בתשובה לצפריר כהן, 16/05/09 21:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואגב, אין מניעה שיהיה תסריט כזה: אחרי שהיישוב יוקם והדיירים ייכנסו לבתיהם, היזם יצא מהתמונה והדיירים ינהלו את היישוב בעצמם, באמצעות מנגנון שסוכם מראש. זה יהיה כאילו הדיירים התאגדו, הסכימו על מנגנון לניהול ההתאגדות, וקנו מהיזם את האדמה עם כל מה שנבנה עליה. ליישוב יהיה אז שלטון מקומי שדומה לשלטון המקומי שלנו (אם כי פטור מתכתיבי הממשלה), אבל הדברים ייעשו בהסכמה ולא בכפייה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"בהסכמה" זו מילה יפה. איך אתה אוכף את ההסכמה הזו? מי שלא מסכים שיעוף מכאן? מי שרוצה לסגור מרפסת בניגוד לדעת השכנים? החלפת שלטון מקומי אחד באחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההסכמה נאכפת, כרגיל, בידי המדינה במסגרת תפקידה כאוכפת חוזים. אתה יכול להתעלם כמה שאתה רוצה מההבדל שבין שני המצבים, אבל הוא בהחלט קיים. וכן, מי שלא מסכים שיעוף. בדיוק כמו שבימינו דייר שלא מסכים להמשיך ולשלם את שכר הדירה עף, ולא מחמת כוחו של שלטון מקומי כזה או אחר, אלא מתוקף החוזה שהדייר חתם עליו ועכשיו הפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. אני לא מבין מה ההבדל בין שני המצבים. אתה יכול לפרט? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במדינה החופשית שלי אם לא תשלם ארנונה יפנו אותך מהבית מתוקף התחייבותך לשלם ארנונה, התחייבות שלקחת על עצמך מרצונך החופשי כשקנית את הבית. במדינה הלא חופשית שלך אם לא תשלם ארנונה יפנו אותך מהבית מתוקף חוק שמחייב אותך לשלם ארנונה, חוק שלא בחרת בו ולא יכולת להימלט ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחחיבות כלפי מי?בפועל מעמדו של בעל הבית חזק בהרבה ממעמדם של הדיירים: אם "שוברים את הכלים ולא משחקים" יש לו איפה לגור. אני משלם ארנונה כמו כל דייר אחר. מצד שני אני מגדר לטובתי חלק מהגינה הציבורית ומגדל שם ירקות שאותם אמכור בשוק. מי יאסור עלי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היחסים בין היזם ובין הדיר מעוגנים נובעים מהסכם, ובו כל אחד מהצדדים מתחייב לפעול בצורה מסוימת. למשל, היזם מתחייב לתחזק את התשתיות, ואילו הדייר מתחייב לשלם ארנונה. מעמדו של היזם אינו חזק יותר, שני הצדדים זקוקים לאישור של בית המשפט כדי להשתחרר מהתחייבויותיהם בהסכם. מי שיאסור עליך לגדר חלק מהגינה הציבורית הן רשויות אכיפת החוק והחוזים במדינה, המשטרה ו/או בית המשפט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 510795 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל גן ציבורי בתוך שכונה מסודרת שהקים יזם איננו שטח הפקר. אתה באמת לא רואה את ההבדל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי אין דבר כזה ''שטח הפקר''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת היתה דוגמה שניתנה כשהסוגייה שעמדה על הפרק היא מנין הקניין הראשוני מגיע. האם אתה מתייחס לנסיבות האלה כשאתה אומר שלטעמך איך דבר כזה "שטח הפקר"? אם מחר פצצה גרעינית איראנית תשמיד את כל האנושות מלבד שלושה תושבי ניו זילנד, מה לדעתך יהיה מעמד שטחי אמריקה הצפונית לגביהם? אילו כללים אתה מציע להם בשביל להחליט מה ייעשה בשטחים הללו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יהיה מצב כזה, יהיו בעיות יותר גדולות על הפרק. שלושת הניו-זילנדים לא יצליחו, ככל הנראה, לשרוד. ככלל האפשרות ''לקחת'' חלקות ניתנת לך מידי המדינה. אחרת שניים מהניו-זילנדים יתחילו לריב עם השלישי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רק מתחמק מהבעיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא. הסמכות של המדינה, לדוגמה, כוללת את הצבא שמגן על השטח ואת המשטרה שמשליטה בו סדר ואוכפת את החוק. כשאתה מנכס לעצמך שטח הפקר שלא שייך באמת לאף אחד, אתה צריך למלא את תפקיד הצבא והמשטרה. ואם חברך ינסה לפלוש לשטח בניגוד לרצונך, תאלץ לשכנע אותו לצאת. זה לא המצב בתאורי ה־homesteading הקלאסיים שאתה מכיר, שנעשים בתוך מדינה קיימת וברשות המדינה. ובעת הצורך, בהסתמך על קני הרובים של צבא המדינה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד בסופו של דבר ואחרי הכול יש האופציה של האלימות. השאלה היא אם אפשר להגיע להסכמות שיסדירו את היחסים לפני שמידרדרים לשם. וכאן השאלה אם פועלים בתוך מדינה או בזירה הבינלאומית היא משנית - בסופו של דבר כל מה שיש הוא בני אדם שעשויים להתאגד לצורך קידום אינטרסים משותפים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שהניו־זילנדי ימצא דרך אלימה להתגונן מעדרי התאואים ומלהקות הקופים שעשויות לתקוף אותו ולגזול את מזונו. ייתכן שהוא יגיע אתם, כמובן, להסכמות ולהסדרת היחסים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במדינה החופשית שלך יהיה תקציב מאד גבוה למשרד לבטחון פנים ולמשרד המישפטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ברור לי איך הסקת את זה, אבל ייתכן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במדינה הלא-חופשית שלי, אם לא תשלם ארנונה, ינתקו אותך משירותים שהעיריה מספקת ואתה חייב לצרוך כגון מים - אבל לא יפנו אותך מהדירה שהיא בבעלותך שלך. במדינה החופשית שלך, יפנו אותי מהבית. זה אומר משהו על טיב ה"חופש", לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, הכל תלוי במה שאומר ההסכם בין היזם ובין הדייר. אם לדוגמה יש בהסכם הקנייה סעיף שאומר שהדירה חוזרת לבעלות היזם אם הדייר מפסיק לשלם ארנונה, אז זה מה שצריך לקרות, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכל תלוי במה שאומר ההסכם בין היזם ובין הדייר? *הכל*? נניח שהדייר מעוניין במיוחד דווקא בדירה המסויימת שמציע היזם (הוא מלחין ובדירה יש אקוסטיקה נהדרת, ובנוסף על כך, כמו במקרהו של מוצרט - הוא ובתו של היזם מאוהבים) - האם, במדינה החופשית שלך, יוכל היזם להחתימו על הסכם קנייה ובו סעיף שיתיר ליזם להלקותו במגלב מדי בוקר עד כדי איבוד הכרתו, במקרה שיפסיק לשלם את הארנונה? (למיטב ידיעתי, בישראל, גם אם יחתום הדייר על ההסכם - החוק לא יאפשר מימוש הסעיף) האם יש קו גבול לחופש במדינת חופש, ואם כן - היכן הוא עובר? הבהרה: השאלה ההיפותטית-קיצונית לא נועדה לעשות מהדיון צחוק אלא לברר את רוח דבריך, שברוב התגובות הם כלליים מדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא משוכנע שיש גבול לדברים שאדם רשאי להסכים להם. למשל, לדעתי לגיטמי שתערוך הסכם עם אדם אחר שבו הוא מתחייב להרוג אותך (ואם אתה חולה סופני שמעוניין להיגאל מייסוריו, למשל, הסכם כזה אפילו עשוי להיות שימושי עבורך). הדוגמה ההיפותטית של היזם שמלקה את הדייר מדי בוקר עד אובדן הכרה מפני שלא שילם ארנונה אולי מעוררת בחילה, אבל מה בעצם ההבדל בינה ובין דוגמאות מהמציאות שלנו של בעלי חוב שיושבים בכלא על שלא שילמו את חובם? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא שאני וגופי נעדיף לשבת בכלא ולא להיות מוכים עד איבוד ההכרה באופן יומיומי. נראה לי גם שעונשי הכאבה פיזית פסו מן העולם המערבי הנאור ואין צורך להחזיר אותם. אגב, נדמה לי שבארץ מאסר בפועל על אי תשלום חוב בגודל בינוני (ארנונה) הוא בגדר ענישה קיצונית. עכש"י, בד"כ מדובר במעצרים קצרים, לכל היותר מספר יממות, דבר שרוב האנשים יוכלו לעמוד בו הרבה יותר קלות מאשר בהלקאה אכזרית. אבל באמת לא ידוע לי בדיוק מה קורה במקרי אי תשלום חוב לא גדול (בגודל של ארנונה), יש עורכי דין בקהל? הנה, אם רצית או לא, אתה מתחיל לגלות מה טיבו האמיתי של ה"חופש", כביכול, שעליו אתה ממליץ בהתלהבות. זהו "חופש", בערך כמו שה"דמוקרטיות העממיות" הן דמוקרטיות, או עממיות. (ואת השטויות עם החולה הסופני בוא נעזוב כרגע. הנה, העובדה שסוף-סוף ענית משהו לעניין מוכיחה שהשטויות שאני המצאתי מספיקות לצורך בירור-בהנחתה של מה שאתה חושב באמת, ואין שום צורך להוסיף עליהן שטויות גדולות יותר). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להפריד בין שתי שאלות בלתי תלויות - באילו נסיבות אדם צריך לקבל עונש ומהו עונש ראוי. אני ייחסתי חשיבות לשאלה הראשונה ולא ייחסתי חשיבות לשאלה השנייה. לכן אולי השתמע מדבריי שאני תומך בעונשים גופניים אע"פ שלא זה מה שעניין אותי. מצד שני, אם כבר העלית את הנקודה, אז באמת לא נראה לי שיש סיבה עקרונית לפסול מראש עונשים גופניים. נא לזכור איך אני רואה את הדברים: עונש מגיע למי שהפעיל אלימות על הזולת והפר את זכויותיו. לא ברור למה אפריורי אסור להעניש אדם כזה עונשים גופניים. ורק מתוך סקרנות, למה הדוגמה עם החולה הסופני היא "שטויות"? האם אתה טוען שלאדם לא צריכה להיות הזכות למות כשהוא רוצה בכך? ואם צריכה להיות הזכות למות, למה שלא תהיה לו הזכות לספוג אלימות גופנית? מה עם מזוכיסטים שאלימות גופנית גורמת להם לעוררות מינית? כל הדוגמאות האלה, שאתה מכנה "שטויות", מראות שיש אנשים שבהחלט היה מועיל להם אם היית מניח להם לבחור את הבחירות שלהם בעצמם ולא מכריח אותם לבחור בחירות אחרות מתוך הנחה מתנשאת שאתה יודע מה טוב בשבילם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
על מזוכיסטים פעילים העושים זאת למטרות מיניות אין הגבלה, ככל הידוע לי. חולים סופניים הסובלים כאב הממאיס עליהם את חייהם מעמידים (במדינה הקיימת, לא במדינה ה''חופשית'' שלך) את שתי המערכות - הרפואית והמשפטית, במצב קשה. אחד הפתרונות הוא באמצעות מספר אגודות שהחולים החפצים במוות יזום יכולים לפנות אליהן (לא בהכרח בארץ) ובעזרתם ובעזרת בן משפחה או ידיד, הם יכולים להגיע לידי מוות שקט, במינימום של כאבים. קרוב מבוגר שלי התכוון לעשות איתי הסכם-בע''פ כזה אך התחרט, וכיום, לאחר שנמצאה דרך משולבת להקל על כאביו, הוא שמח שהתחרט. כל השאר אינו ראוי להתייחסות, לא בשביל זה עברנו את ימי הביניים והגענו עד הלום, תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השאר אינו ראוי להתייחסות או שנשארת בלי טיעונים? אם זה כל כך מופרך מה שאמרתי, ש*אפריורי* אין סיבה לפסול עונשים גופניים, ודאי לא תתקשה להפריך את זה, נכון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן כללי אני מתייחסים לחיים כערך חשוב. רצון למות אינו לגיטימי באופן כללי. בהרבה מקרים הוא סימן לחוסר שפיות (זמנית?) כמוכן ייתכן גם שקרוב משפחה אשר רוצה בחלק מן הירושה ינסה להשפיע על רצונו של הסובל הפוטנציאלי. כבר היו מספיק מקרים. לכן גם במקומות שמתירים המתת חסד, יש לה לא מעט סייגים ובדיקות. סיבה פשוטה להתיר המתת חסד היא שבמקרים רבים החולה סובל סתם: הוא חולה במחלה חשוכת־מרפא. ואחזקתו יקרה (אולי אפשר היה להוציא את אותם משאבים על חולים שאותם אפשר היה לרפא). ובשיקול הגלובלי התועלתני והמאוד מכוער: התועלת של אותם חולים לחברה כבר קטנה מאוד (אבל בגלל זה המוסר שלנו כולל את "אל תשליכני לעת זקנה" ו"כבד את אביך ואת אמך"). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שיש בעיה פרקטית מסוימת בלאפשר לאנשים לסייע לחבריהם הרוצים למות להשיג את מבוקשם; זה עלול להפוך את הרצח לעבירה שקל מאוד להתחמק ממנה. אבל פרט לבעיה הפרקטית הזאת, אני לא רואה שום סיבה להתערב בכוח בהחלטתו של אדם זר אם למות או לא - כשם שאני רוצה להחליט את ההחלטות החשובות בחיי בעצמי, אני מכבד את זכותם של אנשים אחרים להחליט בעצמם את ההחלטות החשובות בחייהם, לרבות אם לחיות או לא. לא לי ולא לך להחליט אם רצונו של אדם אחר למות לגיטימי או לא. בפסקה האחרונה אתה נוגע בנקודה כאובה: מכיוון שהסוציאליזם רואה את הפרט כחלק ממארג חברתי שלם שיש לו בו תפקיד, עולות שאלות כמו התועלת שיש לו לחברה. זה עשוי להוביל, ואמנם מוביל, למסקנה שיש אנשים שעדיף להיפטר מהם. אני חושב שעצם העלאת השאלה מגונה, ואצלי היא באמת לא עולה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אבא אמא, מותו כבר'' (מדור בדבר אחר ז''ל ולאחר מכן גם ספר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה שוב מנהל דיון על מושגים כאילו שהתפיסה לגביהם כבר אקסיומטית. ''מכיוון שהסוציאליזם רואה את הפרט כחלק ממארג חברתי שלם שיש לו בו תפקיד''. זו התפיסה שלך של הסוציאליזם כי אתה מייחס לו אופי פשיסטי. אני שמחשיב את עצמי כסוציאליסט, אינני רואה כך את הגישה הסוציאליסטית. ההבדל בין התיאור שלך לגבי הסוציאליזם לבין חזון החברה החופשית הוא שבחברה שלך השוק כבר ידאג להפטר מהם במתכונת של הברירה הטבעית על פי התפיסה של הדרוויניזם החברתי שעומד בבסיס חזון החופש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבוכים מתחילים כשמתמודדים עם הבעיות הפרקטיות. לדוגמה, כשאחד היורשים טוען שהיורש השני לא רשאי לקבל את הירושה מכיוון שהוא בפועל רצח את המנוח. לגבי הפסקה האחרונה: לא טענתי שהיא עולה במפורש. השיקול הזה קיים, בסופו של דבר. גם אצל האדם הפרטי והמופרט קיים היבט של הבעיה ("האם אני יכול להרשות לעצמי לממן טיפול להורים? הם הרי כבר לו מועילים לי" ולחילופין חוסר היעילות של שמירת כל הכסף אצל ההורים עד הרגע האחרון וכתוצאה מכך תרבות ה"גיל השלישי".) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא קודם נסכים על העיקרון ואחרי זה נתמודד עם הבעיות הפרקטיות. כשאתה אומר שהסיבוכים מתחילים כשמתמודדים עם הבעיות הפרקטיות בעוד שלמעשה אתה מתנגד לעיקרון, אתה סתם מאחז עיניים. ותרשה לי גם להתעכב על הביטוי ''האדם המופרט'' שמקטין את האדם לדרגת פרט משני לדבר החשוב באמת שהוא החברה, כאילו מראש הבעלות על האדם היא של החברה ורק ברצותה היא מעניקה לו כמה פירורים של חופש שעליהם הוא צריך להיות אסיר תודה כמובן. אני תוהה אם גם את עצמך אתה תופס כמין דבר טפל שכזה, או שרק לבני אדם אחרים אתה מייחס חוסר חשיבות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מנסה להבין את התוצאות שנובעות מהעיקרון לפני שאני מחליט האם לקבל או לדחות אותו. "האדם פרטי והמופרט", שהוא ניגוד ל־"סוציאליזם" שכורך את כל החברה ביחד :-) נעזוב את המינוח ונתרכז בעיקר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תאמר בכנות, אתה דוחה את הרעיון שיותר לאדם למות בגלל שאתה חושש שזה יקל על אנשים להסוות מעשי רצח, או בגלל שאתה מחזיק באיזה ערך של קדושת החיים בווריאציה כזו או אחרת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ביותר מדי מקרים, כאשר אדם רוצה להתאבד, דעתו אינה צלולה. זו הסיבה לכך שבאופן כללי אנחנו מנסים למנוע את המצבים הללו. וכן, אני מעריך את החיים. אם אתה ממש מתעקש אפשר לגזור את זה גם מקדושת הקניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתאר לעצמי שכנגד המקרים האלה יש גם מקרים של אנשים שלא מתאבדים כי דעתם אינה צלולה. שום דבר אינו קדוש בעיני, קדושה זאת סתם מילת קסם שמאפשרת להנפיץ ערכים כאוות נפשנו בלי שום מחויבות למציאות. אבל אם נתעלם לרגע מזה, אתה יכול להסביר איך ערך החיים נגזר מקדושת הקניין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית כל: מי מחזיק בקניין? אנשים, בסופו של דבר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוששתני שקראת יותר מדי דיקנס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עניין היזם (שיזם את הבניה וממנו קניתי את הדירה) לעניין הארנונה (שמשולמת לעיריה)? היזם לא אמור להיות כלל צד בעניין. אם היזם מחפש תואנות להשיב לעצמו את הדירה הוא גם יכול להוסיף סעיף, שבו אם הדייר דרך על הקוים בין הבלטות בלובי, הדירה חוזרת ליזם. אכן חופש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במדינה חופשית שבה יזמים מקימים יישובים, העירייה היא לא סמכות שלטונית שנכפית על התושבים, אלא אחד הצדדים בעסקה הסבוכה שכרוכה במגורים ביישוב מודרני - הצד שאחראי לאספקת שירותי תחזוקה, ניקיון וכו'. אני תיארתי לעצמי מצב שבו היזם שהקים את היישוב משמש גם כעירייה, אבל ייתכן בהחלט שלא היזם ישמש כעירייה, אלא מועצה נבחרת של התושבים או כל גורם מוסכם אחר. מה שחשוב הוא שהתושבים מחויבים לשלם לעירייה תמורת השירותים שהיא מספקת, והדבר מעוגן בהסכם רכישת הדירה. לתושבים עצמם יש אינטרס שתהיה עירייה כזו, ולכן בשמחה רבה הם חותמים על הסכם הרכישה שמחייב אותם לשלם לעירייה (כשם שהוא מחייב את העירייה לספק את השירותים, מנגד). מי שסוגיית העירייה דווקא לא משמחת אותו, רשאי שלא לחתום על הסכם הרכישה ולחפש לעצמו יישוב אחר, זול יותר, או אפילו לוותר על יישוב מסודר כליל, לקחת איזו חלקת אדמה בנגב, להקים שם חווה ולהיות אדון לעצמו. אכן חופש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור: במצב הזה לעיריה יש מונופול על אספקת השירות (למי שכבר חתם על ההסכם). אם לא מוצא חן בעיניך השירות שאתה מקבל מהעיריה - אתה לא יכול להתחרות בעיריה ישירות. אתה יכול לעבור למקום אחר. אולם ברוב המקרים זה פשוט לא מעשי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעירייה יש מונופול על אספקת השירות בדיוק כמו שלמעסיק שלך יש מונופול על להגיד לך מה לעשות. זאת בדיוק המשמעות של חוזה: ברגע שחתמת על חוזה, הפכת את הצד השני למונופול לגביך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההבדל הוא שיותר קל לי להחליף מקום עבודה ממקום מגורים. רף הכניסה ליצירת מקום עבודה חדש (הגדלת ההיצע למקומות העבודה) נמוך בהרבה מרף הכניסה ליצירת יישוב חדש (הגדלת ההיצע ליישובים). לכן הרבה יותר קל ליצור קרטל של יישובים מאשר קרטל של מקומות עבודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם באותה חווה בנגב, לא תהנה מהחופש המוחלט לאגור מי שטפונות וגשמים, או לזהם את האוויר במפעל הבורסקאות שלך, או לסלול שביל גישה למקום, או לגדר אותו וכך לחסום שביל קיים. אני בספק אם יותר לך לירות בפולשים (עובר אורח על שביל ישן שגדרת), כנראה תאלץ לעצור אותו כחוק ולקרוא למשטרה. מצד שני תוכל להעסיק שלושה עובדים תמורת אוכל ובירה, ולבחור אותם מבין העשרים האחרים שיגורו באוהל בחלקה השכנה לשלך, עסוקים בהתמזגות הרמונית עם הטבע ונבירה באשפה שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ישמור אותי אלוהים מלגור בישוב שבו היזם הוא גם העיריה. זה נראה לי השתעבדות לחברה פרטית שלא מעניין אותה שום דבר פרט לרווח, ושתשמח להשתמש בכל תירוץ על מנת לנשל אותי מביתי ששילמתי עליו כדת וכדין, על מנת למכור אותו למישהו אחר ולמקסם רווחים. אגב, אם היזם הוא גם העיריה, האם אין בחירות? האם לא ניתן להחליף את העיריה? את ראש העיר1? לזה אתה קורא חופש? לעיריה אתה משלם תמורת שירותים שאתה מספק. העיריה יכולה לנתק אותך מהשירותים הללו, אם אתה מתרשל בתשלומים. זה הוגן וזה צודק. לנשל אותך מדירתך (אלא אם צברת חוב של מליונים, מה שלא מאוד הגיוני עקב ארנונה. אפילו בחובות גדולים קודם כל מעקלים את מטלטליך ולדירה ניגשים בסוף) זה משהו שלא נעשה. לא במדינה הלא-חופשית שלנו, שבה זכות הקניין אינה כה מקודשת, כנראה. משום מה, במדינה-החופשית שלך שבה זכות הקניין כן מקודשת, זה כן יתכן. לגבי חוזים, הניסיון שלי לימד אותי, שבחתימה מול גוף גדול, ובעצם, גם יזם לצורך העניין הוא גוף גדול, יש חוזים דרקוניים שהם הכל רק נגדך, ובשום פנים ואופן לא הוגנים לשני הצדדים2. ויותר מדי בחיי נאלצתי לחתום על חוזים כאלה, או לנהל מאבק עיקש לפני החתימה על החוזה. כך שאני לא רואה ב"חתימה על חוזה" התארגנות יותר חופשית מאשר עיריה. ואגב, אדמה היא לא משאב בלתי-נדלה. בשלב מסויים תאזל הקרקע החופשית בנגב לכל אותם מתיישבים על דעת עצמם, גם לפי שיטתך. ומה אז? 1 המודל הזה מזכיר לי תחנת חלל מסויימת, "שביל החלב" שמה, שמנוהלת ממש כך. הקוראים מוזמנים לעיין ב"חתול העובר דרך קירות" של היינליין. והיינליין קפיטליסט, אבל כמדומני גם הוא היה סולד מהמודל שלך. 2 זכויות היוצרים הן שלנו. אנחנו יכולים לנתק את ההסכם ביננו בכל רגע נתון - את לא יכולה להתנתק ממהסכם בלא אישור שלנו, בכתב. אנחנו נשלם רק אם נעשה בזה שימוש כלשהו. את מתחייבת לשלם לנו פיצוי בגין כל נזק שיגרם לנו, באם תבצעי את עבודתך שלא כראוי. אנחנו רשאים בכל עת לשנות את התעריפים על פי שיקול דעתנו הבלעדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להניח שבעיירה כזאת אף אחד לא ירצה לקנות את הדירות, והיזם לא ירצה למכור אותן. לכן, יש להניח, הדירות תהיינה בשכירות, ואם ראש העיר שהיזם מינה לא מוצא חן בעינייך, את יכולה פשוט לעבור לעיירה אחרת של יזם מתחרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, גם כיום, אם ראש העיר לא מוצא חן בעיני1, אני יכולה לעבור לעיר אחרת. ההבדל הוא שהיום אני יכולה *לבחור*2 בראש העיר, ובמודל של התש"חניק אני שפוטה של היזם. 1 הוא אכן לא מוצא חן בעיני 2 לא שיעזור לי - אני במקרה גרה ברמת דיקטטורה, שבה ראשי עיר מתחלפים רק כשהם מתים, ומאז היווסדה התחלפו בה רק 4-5 ראשי עיר. אבל זה משום שהציבור מטומטם, ומשום שאין מפרסמים סקרי בחירות ברשויות המקומיות שאינן תל אביב וירושלים (וחיפה?). אבל בחירות יש והאופציה קיימת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם יש תחרות את לא שפוטה של היזם, הוא שפוט שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם כל היזמים מתאגדים או לחילופין מישרים קו ביניהם? יש תחרות בין הבנקים אבל את הכסף הם עדיין עושים מעמלות על משקי בית. יש תחרות בין חברות הסלולר, אבל עדיין אם אני רוצה שירות תיקונים אני מחוייבת לרכוש אותו יחד עם המכשיר, אפילו שבעצם יש לי אחריות על הזמן הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כמו באוטובוסים, אם כל היזמים מתאגדים מספיק בעל הון אחד שישבור את ההתאגדות, לא מכוונות טובות, אלא מהרצון להרוויח. ובגלל שאין חוק שאוסר על הווצרות של בעל הון כזה, אין סיבה להניח שלא יווצר אחד כזה. הבנקים בישראל נמצאים תחת פיקוח ממשלתי הדוק, שמונע מיצירת מתחרים חדשים. בעולם הרחב והיותר חופשי מישראל בנקים לא מרוויחים מעמלות על משקי בית, אלא מריביות על הלוואות. גם חברות הסלולר נמצאות תחת פיקוח שמונע מיצירת מתחרים. בעולם הרחב והיותר חופשי אתה יכול לקנות מכשיר בלי ''שירות תיקונים'', ''ביטוח'', ''התחייבות'' וכל שאר העלויות הנלוות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"לא מוצא חן בעינייך? תעברי!" כמובן שהמחיר של המעבר לא זול במיוחד - חיפוש עבודה, חיפוש חברים, חיפוש בית חדש. עדיף לבלוע כמה צפרדעים מבעל הבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה מובן את יכולה לבחור היום ראש עירייה? הרי הסיכוי שהתוצאות יהיו תלויות בהצבעה שלך אפסי. מדויק יותר לומר שגם היום את לא יכולה לבחור (חבל שאין לנו האבחנה בין choose ו-elect). יש לך כך וכך ערים עם ראשי עירייה נתונים, ואת יכולה לבחור רק באיזו מהערים לגור. במדינה חופשית המצב לא צפוי להיות גרוע יותר, ויש כמה סיבות להעריך שהוא יהיה דווקא טוב יותר, כמו למשל שבעוד שהיום לראש העירייה אין תמריץ אמיתי להועיל לתושבים ולהשתמש בכספם בחסכנות, במדינה חופשית יהיה לו התמריץ הטוב מכולם - כסף. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אין לי השפעה על בחירת ראש העיר, הרי באותה מידה אין לי כוח מול היזם שמנהל את העיר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יכול להיות שאין שום יתרון בעירייה שמקורה ביוזמה חופשית. עדיין, הטענה הייתה שזה רעיון נורא, אז אני שואל - מה החיסרון? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כסף הוא התמריץ טוב. לדוגמה, היזם שלנו יכול לקבל תשלום מקבלן פסולת עבור אחסנה של כמה מתוצריו בתחומי העיר ולפרוש לאחר שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה מונע כיום מראש העירייה להיכנס לאותה עסקה עם הקבלן? (תאמר: החוק. ואני אשיב: ואצלי - החוזה שבין היזם והתושבים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקבלן ישלם לראש העיר גם על פיצויים על הפרת החוזה? או שראש העיר יברח לעיר השכנה. נקודה אחרת: לראש העיר כיום יש מחויבות שלפי בוחריו. ואצלך אין לו בהכרח. יש לו מחויבות שלפי משלמי המיסים, ולא כלפי התושבים. לכן בסופו של דבר אתה במקרה הטוב לא משפר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מערכת היחסים שבין העירייה והתושב היא מערכת היחסים שבין ספק שירות ולקוח, אז בעצם כל התושבים משלמים מסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם בחוזה כתוב מראש ש"לא תתקבל קובלנה של התושבים על מעשיו של היזם?" תגיד: שלא יסכימו. שיגורו במקום אחר. ואם גם אצל היזמים האחרים המצב זהה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין דבר כזה ''המצב זהה אצל כל היזמים'', כי קבוצת היזמים היא דבר דינמי. אם מספיק אנשים מעוניינים במגורים בתנאים אחרים ולא מוצאים יזם שיציע להם אותם, הם יכולים להצמיח מתוכם יזם כזה. הם יכולים גם ליזום את זה כקבוצה, באמצעות התארגנות במסגרת של עמותה או משהו כזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבנות עיר זה לא הדבר הכי פשוט בעולם. אתה צריך הרבה מאוד הון בשביל זה. זה לא בדיוק הדוגמא הטובה ל"לא טוב לכם - תקימו משלכם". גם אם מתארגנים בעמותה. ואת הרעיון הכביר אתה מציע במדינה עם שטח מוגבל. או שמא המדינה החופשית שלך מוקפת מדינות חופשיות שאינן חורשות רעתה? או שאין מדינות כלל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש להניח שהעיירה הזו היא האפשרות האחרונה שתישאר, אחרי שבעלי הממון יזמו משכנות פאר בחוזים מקלים (בלי ארנונה, כל השרותים, אחרי ששילמת מיליון דולר למגרש של דונם). יש להניח שאכן יגורו בשכירות נמוכה ועל הפרות חוזה יענשו במאסר עם עבודת פרך, חוק עזר מקומי שיאסור שוטטות יבטיח כוח עבודה זול וימקסם את ריווחי היזם שברוח נדיבה של נתינה ייתן את החזקת הכלא בידי יזם אחר מוכשר כמותו, נגיד הבן שלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעלי ממון רוצים להרוויח כסף. אולי לא כולם, אבל לפחות חלקם. מספיק שיהיה אחד כזה שיראה את הפוטנציאל, יקים עיירה חדשה ואטרקטיבית ==> כל מי שמתגורר בתת תנאים יעבור להתגורר אצלו ==> והוא ירוויח הרבה כסף ==> בעלי הון נוספים יצטרפו ==> כולם יהיו מאושרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הם יישרו קו ביניהם, הם גם ירוויחו כסף. אנשים הרי צריכים לגור איפשהו, לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ונוכל להתבשם מריח החופש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרי מלכתחילה דיירי רמת-דיקטטור היגיעו לשם כי היו חסרי יכולת, העיירה האטרקטיבית תהיה בהכרח או מושקעת יותר ולכן יקרה יותר, או זולה יותר ולכן דפוקה יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא בהכרח. לכל אחד יש סדרי עדיפויות אחרות, ולכן מה שבעיני אחד הוא דפוק יותר בעיני האחר הוא מוצלח יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם בחוזים ובמידת החופש הנגזרת מחתימה עליהם ועל התפיסה ש"אם שני הצדדים חתמו על זה סימן שזה הוגן" עסקינן -- |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין מה יהיה לתש"חיסט לומר על התהליכים הללו שעוברים לא רק על מיקצוע העיתונאות. ודאי יאמר משהו כמו: זה אינו שייך או לא רלוונטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקרם של התהליכים הללו הוא: "לא צריך צלמים לרוב המשימות, מצלמה דיגיטלית חוסכת עבודה". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבה נאמר, שניתן לצמצם בצלמים, ושמצלמה דיגיטלית אכן חוסכת עבודה. האם הכרח המציאות להחתים את הצלמים על חוזים דראקוניים וחד-צדדיים, שמחייבים אותם בפול נאמנות לעיתון, אוסרים עליהם לעבוד עם עיתונים אחרים - לעיתים שנה(!) לאחר תום העבודה, אבל מצד שני לא מבטיחים להם עבודה סדירה? לא הכרח, אבל אפשר. אז למה לא? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין לכמה מהכותבים כאן אין מקרר בבית? האם אין לכם רחמים על מוכרי הקרח? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מקרר אינו מקרר באופן מקצועי פחות ממוכר הקרח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סבבה, אבל תרשי לי לשאול אותך כמה שאלות בכל זאת: האם את נוסעת רק ברולס רויס? האם את אוכלת שלוש פעמים ביום במול ים? האם את כל בגדייך את מזמינה אצל חייט? האם את מאזינה רק למוסיקה שמבוצעת חי לפנייך? האם בכל חופשותייך את משתכנת בסוויטות של מלונות חמישה כוכבים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה שוכר קלדנית שתבצע עבודת מתכנת? האם אתה מזמין שרברב לבצע תיקוני חשמל? האם אתה מזמין חשמלאי על מנת להחליף את התריסים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא ולא. אבל אני לא מבין איך השאלות שלך קשורות. אולי בעצם גם את לא הבנת איך השאלות שלי קשורות. אז תרשי לי להסביר: את טענת שצלם בוגר בצלאל עם עשרים שנות ותק הוא מקצועי יותר מחובבן עם מצלמה דיגיטלית ביד, ובמשתמע - שהעיתון צריך להעסיק את הראשון, או לפחות שזה מגונה שהוא לא עושה כן. אבל את מתעלמת מהבדל חשוב - השני זול יותר. כמו שאת מסתפקת לעתים בפחות מהטוב ביותר כי את מעוניינת לחסוך או שאינך יכולה להרשות אותו לעצמך, כך גם העיתון רשאי להסתפק בפחות מהטוב ביותר, ואין בזה שום דבר מגונה. (וזה בלי שהזכרנו את הטיעון הכללי שאומר שהעיתון רשאי לעשות מה שהוא רוצה כל עוד הוא לא פוגע בחופש של איש, כולל לנהוג בטיפשות.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון שחברה פרטית מתעניינת רק ברווח, ובדיוק בגלל זה היא תדאג שהתושבים יהיו מרוצים. לעומת זאת, לעיריות היום אין אינטרס חזק שהתושבים יהיו מרוצים, יותר מעניין אותן לחלק ג'ובים למקורבים וכו'. אם יש בחירות ואם ניתן להחליף את העירייה - כל יזם והתנאים שהוא מציע ללקוחות הפוטנציאליים. מן הסתם היזם ימסור את הכוח לידיהם, שאם לא כן הם עלולים להעדיף את המתחרה. יש לי בעיה עם הניסוח "נאלצתי לחתום על חוזים" - נדמה לי שבניגוד לאופן שבו את מציגה את הדברים, ברוב המקרים הייתה לך הברירה לא לחתום עליהם. האם אני טועה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מניח שהדרך היחידה למקסם רווח הוא על ידי שהלקוחות יהיו מרוצים. הדאגה שהתושבים יהיו מרוצים איננה מטרה בחברה פרטיצ שמטרתה רווח. זהו אמצעי. אם יש אמצעים טובים יותר למקסם את הרווח -החברה תנקוט בהם ללא היסוס. אם יש תחרות, יעשה מאמץ שהלקוחות יהיו מרוצים. אם אפשר לפקח קצת על התחרות, תרד חשיבות היות הלקוחות מרוצים. השאלה ששואל עצמו איש עסקים (תמיד) היא: כמה עולה לי לגרום ללקוחות להיות מרוצים ועד כמה. אם איש עסקים יוכל לתאם את ההתנהגות בשוק ולחסוך את העלויות הללו- הוא יעשה את זה. אולי לא תאהב את דברי אך היות שהמתכונת החופשית מתמקדת במניע האגואיסטי של הרווח המקסימלי ולא באתיקה של התנהלות, יגיע השלב של כשל שוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אי אפשר לפקח יותר מדי על התחרות, לפחות לא במסגרת השוק החופשי. ברגע שייפתח פער מספיק בין המחיר הריאלי למחיר המתואם, ייווצר פוטנציאל לרווח ומישהו כבר ינצל אותו. ואקום לא יכול להישאר ריק לאורך זמן. לא ברור אפוא מהו כשל השוק שאתה ורוב הסוציאליסטים מדברים עליו. להפך, הסוציאליזם בעצמו הוא המקור לרוב המונופולים שאנחנו מכירים, אם לא לכולם. זה אפילו קצת מצחיק שהסוציאליסטים אוהבים כל כך לנגח את השוק החופשי עם בעיית המונופולים כשבמקביל הם עצמם מייצרים כאלה על ימין ועל שמאל (אמנם, תמיד יש להם תירוצים טובים: למה צריך מונופול בשידורי הטלוויזיה? כדי להבטיח תוכן איכותי. למה צריך מונופול בתחבורה הציבורית? כדי שגם תושבי הפריפריה יוכלו לנסוע. למה צריך מונופול בבנקאות? כדי להגן על הצרכנים המסכנים מפני הבנקאים הרשעים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אנחנו חוזרים לאותו הלופ.המונופולים והקרטלים פרחו בתקופת הבארונים השודדים במאה ה-19 -תקופה ידועה של סוציאליזם בארה"ב. אני מסכים איתך שהשוק יתאים את עצמו בסופו של דבר. השאלה היא כמה זמן לוקחת ההתאמה ובאיזה מחיר. אם תתעמק במשברי הקפיטליזם במהלך המאה ה-20 עד המשבר הגדול, תראה שהמחיר היה איום ולא מוצדק. כל מי שיאמר בנונשלנטיות שהמחיר הזה הוא מחיר השוק החופשי ושווה לשלם אותו, הדבר יהווה אינדיקציה לתפיסה האנושית (או נכון יותר, הלא אנושית) שלו. זה מראה לגבי אלו שאינם סופרים את רוב האוכלוסיה. מה זה קשור למונופול בתחבורה הציבורית? הפתרון של מונופול שהיה לאגד היה רק אחד הפתרונות ולאו דוקא המוצלח שביניהם. אתה שוכח שהדבר היה בזמנים בהם רוב האוכלוסיה חיה בצניעות וללא רכבים פרטיים. אתה חושב שאם היה נפתח שוק הבנקאות לכל דיכפין, לא היה מונופול של מספר בנקים עם תיאומי ריביות ומחירים? אתה חושב שפתיחת שוק הבנקאות היתה יוצרת תחרות חופשית? אולי אם היו קמים 200 בנקים קטנים. על פי המישפט הציני האחרון שלך הבנקאים מסכנים והרכנים רשעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה יכול להביא דוגמה לאחד המונופולים או הקרטלים האלה שאתה מדבר עליהם ולהסביר איך זה שהוואקום שהם יצרו לא התמלא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל המונופול של מיקרוסופט בתחום מערכות הפעלה ותוכנה משרדית. למשל המונופול של אדובי בתחום עיבוד תמונה. למשל השליטה המוחלטת של אוטודסק בתחום העיבוד התלת מימדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואגב, מאז 2001 מיקרוסופט היא מונופול מוכרז. לאורך השנים מצטרברות עליה כל מיני מגבלות חוקיות קטנות. אבל עדיין היא שומרת על מעמדה בשווקים הללו | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא דיבר על המונופולים של הברונים השודדים מהמאה ה-19, אז ביקשתי שיביא דוגמה. אבל אם כבר נתת את הדוגמה של מיקרוסופט, למשל, אז אני באמת לא רואה איפה יש כאן בעיה. לא רק שכל אחד חופשי לייצר מערכת הפעלה חדשה ולהתחרות במיקרוסופט, זה גם קורה בפועל עם לינוקס ומק או אס. והמחיר שמיקרוסופט מבקשת ביחס לאיכות המוצר אינו גבוה מדי, אחרת יותר אנשים היו פונים למתחרים וזה לא קורה. בקיצור, מדובר בשוק פתוח לחלוטין שמיקרוסופט מיטיבה לפעול בו וכך זוכה בנתח שוק גדול יותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב, בניגוד לרבים אחרים, שמיקרוסופט מיצרת תוכנות מעולות. אבל זה לא העניין כאן. היתרונות של מיקרוסופט הם בתחום השליטה בתקנים. אם אתה קונה מערכת הפעלה של מיקרוסופט יש לך נגישות לכל תוכנה, משחק מחשב או ציוד היקפי. זה בוודאי לא המצב עם לינוקס. זה היתרון העיקרי של מערכות ההפעלה של מיקרוסופט. ביחס לאופיס, אם אתה מנהל משרד שתלוי בקשר ובהעברת מסמכים למשרדים אחרים, אתה חייב להבטיח תאימות - הדרך הבטוחה ביותר לעשות זאת היא שימוש במוצר של מיקרוסופט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עבדתי במקום שמטעמי חסכון השתמש באופן אופיס, והסתדרנו עם קבלת מסמכים מוורד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מיקרוסופט סובלת בשנים האחרונות מלחצים של ממשלות ליצור תקינה של המסמכים שלה, וזה מה שהיא עשתה. לכן היתרון שלה הולך ונחלש. למרות זאת, אם מדובר במסמכים מורכבים ו/או שדיוק ההצגה שלהם הוא צורך חיוני כמו חוזים משפטיים, מי שלא משתמש באופיס, נוהג בחוסר אחריות. (זאת עניות דעתי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(אני כן יכולה להעיד שהתחרפנתי מהאופן-אופיס, ומאוד שמחתי שכשהתקינו לי מערכת הפעלה חדשה, הטכנאי לא ידע שהוא *לא* אמור להתקין וורד על המחשב). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקר שכחתי... יש שאלה מהו תקן פתוח באמת. אם חברה חושפת תקן, וממשיכה לשלוט בעיצובו העתידי של התקן, היא מרתיעה מתחרים מליצר מוצרים שמבוססים על התקן. זה דומה מבחינתם לרכיבה על סוס פראי שינסה כל הזמן לשנות כיוון ולהשליך אותם מגבו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שמקווה שהוא יוכל לקרוא את אותו מסמך עוד עשר שנים עם תוכנות מיקרוסופט (ויותר מזה: עוד 20 שנים) נוהג בחוסר אחריות. מיקרוסופט מחבלת בשיטתיות במאמצי התקינה בתחום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא לגמרי מבין על מה אתה מדבר. הרי תוכנות נכתבות למערכת הפעלה מסוימת, אז טבעי שמשחק מחשב שנכתב למערכת הפעלה של מיקרוסופט יצריך אחת כזו. לגבי ציוד היקפי, אם יצרן הציוד לא בחר במודע לייעד אותו לשימוש בצד מערכת הפעלה של מיקרוסופט, מה מונע ממפתחי לינוקס לכתוב לו דרייבר? לגבי אופיס, נראה לי לגיטימי שמיקרוסופט לא תטרח (או אם תרצה, תטרח שלא) לאפשר לך לפתוח את המסמכים שיצרת באופיס בתוכנות אחרות. אם זה לא מוצא חן בעיניך, אתה לא חייב להשתמש באופיס מלכתחילה. כל עוד לא הייתה העמדת פנים מצדה שהמוצר הוא אחר מכפי שהוא, היא לא פוגעת בך כשהיא מציעה לך לקנות אותו. אתה רשאי לקבל את ההצעה ורשאי לדחות אותה. העובדה שאתה קונה את המוצר למרות שאתה יודע שהוא מכיל בתוכו את המגבלה הזאת, מלמדת שבסופו של דבר החלטת שהעסקה משתלמת לך. אבל אתה חושב שאם תשתמש בכוח תצליח לכפות על מיקרוסופט עסקה בתנאים עוד יותר נוחים לך. מי שמשתמש כאן בכוח הוא לא מיקרוסופט, אלא הלקוחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בא בטענה למיקרוסופט. לכל יצרן מוביל יש זכות לשמור על הקניין הרוחני שלו, וברור שאין לו אינטרס לאפשר תנאים נוחים למתחרים שלו. גם תאור ההתנהגויות של כל השחקנים האחרים והאפשרויות העומדות לפניהם, כפי שתארת, נכונים ולגיטימיים. אבל יש כאן מונופול. כלומר במשך תקופה ממושכת מאוד, יצרן אחד שולט בכמעט כל השוק ללא סיוע ממשלתי, (ואפילו למרות נסיונות התערבות ממשלתיים). כלומר במערכת כלכלית שהיא לגיטימית בעיניך נוצר מונופול. אגב, כאשר למיקרוסופט אין את יתרון השליטה בתקנים, וזה קיים כאשר היא ''מתחרה'' במהדורות קודמות של מוצריה, היא מצליחה הרבה פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם אתה מגדיר מונופול כמצב שבו נתח השוק של יצרן אחד גדול מאוד לאורך זמן, אז כן, יש כאן מונופול. אבל מה רע בזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מונופול כשלעצמו אינו רע. ניצול לרעה של מעמד המונופול הוא רע. דוגמה מפורסמת ולא יחידה: הגרסאות הראשונות של MS-Windows רצו מעל דוס. הגרסה הנפוצה ביותר של דוס היתה MS-DOS. היתה גם גרסה משוכללת יותר בשם DR-DOS של חברת Digital Research. מיקרוסופט שתלה בקוד של חלונות בדיקה האם היא רצה מעל MS-DOS או DR-DOS ושינתה קצת את ההתנהגות כדי לגרום לצרכנים לחשוד ב־DR-DOS. זו דוגמה לניצול שליטה בתחום אחד כדי להשיג יתרון בתחום אחר. לא לגיטימי לעשות את זה אם זה פוגע בלקוח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהערך בויקיפדיה עולה כי הקוד הנזכר לעיל הופעל רק בגרסת הביתא אבל נוטרל בגרסה הסופית שקנו הצרכנים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
BTW I always thought that "DOS ain't done until Lotus won't run" is a genuine story, but it seems it's not
http://www.proudlyserving.com/archives/2005/08/dos_a... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קרא את המשך הערך. כוונת זדון במפורש היתה שם. יותר מעניין לקרוא את פסק הדין במשפט נגד מיקרוסופט מ־1998. בפרט סעיפים רלוונטיים: * מחסומים לכניסת מתחרים לשוק: * מדיניות התמחור של מיקרוסופט: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כוונת זדון היתה, הונאה בפועל של הצרכנים לא היתה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מיקרוסופט יצרה מצג שווא שווינדוז רצה באותו מידה של הצלחה על הגרסאות השונות של דוס בשעה שמאחורי הגב יצרה מציאות אחרת - הרי שהיא הוליכה את הלקוחות שולל, וזה לא צריך להיות חוקי מתוקף זכות הקניין של הלקוחות (הדבר שקול לגניבה). אם מיקרוסופט לא רימתה את הלקוחות - הרי שהמעשה לגיטימי! מיקרוסופט לא חייבת להציע ללקוחות את העסקה שאתה מעדיף (וינדוז בלי הקוד השתול), מותר לה להציע להם את העסקה שהוצעה, ולהם מותר לסרב. מתוך שבכל זאת קיבלו אותה, אנחנו למדים שגם העסקה שהוצעה השתלמה להם, ומיקרוסופט לא רק שלא פגעה בהם, אלא אף שיפרה את מצבם (אמנם לא באותה מידה שייתכן והיה בכוחה לעשות אילו הציעה להם את העסקה שלך). ואגב, המילה ייתכן במשפט הקודם במקומה - זה בהחלט לא ודאי שבחשבון אחרון מצבם של הלקוחות היה משתפר אילו הציעה להם מיקרוסופט את העסקה שלך. למשל, מה מבטיח לנו שאלמלא אותו קוד שתול חברת דיגיטל ריסרץ' לא היתה שורדת ומתחרה במיקרוסופט עד דחיקתה אל מחוץ לשוק? ואילו זה קרה, מה מבטיח לנו שדיגיטל ריסרץ' היתה ממלאת את התפקיד שמיקרוסופט ממלאת כיום באותה מידה של תועלת עבור הצרכן? ייתכן שמבחינה כלכלית לא היה אפשרי להציע את העסקה שלך אפוא. אכן, הסוציאליטס חושב שהוא תמיד יודע מה עדיף לכל אחד, בשעה שבמציאות הדברים מורכבים לאין שיעור יותר. וכשהוא טועה ומתברר ששיקוליו המיטו עוני ודלות על הזולת, הוא רק מושך כתפיים וממשיך הלאה להתערבות הבאה - את מחיר החלטותיו השגויות הוא משאיר לאחרים לשלם. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |