|
||||
|
||||
1. אני לא בטוח כמה כהנמן / טברסקי משפיעים בכלל על מודלים של שוק חופשי. במודל של שוק חופשי לחלוטין ההנחת הרציונלית אומרת שאנשים פועלים כדי למקסם פונקצית תועלת *כלשהיא*. כהנמן / טברסקי אומרים פונקצית התועלת היא *כזאת* (ולא מה שחשבתם). |
|
||||
|
||||
לא בהכרח ניתן לכתוב את פונקציית התועלת שלהם ומכאן שלא בטוח שניתן למקסם אותה. אחד הדברים שהם הראו למשל הוא שאותה שאלה שמוצגת בשני אופנים שונים מולידה תשובות שונות, לכן מיקסום התועלת תלוי בצורה בה מוצגת שאלה ספציפית וזו לא פונקציה של מצב הדברים. |
|
||||
|
||||
אפשר, אלא שהיא לא מוגדרת על מצבים מוחלטים, אלא על שינויים של מצבי אושר. |
|
||||
|
||||
לא הבנתי. אם אנשים טועים בהבנתם את מצב העניינים, האם אנחנו יכולים להמשיך להניח רציונאליות כלכלית? חוץ מזה, הממצאים של כהנמן וטברסקי מעוררים את השאלות הבאות: כיצד נקבע עיצוב הבעיות שעומדות בפני הפועלים? והאם אפשר ללמוד להתמודד עם ההטיות הללו? שתי השאלות האלה הולכות מעבר ל Rational Choice Theory ובוודאי מאיימות על מודל של שוק חופשי, כי הן מעלות את האפשרות שלמוסדות חברתיים ישנה השפעה מכרעת על הרציונאליות של הפרט. |
|
||||
|
||||
אולי אנחנו מדברים על דברים קצת שונים. מה שאני מכיר מהקורסים במיקרו כלכלה ובהחלטות בתנאי אי וודאות זה שמה שהם הראו זה שפונקציות התועלת שלנו כפרטים הן "לא רציונליות" ושאנו נוטים לייחס משקל יתר להפסד מול רווח (לא סתם משנאת סיכון, אלא כתוצה של דרך הצגת הבעייה), ולתת משקל לא פרופורציולי לארועים בהסתברות קטנה 1. עכשיו, לי, בתור מפעל הפיס לא אכפת שאתה לא רציונלי בבחירתך לקנות חיש גד. מה שחשוב הוא שסך הרצונות של הצאכנים מצטרפים להם יחדיו לעקומת ביקוש מסויימת שאני אנסה לחקור, ובהתחשב בה ובעלויות גורמי היצור שלי אקבע את הכמות והמחיר המיטביים של כרטיסי הגרלה (נקודת שיווי המשקל). 1 לשני הכיוונים אגב. סיכויים קטנים לרעתו אנחנו בדרך כלל מזניחים לאפס (לי זה לא יקרה) וסיכויים קטנים לטובתנו אנחנו מנפחים (או שאף אחד לא היה ממלא לוטו אי פעם) |
|
||||
|
||||
בהנחה שאני לא עושה כאן בלגן, אני חושב שאנחנו אכן מדברים על דברים שונים (ההבדל בין מיקרו ומקרו). |
|
||||
|
||||
כשאתה מדבר על מודלים של שוק חופשי לחלוטין כאילו שאתה מדבר על מצבים פיסיקליים ללא חיכוך. |
|
||||
|
||||
והפסיק לשים שמן במכונית. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל בכלכלה, כמו בפיזיקה, להוסיף חיכוך זה קל. לדוגמא, במודל הקלאסי של שוק חופשי לחלוטין אין בכלל אבטלה, בגלל הנחת המידע המלא (כל אחד עובד בדיוק בכמה שהעבודה שלו שווה בשוק מספר שעות שנקבע לפי פונקציית התועלת שלו - כמה שווה לו הפנאי מול הצריכה) ובגלל שאנו מסתכלים במצבי שיווי משקל (כשאם משתנים התנאים השוק עובר ממצב שיווי משקל אחד לאחר בזמן אפס). לאבטלה ה"טבעית" במשק (משהו כמו 3-5%) שנובעת מזה שהמידע לא באמת מלא, ולוקח זמן למצוא עבודה אם התפטרת ולשוק להגיע לשיווי משקל (ובעצם הוא אף פעם לא באמת מגיע אליו, אלא רודף אחריו), נהוג לקרוא אבטלה חיכוכית. |
|
||||
|
||||
לא נכון, בכלכלה מאד קשה להוסיף חיכוך. לגבי אבטלה חיכוכית (מושג שטבע מילטון פרידמן כמדומני)- בישראל כתב אחד מכלכלני האוצר שאבטלה 6%+ היא חיכוכית. בארה"ב אבטלה 5% מתחילה להיות בעיה אלקטוראלית לנשיא. |
|
||||
|
||||
אוקי אז קשה להוסיף :) אולי בזכות שרשרת התמחות בבקרה שעשיתי בתואר המודלים שראיתי בכלכלה שכללו תופעות של חיגוך והיסטרזיס לא נראו לי קשים במיוחד, והבנתי שהם אכן מתארים יותר טוב את המציאות. אגב, למה מפריע לך לחשוב שה"חיכוך" בארץ ובארה"ב שונה? לי נראה שתרבות העבודה שונה לחלוטין בין שתי המדינות |
|
||||
|
||||
בודאי שהחיכוך בישראל ובארה"ב שונה; נדמה לי שבעיקר בגלל השוני בתרבות הפוליטית - אצלנו הציבור אינו מעניש על התנהלות כלכלית. |
|
||||
|
||||
שמיר הפסיד ב-92 לרבין בעיקר בגלל האשמות בשחיתות כלכלית והבטחות "העבודה" לצמיחה כלכלית (והיעלמות "התחייה", כמובן). סוג של עונש. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |