 |
אני לא רוצה לחזור לדיון מלפני שנה וחצי על איך היה צריך להגיב לחטיפה (משהו בסגנון לבנון אחראית - לבנון תשלם וביוקר). במקרה הנ"ל אני חושב שדרך הפעולה שנבחרה - פגיעה בחיזבאללה ולא בלבנון כמדינה (תשתיות אזרחיות, מטרות צבאיות מכל סוג ועד לריסוק המשטר) היתה שגויה מהיסוד, אבל לא על זה הדיון.
ברור שלמתקפה קרקעית בהיקף רחב יש מחיר. לעניות דעתי, המחיר ששילם צה"ל על ישום תורת הלחימה של השטחים בלבנון היה כבד מדי, בעיקר ביחס להישגים. אם היו הולכים "לפי הספר" (למשל, השלמת טיהור היעד, אבטחה היקפית ורק אז פינוי פצועים) אז לי אין ספק שהיחס נפגעים - הישגים היה טוב בהרבה (גם אם בשורה התחתונה היו יותר הרוגים).
בקשר ליום שאחרי, זה מצדיק את ההמתנה עם המבצע הקרקעי לזמן שבו ברור איך יוצאים משם. סביר שאולמרט לא רצה לאשר כיבוש של דרום לבנון בלי שיש מתווה ברור ליציאה משם. אפשר לראות את אותה גישה זהירה היום ברצועת עזה.
הבעיה של מוכנות צה"ל ב-2006 היא רק חצי בעיה. החצי השני של הבעיה זו חוסר המודעות של הדרג המדיני למצב בצד חוסר האיכפתיות מצד הרמטכ"ל לנושא בהנחה היהירה והשגויה שצבא היבשה אינו נחוץ בעימות מסוג זה.
כאור, על השאלה מה היה צריך לעשות כבר נערכו מספיק דיונים ואין לי כוונה לחזור לנושא הזה. אני לא חשבתי אז ולא חושב היום שדרך הפעולה שנבחרה היתה נכונה. אבל אם כבר מחליטים להכניס כוחות קרקעיים בהיקף גדול, אז חייבים ללכת עד הסוף, ולו כדי למנוע מהאויב להציג הישג גם בקרבות קרקעיים ולפגוע קשות בכושר ההרתעה.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש