפה היחס המועדף של הציבור לאנשי צבא? |
|
||||
|
||||
לא שר אוצר, אבל: * שרי בטחון: 8 מתוך 16. * ראשי ממשלה: 3 מתוך 12. * שרי חוץ: 4 מתוך 16 הקריטריון: קצין בדרגת תא"ל ומעלה. אם מחשיבים את פרס, שמיר ובגין כבעלי "עבר בטחוני" (אפשר לטעון, לפחות בדוחק, את הטענה לגבי כולם) הרי שמאז 1967 עמדת שר הבטחון שמורה ל"גנרלים". החריגים היחידים הם ארנס (אם כי הוא היה מהנדס, ובהמשך סמנכ"ל בתעשיה האווירית) ועמיר פרץ (סתם סגן בצנחנים שנפצע במיתלה). |
|
||||
|
||||
אבל מה? אני עדיין לא מבין על מה מתבססת הקביעה שהחברה הישראלית היא מילטריסטית לפי המספרים האלה רק 25% מראשי הממשלה שלנו היו קצינים בכירים בצבא , בחברה מיליטריסטית הייתי מצפה ליותר (100%) ולשרון היתה קריירה פוליטית אזרחית ארוכה לפני שהוא נבחר לרה"מ ואותו דבר נכון גם לגבי בגין ,שמיר ופרס איך זה מתיישב עם הטענה של אביב בתגובה 549509 שהציבור בארץ אוהב את הגנרלים שלו חדשים מהבקו"ם? |
|
||||
|
||||
לשרון היתה קריירה פוליטית אזרחית שהחלה די מייד לאחר סיום שרותו הצבאי. הוא היה אלוף מוערך עוד לפני מלחמת יום־כיפור (שם הוא שירת במילואים. לאחר שכבר היה מעורב בחרות/הליכוד). שרי בטחון אחרים: דיין: היה מעורב בפוליטיקה עוד לפני פרישתו מהצבא. לממשלה הוא הוכנס כמושיע בשנת 1967 כאשר היה ח"כ מהאופוזיציה. ויצמן: נכנס לממשלה לאחר תקופת צינון של בערך 24 שעות. רק כשר בלי תיק, אבל זה בגלל הסיעה שלה הוא השתייך. הפך להיות שר בטחון ברגע שמפלגתו עלתה לשלטון. שרון: אפשר לאמר ש"לא רצו אותו בתור שר ביטחון". בתחילה מונה ויצמן, שגם הוא אלוף וגיבור מלחמה. לאחר פרישתו של ויצמן התעקש בגין לא לתת את התפקיד לשרון. אבל הוא הגיע למשרד הבטחון מהר יחסית. רבין: הפך להיות ראש ממשלה לפני שהספיק להיות שר בטחון. ברק: כשנה לאחר פרישתו מתפקיד הרמטכ"ל כבר הוצנח להיות שר בממשלה. תוך כמה חודשים הוא כבר היה שר החוץ. יצחק מרדכי: נכנס לתפקיד שר הבטחון כשנה לאחר פרישתו מהצבא. בנימין בן־אליעזר: נכנס לפוליטיקה זמן קצר לאחר פרישתו מהממשלה. את תפקיד שר הבטחון קיבל רק כעבור זמן רב ועם צבירת ותק פוליטי. שאול מופז: הוצנח לתפקיד שר הבטחון עם פרישתו מהצבא. |
|
||||
|
||||
נו? סחה על האיסוף מידע וזה נכון שיש הרבה קצינים בכירים במיל' בפוליטיקה הישראלית אבל זו תוצאה של גיל פרישה נמוך מצה"ל וקשרים עם המערכת הפוליטית שנוצרים באופן טיבעי בזמן העבודה איפה רואים שהציבור הישראלי מתייחס אחרת לגנרלים במיל' לעומת פוליטיקאים אחרים? כשדיין ושרון ניסו לרוץ לבד הם קיבלו סטירה מהבוחר שלא לדבר על מקרים עוד יותר פתטיים כמו אורי אור,אפי איתם או ליפקין שחק שחשבו ,כמו אביב , שהציבור מחכה בכליון עיניים לגנרל שיושיע אותו השאר עבדו ועובדים דרך המערכת הפוליטית האזרחית הרגילה |
|
||||
|
||||
רבע מראשי הממשלה היו קצינים בכירים, אבל כדי להשוות צריך לראות גם מה הרקע של 75 האחוזים האחרים, ואם לרבים מהם יש רקע מקצועי דומה. |
|
||||
|
||||
פרץ לא היה קת"ח? |
|
||||
|
||||
קת''ח, אבל בצנחנים. |
|
||||
|
||||
למעשה קצין חימוש. אני לא רואה הבדל בין קצין חימוש *בצנחנים* לבין קצין חימוש בגולני. או בשריון. |
|
||||
|
||||
יש הבדל. לגבי שני האחרונים אין רבותא בטענה שהם נפצעו במיתלה: תגובה 549638 (ולמען הסר ספק: לא ראיתי שמישהו מנסה לקדם את עמיר פרץ ברצינות באמצעות הטענה הזו) |
|
||||
|
||||
והבדל הוא? ____ אגב, מישהו יודע אם הוא היה חימושניק שיצא לקצונה או צנחן שהוצא לקצונה אבל לא בבית ספרנו? |
|
||||
|
||||
הממ, פרץ נפצע ב-1974 בתאונת נגמ"ש באזור המתלה. עם זאת, לומר שהוא 'נפצע במתלה' מעורר רושם כאילו הוא צנח שם ב-1956 ונפצע בקרב... |
|
||||
|
||||
אז? כדי להצליח בפוליטיקה בלי לעבור דרך המנגנון המפלגתי אתה צריך איזה גימיק שיפרסם אותך בציבור זה יכול להיות משפחה מפורסמת וזה יכול להיות תואר אקדמי מרשים וזה גם יכול להיות דרגה צבאית גבוהה מה הקשר בין זה למיליטריזם? כמו שכבר אמרתי כדי להראות שישראל היא חברה מיליטריסטית לא מספיק להראות שיש גנרלים בפוליטיקה הישראלית צריך להראות שיש להם מעמד מיוחד שאין לסלבריטאים אחרים |
|
||||
|
||||
וויצמן הראשון לא הגיע מהאקדמיה. ויצמן, כמו בן־צבי אחריו, היה מנהיג פוליטי מכובד בסוף דרכו. אפשר להגיד שהוא הגיע להנהגת הציונות העולמית מהאקדמיה. |
|
||||
|
||||
רפ''י ושלומציון לא בדיוק סחפו את הציבור |
|
||||
|
||||
אתה צודק כמובן: לצבא יש תפקיד מופרז בפוליטקה הישראלית - הרבה יותר מבמדינות בעלות צבא קטן או בלתי פעיל. אבל פרט משמעותי שנשמט מדבריך הוא ערך הנגזרת השלילי של מידת המיליטריזם בישראל. המעמד של הצבא ושל קציניו הבכירים הולך ונשחק במשך השנים. אף ילד בבית ספר לא יודע לציין יותר משם אחד של חבר מטכ"ל. נראה לי כאילו נרדמת בשנת 1970, וכתבת את התגובות שלך בלי להתייחס לשינויים מאז. |
|
||||
|
||||
אין לי שמץ של מושג ואין לי דעה לגבי הערכים בהם מחזיקים ילדים ובני נוער בישראל. באמת יכול להיות שהמרחב הציבורי ישתנה בעוד עשור או שניים. אולי תקום בעתיד מפלגה מצליחה שתצליח לסחוף המונים אחר אג'נדה אזרחית קוהרנטית1. אני לא יודע להעריך אם הדור הבא מבשר טובות או רעות. בינתיים, הדורות הקודמים (אלה משנות ה-70 ולפני) הם אלה שמחזיקים את המפתחות של המדינה הזו, הם אלה שמנהלים את המדיה, את הצבא והם אלה שמגדירים את המרחב הציבורי. ___________ 1 בניגוד למפלגות גימיק שמצביעים להן משום שנמאס מכל השאר והן נעלמות לאחר קדנציה. |
|
||||
|
||||
אבל אתה רמזת על תהליכים מיליטריסטיים מחמירים בישראל של ימינו ("שמשהו גדול קורה בימינו אנו בישראל"), לא על שרידים עמומים של דור תש"ח הקולקטיביסטי. זה נוגד כל כך את החוויה שלי, של חברה מתפצלת, מסוכסכת, שאין בה הנהגה מוערכת או נכספת, והצבא כבר מזמן איננו מוגן מביקורת. על פי הסיפורים, בשנות האופוריה שלאחר 67 ובימי מלחמת ההתשה, כל אלוף היה סלב, והשקיע משאבים בקידום הלהקה הצבאית שלו במצעד הפזמונים. כל הילדים הלכו לתנועות נוער, הכירו את סמלי חילות צה"ל ומפקדיהם, וגדנ"ע היה מקצוע חובה בבית ספר. כאשר אתה מדבר על החמרה במידת המיליטריזם בארץ, אתה חייב להתייחס להיעלמותם של כל אלה. |
|
||||
|
||||
בבית דודי ודודתי כרכים של "הארץ שלנו"1 משנות האופוריה. 90% מהתכנים מיליטריסטיים. כתבה אחרי כתבה, טור אחרי טור, מדור אחרי מדור. המדורים היחידים שאינם עוסקים במיליטריזם לשמו הם המכתבים למערכת, מדור "משלנו", וטור הספורט. אאל"ט המצב לא שונה בהרבה ב"דבר לילדים" מאותה התקופה2. 1 היינו, בטאון הילדים של עיתון הכאילו-שמאל הבורגני. 2 יבדק באזכרה הבאה לסבא, סבתא, סבא וסבתא. |
|
||||
|
||||
גידי גזר הוא משנות החמישים, כמדומני. ובעניין זה |
|
||||
|
||||
לא לכך רמזתי. החלפת הדברים ביני לבין יהונתן זלגה אל מעבר לטענות שלי לגבי מיליטריזם בחברה הישראלית אל סה''כ הטענות הכלליות יותר שיש לי והצגתי בעבר (''תזת הנקודות השחורות''). מיליטריזם בישראל זה רק אחת מהנק' השחורות. אני חושב שיהונתן הבין את כוונתי והכליל בתשובתו גם התיחסות לדברים שכתבתי בנושאים אחרים (ולכן הביקורת שלו כל כך מוצלחת, מטרידה ודורשת ''עושים חושבים''). למען הסר ספק, לא טענתי שמידת המיליטריזם בארץ חמורה היום בהשוואה לעבר. התלונה שלי, ספציפית בנושא זה, היא שלא נגמלנו ממנה במידה הראויה (למרות שאפשר וכדאי). |
|
||||
|
||||
הוא נרדם בהרצאה בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב, כל קשר למדינת ישראל בעבר או בהווה הוא מקרי בהחלט וזו הפוליטיקה שיש לה תפקיד מופרז בצבא הישראלי ולא להפך |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |