בתשובה לאסף שרעבי, 24/01/02 21:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני מבין בהחלט את הניסיון "לראות מהצד" את החברה כחלק מעבודתך. אתה חולק על ברגר בפסקה השנייה שלך: ברגר טוען שהפרספקטיבה הסוציולוגית מאפשרת לאדם לפעול ללא תלות במיתוסים חברתיים, או "במי שהוא". (במידה מסוימת זה מזכיר את הפסיכואנליזה, "ידע הוא חופש"). נדמה לי שעוד טענה שמרומזת בדבריו היא שהסוציולוגיה מאפשרת לראות את האוניברסליות במצב האנושי וע"י כך להביא לסולידריות עם בני-אדם. אני סקרן, האם תחום העיסוק שלך שינה במשהו את הערכים שלך? (אם זאת שאלה אישית מדי, אתה לא צריך לענות כמובן). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מקבל את זה. אם הוא לא מי שהוא, אז מה הוא בעצם? הוא נגזרת של איזו אמת מוחלטת? המשפט "הוא לא יקבל ברצינות את כללי המשחק, אלא אם מגוננים הם על יצורי-אנוש ממשיים ומטפחים ערכים אנושיים של אמת.", לא ברור לי. מהם אותם ערכים אנושיים של אמת? מהיכן הם שאובים? תחום העיסוק שלי (זה שמכניס לי כסף לבנק) הוא עבודה בחברת אינטרנט. לא שינה בכלום את הערכים שלי. תחום העיסוק הלימודי שלי (תואר ראשון בכלכלה וסטודנט לתואר שני באנתרופולוגיה - שנה הבאה יכניס קצת כסף ב"ה) חשף אותי קצת למציאויות אחרות שבעבר נגעתי בהם קצת. אפשר לומר שזה לא שינה בהרבה את ערכיי, אלא חידד וחיזק ערכים קיימים. ומה איתך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי בעיה שתטען שהערכים שלך הם תוצר של המערכת החברתית. עדיין, בוא נזכור מאיפה התחלנו את הפתיל הנוכחי. ירדן שאל אותך אם המצוי הוא הרצוי בעיניך גם באפגניסטן, ואתה עשית הפרדה בין אסף האדם ואסף הסוציולוג/אנתרופולוג. לטענתך, עבור אסף הסוציולוג "הרצוי הוא המצוי בכל חברה". זאת טענה מסוג אחד (פונקציונליסטי?). נדמה לי שברגר מציע אפשרות אחרת: הפרספקטיבה הסוציולוגית, שהיא תוצאה של העיסוק בסוציולוגיה (ולא מסקנות הנובעות מהמחקר), מעניקה לאדם את האפשרות להגיע להשקפה הומנית יותר. הוא לא ייחס לנשף המסכות שאנו קוראים לו חברה מעמד אונטולוגי, אלא יראה דרכו את הדמיון בין כל חברי המין האנושי, יפתח יכולת הזדהות רחבה, וממילא נטייה הומנית יותר. הטענה הנ"ל היא פסיכולוגית. בפן הפילוסופי של העניין אפשר להוסיף שזה יהיה מוזר אם לפרספקטיבה הזאת לא תהיה תוצאה מוסרית כלשהי: זה אפשרי רק אם נטען שהמוסר הוא תחום נפרד לחלוטין מהעולם האמפירי שבו חיים בני האדם. לא הבנתי את השאלה "ומה אתך?". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היות ואיני מכיר את עבודתו של אותו ברגר אתייחס לציטוט שהובא בלבד. ברגר עושה שימוש במילה "מפוכח" על פני המינוח המקביל "נאור" ולעניות דעתי לא בכדי. ודאי היתה מוכרת לברגר ב-1963 הביקורת על תנועת הנאורות (ובהקשר זה ניתן לכלול גם את הביטוי שהובא 'ידע הוא חופש' או מקבילו 'ידע הוא כוח') הגורסת כי אותה תנועה רואה כאובייקטיבית את תפיסתה את מה שהיא מכנה "השקפה הומנית". בפתיל אחר דומני כי הסכמנו כי אוביקטיביות זו כדומותיה אינה אלא אחיזת עיניים. תגובה 54252 אי לכך ההצעה של ברגר אינה ישימה ומהווה דוגמה לאותה בעיה לפיה תפיסת ההווה על ידינו תראה לנו כאוביקטיבית מרבית הזמן (עיתים נעור אחרי חמת זעם רגעית להיוכח כי שיפוטנו היה סוביקטיבי משהו אך לרוב ביקורתנו העצמית תהיה מרוסנת ביותר). ואם הגעת עד כאן ולא חדלת ברצוני להביא דוגמה, להנחות יסוד שיצביעו על אותה בעיה, מהודעתך לעיל- "...יראה דרכו את הדמיון בין כל חברי המין האנושי" השקפה מן הצד, כתפקיד האנתופולוג/סוציולוג, אפשרית, אם בכלל, רק כאשר תבוצע בחינה הדדית של בני חברות שונות אלו את אלו ויסוכמו המסקנות ברב שיח משותף. במאמר מוסגר אני מוצא לנכון לציין כי גם הדינמיקה שתוארה לא יכולה להיות אוביקטיבית לחלוטין אך דומני כי המצב המתואר סבוך דיו גם כך. דומני כי אסף בתגובתו לא מתעלם מבעית עמדתו המוטה של האנרופולוג אלא מנסה להעביר ביקורת עצמית על ידי בחינה "נפרדת" כאדם וכאנתרופולוג (הבחינה "כאדם" אמורה להצביע על נקודת הפתיחה המוטה ועל ידי כך לסייע בהכנסת התיקון הדרוש לבחינה "כאנתרופולוג"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שכל דיון צריך ליפול חזרה למלכודות אפיסטמולוגיות, או של פילוסופיה של המדע. לצורך הדיון אני מניח הנחות יסוד סבירות: (א) אסף לומד סוציולוגיה כי הוא חושב שהיא "אמיתית", ושהקביעות שלה אודות המציאות הן בעלות ערך. (ב) אסף שותף, כמו כולנו, לערכים בסיסיים של התרבות המערבית. למשל "לאמלל אנשים זה דבר רע, לגרום להם אושר זה דבר טוב" (בלי להיכנס לדילמות מוסריות כרגע). הסוציולוגיה מראה לנו, בין השאר, את המכניזם שבו החברה יוצרת הפרדה בין בני-אדם, ומגדירה את האדם מולנו כ"אחר" (גזענות לסוגיה, סטאטוסים שונים, לאומיות, ריבוד חברתי ועוד). התייחסות לאדם מולנו כאל "אחר" גורמת לנו לא להחיל עליו את מלוא המשמעות של המושג "אדם" (כפי שהוא נתפס בעינינו) וממילא, לפקפק בצורך להחיל עליו את הכללים המוסריים שאנו מחזיקים בהם. הפיכחות שברגר מדבר עליה פירושה (לדעתי) ההבנה שאנשים בני קבוצות שונות אינם שונים ממני באופן "מהותי מטבעם" (אין "תת-אדם",למשל), אלא שזהו סוג של תיוג חברתי. במובן זה, סוציולוג שלא רוצה ליצור דיסוננס קוגניטיבי בתודעתו, יצטרך לוותר על השקפות גזעניות וכו', להחיל את כללי המוסר על כל בני האדם וכך להגיע להומניזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א) אני מקווה כי אסף לומד סוציולוגיה על שום התועלת שהוא רואה בה אך באותה נשימה תיקוותי כי אין הוא מאמין כי היא אמיתית (אני מתעלם כאן מהמרכאות שהוספת כדי למנוע צורך בהסברים עתידיים כמו אותו הסבר בעניין האוביקטיביות). ב) שוב אנו נופלים לאותה מלכודת ממנה אתה מנסה להמנע- "לאמלל אנשים זה דבר רע, לגרום להם אושר זה דבר טוב"- תפיסה זו נכונה לא רק לתרבות המערבית אלא לכל תרבות באשר היא, המחלוקת נסובה בעניין הגדרת אותו "טוב" ו-"רע" ובעניין האמצעים להגעה אל אותה מטרה. (ייתכן כי מקרה זה יכול להוות דוגמה לקושי בקביעה אוביקטיבית בשיפוט חברות שונות משלנו). הסוציולוגיה כמו כל ענף מחקר אחר סובלת מאותן בעיות בסיסיות של מדעים באשר הם (שלא לומר בעיות אנושיות בסיסיות). בעיית האוביקטיביות הופכת חמורה פי כמה בענף זה שאין בו למיטב ידיעתי כל כלי מדידה אוביקטיבי (למעשה ככל הנראה בורותי גדולה מידיעותי בתחום זה ואשמח לשמוע על כלים לניתוח סוציולוגי/אנתרופולוגי שאינם מושתתי שפה). כעת נניח שהתגברנו על הבעיה הבסיסית, של מדידה אוביקטיבית בשיטות סוציולוגיות, ראוי לכל הפחות שלא ניתן לעצמנו קרדיט לו איננו ראויים. כולנו מחלקים כל דבר בו אנו נתקלים לקבוצות, על בסיס דמיון כזה או אחר בין השייכים לאותה קבוצה, והאנשים בהם אנו פוגשים ממש כשאר הדברים אינם יכולים לחמוק מאותה חלוקה לקבוצות. וגם אם נצליח לחצות את מסך ההבדלים בין תרבויות עדיין נחלק את בני התרבויות השונות לקבוצות אך הפעם קבוצות טרנס-חברתיות. צר לי אם הדברים הבאים יפגעו במי מהמשתתפים בדיון אך איני מוצא את כל בני האדם שווים יתר על כן חברי קבוצות מסוימות בהחלט נחשבים בעיני ל-"אחרים" ועל כן איני מכיל אליהם את מלוא המושג "אדם", כך לדוגמה אני מוצא שמותר לשלול זכויות מסוימות מאנשים מסויימים משום שהם מהווים סכנה לחברה בה אני חי (דוגמה זו היא קיצונית ביותר וכמובן החלוקה לקבוצות והקרדיט לו זוכה כל קבוצה בעיני מגיע עד להבדלים דקים ביותר, אך על אלו יהיה לי קשה יותר להעיד). וחזרה ארצה, הניסיון לקבוע כי הרצוי אינו מצוי בחברה האפגנית לא יעמוד לא במבחן סוציולוגי מפוכח כפי שברגר מנסה להציע וגם לא במבחן הסוביקטיבי שאני מציע. נשלחתי מכאן מספר פעמים לעיין בחומר כתוב, חלקו לא שיפר אותי במאום וחלקו דווקא היה מעניין ומועיל, תיקוותי כי קריאה על מקורו ומשמעותו של המושג "הומניות" תשוייך על ידך לקבוצה השניה (אין צורך להרחיק לספרי פילוסופיה, סבוכים ועבי כרס, האנציקלופדיה הקרובה ודאי תהיה מספקת). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מצליח למצוא את מרכז התגובה שלך. אני אנסה להגיב לנקודות בתוכה. א. שוב, אין משמעות לשאלה אם הסוציולוגיה משקפת את המציאות. מאחר שאנו עוסקים בהשפעתה על הסוציולוג כאדם כל שחשוב לי זה שהוא חושב שהיא משקפת את המציאות. אני מניח שזה כך, מאחר שהוא בחר לעסוק בתחום. ב. באותו הקשר, ברגר לא "מציע מבחן סוציולוגי מפוכח". הוא מדבר על ההשפעה של הפרספקטיבה הסוציולוגית על אדם העוסק בתחום. ג. "לאמלל אנשים זה דבר רע, לגרום להם אושר זה דבר טוב" – בהחלט הגדרנו כאן ערך של טוב ורע. בנוגע לאמצעים להשגת הערך: ד. אני חושב שאומללות או אושר אלו דברים בלתי-אמצעיים לבני-אדם. אני לא צריך להגדיר אותם. כעת, אתה יכול לטעון שהחברה האפגנית או כל חברה אחרת מתאימה ליחידים בתוכה, או שאין לך יכולת לשפוט מה טוב ומה רע לבני חברה אחרת. אבל זה בדיוק מה שברגר טוען: הסוציולוג מסוגל להסיר את המסכות החברתיות ולראות את האדם מאחוריהן. אם (כמו שכתבתי) אומללות ואושר הם בלתי-אמצעיים כן נוכל לשפוט טוב ורע בחברה אחרת. (אני יודע שיש כאן אידיאליזציה של הסוציולוגיה, אבל זה לא משנה לעיקרון). ה. העובדה שאנחנו תמיד מסווגים בני-אדם לקבוצות כחלק מהאופי האנושי אינה רלוונטית בעיניי. אנחנו חותרים להגיע לתפיסה נכונה של המציאות. לא נגיע לסוף? מה לעשות. ו. אני לא צריך להרחיק לאנציקלופדיות כדי להבין את המושג "הומניזם". מספיק שאכנס לתגובה ישנה של אלכסנדר מאן : תגובה 2355 כמובן אני מדבר על הומניות במובן היומיומי של המילה. וככלל אני מוצא הרבה הבדל בין הפניות תוך-אייליות שחוסכות חזרה על דברים לבין הפניות למקורות חיצוניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. עבדך בחר לעסוק במחקר ביולוגי וישמח להעיד כי אין הוא רואה בעבודתו את שיקוף המציאות אלא את שיקוף החושים בהתאם לפרשנות מוחו הקודח המושתתת על ניסיון העבר שלו(אני מקווה שרון בן-יעקב לא יקרא את זה אחרת אאלץ להסביר למה אני פונה למוח ולא לנפש). ב. ואני טוען כי הוא מחליף אשליה בחזיון תעתועים. ג. כנראה חמקה ממני הגדרת הערכים אודה אם תעדכנני. ד. ראשית ראה ב' ושנית מעצם הבחירה (ובהקשר האפגני יש כאן בעיתיות מסוימת לפי תפיסת עולמי) בדרך מסויימת ניתן לגזור את הגדרתה כטובה לבוחרים בה. ה. ההפניה אינה הולמת את שהתכוונתי כי תמצא אלא מציירת חזות מוקצנת מעודכנת ולכן מעוותת אף כי משעשעת. עיון בספרות יחשוף כי הומניות היא תפיסת עולמם של בני הרנסאנס את תפישת עולמם, והווה אומר כי אותם אנשים השכילו לראות בתפישת עולמם כשמה את האדם במרכז ואת נימוסיו האירופאים כאידאל להתנהגות האנושית. משמע הומני הוא אותו אחד הנוהג כמנהגם של האירופאים וידידו הפרא יתנהג באופן הומני רק אחרי שישיל מעליו את כבלי תרבותו המפגרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי זה חזרה על דברים שכבר כתבתם אבל אני רוצה להדגיש את נקודת המבט (שנראית לי הגיונית) שהציע אריסטו. על פיו, מי שיוכל לשרוד בבדידות מוחלטת הוא או חיה או אלוהים. הטבע החברתי של האדם הוא המקום בו הוא חושב או פועל על פי הנפש. כך שכדי להיות אדם זה אומר שמחשבה רציונלית באה לידי ביטוי בסביבת של אנשים אחרים, או אולי בפעולות עם מטרות אישיות, שמקבלות משמעות חברתית. אם נוסיף גם את דנט לתבשיל, נראה שיצור אנושי הוא סוכן מוסרי. זאת אומרת שיש לו עמדה והתייחסות כלפי אנשים ויצורים אחרים, ובאותו זמן הוא מחזיר, ומקווה לקבל יחס הדדי למי וממי שמתייחס אליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אריסטו הקדים אותם קצת, אבל במחשבה הסוציולוגית יש לכך ביטוי חזק אצל דירקהיים ואצל ג'ורג' הרבט מיד. אני לא מכיר את דנט. אתה יכול לפרט או להפנות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את הנקודה הזו ניסיתי להעלות, ללא הצלחה רבה, בדיון על הניסויים בבע"ח. דנט סיכם שישה תנאים הקובעים מהו אדם. אני לא מתכוון להומו סאפיינס אלא למטאפורה הכללית, כי על פי הכללים של דנט, האדם הוא כרגע הדבר היחידי שמוכר לנו שעונה בדרך כלל על כל התנאים האלה. בלי לפרט מה בדיוק המשמעות של כל תנאי, הם: 1) כושר רציונלי 2) מטרה ליחס מתכוון 3) מטרה להשקפה או עמדה מסוימת, ז"א, בין השאר הם אובייקט מוסרי 4) הם משיבים בעמדה משלהם על (3). ז"א שהם סוכנים מוסריים (מקבלים, מעבירים ומחזירים יחס מוסרי) 5) שימוש בשפה 6) יש להם איזו שהיא תודעה, אולי תודעה עצמית, יחד עם היכולת ליצור רמה גבוהה, כמו אמונה על אמונת (אני מאמין=חושב שאני מאמין בביאת המשיח) (ויש גם תנאי נוסף אבל נעזוב זה) כך שברור שעל פי 3,4,5 התנאים דורשים חברה, בדיוק כמו שאריסטו אמר. גם כן אפשר לראות לפי זה שיש סקלה של כל מיני דברים ויצורים שמקיימים חלק מהתנאים או תנאים בעוצמות שונות כך שמי שעונה על כולם (כרגע זה רק הומו סאפיאנס) הוא לא מהות נפרדת מחיות או צמחים (שוב מזכיר את ההדרגתיות של אריסטו) ובקצת פרסומת עצמית למאמר שלי על התודעה, זה מעניין לראות שבכלל הדרישה לקיומה של תודעה היא רק אחד משש (או שבע) דרישות ואולי אפילו לא החשובה ביניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי היכרות מוקדמת עם התנאים שסקרת ולכן סביר כי אפספס את מהותם אך דומני כי פרט ל- 1,4 ו-6 התנאים כוללים את כל עולם החי ואותם שלושה תנאים, כפי שהצגת בפרסומת הם אכן מושאי מאמריך וכפי שניתן לראות גם שם עצם קיומם מוטל בספק ועל אחת כמה וכמה היכולת לקבוע על קיומם מעבר לגבולות האני עם כל האמפטיה שבו (וזאת גם בהנחת קיומם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא רלוונטי. כשתהיה רעב תיגש למקרר גם אם הוא "שיקוף החושים בהתאם לפרשנות מוחו הקודח המושתתת על ניסיון העבר". ב. לא רלוונטי. זה לא משנה אם זה אמת או חזיון-תעתועים. אנחנו דנים בהשפעה הפסיכולוגית על הסוציולוג. ג. בוא לא ניכנס למטא-אתיקה. באופן כללי אפשר לומר שערכים נותנים את הסיווג "טוב" ו-"רע" למעשים שונים. ד. אדם לא בוחר את החברה שהוא חי בתוכה ולא את מצבו החברתי (אלא במקרים נדירים מאוד). יש לי כאן בעייתיות יותר גדולה: אדם יוצר את החברה, אבל גם נוצר על-ידה. הפרדוקס הזה מרחיק אותנו מאפשרות הבנה אובייקטיבית של החברה, ולכן לכאורה גם משיפוט מוסרי שלה. אני מנסה לטעון שזה לא משנה: מרגע שלאדם יש ערכים מסוימים בנקודת זמן מסוימת הוא פועל על-פיהם. לכן, אם הסוציולוג הוא בן התרבות המערבית אני מצפה שיפעל ע"פ הערכים המקובלים עליו, תוך שימוש בכלים שרכש לבחון אותם תמיד. ה. אני לא חושב שיש דמיון בין עמדתם לעמדתי. אני לא טוען לרגע שהחברה שלי אידיאלית, או שיש כזאת בכלל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה צצה ועולה לא בעת ניסוח אמונותינו אלא ברגע בו אנו תופסים את אמונותינו כאמיתיות ולכן כל תפיסה שונה של המציאות תובן על ידינו כפרשנות שגויה. הצעתו של ברגר הגם שעתידה להביא לשינוי אשר יאפשר לסוציולוג לבחון חברות בכלים דומים, והווה אומר תאפשר לנו לאבחן יחסים בין חלקי החברה כמו לדוגמה 'דומיננטיות של קבוצה מצומצת השולטת באמצעים חומריים', ללא קשר לתרבותה של החברה אינה מאפשרת שיפוט ערכי של אותה חברה אלא בקונטקסט החברתי ממנו בא הסוציולוג. הסוציולוג של ברגר נעדר את היכולת לשפוט "טוב ורע" באופן טרנס-חברתי כל שהוא יכול הוא לעשות חלוקה שלא על בסיס קבוצות חברתיות אלא על בסיס קבוצות תיפקודיות/מעמדיות טרנס-חבריות. ואני מפנה אותך לשאלה שהוצגה בפני אסף ואשר לשיטתי אינה ברת מענה (קצת הסתבכתי עם הפורמט החדש ועל כן ההפניה היא לתגובה) בעניין "ההומניזם", הכוונה לא היתה להאשים אותך בשיפוט מראיית עמדתך כאידאלית אלא להצביע על מקור אותו מונח הנאמר בנימה חיובית ביותר על פי רוב ומתוך עיוורון רווח בנוגע לשיפוט המוקדם המוטמע בו (קיימות כמובן גרסאות מעודכנות להומניזם אשר חילצו את עקרונות ההשקפה מההקשר הגיאוגרפי שלהם ואת אלו הציג א.מאן בתגובתו באופן מבעית אך חינני). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לשאלה "האם לדעתי החברה האפגנית תהיה טובה יותר אם הנוהג הזה יושרש" יש תשובה פשוטה: כן. אני טוען שמוסר בבסיסו אינו תלוי תרבות, אבל אם תטען שאני טועה תצטרך פשוט לבחון את השאלה ע"פ התרבות שלך (המערבית המודרנית) ואז התשובה תהיה גם "כן". אם תמצא סוציולוג אפגני שיצטרף לדיון אני אצטרך לבחון שוב את השאלה. אנחנו מסתובבים במעגלים, לא? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |