|
||||
|
||||
מניין הציבור יודע, למשל, איזה אטליז לא כשר? מזה שאין לו תעודת הכשר על הקיר. בעל עסק שרוצה "תעודת הכשר חברתי" יפתח את ספריו לביקורת אירגוני הנשים ,הנכים וכו'. אנשים טובים לא יקנו מעסק שלא מציג תעודת הכשר חברתי. אם הם יקנו, הרי הם לא טובים. |
|
||||
|
||||
ומה לעשות - לא כל העסקים מציגים אותו, ומספיק מקומות שסירבו להציג אותו עושים עסקים מצויינים. |
|
||||
|
||||
זה שהם עושים עסקים מצוינים בלי להציג תעודת הכשר רק מלמד שאנשים רבים לא מעוניינים לקנות כשר. אילו היו מעוניינים בכשר היו קונים רק אצל מי ש*כן* מציג תעודת הכשר. לכן טוב שהחוק איננו כופה כשרות ומאותה סיבה יהיה טוב אם החוק לא יכפה "חברתיות". את זה החברה יכולה לכפות. |
|
||||
|
||||
לא מספיק שהמושחתים מהרבנות נכנסים לנו למטבח, עכשיו אנחנו צריכים לקבל תעודת הכשר גם מרואה־החשבון של ארגוני הנשים? ומזה של הנכים? אני מעדיף לשלם לרואה החשבון הזה קצת, כדי שלא יטריד אותי. האם אתה סומך יותר על תעודת הכשר או על תו של השירותים הוטרינריים? |
|
||||
|
||||
אתה מדבר בשם האיטליזים או הלקוחות? ===> "האם אתה סומך יותר על תעודת הכשר או על תו של השירותים הוטרינריים?" לא ממש. אבל גם על המחוקקים והשלטון אני לא יכול לסמוך. הרי גם להם אפשר לשלם קצת כדי שלא יטרידו אותך. אני חושב שעדיף לסמוך על רואי חשבון ועורכי דין, שאמינותם היא הנכס היחיד שלהם, מאשר על עסקנים פוליטיים. הדוגמה הטובה ביותר למה קורה לרואה חשבון שמעל באמון הציבור, היא המקרה של ארתור אנדרסן (מהסקנדל של אנרון), שהפכה מעסק שמניב 9 מיליארד דולר בשנה לשבר כלי שלא שווה כלום. והכל בגלל מעילה באמון. |
|
||||
|
||||
השאלה היא האם אנדרסון היה חריג או הכלל שבמקרה נתקע עם אנרון ונתפס. |
|
||||
|
||||
נו, ומה התשובה? אני מהמר שיש פחות מעשי שחיתות בפירמות של רואי חשבון מאשר מעשי שחיתות של פוליטיקאים. וזה לא בגלל שרואי חשבון הם אנשים יותר ישרים מפוליטיקאים, אלא בגלל שיש להם יותר מה להפסיד. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |