בתשובה להאייל האלמוני, 26/07/09 22:48
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המעשה שלה עומד על הגבול הדק שבין אומץ לטמטום. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אומץ הוא לרוב סוג של טמטום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי לאיזו מטרה הוא משמש, אם כוונתה של ה"קופאית האתיופית האמיצה", הייתה להציל אותנו מפני השופט הנורא והמתנשא והגזען והדוס והלוקח שוחד משה דרורי, המעשה שלה הופך ליותר אמיץ ממטומטם, אם המטרה שלה הייתה להראות לדוס מה זה, לא לאכזב את מעסיקיה, או מן תחושת צדק אבסולטי של "לא במשמרת שלי" - יותר מטומטם מאמיץ. מנסיוני כמאבטח, כמו שציינתי כאן - תגובה 517993 זה היה יותר טמטום מאומץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
That Magical Negro All Over Again
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אנסה להתנסח אחרת: אני לא מבין מה זה "יותר מטומטם מאמיץ" או "יותר אמיץ ממטומטם". כמו שהתנין לא יכול להיות יותר ירוק מארוך, ככה מעשה לא יכול להיות יותר אמיץ ממטומטם. הוא יכול להיות אמיץ ומטומטם, פחדן ומטומטם, אמיץ וחכם או פחדן וחכם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו דרך ביטוי, בנאדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בו תנסה להתבטא בדרך אחרת. כשאתה אומר ש"המעשה שלה עומד על הגבול הדק שבין אומץ לטמטום" על איזה מארבעת הגבולות1 היית ממקם אותו? 1 א. הגבול בין מעשה {אמיץ וחכם} למעשה {אמיץ וטפשי} ב. הגבול בין מעשה {אמיץ וחכם} למעשה {פחדן וחכם} ג. הגבול בין מעשה {פחדן וטפשי} למעשה {אמיץ וטפשי} ד. הגבול בין מעשה {פחדן וטפשי} למעשה {פחדן וחכם} |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בין א' לג'. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה, היא עומדת על גבול בין שני גבולות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אפשר לפרש אחרת את התגובה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המעשה שלה חצה בהרבה את הגבול לכיוון הטמטום. היא בסה"כ הקריבה את עצמה בשביל 10 שקלים-לא שלה אלא של המעסיק שלה. בשביל עצמה היא לא היתה זורקת את עצמה לפני מכונית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא. המעשה שלה היה מעשה אזרחי למופת. לא עשרת השקלים של המעסיק הם מה שהיא הצילה, אלא דמותו של בית המשפט העליון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה שאתה מתבדח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזה אני מסכים. הטמטום של הקופאית פטר אותנו מהשופט דרורי- יחי הטמטום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חוזר על התגובה שהתחילה את כל השרשור, | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש חור בדלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, אז האומץ שלה מטופש, אבל היא עדיין אמיצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיעבד, היא הוציאה מזה 10,000 לעצמה. לא רע. ויותר ברצינות - אני לא חושבת שהיא עשתה את זה בשביל 10 שקלים. נראה לי שעד שלב ההתיצבות מול המכונית זה כבר חרג בהרבה מעניין ה-10 שקלים לסכסוך שהיא התקשתה להפסיד בו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שהיא לא עשתה את זה בשביל 10 שקלים. זהו מבט מאוחר וקר שלי שכך מסכם את העניין-שהיא זרקה עצמה לפני מכונית כדי שהאברך לא יסע בלי לשלם 10 שקלים . מסכים איתך שהיא הזדהתה עם תפקידה כשומרת מחסום וגובה דמי חניה. אני מקווה שהבוסים שלה הוציאו הנחיות לרשום את מספר הרכב ולא לבצע מעשי גבורה -אבל אולי לא. אולי העלו על נס את ההקרבה בשביל 10 שקלים ( בשביל העקרון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה משתמש בביטויים קצת מליציים מדי - היא לא כל כך ''הזדהתה'', היא פשוט התעצבנה נורא מההתנהגות שלו ולא היתה מוכנה לצאת הצד הלוזרי שבעימות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להיות נאמן לתפקיד, להרגיש שייכות לארגון, ואפילו ליהנות מעמדת כוח, זה לא ממש ''טמטום''. בכל אופן, אלה תכונות שלא ראוי לגנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולהסתכןכדי לגבות עשרה שקלים- סליחה, 500 שקלים- זאת חכמה ואחריות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בכל בוקר, כשאתה יוצא מן הבית אל העבודה וחוצה כביש אתה מסתכן. די לביזוי העבודה. מי שנאמן למקום עבודתו, ראוי לכבוד, לא לגינוי (בתנאי שהוא לא עובד אצל המאפיה או בסוכנות פרסום חו''ח). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקבל את הרושם שאתה חומרני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רושם מוטעה לחלוטין. אני פשוט מנסה להראות את האבסורד של נאמנות ודבקות במשימה עד כדי טפשות בשביל מטרה של גביית דמי חניה. גם בשביל 500 , 5000 ואף 50000 ש"ח אין הצדקה להקרבה מסוג זה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו מטרה באיזה שווי תצדיק נאמנות ודבקות במשימה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנהג הטיפוסי בארץ לא דורס את מי שעומד מולו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והמובן לי מאליו, הקופאית לא העלתה בדעתה שהנהג אכן ימשיך בנסיעתו, כבעל נסיון צה''לי בש''ג ובמחסומים, המון פעמים השתמשתי בשיטה הזאת לעצירת כלי רכב, (כמובן תוך הערכת הסיכון והחזקת הנשק בפוזה מפחידה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בקשר לנסיונך כש"ג: בזמן ששרתתי בצבא-סוף שנות ה-60 - פשט בין הקולונלים והגנראלים עטורי הנצחון של מלחמת ששת הימים הנוהג, לדרוס ש"ג שלא הזדרז להרים את החבל או שהעז שלא לזהות את המח"ט. אולי אם לא היו נעמדים בפוזה של הקרבה היו שופטים אותם על אי דבקות במשימה. יש גבול עד כמה יכול אדם למחוק את עצמו. מי שמוכנה להקריב את עצמה על מזבח עצירה בגופה של רכב שלא שילם- משהו באישיות ובכבוד העצמי שלה משובש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם לא היו אנשים כמו נגה, הנֹהג הזה היה נמשך. כמוכן יש הבדל בין הסתערות על מכונית נוסעת לבין מכונית עומדת. ובמבחן התוצאה: היא קיבלה פיצוי של 10,000 ש"ח והדורס הואשם (מה שפגע קשות בעתידו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם היא גם קיבלה פרס מהחברה שמעסיקה אותה? אני מדבר על נאמנות טפשית וחד סיתרית. אם החברה היתה נאמנה לנגה כמו שנגה היתה מאמנה לה, היו מראש מנחים את הקופאיות מה לעשות במקרים כאלה ולא להכנס עם הראש בקיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבתי למעלה, הפכת לחומרני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוציאליסטים הם מטריאליסטים על פי הגדרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה בכלל מסכים שזה "נאמנות"? אולי היא סתם לא רצתה שיאשימו אותה "איך נתת לו לברוח?" זה לא נראה לי נאמנות משום סוג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יצא לך לקרא את זה? קופאי בנק בסיאטל פוטר בגלל שבניגוד להוראות הבנק הוא תפס שודד והחזיק אותו עד להגעת המשטרה. הוא טען שלמרות שהכיר והבין את ההוראות הוא פעל בצורה אינסטינקטיבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה זה השודד הזה שהולך לעבודה לא חמוש? ואחר כך עוד מנסה לעבוד על אנשים בעיניים? מאוד לא מוסרי, לדעתי. צריך להיות חוק נגד זה! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פוטר, ובצדק. בניגוד למעסיק של זוראיש שעשוי היה להרוויח מהטיפשות שלה עשרה שקלים (אני עם איציק בעניין הזה), לבנק יש רק מה להפסיד מגיבורים כאלה. ביטוח נגד שוד יש לו, ואם הבנתי נכון, אפילו ערבות של הממשל. ביטוח מתביעות של שודד אמיתי או מדומה, או מתביעות של לקוחות שעלולים להיפגע משודדים שלא ימהרו לברוח - ייתכן שאין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל טוב ויפה,אבל השאלה המעניינת כמובן היא שאלת היכולת של הרציונליות להכתיב התנהגות במצבים קיצוניים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנחש שפיטורים מתוקשרים של הפקיד יכולים לשפר פלאים את היכולת אצל חבריו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם השודד במקרה כזה יכול להיות מואשם בשוד מזוין? אם לא: גם לבנקים וגם לשודדים יש אינטרס לעודד שוד ע"י פתק (או בעזרת פלאפון, כזכור מ"ספרות זולה"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השודד יואשם בשוד מזויף. נראה לך שפלאפון יקחו קבלני משנה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנק שלעובדיו יש מוניטין של כאלה שלא מוותרים בקלות רוכש חסינות מסוימת משוד עתידי, ולכן אמור להנות מהפחתה בדמי הביטוח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שהשודדים נכנסים לשם והאצבע שלהם הרבה יותר קלה על ההדק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אז השודדים מסתכנים יותר. הנקודה היא שמדיניות הבנק מורידה את רף הכניסה לשודדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השודדים אינם רוצים מרחץ דמים, הם רוצים כסף. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי. אבל הם גם רוצים לשמור על אוירה מסויימת של טרור שימנע מראש התנגדויות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ארגון הגג של שודדי הבנקים הרבה פחות יעיל מזה של עיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא כל כך מתפעל מהיעילות של הארגון של עיני. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה מאד לדעת בוודאות. ארגון הגג של השודדים האלה לא שומר על שום שקיפות. למעשה, הם אפילו לא התחילו לנהוג בהתאם לכללי הגילוי הנאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שהם שומרים על שקיפות. הם נוהגים לחבוש גרבי ניילון שקופות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זהו טמטום ניהולי מהצד השני. קראתי לא מעט ספרות בנושא ניהול- רובה אמריקאית. יש שם מחקרים ותובנות מהמתקדמים ביותר מבחינת יחסי האנוש. המנהל האמריקאי הממוצע- אם אפשר להשתמש במונח המופרך הזה- איננו מסוגל להתחיל לחשוב בכיוון, שלא לדבר על להתחיל ליישם. ההתנהלות הבינארית (פרידמן-hire-fire) והאוטוריטרית כל כך מושרשות שם, שהביאו למה שמתואר בסיאטל טיימס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פרידמן-hire-fire" תוכל להסביר? תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מילטון השווה בערוב ימיו את השיטה האמריקאית לשיטה השוודית. הוא היה מספיק זקן ולא כל כך לוחמני שהודה במעלות של השיטה השוודית; את השיטה האמריקאית הוא כינה hire-fire . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל לפרט עוד קצת על השיטה השוודית? התרשמתי מתגובות ישנות שבשוודיה מפטרים בקלות, אבל שוק העבודה דינמי אז קל למצוא עבודה חדשה, ובנוסף יש דמי אבטלה נדיבים המספקים משענת בתקופת המעבר. אני לא מצליח למצוא קישור - אולי אני מתבלבל עם איזו סקנדינבית אחרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מתבלבל עם דנמרק | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה - מסתבר שבעצם אתה כתבת על זה, בתגובה 509380 לתועלת הציבור הנה גם כתבה מפורטת יותר, פורסמה לפני פחות משבוע אבל ראיתי אותה רק עכשיו בזכות ההפניה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני יותר מעשר שנים קראתי מאמר באתר של משרד האוצר שבו מוזכר המודל הדני כאופציה. ניסיתי למצוא אותו לא הצלחתי-כנראה נמחק. אינני מאמין שהוא חשב על כל המודל הדני אלא ללא רשת הבטחון הדנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שכבר כתבתי את זה פעם באייל, אבל כמו כל העצלנים (לחפש) אני עובד קשה יותר (בלהקליד). מעשה שהיה1 בתחילת שנות ה70' של המאה הקודמת. מחזור חדש של נח"לאים הגיע לאחת מהאחזויות בקעת הירדן. כמשימה ראשונה נשלח אחד הנח"לאים לעמדת הש"ג. בתדריך הקצר הוצגו לו כלי הרכב של ההאחזות, והנחיה שפרט לרכבי ההאחזות, אף רכב לא נכנס להאחזות ללא אישור ממפקד ההאחזות. עומד הבחור בשער ההאחזות, והנה מגיע מכונית מסוג "פלימות ואליאנט" בצבע חאקי כהה. האיש שיושב ליד הנהג פותח את החלון עוד בטרם המכונית נעצרת, וצועק לעבר הש"ג העושה דרכו מהבודקה לכוון הרכב "תפתח, תפתח". ואז מתחיל הדיאלוג הביזארי הבא (אני לא מתחייב לדיוק בטקסט): - רגע, אני צריך לבקש אישור. מי אתה? - מה אישור? אני אלוף הפיקוד. תפתח כבר. - מצטער, אני לא מכיר אותך. אני צריך לקבל אישור - אני גנדי. - את גנדי רצחו בהודו מזמן. - אני אלוף הפיקוד, אתה לא רואה את הדרגות על הכתפיים? - דרגות אפשר לקנות בשקם. ואז ניגש החייל לבודקה, אחז את טלפון השדה וחולל לחמ"ל. "יש כאן אחד, אומר שהוא גנדי, אלוף הפיקוד, הוא רוצה להיכנס, להכניס אותו?" "בטח, תכניס אותו מיד" היתה התשובה. אחרי פחות מחמש דקות הגיע חייל אחר לעמדת הש"ג. "לך, אני מחליף אותך" הוא אמר לש"ג "תיגש מיד למשרד המפקד". החייל ניגש למשרד המפקד, שם היו מפקד ההאחזות ואלוף הפיקוד. "מה היו ההוראות שקיבלת?" שאל האלוף. "לא להכניס אף רכב פרט לרכב ההאחזות ללא אישור" היתה התשובה. "זה נכון?" נשאל המפקד. "כן" היתה התשובה. "או קי" אמר האלוף לחייל. "תעלה על אלף, אתה יוצא לשבוע חופשה". ____ 1 ואולי רק אגדה אורבנית היה, אם כי אם מדובר באגדה ותו לא, מחברה הכיר את הנפשות הפועלות ואת דרך מחשבתן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיפורי הדריסה/ כמעט דריסה היו על גורודיש ומנו שקד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמעתי סיפור דומה על דדו ועל איזה נער רפול, דווקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על דדו זה איננו נכון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועל גנדי זה כן? יש לי הרגשה שמדובר בוריאציות על אותה אגדה אורבנית, בשני המקרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שרתתי בסדיר בתקופה ההיא. היו קצינים בכירים שהיה להם תדמית קצת מטורפת- לפעמים היה יכול להווצר הרושם ששררה אופנת הטרוף. דדו היה אלוף הפיקוד באותה תקופה ושמעתי רק סיפורים עליו רק סיפורים הפוכים. הכרתי שני אנשים ששרתו בפיקוד צפון והם סיפרו שגם דדו וגם הרמ''ט שלו -דן לנר- היו אנשים תרבותיים ונעימים. לעומת האחים לבית גורודיש, מנו שקד, עוד שמות נשכחו ממני ושם אחד אינני רוצה להזכיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך הבנתי, אם דדו היה איש תרבותי ונעים, מדוע אין זה סביר שייתן חופשה לחייל שמילא את תפקידו כראוי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי על דריסת ש.ג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... אז היתה כאן אי הבנה. אם תסתכל שוב תראה שה''מפוכח כלשהו'' הגיב לדורון ולא לך (כלומר, הוא התכוון לסיפור הצ'יפור). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא יכול להיות סיפור על דדו ועל נער רפול. פרוייקט נערי רפול החל, ובכן, כשרפול היה רמטכ"ל, וראשיתו בדו"ח כץ שהוגש לכנסת ב-1979 אודות נוער מנותק ו(חוסר) השתלבותו בחברה. כמה שנים אחרי שדדו התפוטר. המימוש החל ב-1981. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אצלי בגדוד קרה שש"ג התקשר למבצעים ושאל: "יש כאן איזה סגן אלוף בשם יוסי סילמן, אומר שהוא המג"ד, להכניס אותו?". אבל מעולם לא שמעתי שמישהו קיבל על זה איזשהו צ'ופר. לעומת זאת, ראיתי פעם במו עיני מח"ט בצה"ל שחיפש חייל בעמדת השמירה ולא מצא אותו שם שומר שם במקומו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בבריכה שעומקה הממוצע 20 ס"מ אפשר לטבוע. אני מבין שאם הקופאית היתה נפצעת קשה היית מנחם אותה בזה שביטון איננו הנהג הטיפוסי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהינתן מכונית אקראית, שאם נהגה לא ידרוס אותך (במהירות מקסימלית של 15 קמ"ש1) תזכה לסכום כסף כלשהוא, כאשר ידוע ש90 מהנהגים לא דורסים אנשים העומדים מול מכוניתם. עבור איזה סכום היית נעמד מול המכונית? והאם זה תלוי בשאלה האם הכסף מיועד לך או למעסיק? 1בכל זאת מדובר בטווח 0 בתוך חניון |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |