בתשובה לאנטילופה, 26/05/08 15:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני חושב שלפחות כמה מהם (בטח לא הרוב-גם לא כל הרוגי מלחמת העולם הראשונה היו מתנדבים פיוטיים כמו רופרט ברוק) התנדבו כדי לעצור את הסכנה האדומה. ומכל מקום, אצלם בוודאי שהיתה יותר אהבה, במובן שאני מעדיף לייחס למילה הזאת (לאמריקה, לחבריהם-לנשק, לנערות המלוכסנות שלהםף,ואולי גם לרעיון החירות?), מאשר לכל המתפלשים בבוץ של וודסטוק. אגב, למה היה צריך לשנוא את אלה שכבר הצילחו לחזור הביתה? (ואני מתכוון כרגע לחפ"שים בלבד). שנית, כל הצעירים, היפים והעירומים של וודסטוק גילו את נפשם היפה, לגמרי במקרה, כשניקסון המכוער-כעליל והזקן-בעליל (במובן השטחי ביותר של המילה הזאת) העז לתבוע גם מהם לשפוך את דמם. עד אז, לגמרי לא כאב להם שכל מי שמעבר לשער הכניסה לברקלי ייהרג קצצת מעבר לאוקיינוס. למען הסר כל ספק-העונש שאני מעדיף להטיל על אמנים גרועים הוא שכחה ולא רציחה. השמחה היחידה שלי כאן הוא שדווקא אחד המעריצים שלו הצליח להתפכח ולהתנקם בו (למרות שהיה עדיף לנקום בצורת שריפת תקליטים, או "חשיפת" אורח חייו הבהחלט לא אנטי-חומרני). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"שמחתך" הבלתי מובנת וחסרת הבושה, ובכלל, דבריך כולם - מזעזעים, בתגובה זו ובתגובה שקדמה לה. אך את תשומת ליבי משכה במיוחד המילה "התפכח", וזוית הראייה המדאיגה-מאוד העומדת מאחריה, ואנסה להתייחס אליה מעט בהרחבה. השימוש שאתה עושה במילה זו - מעורר חלחלה, תיעוב וצמרמורת שאין להם שיעור. מן המשנה שאתה פורש כאן עולה שכל מעריץ של זמר/שחקן/פוליטיקאי צבוע/"אמן גרוע", ש"מתפכח" מן האמון במושא הערצתו - רשאי לרצוח אותו, אם איננו יכול להביא להשכחתו הציבורית. ממה "התפכח" יגאל עמיר? מכל מקום, הרוצח המעורער-עם-קבלות מארק דייויד צ'פמן לא "התפכח" שום "התפכחות" מן הסוג שאתה מדמיין לך. צ'פמן הוא חולה נפש שניסה להתאבד ומאוחר יותר העביר את חייו האלמוניים והאומללים מאשפוז למשנהו. בין שאר ההפרעות שלו, הוא מאמין שהינו התגלמותו במציאות, התגלמות בשר-ודם - של הולדן קולפילד, גיבור "התפסן בשדה השיפון". בשאלה מדוע רצח את לנון עסקו ועוסקים רבים, ביניהם אמנים, יוצרי סרטים, סופרים, אנשי תקשורת - ובייחוד פסיכיאטרים שבילו בעת משפטו ומאז ועד היום מאות (אלפי?) שעות בנסיון להבין את מניעיו (חבל שהם לא פגשו אותך, הרי אתה יכולת להסביר להם את כל העניין בשתי דקות, בשתי מילים - צ'פמן "התפכח"! - כמה פשוט, כמה גאוני! - ממש כמו שאר הדיאגנוזות המבריקות שלך בדיון זה!). מכל מקום, אם להסתמך על דבריו הבלתי-קוהרנטיים ותוך חיבור רופף בין הסתירות שביניהם לאורך השנים - הסיבה האמיתית היא שבעמקי נפשו המעוותת, ראה צ'פמן את פרסומו העולמי הרב של לנון כגורם המעכב את פרסומו-שלו, והקולות התמידיים שבראשו גברו עם הזמן ואמרו לו "לעשות את זה כבר", כלומר - להיפטר מלנון, ע"מ שיתפנה מקום בשבילו-עצמו, כמפורסם האמיתי והבלעדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה התפכח יגאל עמיר? מהמון אשליות: למשל, המדמוקרטיה הישראלית...אבל אין לי חשק להצדיק עוד את משכורתם של כל מיני "מחלקות יהודיות" הקוראות ברגע זה את מכתבי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מדבר אל הקיר. חזנוב לא מסוגל להבדיל בין חשיפה צהובה למדיה, שריפת ספרים/תקליטים ורצח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למען הסר כל ספק-במכתבי האחרון הצהרתי במפורש שאני מעדיף שכחה ולא רציחה. רצח הוא פרס גדול מדי לאנשים קטנים, ההופכים לאחר מותם לקדושים גדולים. דרושה הבהרה נוספת? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה יש לכם כולכם נגד מופרעים? לא קראתם את כתביו של מישל פוקו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אין לנו שום דבר גורף נגד מופרעים, אלא רק נגד מופרעים נוטפי שנאה המצדיקים רצח ואחר כך מנסים "להבהיר", כלומר - לטשטש את הרושם, ללא הצלחה. ואת ניתוחיו של פוקו לגבי ההפרדה בין השפוי לבין המוגדר כנורמלי ולגבי אופן הטיפול הרפואי-ממסדי בבעיה אתה מבין כנראה בערך ברמת ההבנה המאפיינת אותך בכל שאר הנושאים שהעלית כאן. רמז דק: אתה טועה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון טעות שגיליתי עכשיו: התכוונתי לומר "ההפרדה בין ה*לא*-שפוי לבין המוגדר כנורמלי", ולא כפי שכתבתי (שכחתי את ה"לא"). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז נא להוכיח לי את טעותי. דבר אחד אני בטח הבנתי מכתבי פוקו: לעתים קרובות מדי, "מטורף" הוא בסך הכל מיעוט בלתי נסבלשל איש אחד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"רצח הוא פרס גדול מדי לאנשים קטנים, ההופכים לאחר מותם לקדושים גדולים." כלומר, מדבריך אלה ניתן להבין שאם הנרצחים שהם להגדרתך "אנשים קטנים" היו נשכחים לאחר הירצחם ולא הופכים ל"קדושים גדולים" - הרצח היה מותר. יפה. שתי נקודות על ההבהרה המוצלחת! ואגב, אנשים קטנים, גדולים, ענקים, גמדים ובינוניים יעדיפו לא לקבל שום פרס, אם הפרס הזה הוא רצח שיהפוך אותם לקדושים גדולים לאחר מותם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, יש אפילו אנשים קטנים שמתאבדים בכוונה כדי ''לגדול'' בתודעת הסביבה לאחר מותם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולמיטב זכרוני, לא היה צורך בשום עיתונאיפ צהובים כדי לחשוף את "סלידתו" של ג'ון הקדוש מהחומרנות: הוא הרי תיעד ושידר בשידור חי כל פרט בחייו, אפילו את המתרחש במיטתו הזוגית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קראתי בעיון רב את תגובתך זאת. והשורה האחרונה ה חיזקה עוד יותר את כל מה שחשבתי על ארבעת החיפושיות ההן, בעיקר על המשורר הגדול שלהם: הבשורה הגדולה שלהם היתה "הצלחנו להיות גדולים יותר מיישוע". "גדולים", כמובן, במובן הכי קטן והכי פרעחי של המילה: עשירים, מצולמים, ונערצים על ההמון המתואר בצורה מבריקה כל כך ב"בראיין כוכב עליון". וכל זה, בלי להסתכן לא רק בצליבה, אלא אפילו לא בהתקפה על חלפני בית המקדש. אז פתאום גם מעריץ בבוקר מגלה שקל נורא להתפרסם, אם לא בתור גדול-יותר-מיישוע, לפחות בתור גדול יותר מיהודה-איש-קריות או מפילאטוס. חשבת לרגע למה, מרוב אהבה, הם הפסיקו לסבול יום אחד אפילו זה את זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, מההסבר בנוגע למרק צ'פמן ובנוגע לסכנות שבדרך החשיבה שלך - הגעת שוב לאותה תובנה מבריקה (ולעוסה עד זרא) לגבי הביטלס? אם כך, האנטילופה צודק - אין טעם לבזבז משאבי זמן ואנרגיה ונסיונות להסביר בשפה מובנת - כאשר בסופו של דבר מתברר שוב ושוב שמדברים אל הקיר. שלום וכל טוב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שששש... אם לא תפריע לו, תיכף הוא יגיע למסקנה שפול מקרטני מת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שהוא חי :-) גם ממשיך להוציא אלבומים טובים מדי פעם (לפחות זה הלפני אחרון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון. ___ גם לגבי אלוויס. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |