בתשובה לירדן ניר-בוכבינדר, 24/12/08 5:02
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כפי שאמר כבר שכ''ג, יש סוגים שונים של אונס. הסיפורים הישירים ביותר ששמעתי מפי נאנסות (נשים שאני מכירה) היו מסוג הסיפור על הזר האונס עם גרב ניילון על הראש וסכין ביד, או לחילופין על אח שמנצל את חדר השינה משותף ואת כוחו העודף לצורך העניין. שני המקרים שונים מאוד מסיפור קצב. אני אישית יכולה בהחלט לדמיין סוג של אונס שבו את מרגישה משותקת מתדהמה, והאפקט של הביזוי וההשפלה, הפצע המדמם כפי שאתה קורא לזה, מחלחל באיחור מסוים. אולי אפילו איחור רב. ובמקרה שהאנס הוא הבוס שלך, ייתכן שעד שיתממש אותו אפקט תספיקי לראות אותו לא מעט בסיטואציות של שגרה. לא מאוד שונה מתאונת דרכים שבה סופג הגב פגיעה קשה אבל תוצאותיה החמורות ביותר מופיעות לאחר תקופה מסוימת, לעתים אפילו ממושכת. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני יכול בהחלט "לדמיין סוג של אונס שבו את מרגישה משותקת מתדהמה, ו[...]הפצע המדמם [...] מחלחל באיחור מסוים. אולי אפילו איחור רב. ובמקרה שהאנס הוא הבוס שלך, ייתכן שעד שיתממש אותו אפקט תספיקי לראות אותו לא מעט בסיטואציות של שגרה." אבל האם את יכולה לדמיין שבאותה "תקופת חלחול" רגשותייך אל הבוס יהיו כל כך חיוביים, או נורמליים, שיאפשרו כתיבת מכתב כזה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודעת אם חיוביים או נורמליים, אבל שיאפשרו כתיבת מכתב כזה? כן, בהחלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את בונה מין מודל כזה, שלפיו אי אפשר להבין בכלל למה עבירת האונס נחשבת עבירה כה חמורה עד כדי כך שבגללה יושבים אנשים שנים רבות בכלא. "אנסת אותי חמודי ? לא נורא. אני שולחת לך נשיקות ואתה יכול לסמוך עלי במאה אחוזים. רוצים לשלוח אותך לעשר שנים לכלא ? פויה ! מגעילים !" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ממש לא, מעבר לזה שאמרתי שיש סוגים שונים של אונס. אבל נראה לי שיהיה חסר שחר להסביר יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. את הערבוב לא עשתה האיילית אלא המחוקק הישראלי (יעל דיין אני חושב). חוששני שיש כאן קלחת גדולה שלתוכה זורקים גם אונס אלים, גם אונס תחת לחץ נפשי/כלכלי וגם הטרדה מינית סתם. הפמיניסטיות וחה"כ נמצאו אולי צודקים אך לא חכמים. באוירה בה שלטון החוק הולך ונשחק ברמת היום-יום הציבורי והאלימות הפלילית, ההליכה לגבהים של שיפוט מוסרי וערכי באמצעים יורידיים כמו במקרה של נשים הנכנעות מינית ללחצים כלכליים ונפשיים של הממונים עליהם, גרמה לשחיקת הענישה בשתי הרמות גם יחד. האנס האלים ("אז מה אם גם שברתי לה את כל העצמות, מדוע אני צריך להענש יותר מהנשיא קצב?") והאנס הלוחץ ("מאין לי לדעת שאישה שהגיעה לעבודה כזו, בכ"ז לא יודעת להגיד לא?") יוצאים נשכרים מן הערבוביה הזו. ב. דוקא בספרה של חנה אהרנדט מכל המקומות, מצאתי אמירה שלדעתי מעמידה את העניין בפרספקטיבה הנכונה. בכתיבתה על משפט אייכמן, כותבת אהרנדט שמשפט צדק הוא גם משפט שמטרתו היא שהציבור שמינה את בית הדין לא יצא מושפל כתוצאה מכך שבוצעה כנגדו פגיעה שלא באה על עונשה. אם הנשיא קצב יובא ביום מן הימים בפני כס המשפט, אשמח אם שופטו יתחשב לא רק בסעיפים ובתתי הסעיפים של החוק ודיני הראיות אלא גם בכך שאם הנשיא לשעבר קצב לא יבוא על עונשו, רוב הציבור יראה עצמו מושפל ע"י הארוע הזה. מה יאמר ביה"מ לעבריין התנועה שביצע עבירה בהיסח הדעת ובא על עונשו כאשר שליח ציבור שביזה את מעמדו והפך את ציבור בוחריו ללעג ולקלס, יחמוק מעונשו רק משום שיש לו מספיק כסף לעו"ד מובחרים המצליחים להעביר אותו דרך קוף המחט של תת הסעיף המשפטי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. הנכונות שלך בזמן האחרון לדרוס ערכים וזכויות ליברליות בשם אינטרסים משוערים ולא ברורים של הקולקטיב היא מטרידה מאוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. תשובתי אינה פשוטה כל כך. אני איני סבור שהדברים שאני מוכן לדרוס הם ה''ערכים וזכויות ליברליות''. אני איני מאמין שאפשר לצמצם את הערכים והזכויות הליברליות לתוך הטקסט היבש והנוקדני של ספרי התקנות והחוקים. אין מקרים רבים מדי בהם הצליחו ספרי החוקים והממסד המשפטי להציל קבוצות ועמים מאובדן זכותם לחירות ולא רבים מאלו שהעניקו למין האנושי את תודעת זכויות הפרט וחירותו היו עורכי דין (גאנדי הוא היוצא מן הכלל). בודאות ניתן לומר שאנשי הממסד המשפטי משרתים משטרים דמוקרטים-ליברליים ורודנויות דספוטיות בדיוק באותה מידה של מסירות ונאמנות. חייב להיות משהו בחינוכו ובתפיסתו האתית של האדם שיכול להגן עליו מפני כניעה לעריצות הזולת. משהו שהוא מעבר לדקדוקי עניות וטקסטים משפטיים נוקדניים. (משהו נוסח חוק המלך של שמואל הרואה או הטקסט ששם יוסף בן מתיתיהו בפיו של אלעזר בן יאיר). ב. אני מפנה את תשומת לבך לכך שהתובנה המפתיעה והמרעננת של חובות ביה''מ נבעה דוקא מעטה של ארנדט, ליברלית לא קטנה בזכות עצמה ודוקא לא מאלו המקלים ראש בחשיבות התהליך המשפטי. ג. אני איני תמים ואיני קונה את הסיפור התקשורתי על אשמאי פוליטי אשר בחר להטריד פרחי קיר זכות וחיישניות. אני מניח שהיה כאן נסיון סחיטה שעלה על שרטון. אבל העניין כאן אינו סביב העובדות הנתונות במחלוקת שבהן עוסקים דיני הראיות. די בדברים שכבר התגלו ואינם שנויים במחלוקת על התנהגות נשיאנו לשעבר, שיש בהם כדי להצדיק תחושת פגיעה של ממש אצל הציבור. מדוע אם כן צריכים ספקות ותהליכים משפטיים בדבר מעשים שהיו או לא היו, לקבל עדיפות על פני זכותו של הציבור להפרע ממישהו שפגע בו במעשים שודאי וודאי שהיו ושלא ניתן לסלקם מן המציאות ע''י שום בוקי-סריקי משפטיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאמין שאף אחד לא טוען ש"אפשר לצמצם את הערכים והזכויות הליברליות לתוך הטקסט היבש והנוקדני של ספרי התקנות והחוקים". ובכלל, אני חושב שתיאוריית הדקלרציה במשפט עברה מן העולם. עם זאת, התיאוריה הליברלית - ואפילו רק התיאוריה הדמוקרטית המודרנית - מוטרדות באמת לא משליט בסגנון לוויתן, אלא מ*עריצות הרוב*. תפקידם של התקנות והחוקים הוא להגן על הפרט מפני עריצות זו, אפילו יותר מאשר לדאוג לעשיית צדק. הסיבות לדאגה מפני עריצות הרוב והתועלות שבמניעתה ברורות לכולנו, אני מניח. נכון שהתקנות היבשושיות אינן מבטיחות דבר, אבל הן נותנות לנו תקווה להגינות. אם אנשים הוגנים יצמדו להליכים הוגנים, אולי לא נוכל לרצות הציבור או להגיע לצדק מושלם, אבל לפחות נוכל לפעמים להימנע מעשיית עוול. ומה יש לנו בתיאוריות פוליטיות חוץ מתקווה להתקרב להגינות ולטוב? אנחנו כבר מנוסים ב"תיאוריות גדולות" על ההיסטוריה, ואנחנו יודעים שאף תיאוריה כזאת לא יכולה באמת להגשים דבר ממה שהבטיחה. אנחנו מחליפים את ההבטחות הגדולות בתקוות צנועות. זה מעט מאוד. זה עדיף על כלום. רפסודה רעועה על הנהר הסוער של ההיסטוריה. דעתי על עורכי דין לא טובה בהרבה משלך. אבל האם שמת לב שמשטרים טוטליטרים שעולים לשלטון נוטים להשתמש ולעודד, בין השאר, שנאה לעורכי דין, עד כדי כך ש"עורכי דין" הופך לסוג של סמל לכל הרע במשטר הישן? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. בעניין ''עריצות הרוב'' והגנת הפרט אני מקבל את עמדתך. העמדה שלי מתיחסת יותר לפרקטיקה של מימוש הגנת הפרט הזו. מודל הפרדת הרשויות המקובל כיום כחלק מרכזי במשטר דמוקרטי אינו נותן בידי הרשות השופטת כוח מנהלי מבצע. מי שאמור לממש את סמכותה של הרשות השופטת הוא מנגנון הכפוף לרשות המבצעת. מכך יוצא שסמכותה ועוצמתה של הרשות השופטת קשורה ותלוייה באופן בסיסי בסמכות המוסרית שהיא מקרינה. כאשר הרשות השופטת מצליחה לייצר תדמית של שלטון החוק השווה לכל (ובעיקר לכל אותם פרטים המהווים את הרוב), רק אז יש לה מספיק עוצמה תדמיתית-מוסרית לשמור גם על זכויות מיעוט שהן בניגוד לרצון הרוב ולכפות שמירה זו גם על רוב עויין. במילים פשוטות יותר, רק רשות שופטת שהוכיחה עצמה בשמירת החוק והסדר ושאר האינטרסים של חברת הרוב, צוברת מספיק יושרה ואמינות כדי לבוא ולשכנע את אותו רוב בכך שהיא השומרת המהימנה של האינטרסים החברתיים וזכויות המיעוט שהיא מקדמת בחשבון כולל עולים בקנה אחד עם האינטרסים האלו. העמדת זכויות הפרט והמיעוט לפני האינטרסים החברתיים הכוללים, היא בבחינת העמדת העגלה לפני הסוסים. אותה רפסודה רעועה שאתה וגם אני נאחזים בה בהיסחפנו על הנהר הסוער של חולשות האנושות ומגרעותיה, עשוייה לטבוע בעצמה אם רוב הציבור יחוש כי היא מועילה אך ורק לראשי הפשע הפלילי ולפקידי שלטון מושחתים. ב. חוששני שאותן עריצויות טוטאליטאריות המצליחות להתנשא על גלי השנאה לעוה''ד, מצליחות בכך כל כך פחות בשל עו''ד כמו פליציה לנגר ואמנון זכרוני ויותר בשל עוה''ד של קצב והרוזנשטיינים למיניהם. ג. לעניינו של קצב, כל זה אינו נוגע. בעניין זה איני מציע לחוקק חוקים חדשים או לעוות חוקים קיימים רק על מנת להפרע ממנו. אני פשוט טוען שגם ללא אותן עבירות נשיאותיות שקיומן או אי קיומן הוא עניין של דיני ראיות, ביצע נשיאנו לשעבר מעשים חריגים (מעילה באימון והתנהגות שאינה הולמת עובד ציבור) שדי בהם כדי להצדיק את רצון הרוב לזכות ולהפרע ממנו בבית הדין. ד. למען האמת, הדיון שלנו, הביא אותי למחשבה שנייה בעניין האינטרס של מישהו כמוני בהבאתו לדין והרשעתו של הנשיא הקצב. הצגתו של קצב כשליח הציבור של כולנו אינה אמיתית ואינה כנה. קצב נבחר לתפקידו ע''י מצביעי ש''ס והימין. אם שולחיו אינם רואים בהתנהגותו בתפקידו מעילה באימונם וביזוי דרכם, הרי שהטיעון שלי בדבר זכות הציבור להיפרע מעולביו לוקה גם היא בחוסר אמינות וכנות. בראש המסע הציבורי נגד הנשיא לשעבר צריכים לעמוד שולחיו ובוחריו. ההידחקות שלי ושל כמותי לשורות הסוקלים והמגנים עשוייה מצד אחד להיתפס כנוקמנות בדיעבד ומצד שני היא עשוייה לסייע לאגף הימני לפטור עצמו מחשבון הנפש המתבקש. יעמוד האיש לגורלו בפני כס המשפט, מבלי שדעתנו אנו עליו תעמוד לו לא לזכות ולא לרועץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. אני לא בטוח שהשנאה לעו''ד קשורה לשמות ומעשים ספציפיים. נהוג לטעון שהשנאה הזאת נוצרת בעקבות חוסר הנגישות של מערכת המשפט לאזרח הקטן, ובגלל המרחק שבין מערכת המשפט לבין תחושת הצדק של האזרחים. לי נדמה שזה יותר בגלל שעורכי-דין הם הטכנוקרטים המושלמים באמת. המשרתים האפורים של המערכת החברתית. וזה נכון גם אם קוראים להם זכרוני. בעוד שסוג של ''תחושת פליאה ראשונית'' היא עניין הכרחי למדען, סופר או פילוסוף, נראה לי שעבור עו''ד, אם הוא בכלל שמע עליה, היא לא יותר מזבוב טורדני. בכל מקרה, אני חושב שזה מעניין - היסטורית - ההתנגדות והשנאה שהמקצוע הזה מעורר, מאפלטון ועד החברה המודרנית. ד. אני חושב שזאת נקודה מעניינת. ונכונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בגלל זה מישפט וצדק הן שתי מילים. כדי שיראה גם צדק, צריך לבטל התיישנות על עברות של אונס מכל סוג וסוגים שונים של הטרדות שמנצלות חולשה . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי מה הקשר לתגובתי. לעצם העניין, לא ברור לי מדוע סביר בעיניך שתהייה התיישנות על עבירות אחרות אבל לא על עבירות אלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מפני שלוקח הרבה זמן לחלק מהנשים לאסוף כוח כדי להתלונן ולעמוד במאבק המשפטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם למשטרה לקח הרבה שנים לפתור פרשת רצח? האם רצח פחות חמור מהטרדה כלשהי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוגמה רעה; על רצח אין התיישנות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא עו''ד (ולא חרדי), אבל למיטב ידיעתי בישראל אין התיישנות על רצח ראש ממשלה ועל רציחות שביצעו הנאצים ועוזריהם. על שאר מעשי הרצח תקופת ההתיישנות היא עשרים שנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה דווקא ראש ממשלה? כלומר: למה זה לא חל גם על אישי ציבור אחרים מאותם נימוקים? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פופוליזם של יוזמי החוק, לדעתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה, טעיתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב. בלי לדעת עלייך יותר ממשהו אחד, אני מניח שהאינטואיציה והדמיון שלך כאן עדיפים על שלי. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |