בתשובה לדורפל, 11/01/08 15:03
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אתה תמיד יכול לא לענות, לנתק, או להגיד שאתה עסוק. כל סוקר אמור להזדהות ולהבהיר לך שהוא סוקר ולשאול אותך אם זה נח לך. אם בחרת שלא לנתק, סימן שגם לך יש אינטרס. גם הירקן השכונתי1 מעוניין לנצל אותי ואת משאבי, אז מה, שאפסיק לקנות ירקות? האינטרס שלו הוא למכור ירקות, האינטרס שלי הוא לקנות ירקות, שנינו מעוניינים זה במשאביו של זה, ואני לא רואה שום סיבה להמנע מלעשות איתו עסקים רק בגלל שהוא מעוניין במשאבי, ובטח שאני לא מוצא שום הגיון בלקרוא לו "מטריד", ולעיסוקו "הטרדה". שים לב שכשאתה קונה ירקות שניכם, אתה והירקן, מבזבזים זמן, אבל אחד ממכם מקבל כסף, אחר מוציא כסף, ועוד זה שמוציא את הכסף נאלץ לבצע עבודת סבלות, וגם הוא זה שמבזבז יותר זמן (בחירת הירקות והדרך לירקן). חצופים הירקנים האלה, לא? 1 ז"א, במידה והייתי הולך לירקן השכונתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל הירקן השכונתי נותן לי משהו בתמורה לכספי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הסוקר, אחרת היית מנתק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אתה תמיד יכול לא לענות, לנתק, או להגיד שאתה עסוק. כל סוקר אמור להזדהות ולהבהיר לך שהוא סוקר ולשאול אותך אם זה נח לך. אם בחרת שלא לנתק, סימן שגם לך יש אינטרס." תגובה 467670 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, טוב, אבל אם האינטרס שלי הוא להיות מנומסת, לא נראה לי שהוא נותן לי בזה משהו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם להגיד ''סליחה, אני עסוקה כרגע'', ''סליחה, אין לי זמן'', ''סליחה, אני לא עונה לסקרים'' זה להיות מנומסת. לענות לסקר זה כבר מעבר לנימוס. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי מה הנימוס שלך. וגם - תלוי אם אתה עושה רק דברים שמכתיב האינטרס שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי, הבן אדם שואל אותך אם את מעוניינת לענות לכמה שאלות, ואת עונה בחיוב, למרות שאת לא רוצה בגלל ה"נימוס"? נגיד שאת הולכת ברחוב ורואה את חנות הירקות, את מרגישה שאת חייבת להכנס לשם ולקנות מלפפונים בגלל הנימוס? אני אדם בוגר. כשאני עושה משהו שמנוגד לאינטרס שלי, כמו, נגיד, לקנות מלפפונים שאני לא אוכל, זאת בעיה שלי, ומוכר המלפופונים לא עושה שום דבר לא מוסרי בזה שהוא איפשר לי לקנות את המלפפונים שלו, ובטח שאי אפשר לקרוא לזה "הטרדה". להפך, אני שמח שאני חי בעולם בו אני יכול לעשות את הטעויות שלי, ואני לא צריך שמוכרי מלפופונים, סוקרים, או את, תחליטו בשבילי מתי ההחלטה טובה לאינטרס שלי ומתי לא. ואני חושב שדווקא מי שכן מנסה לקבל את ההחלטות האלה בשמי עושה מעשה לא מוסרי, תודה, תני לי לעשות את השגיאות שלי לבד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את הטיעון. אמור לי, במקום זאת - אם שילד יבקש ממך לעזור לו לעבור את הכביש - האם תסרב משום שמילוי בקשתו יגזול רגע קל מזמנך? (הרי זו השוואה הרבה יותר סבירה מאשר למוכר המלפפונים)... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הופך את הילד לסביר יותר ממוכר המלפופונים? אולי לא אסרב, אבל אני לא אקרא לזה הטרדה, ולא אבוא בטענות לאף אדם מלבדי על הזמן ש"בוזבז". הטיעון נשאר אותו טיעון, על ההחלטות שלי אני אחראי, ולא רוצה שאת תהיה אחראית, ודורש ממך אחריות להחלטות שלך ושתפסיקי לבוא לאחרים בטענות על ההחלטות שהחלטת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני באה בטענות לאף אחד מלבדך, וטענתי אליך היא רק זו, שהסוקר שאני עונה לו לא בהכרח נותן לי משהו באיזשהו מובן - לא יותר משנותן לך הילד שעזרת לו לחצות את הכביש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם *כ*שילד יבקש ממך וגו'. תודה, סליחה ושליחה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדאי שתנסה סירוקסט. מומלץ לאובססיב-קומפלסיב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
12:00 - סליחה, אין לי זמן, חזרתי ממשמרת לילה, ואתה מעיר אותי כרגע. למה הטלפון מחובר? כי הזמנתי שיחת השכמה, ואני גם חושש לקבל שיחות דחופות בנוגע לקרוב שעדיין מאושפז - מיד אחרי משמרת הלילה, נסעתי לבקר אותו, ואני על הרגליים כבר עשרים שעות רצופות, להוציא חצי השעה שזכיתי לנמנם לפני שהערת אותי. הזכרתי שאני רופא מנתח, דרך אגב? תודה לך בשם הפציינטים שלי. 17:00 - סליחה, אין לי זמן, הביצה שאני מטגן לעצמי כארוחת בוקר מאוחרת נשרפת. 18:00 - סליחה, אין לי זמן, אני וארוסתי באמצע סרט מותח. כן, אני יודע שזו שעה מוזרה, אבל אני רופא והיא פרוצה, כך שאנחנו חיים בשעות מוזרות. 19:00 - סליחה, אין לי זמן, ארוסתי החסודה הועילה בטובה סוף כל סוף לתת לי ללטף לה את החזה, ואתה הורס לנו את מצב הרוח. 20:00 - סליחה, אין לי זמן, אני מאחר לעבודה. חזרתי פנימה לענות לשיחתך, כי חשבתי שאולי זה הבוס, או בית החולים. רוצה אולי לדבר עם ארוסתי? איתי היא לא רוצה לדבר. אומרת שאם אין לי זמן בשבילה, לה אין בשבילי. (יום עם מעט סוקרים.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסביר לך למה אנשים מתעצבנים מסוקרים וטלמרקטרים, ולמה הם לא מרגישים את הצורך להיות מנומסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני אכן מנתק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק הדקות שנדרשות להשלמת הסקר אם אי-פעם אבחר לענות עליו, אלא גם חצי הדקה עד הדקה שנדרשת ממני בכדי להניח את עיסוקיי במצב שיישמר בבטחה לזמן השיחה, לענות לטלפון, לנתק, לחזור ולשחזר את עיסוקיי הם זמן. ומה לגבי העובדה שאולי אני באמצע סרט או ספר, והוציאו אותי מהאווירה? או שאולי אני אמור לנתק את הטלפון בכל פעם? כי לפעמים אנשים מקבלים שיחות דחופות, אתה יודע. ההתממות שלך מעצבנת, וגם ההתעקשות שלך לקרוא בדבריי מה שבבירור אין שם (הכרותנו השטחית לא התחילה אתמול). מן הסתם אין לדעתי שום דבר פסול בכך שהירקן מעוניין לנצל אותך לרווחתו הכלכלית. זו לא הבעיה בטלמרקטינג. החלק הפסול הוא שהם באים להציק לך, במקום שאתה תגיע אליהם מתי שנוח לך, אם בכלל נוח לך. אני לא רואה שום דמיון בין שורת ה"רק אחד מכם מקבל כסף" שלי לשלך, מהרבה מאוד סיבות, שספק רב אם יש צורך לפרט אותן בפניך, אך בשביל הנימוס, אפרט אחת או שתיים - אתה בוחר להגיע לירקן. הירקן נותן לך משהו בתמורה לכסף. הירקן לא תופס אותך באמצע הרחוב ומנסה לשכנע אותך (ניסית פעם שלא לנתק לטלמרקטר או סוקר בפנים, אלא להפרד ממנו בנימוס?) לעבוד בשבילו בחינם, באופן שככל שאתה יותר מנומס, זה דורש ממך יותר זמן להפטר ממנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, החיים הקשים. (מנסיוני, כשיש שיחות דחופות מנסים להתקשר פעמיים, וזה אחרי שמתקשרים לסלולרי) אני לא מדבר על טלמרקטינג, אלא על סקרים. סקרים שאתה מגיע אליהם מתי שאתה רוצה הם פעמים רבות חסרי משמעות סטטיסטית. אתה בוחר לענות לסוקר כמו שאתה בוחר ללכת לירקן. גם הסוקר לא מנסה לשכנע אותך, ויש הרבה ירקנים שמנסים לשכנע אותך (קוראים לזה ''פרסומות'', וזה מופיע מעל כל חנות ירקות שראיתי בחיי, וימשיך להופיע עד שהפנטזיה של האלמונית תתממש, מי יתן וזה אף פעם לא יקרה). יצא לי להגיד כמה פעמים לסוקרים בנימוס שאין לי זמן, זה אף פעם לא לקח יותר מחמש שניות (וזה הגיוני כי זה הרי הכסף שלהם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, לא, לא, לא, לא. אני *לא* בוחר לענות לסוקר כמו שאני בוחר ללכת לירקן. קודם הטלפון מצלצל, מיד אחרי כן אני חודל מעיסוקיי, אני מרים את הטלפון, אומר "הלו", ורק *אז* אני מגלה ש"בחרתי" לענות לסוקר. אני לא יודע איך אתה בוחר את הירקות שלך, אבל אצלי, התהליך ממש לא דומה. הסוקר והטלמרקטר *כן* מנסים לשכנע אותך לענות להם ולא לנתק, מה שגוזל ממך זמן יקר, ויותר ממנו ככל שאתה יותר מנומס. בצירוף עם ה"שיחה בחודש", אני מבין שאתה פשוט לא יודע מה זה לחיות עם מספר טלפון שסוקרים וטלמרקטרים מרבים לפקוד אותו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך שתי החלטות שונות. שתיהן שלך, ולשתיהן אתה אחראי, ובשתיהן אתה יכול לבחור בהחלטה אחרת. אתה בוחר לענות לטלפון, כמו שאתה בוחר ללכת ברחוב, ואתה בוחר לענות לסקר, כמו שאתה בוחר להכנס לחנות של הירקן. סוקר שאתה אומר לו לא תודה, ומנסה להמשיך לשכנע אותך, הוא באמת חצוף (ואדיוט). לא קרה לי אף פעם, ויצא לי כבר להגיד שאין לי זמן בחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בוחר לענות לטלפון, בגלל שקיימת האפשרות שזו שיחה חשובה. אני לא יודע מה *איתך*, אבל אני לא בוחר להכנס לירקן תחת ההנחה שהוא מוכר נעליים. (גם לא בודק שבע פעמים שהסנדלר איננו נגר.) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה לא בוחר להכנס לירקן תחת ההנחה שהוא מוכר נעליים, אבל יכול להיות שאתה בוחר להכנס לירקן בתקווה שיש לו תותים במחיר טוב, ויוצא מהירקן אחרי שגילית שאין לו תותים, שהמחיר שלהם גבוהה ממה שהתכוונת לשלם, או שהאיכות שלהם לא מספיקה לך. לא נשמע לי בלתי סביר. האם אתה מחשיב את הזמן הזה כזמן מבוזבז, ומחשיב את הירקן כאחראי לו? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רצוי שתלמד את ההבדל בין דמיון שטחי ושקילות משמעותית. למשל - זה שזמני עשוי היה להיות מוצא לריק כשנכנסתי לירקן וכשעניתי לטלפון, לא אומר שהמקרים שקולים. יש הרבה הבדלים אחרים, משמעותיים בהרבה מהדמיון הזה בין המקרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשביל שתוכל לטעון שא' לא דומה לב' לא מספיק שתראה שיש ביניהם הבדלים, ולא מספיק שתטען שיש ביניהם ''הרבה הבדלים'', אתה צריך להסביר איזה הבדלים יש, וחשוב יותר, להסביר למה אותם הבדלים הם משמעותיים לטיעון שלך. אחרת, מבחינתי, זה שיש הבדלים, ואפילו שהם הרבה, לא משנה כלל, כי מבחינתי, לעניין המשמעותי היחיד (טענת ''בזבוז הזמן'') אין שום הבדל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלק מההסברים כבר ניתנו לך, וחלק מהם ברורים מאליו. אגש לברורים מאליו: הירקן מעולם לא התחייב בפניי להחזיק תותים, אז איך אני יכול לבוא אליו בטענות יותר משאני יכול להאשים את הסנדלר? שאגיד תודה שמלפפונים הוא כן מוכר. אתה יודע, יש עוד, אבל בשביל מה לטרוח? הנה - הירקן לא בזבז לי את הזמן, אני בזבזתי אותו לעצמי. אין שום הקבלה בין הירקן והסוקר מהבחינה הזאת - סוף הסיפור, יום טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והטלפון התחייב בפניך שלא לבצע סקרים? כשבחרת לענות לטלפון, בחרת לבזבז את הזמן, או במילים שלך, בזבזת את הזמן לעצמך. יכלת לא לענות לטלפון. ענית, כי קיווית שזה לא יהיה סוקר אלא החברה שלך? זה בדיוק כמו שנכנסת לירקן כי קיווית שיהיה שם תותים ולא היו שם. מה לעשות? לא רק שלא מצאת הבדלים משמעותיים, אפילו לא מצאת הבדלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והסכין התחייב בפניי שלא לדקור אותי, באמצעות המומנט מזרועו של השכן? כשהייתי באותו החדר ביחד איתו, בחרתי להפצע אנושות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה הקשר? לפעמים אתה מאבד קשר עם ההגיון של הדיון (כאן, ועוד פעם למטה). טענת שההבדל המובהק והמהותי בין הסוקר שמתקשר עליך לירקן הוא שהירקן "מעולם לא התחייב בפניי להחזיק תותים" ולכן זה שנכנסת לחנות שלו בתקווה למצוא תותים היא בחירה שלך. עם ככה, אני המסקנה המובהקת היחידה היא שכשהטלפון צלצל וניגשת לענות היתה לך התחייבות חתומה שבטלפון לא יהיה סוקר (אחרת לא היה כאן הבדל). מאחר ובזמן החיוג אין לך אינטרפייס1 עם אף אחד מלבד הטלפון, לכן המסקנה ההגיונית היחידה מהטענה שלך היא שהטלפון התחייב בפניך. זה שזה מגוחך, זה נכון, אבל זאת הטענה שלך, ועם הגיחוך שבה אתה צריך להתמודד ולא להפיל אותו עלי, לא אני העלתי את הטענה המטופשת הזאת. 1 אלא עם כן יש לך שיחה מזוהה, אבל זה אומר להשקיע כסף, וחס וחלילה שתשקיע כסף בנוחות שלך, עדיף שכולנו ננחש מה אתה רוצה. וזה בהחלט מתקשר לפתיל השני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך שיחה מזוהה עוזרת? להפך, כשמתקשרים אלי ואני לא מזהה את המספר אני עונה מתוך סקרנות. כשמתקשרים ממספר חסום אני עונה אפילו יותר מהר, כי אני יודעת שלא אוכל לחזור למתקשר יותר מאוחר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם מתקשרים אליך ממספר חסום או לא מזוהה את לא עונה בפעם הראשונה, רק בפעם השניה. ככה את יודעת שהם באמת מחפשים אותך (או שזאת טעות במספר) ושזה לא סתם מספר שהוגרל. אני מניח שמי שמקבל חמש שיחות מסוקרים ביום מאבד את הסקרנות באיזה שלב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסיבה תמוהה כלשהי אני נוהגת כשמתקשרים אלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו הבדיחה הישנה: "- הלו, אריק?" "זאת טעות במספר." "אופס, סליחה על ההטרדה בשעת לילה זו." "אין דבר, ממילא הייתי צריך לקום לטלפון." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אולי תעני לטלפון?" "אבל הוא לא מצלצל!" "למה את תמיד צריכה לחכות לרגע האחרון?" ______ העלמה עפרונית, וניהול זמן בעייתי |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ולמה גם האוזן השניה חבושה?" "כי הייתי צריך להתקשר למד"א." ______ ראובן, מתאמן בכתיבה מתחת לקו, ובפאנצ'ליינים ללא הבדיחה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |