בתשובה לשוקי שמאל, 12/11/07 16:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רק כדי לא לערבב מין בשאינו מינו אני רוצה להבהיר שסיפור ה''פורים שמח'' לא הועלה על ידי. לי לא ממש חשוב מה פורת חשב כשאמר ''פורים שמח''. גם אם הוא צהל ועלז על הטבח במקום על פורים, וגם אם לא, זה לא כורך אותו אותו עם וייס ויאסין. מה שכורך אותו עם האנשים הללו זה ההתנגדות המוצהרת לשלטון הישראלים על ארץ ישראל. לטענתי, יאסין הטיף להשלטת השרעיה על א''י, ווייס ופורת מטיפים להשלטת תורת משה על א''י, ושלושתם מתנגדים שאני ואתה (עם שאר האזרחים) נשלוט בא''י. אני מתמקד עכשיו בעניין וייס. אם יהיה צורך אפשר למצוא גם התבטאויות של פורת נגד שלטון החוק והמוסדות הנבחרים משום שהם אינם תואמים את תורת משה (או, ליתר דיוק, את תורת קוק). למרות שהנסיון מראה שראיות כאלו לא מספיקות. גם אם אמצא תוכנית מפורטת ופקודת מבצע לפיצוץ הכנסת, עליה חתום פורת, ניצה תגיד שבכלל לא הבנתי את רוח הדברים ולא מדובר בכוונה לפוצץ. אלא שאני נזכר בעובדה שמעולם לא ראיתי ראיות שקושרות (טוב יותר) את יאסין לפיגועים, בכל זאת אני מאמין שהוא קשור. מה שגורם לי לחשוב שבמלחמה נגד האיום של וייס ופורת (והאירגונים שלהם) לא צריך להפעיל את השב''כ אלא את האקדמיה ללשון. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
די קשה לי להסכים גם עם הצגת הדברים האחרונה שלך. חשוב לי להבהיר שאיני מנסה להרגיז אותך ע"י וכחנות שוא ודקדוקי עניות. נראה לי שאני די קרוב לדעתך או לפחות נמצא מאותו צד של המחלוקת כמוך. אחת תועלות של ההתנצחות באייל היא טיהור ושכלול העמדה של המגיב עצמו ע"י סילוק נקודות התורפה שלה. א. איני יודע מהי העמדה האישית של פורת ביחס לשלטון החוק והמוסדות הנבחרים, אבל לדעתי גם אתה מנחש אותה ומיחס אותה לפורת על סמך ההנחה השגוייה שיש עמדה מונוליטית בגוש הדתי לגבי שלטון ההלכה (מעין הנחת "כולם פונדמנטליסטים"). למעשה יש רבים וטובים גם בגוש הדתי (והחרדי) המתנגדים לשלטון ההלכה מטעמים המשלבים "לא הוכשר הדור" ו"לא הוכשרה ההלכה" (בקיצור רבים מעריכים שההלכה בשלב זה אינה מוכנה להתמודד עם שינויי הזמן בין היתר בגלל "קפיאתה" כריאקציה לתנועת המודרנה והחילוניות). נראה לי שעמדת הראי"ה קוק (אם כיוונת אליו) בנושא זה היתה פחות חד-משמעית ממה שאפשר לחשוב: היא מתבטאת גם בהתבטאויות של הרוא"ה על הדברים שהציבור הדתי צריך ללמוד מן הציבור החילוני. בכל אופן, "התבטאויות של פורת נגד שלטון החוק והמוסדות הנבחרים משום שהם אינם תואמים את תורת משה" נדרשים כדי לבסס את הטיעון הזה. ב. לא נוח לי גם לכרוך את וייס ויאסין בחבילה אחת. אפשר להסכים כי מבחינה הלכתית-תאורטית המרחק ביניהם אינו רב. יחד עם זאת הנסיון לכרוך אותם יחד הוא בעיני תוצר של גישה אולטרה-שכלתנית ואולימפית. בחשיבה מציאותית אי אפשר להתעלם מן העובדה הבאה: שניהם מעמידים בראש סולם העדיפות את חיסול היריב היהודי/ערבי ואח"כ את חיסול החילוניות. לא צריך להתעלם מן העובדה הפרוזאית כי במקרה של יאסין אנו האוייב הראשון ואצל וייס אנו אוייב מס' 2 (אם בכלל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המוטיבציה של "טיהור ושיכלול העמדה" מבורכת. אבל אני לא בטוח שזה המדיום האופטימאלי לעשות זאת. הבעיה היא שבאייל משתתפים באותו דיון אנשים בעלי מוטיבציות שונות ומשונות אשר משתמשים בטכניקות שונות כשהם מצויידים ביכולות ניתוח והבנה שונות ובכמוית שונות של רצינות, כנות ואמינות. בתנאים כאלו, כמעט בלתי אפשרי לקיים דיון לליבון העמדות. חלק גדול מהתגובות שלי לא נועד ללבן את העמדות אלא פשוט "לצעוק אותן" כדי לא להשאיר את האחו האיילי לשליטתם של תנים שיללותיהם צורמות לי. אבל כשאני צועק את עמדתי מול צעקנים אחרים, מה שחשוב זה הווליום. אלא שאז אני לפעמים נצרד ולא מקפיד בדקויות. אתה הרי לא תקפיד עם אוהדי בית"ר כשהם מזייפים בשיר "מוות לערבים,מוות...", נכון? ובכל זאת, א. אני לא חושב שיהיה נכון לייחס לי הכללה או הנחת "עמדה מונוליטית בגוש הדתי". אני יכול להצביע על דתיים (רובינשטיין, נאמן, למשל) שאין שום אפשרות לייחס להם פגיעה מכוונת בשלטון החוק. האמת שהאנשים המסוימים - פורת ווייס - נבחרו באקראי. אפשר למצוא אחרים. כשהזכרתי את שמו של וייס לראשונה לא ידעתי את כל מה שמצאתי עליו מאז. מי ששומע/קורא/צופה בחדשות ב-20 השנים האחרונות מכיר את השמות הללו וקושר אותם לקבוצה מסויימת. ונגד הקבוצה והאייום שבה אני יוצא. העובדה שבתוך הקבוצה יש שונות לא צריכה להפתיע או להפריע. אני מניח שיש הבדל בין גולדשטיין ושפירא פורת ווייס - אבל אין לי עניין בניתוח פסיכולוגי או אידיאולוגי של הפרטים. אני חושב שיש להם מכנה משותף - תיעוב השלטון החילוני וממילא שנאה לדמוקרטיה שהיא רעיון חילוני. מפני המכנה המשותף הזה אני מזהיר. לסיכום, אם היה צורך היה ביכולתי להביא ציטוטים "מרשיעים" של פורת. אבל אם לא הייתי מוצא, הייתי אומר "אופס" ומחליף אותו במישהו אחר. האיש עצמו איננו אלא משל. ב. באופן דומה כרכתי את וייס ויאסין בחבילה אחת כדי להדגיש מכנה משותף שיש להם בעיני. אין בזה כדי לטעון שהם תאומים זהים. יש בינהם כנראה הבדלים מהותיים. אבל אני מוצא לנכון להדגיש את המשותף בינהם - והוא האיום שלהם על יכולתי (האישית) לשלוט בחיי יחד עם הסובבים אותי. העובדה שבשביל וייס אני רק אוייב מס' 2 היא באמת נחמה פורתא. דווקא בחשיבה מציאותית, מה הטעם לסייע לו להדביר את אוייב מס' 1, אם הצלחה במשימה הזו תציב אותי מיד במרכז הכוונת? מה שחשוב הוא ששניהם לא מתכוונים להניח לי להשתתף בניהול חיי. ולכן מבחינתי שניהם אוייב מסספר 1. כל השאר - טקטיקה, אם לא אשליה מסוכנת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אני לא יכול להתוכח עם הרצון "לצעוק את דעותיך" ולא להכנע ל"תנים". גם זה מניע חשוב לכתיבת תגובות באייל. לטעמי, אחד היתרונות של הטוקבקים הוא שאתה יכול לבחור עם מי להתוכח. נראה לי שלפעמים "תנים" שואבים את המוטיבציה שלהם מכך שמישהו נענה לפרובוקציות שלהם. ב. הכלל של "live to fight another day" הוא אכן כלל של טקטיקה אבל כלל ברזל. עדיף לשתף פעולה עם אויבו של אויביך ולשרוד עד היום שבו תאלץ להאבק איתו מאשר לאגד את כל אוייביך לחבילה אחת שתכריע אותך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא רק שאתה לא יכול, אתה גם לא צריך להתווכח עם הרצון ל ... (כאילו חסר על מה להתווכח כאן). אבל אתה צודק לגבי מקורות המוטיבציה של תנים. בגלל זה בסוף הפסקתי לעשן. ב. קצת קשה לי ליישב ''כלל של טקטיקה'' עם ''כלל ברזל''. לא נראה לי שאפשר.אם אתה מציע לי טקטיקה עלפיה כדי לא להיכנע לאוייב אחד אני חייב להיכנע לאוייב שני, אני אחפש לי טקטיקן אחר. במקרה שלפנינו קשה להעלות על הדעת התאגדות של קבוצת וייס וקבוצת יאסין יותר משהם כבר התאגדו להכריע אותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. ראשית, אני כמובן לא מציע להכנע לאוייב השני, אני מציע לשתף איתו פעולה. שנית, זה כמובן לא אני אלא שוב ניק הזקן. מקיאבלי מדבר על שלושה נסיכים יריבים ומציע לחזק מביניהם לשתף פעולה עם החלש שבהם נגד מס' 2. שיתוף הפעולה מגביר את סיכוייהם של 1+3 מול 2. הניצחון אמנם יחזק את מס' 3 ויהפוך אותו ליריב יותר מסוכן מקודם. מצד שני אם מס' 1 אינו שוטה, גם הוא יתחזק, כך שסיכוייו מול 3 לא יפחתו. זוהי גם הסיבה שמק' מציע לשתף פעולה עם 3 ולא עם 2 (מפני ש-2 מלכתחילה קרוב יותר ומסוכן יותר ל-1 וניצחון ביניים על 3 עשוי לצמצם/למחוק את הפער). אגב, גם מס' 2 מוטב לו לשת"פ עם 3. ג. בכלל אני סבור שתמיד עדיף לחשוב במונחים של יריב ולא אוייב. הנטייה לצייר כל יריב כאוייב של חיים ומוות וכל מאבק כמלחמה טוטאלית שבה רק צד אחד יכול לשרוד מאפיין אידיאולוגיות טוטאליטריות. יש לפעמים תחושה שאצל חלקים בשמאל הישראלי הייאוש והתיעוב כלפי הטיפוס ההלל וייסי כל כך מכריעים שהם כבר מעדיפים להכנע לחמאס או נסראללה. אם כבר מפלצת, שלפות לא תהיה מהמשפחה שלך. ד. אם מותר, רק עוד הערה אחת: נראה לי שהאדם הסביר יתקשה שלא להבחין כי הפרופ' לספרות וייס הוא אויל מנבח ששפתיו מעלות קצף כמוכה כלבת. אני מנחש שמעמדו בימין אינו שונה ממעמדם של אסקין או בן-גביר. מוטב לא ליחס לו חשיבות עודפת על מה שיש לו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. נו, הפעם אני נאלץ לדחות את המלצתו של ניקו. אני לא בטוח שהוא היועץ העדיף לענייני דמוקרטיה מתגוננת. דמוקרטיה זה לא בדיוק הפורטה שלו. חוצמזה, אם זכרוני לא בוגד בי הוא ממליץ בפירוש לא להשתמש בצבאות זרים - כי מזימתם כבר נרקמה - אלא להעדיף צבא שכיר כשהנסיך צריך תגבורת. ג. לא. כאן אני חולק עליך לגמרי. אני חושב שיש למילים משמעות שונה כדי שנשתמש בהן ללא היסוס בהתאם למשמעות שלהן. מה ההבדל בין יריב לאוייב? כשאנחנו משחקים שח ושינינו רוצים לנצח, אנחנו יריבים. כששני אנשים מפוצצים אחד לשני את הפנים במסגרת אליפות העולם באיגרוף, אנחנו עדיין מדברים על יריבים. כמו כן, אם שני עסקים מתחרים - בפירסומת, מחירים וכו' - על אותו פלח שוק, אפשר לקרוא להם יריבים. אבל אם שני המתאגרפים יפגשו ברחוב, ויפוצצו איש לרעהו את הפנים, הם כבר לא יריבים. אז לדעתי ראוי לקרוא להם אייבים. ואם בעלי העסקים יגייסו את המאפיה כדי לתת לשני הצעה שאי אפשר לסרב לה, אז הם אינם יריבים או מתחרים. אז הם אוייבים. להבנתי, יריב הוא מישהו שיש לו אינטרס מנוגד לשלי ושנינו פועלים למימוש האינטרסים שלנו במסגרת כללים אשר מקובלים על שנינו. לכן במשחק שח אתה יריב. ובאליפות איגרוף אתה יריב, ובתחרות עסקית אתה יריב. אפילו כשאני תובע אותך למשפט, אתה יריב ולא אוייב. אבל אנחנו הופכים מיריבים לאוייבים כאשר אין מערכת מוסכמת במסגרתה מותר לנו לפעול למימוש האינטרסים שלנו. אם אנחנו רבים על כללי המשחק, אנחנו לא יריבים במשחק. אנחנו אויבים חסרי כללי משחק. ובמצב כזה באמת רק צד אחד יכול לנצח. ובמצב כזה, (תשאל אפילו את ניקו) כדאי לך לדאוג באופן טוטאליטארי שזה יהיה הצד שלך. עם קבוצת וייס (כמו עם יאסין) אין הסכמה על הכללים. יתר על כן, כפי שראית כאן, אין אפילו הסכמה על המילים בהן יכתבו הכללים.אני מצטער שזה לא מעודן מספיק, אבל אני באמת מאמין שאם הקבוצה שלו תנצח, יתר הקבוצות יפסידו - אם לא את החיים אז את טעמם. ד. וייס האיש מתועב בעיני וייצרי האפלים היו מסופקים לרגע אם הייתי רואה אותו תלוי בכיכר. אבל בכל מה שכתבתי פה, הוא, כמו פורת, אינם אלא משל - פרסוניפיקציה של רעיון. אין חשיבות לכמה הוא חשוב בימין הקיצוני ולא מפניו אני מזהיר, אלא מהרעיונות שהוא אחד (במקרה ידוע, לשימצה) מנושאיהם ומפיציהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב. היה נחמד אם אפשר היה לפתח מכאן דיון מעמיק במשנתו של ניק הזקן, אף לצערי דוקא בנקודה הזו הדברים קצת מעורפלים אצלי. ניק לא היה "דמוקרט" משום שהמושג לא היה אז כל כך בתודעת הלמדנים. המונח המתאים מבחינה כרונית הוא רפובליקאי. ניק היה כנראה דוקא כן רפובליקאי (הוא שרת כפקיד די בכיר את הרפובליקה של פירנצה), אבל רוב כתביו נכתבו תחת ועבור שלטון המדיצ'ים שאז לא היה כדאי לו להיות רפובליקאי. בנוגע לבחירה בין צבאות זרים לעומת צבא שכירים יתכן שאתה צודק. מה שאני כן בטוח הוא שניק היה רואה בכך בחירה בין צרעת לכולירה. ניק היה פטריוט איטלקי נלהב שכאב מאוד את רמיסת איטליה ע"י הצרפתים/גרמנים/ספרדים. מצד שני ניק היה מטיף גדול נגד צבאות שכירים וראה בהם ראה חולה ומשענת קנה רצוץ לשולחיהם. ניק עצמו היה הראשון שגייס מעין גדוד של איכרים-מתנדבים שנועד להלחם למען הרפובליקה. לרוע המזל הגדוד שלו הוכה שוק על ירך ע"י שכירים ספרדיים של בית הבסבורג בקרב הראשון שלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסקירה, כרגיל, מאלפת. תודה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תורי להסכים עם ליברמן ואלי ישי: אינני רואה את אולמרט מפנה התנחלויות לא חוקיות. כל זמן שהוא אינו עושה ארת זה- כל העניין הוא וירטואלי. משמע: הכל פקה-פקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק כדי לשדר רצון טוב לפלסטנים? או אולי כדי להפגין את נחישות השילטון? אם הראשון, אז יש אמצעים אחרים, ואם השני אז יש תחומים יותר דחופים (מערכת ההשכלה שובתת כמעט חודשיים, לא?). או שאולי יש הסבר אחר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי את הקשר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שהקשר ברור. רצית לראות שמפנים התנחלויות כסימן לרצינות הכוונות של הממשלה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני לא התכוונתי לכך. פינוי התנחלויות איננה ''מחווה על מנת להראות..'' היא התהליך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מה שכתבת למעלה. כתבת "[ש]כל זמן שאולמרט] אינו [מפנה התנחלויות לא חוקיות]- כל העניין הוא וירטואלי. משמע: הכל פקה-פקה." אז מה, פינוי התנחלויות בלתי חוקיות זה התהליך? במרומז אפשר לחשוב שהמשמעות היא שפינוי התנחלויות זה תהליך דיסקרטי שמנהל בחלל בפני עצמו, ושפינוי כזה לכשעצמו יהווה אינדיקציה לרצינות הכוונות (לא "פקה-פקה"). אני מפקפק בבידוד של אלמנטים שונים, במיוחד הפרקטיים וה"קלים" יותר (כמו פינוי התנחלויות לא חוקיות[*]), מתוך המכלול השלם של תפיסה שלימה של מעמדה של ישראל כנגד שכניה. [*] האם אתה רומז שיש התנחלויות חוקיות? ז"א, אני מבין שבד"כ מתכוונים "בהתאם לחוק הישראלי לגבי התנחלויות בשטחים כבושים". אבל, להבדל הזה - במשמעות המילה "חוקיות" - התכוונתי בעניין ההקשר בין תהליך כלשהו לתפיסה כוללת של מהות הסכסוך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי כל ההתנחלויות הן בלתי חוקיות אך אני משתמש בז'רגון המקובל. פינוי התנחלויות מתחיל להראות על תהליך. כל זמן שזה לא נעשה, אז כל התהליך נמצא בשלב הוירטואלי שלו. מה לא ברור? ישראל דורשת מהפלסטינאים להלחם בטרור ולפרק את תשתיות הטרור- מהלך שהוא מהלך אלים וקשה. היכן המהלך הקשה שלנו? הדיבור וכאב הלב למתנחלים משמיעתו? אינך רואה שהמהלך של פירוק התנחלויות לא יתחיל ? מי פרשן יותר טוב לעניין הזה מליברמן וישי? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כי לא נותנים חשיבות מספקת למילכוד הכפול של המצב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עדיין לא החלטנו שאנחנו רוצים שלום עם הפלסטינאים. עדיין רבים תופסים את המו"מ איתם כמשא ומתן מסחרי: "יתנו- יקבלו..." ולא כמצב בו אנחנו רוצים ולא רק נאלצים לתת. עדיין לא הצלחנו להגיע למקום של חשיבה רציונלית פחות או יותר, בלי סיסמאות שמאחוריהן מסתתר הפחד. מצב בו כל כך רבים אצלנו מאמינים שזכות השיבה פירושה חזרה של שלושה מיליון פלסטינאים למקומותיהם בישראל. מצב בו איננו מנסים לראות מהם הפחדים של הפלסטינאים- ואנחנו גורם די מפחיד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"עוד זה מדבר וזה בא". האיטוללות קוראים למלחמה ואני סבור שאין למדינת ישראל ברירה אלא להלחם בהם - באלימות! - ולנצח. שום דבר טוב לא יקרה פה לפני שהם יודברו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המלחמה, כאמור, כבר החלה. אלא שמרבית אנשי השמאל עדיין מסרבים להילחם באויביהם - גם בחמאס היהודי וגם בחמאס הערבי. הם מקווים שאם נדבר אל החמאס-ים בנימוס הם יתפשרו איתנו. הם לא מבינים שאם היה אפשר להתפשר איתם, הם לא היו חמאס-ים. בכל זאת יש במאמר הצעה (לא חדשה אבל) מעניינת וחיובית לטעמי: החמאס היהודי רוצה להקים לעצמו מדינה - ב"חברון תחילה" בתקווה לעבוד בשיטת הסלאמי. מדינת ישראל צריכה לסגת מהשטחים ולהשאיר שם את מי שרוצה להישאר כ"מדינה שבדרך". ככה הם יהפכו לבעיה של הפלסטינים במקום לבעיה של הציונים. לגבי ההצעה השניה: לצייד את הסרבנים ב"תעודת סרבן", הייתי מסכים אם היישום היה שווה לכוווולם. מי שלא רוצה לשרת ביו"ש יביא תעודה כזאת, מי שלא רוצה לפנות את יו"ש יביא תעודה מתאימה, מי שלא רוצה לפנות את הגולן - יביא תעודה בהתאם, מי שלא רוצה לשרת בשמש, בצל, בנגב, בגליל, עם בנות, בלי בנות, עם הומואים, בלי הומואים, עם מעשנים בלי מעשנים וכו', רק יביא תעודת סרבן מתאימה והכול יהיה בסדר. כל אחד ישרת איפה שבא לו, יעשה מה שבא לו ולא יעשה מה שלא בא לו. מצד שני, מה זה השטויות האלו? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |