|
||||
|
||||
טוב, עכשיו תורי להתנצל על התגובה המאוחרת. ראשית אני מברך אותך על כך שאתה לא רואה את עצמך סוציאליסט במובן הסובייטי. אני רוצה להתיחס לסעיף ו' שלך. כתבת: "כאשר מתכננים כלכלת בריאות המונית, בת קיימא וסבירה, השיקול של כמה פגים במשקל 50 גרם הצליחו לשרוד ומה תוחלת החיים של מושתלי לב-ריאות, לא רק שאינה מועילה, היא קונטרה פרודוקטיבית. כאשר רוצים לנהל משק בריאות סביר השאלה צריכה להיות מהם התנאים המיטביים שאנו יכולים לספק בעלות הנתונה מראש..." דווקא הגישה שלך היא גישה טוטאליטרית, גישה ששוללת את זכות הפרט לחיות, ומחליפה אותה בוועדה ממשלתית שתחליט למי יש זכות לחיות ומי אין זכות כזאת, הכל לפי שיקולי עלות-תועלת בשביל המדינה. הגישה הזאת לא ממומשת באמצעות "ועדת מוות" בנוסך שרה פיילין, אלא סתם בועדת סל התרופות, או בועדה שקובעת איזה טכנולוגיות לרכוש, או איך לחלק בדרכים אחרות את התקציב הממשלתי המוגבל. תוחלת החיים של מושתל לב-ריאות, או בהכללה החולה הקשה והזקן, אינה משפרת בהרבה שום סטטיסטיקה, ואולי אינה חשובה מבחינת לאומית. היא חשובה מאוד אם אתה במקרה בנו של החולה. זה בדיוק ההבדל בין גישה טוטאליטרית וגישה שרואה את האדם במרכז. מניעת טיפול רפואי טוב מחולים שהיו מוכנים ויכולים לשלם עבורו בשוק החופשי היא רישעות. (כתבתי זאת כבר בדיון הזה...) המערכת הממשלתית גם מוסיפה חטא על פשע ומסתירה את החסרונות שלה. בשער בית החולים לא תולים שלטי אזהרה כמו "זהירות: חסרים לנו מכשירי הנשמה." או "אנחנו עושים כמיטב יכולתנו עם הציוד המיושן שיש לנו." או "אנחנו מתמודדים עם בעיות הזיהומים שיש אצלנו במסגרת מגבלות התקציב ומבנה בית החולים". בתרבות סוציאליסטית (סלח לי) השיח הציבורי מצפה מהממשלה לספק שירותים בחינם. אתה לא יכול לצפות משר להודיע שהמדינה נותנת שירות בינוני ומי שרוצה שירות טוב יותר צריך לרכוש אותו על חשבונו. אמירה כזאת תעורר שערוריה, אפילו אם האמת ידועה לרוב הציבור. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |