בתשובה להאייל האלמוני, 23/09/08 14:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה חוץ מקריאת הדואל כל בוקר? ואם המנהגים המשותפים שיש לך עם ישראלים אחרים הם רק העטיפה, אז האם קריאת הדואל נראית לך מהות? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הכל יחסי, לדעתי קריאת דוא''ל יומיומית היא משמעותית יותר מאכילת תפוח בדבש פעם בשנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי על מהות, לא על משמעות. לקרוא דואל אתה חייב לצרכי עבודה. לאכול תפוח בדבש אינך חייב כלל, ובכל זאת אתה עושה זאת (כנראה) כל שנה. מדוע? והאם זה עניין פחות מהותי? ומה עם הטירוף המשפחתי בסדר פעם בשנה? והנהיגה העצבנית בכבישים בכל יום? ואם אתה רואה אדם נופל ברחוב, האם אין סיכוי גדול בהרבה שתעזור לו לקום מאשר שעמיתך האמריקאי יעשה זאת בארצו? ואם אותו אמריקאי ואם אותו אמריקאי נוסע לעבודתו בסבווי ואתה - ברכבך הפרטי, האם זה מהותי פחות מקריאת הדוא"ל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חייב לקרוא דואל, אני בחרתי לעבוד בעבודה שלי, שקריאת דוא"ל היא חלק ממנה, הייתי יכול לבחור לעבוד במע"צ. הארוחה המשפחתית בסדר היא ארוחה משפחתית חגיגית, כמו שיש לאמריקאי בחד ההודיה, לבריטי בפסחא ולסיני בראש השנה הסיני. ההבדלים בין המצה לתרנגול ההודו הם לא כל כך מהותיים. נהגים עצבניים יש בכל מקום, וככל שיש יותר פקקים וככל שהחום יותר מעיק, יש יותר נהגים עצבניים. יש מקומות (חמים וצפופים) בעולם שנסיעה בהם במונית מעוררת געגועים לנהיגה ה"עצבנית" הישראלית. ראיתי אנשים נופלים באמריקה, ומקבלים עזרה, ראיתי אנשים נופלים בישראל ולא מקבלים כלום. אתה חושב שכל מי שנוסע ברכבת התחתית לעבודה מתנהג "התנהגות קולקטיבית" שונה ממי שנוסע ברכב פרטי? אני עדיין טוען שההתנהגות שלי ושלך היא אינדיוידואלית, וזה שבמקרה עוד כמה אנשים מתנהגים באופן דומה (אוכלים תפוח בדבש, קוראים אימייל בבוקר, נוסעים לעבודה באוטו או נושמים) לא הופך אותה לקולקטיבית. אנחנו לא נמלים. חוץ מזה, אני עדיין טוען שאם זה כן היה הופך אותה לקולקטיבית, לפי איזושהי הגדרה מוזרה, אז הקולקטיב של קוראי האימייל בבוקר הוא לא פחות "קולקטיבי" מהקולקטיב של אוכלי הבמבה. חוץ מזה, אני עדיין טוען שבמרכז של כל ה"קולקטיבים ההתנהגותיים" אליהם אני ורוב הישראלים שייכים לא נמצאים חרדים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז עכשיו באמת לא הבנתי - אין "קולקטיבים התנהגותיים" או שיש כאלה, רק שהחרדים לא שייכים לעניין הקולקטיב הישראלי? כי לטענה השנייה אני מסכימה בהחלט - החרדים הגיעו הנה באדיבותו של אלמוני אחר - אבל הטענה הראשונה לא ממש משכנעת. גם אם ראית באמריקה עזרה לאדם שנפל, זה לא ממש רלוונטי לעניין הסטטיסטי שעליו דיברתי. הרי אמרתי במפורש שאני מדברת על *הסיכוי* שאתה תעזור לנופל לעומת *הסיכוי* שעמיתך האמריקאי יעזור לו. וגם אם תרנגול ההודו של חג ההודיה איננו שונה מהותית ממצות הפסח, המנהג *שלך* הוא לאכול את מצות הפסח ולא את הטורקי שלהם, שאתה אפילו לא מייחס לו את אותו מקור. שלא לדבר על כך שרמת המשפחתיות שלהם שונה מאוד משלנו, מה שמשפיע בהחלט על אוירת החגים הרספקטיביים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לאפיין את בני האדם לפי קבוצות התנהגותיות, קבוצת בני האדם שלובשים ג'ינס, קבוצת בני האדם שאוכלים במבה, קבוצת בני האדם שלא אוכלים דגים קבוצת בני האדם שקוראים מיילים בבוקר או קבוצת בני האדם שלא אוכלים כלבים. אני לא חושב שזה אומר שיש לקבוצת אוכלי הדגים ''התנהגות קולקטיבית'' אלא שהם הרבה אינדיבידואלים שיש להם התנהגות דומה. אבל, גם אחרי שאני מקבל את הטענה המוזרה הזאת, עלתה כאן טענה מוזרה יותר שלקבוצת אוכלי התפוח בדבש יש ''התנהגות קולקטיבית'' בזמן שלקבוצת קוראי המיילים בבוקר אין ''התנהגות קולקטיבית'', בגלל שאכילת תפוח בדבש משפיעה על סולם הערכים שלי, וקריאת מיילים לא. ואת ההגיון מאחורי הטענה הזאת אני לא מצליח להבין. באמריקה יש בני אדם נורמלים לגמרי, שהם רואים אדם נופל הם יעזרו לו בדיוק כמו בישראל, ההורים שלהם אוהבים את הילדים שלהם בדיוק כמו שההורים שלך אוהבים אותך, הם לא שותים דם של ילדים יהודים בחג ההודיה וגם הם חושבים שכל מי שהם לא מכירים הוא ''אחר לגמרי''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קבוצת "קוראי הדוא"ל בבוקר" איננה קבוצה, כשם ש"קבוצת לובשי הג'ינס" איננה קבוצה. או לפחות, אלה אינן קבוצות שאפשר לנבא עליהן יותר מדי דברים אחרים, למעט אולי שלראשונים יש גישה למחשב והאחרונים אינם כוללים נשים איראניות החיות באיראן. על הישראלים, כמו על האמריקאים, היפנים, השוודים והמקסיקנים אפשר לנבא כל מיני דברים בסבירות גבוהה. ראיה לכך אפשר למצוא, למשל, בעובדה שיש היום תחום עסקי ממשי של "יועצי תרבות" (סביר שיש להם שם אחר, אבל הוא לא זכור לי), היועצים לחברות גדולות במערב מה מתאים להתייחסות לחברות העובדות איתן מהמזרח - ולהיפך. אני, לפחות, היכרתי יועצת אחת כזאת שעוזרת לחברות אמריקאיות בעסקיהן עם היפנים וליפנים בעסקיהם עם האמריקאים. כעובדה סטטיסטית, לישראלים יש יותר ילדים מאשר לאירופים. רובם לא חוששים להסתכל זה על זה באוטובוס ואפילו להעיר זה לזה, בניגוד לאמריקאים בסבווי. ועוד בניגוד לאמריקאים, רובם עובדים במרחק של פחות משעה נסיעה מהבית. רוב הזוגות הישראלים מתראים יותר מפעם בשבועיים, לא מעט זוגות אמריקאים מתראים פעם בשבועיים ולפעמים אפילו פחות מזה. רוב הישראלים הצעירים מבקרים את הוריהם, פוגשים אותם או מדברים איתם בטלפון לעתים תכופות בהרבה מרוב האמריקאים הצעירים. לעומת זאת, ישראלים יעשו איתך עסקים גם בלי שיוזמנו לביתך או לחדרך במלון, כפי שיצפו היפנים. וגם, בניגוד ליפנים, הם יתארגנו ללא בעיה מיוחדת עם החלפת נציגים מהחברה שמולה הם עובדים. מכל זה אין להסיק שמי שאנחנו לא מכירים הוא אחר לגמרי, או לחילופין - שותה דם של ילדים יהודים בהדדמנויות חגיגיות ואחרות. ייתכן, אפילו, שהוא נורמלי לחלוטין: למעשה, אם הוא שונה מאיתנו יש סיכוי סביר יותר שזה המצב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאת מדברת על העזרה של אמריקאים לזר שנקרה על דרכם, את כנראה ניזונה מדיווחיהם של תיירים. לרוב, תיירים מגיעים לערים הגדולות. עובדה ידועה ומקובלת (לא רק ''כולם יודעים'', אלא נחקרה) היא שבערים הגדולות (בארה''ב לפחות, כי שם נערכו המחקרים, אבל אני סבור שכך היא בכל העולם) אנשים פחות נכונים לעצור ולהקדיש מזמנם לזרים מאשר בערים קטנות וכפרים. כשיהיו בארץ ערים בסדר הגודל של ניו-יורק, יהיה יותר מתאים להשוות גם דרך התרשמות אישית של תיירים. גם אז, זה יהיה הרבה פחות רציני מלבדוק את זה על ידי מחקר אובייקטיבי מאשר דרך ההתרשמות ומה שכולם יודעים כאן בארץ כי הם שמעו מחבר שנסע לטיול שם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן דיברתי על הערים הגדולות, אבל התרשמתי מביקורים שלי בערים גדולות שם ומחברים שגרים שם כבר שנים רבות ואמריקאים מקומיים. ולא נראה לי שמדובר רק ב''הקדשת זמן'' לזרים, אלא יותר בפחד נטו. שמה כל התערבות תבולע עלהם. וכמובן שסדר הגודל של הערים משפיע, הרי כבר אמרו בדיון הזה שהתנאים הפיזיים משפיעים על המנהגים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נתחיל מזה שזה לא האמריקאים, אלא האמריקאים בערים הגדולות, ושאולי זה גם לא רק האמריקאים בערים הגדולות דווקא, אלא תושבי הערים הגדולות בכל העולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאו דווקא. ממקורות כמעט שווי ערך לגבי הסינים, נראה שבסין זה אחרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באיזה אופן? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במובן זה שהסינים אינם מפחדים כל כך מאנשים ברחוב, ולכן יעזרו יותר בקלות לאדם נופל בסביבתם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(או שהם מפחדים שלא לעזור.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קשה להניח שזה העניין. אם כי, אגב, לפני שנים אחדות - אולי זכור לך - היה גם כאן איזה מסכן שנרצח מפני שרצה לעזור למישהו בקניון והחזיר לו את ארנקו שנפל או משהו. כך שאולי גם כאן עלולים להתחיל פחדים מסוג זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, למה בעצם צריך עסקאות טיעון, ועוד במקרה שהאשמה כל כך ברורה ויש עדים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלינק רק מביא אותי ל''עמוד שלא נמצא'' במעריב, אז אני לא זוכרת מספיק את הפרטים. אפילו לא זכור לי שזה נגמר בעסקת טיעון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם זה שוב ישלח לעמוד שלא נמצא - גגל/י "100 שקל נרצח" - זו התוצאה הרביעית. כותרתה - 20 שנות מאסר על דקירה בגלל 100 שקל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, עכשיו הלינק פעל. וזה עוד יותר מזעזע ממה שזכרתי, עם התפרעות משפחתו של הנאשם בבית המשפט ובכלל. וגם לא זכרתי שהרוצח (כן, השופטת אמרה שלא היה שם רצח, אבל בעיניי לפחות זה רצח לכל דבר) לא היה הבחור שיעקב טוב הלב החזיר לו את כספו. גם הסכם הטיעון לא ברור. מאידך גיסא, גם בלי הסכם טיעון קשה להניח שאפשר היה לגזור עליו עונש חמור יותר, משום שהוא היה קטין בשעת המעשה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחריות פלילית לפחות גדלה הדרגתית ככל שמתבגרים, או שהיא קופצת מאפס למאה עם מדרגה וחצי בדרך? כי לשפוט בחור בן 17 באופן קל בהרבה מבחור בן 18, אני לא חושב שיש בזה היגיון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שהבנתי היא קופצת ממעט יחסית (לא אפס, בכל זאת נקבע עונש לא קל) למאה, עם שינויים קלים בנושאים מסוימים בין גיל 16-18, אם אינני טועה. לא הגיוני? סביר שאתה צודק, אבל זה החוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר שאתה צודק, אבל יום שני היום. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה מעורר בי חשד שמחר עשוי להיות יום שלישי (בלי נדר). מאידך גיסא, לא הבנתי את המעבר לציון הימים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''...אבל זה החוק.'' לא הבנתי למה משנה שזה החוק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי ששאלת שאלה על החוק. אם טעיתי, הבהר על מה שאלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאלתי מה החוק, ואמרתי שאם הוא כזה, הוא בלתי הגיוני. בדבריך חשבתי שזיהיתי נימה של ''אבל אין מה לעשות - זה החוק'' או ''החוק הוא מלך''. לא אהבתי את זה. אם זה לא המצב, איתך הסליחה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בסוף הדיון התפרעו בני משפחתו של הנאשם בבית המשפט." נהיה כבר סטנדרטי, העסק הזה של רוצחים, אנסים ושאר חולרות, שהמשפחה שלהם מתפרעת בבית המשפט. מה קרה? כועסים על העונש הקל מדי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם נהיה סטנדרטי לשים כיפה. יש לך - אני לא מצליחה למצוא את זה כרגע, את ארבעת המתנקשים הביילורוסים. באמת שהם גויים גמורים. ובבית המשפט אתה רואה אחד מהם עם כיפה... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאגב, לדעתי - פשוט צריך להכריז - וליישם, שמי שלא חבש כיפה באופן סדיר לפני מעצרו, אם יופיע בכיפה לבית המשפט, יקבל עוד 3 חודשי מאסר בנוסף לכל עונש שיגזר עליו, על ביזוי בית המשפט וזלזול באינטיליגנציה של השופטים. אלה שבאמת ראו את האור בכלא והחליטו לחזור בתשובה יכולים לצאת ידי חובת כיסוי ראש גם בכובע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיבה שהיה צריך עיסקת טיעון היא שהאשימו אותו בפשע הלא נכון. לפי ההגדרה המוזרה לרצח בחוקי מדינת ישראל, מה שהוא עשה לא מהווה רצח. לכן אם היו משאירים את האישום ברצח על כנו הוא כנראה היה יוצא זכאי. בעיסקת הטיעון הורידו את האישום להריגה והוא קיבל את העונש המקסימאלי האפשרי על הריגשה (20 שנה). נשאלת השאלה למה הפרקליטות לא האשימה אותו מראש בהריגה וסגרה את הסיפור. אני יכול לחשוב על 3 אפשרויות: 1.הם טיפשים. 2.הם חששו מתגובה ציבורית/תקשורתית בלתי אוהדת, והניחו שיהיה יותר קל לשנות את האישום בהמשך כשהעניין ישכח והתקשורת תעבור לעסוק ברצח הבא (או בנושא אחר באופן כללי, אם להיות קצת פחות ציני לרגע). 3.הם עשו על הנאשם תרגיל - הם האשימו אותו ברצח והפחידו אותו שהוא עלול לקבל מאסר עולם, ואז הוא הסכים להודות בהריגה תמורת הפחתת האישום (למרות שהם היו נאלצים להפחית את האישום בכל מקרה, מתוך חשש סביר שאחרת הוא ייצא זכאי) בגלל שהוא פחד שהוא עלול לצאת אשם רצח. מה שהם הרוויחו במקרה זה הוא קיצור של הליך המשפט וחיסכון במאמץ וזמן עבורם (העסק הולך יותר חלק כשהנאשם פשוט מודה. לא צריך להתדיין במשך עשרות שעות שנפרסות על פני שלוש שנים בשביל להגיע בסוף לאותה המסקנה בדיוק). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור לא מוביל לשום מקום. אפשר לקבל תקציר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 491763 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדליסט צוברי דווקא אמר על הסינים שהם ''חארות'' - והתכוון לחוסר ההתלהבות שלהם בעזרה והדרכה ברחוב, לאנשים סתם (אולי גם סינים), לזרים ולתיירי האולימפיאדה ומשתתפיה (אם כי לא ברור אם כלל בכל אלה אנשים שנפלו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לזרים ממש (מה שכולל את רוב תיירי האולימפיאדה ומשתתפיה) היחס הוא אחר, כמובן. הרי לא בכדי הם בנו להם כזו חומה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 397057 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, ידוע לי, וגם לא אמרתי שהם אנשים טובים במיוחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להתחתן אתה מתחתן פעם אחת בחיים (נו טוב, אולי פעמיים-שלוש). אז זה גם פחות משמעותי מקריאת הדואל בבוקר? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |