בתשובה לשייח ספיר, 27/10/07 11:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רוצה להדגיש שיש הבדל (לפעמים גדול) בין ה*מודעות* להבנה לבין ההבנה עצמה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להדגיש שיש הבדל (לפעמים גדול) בין ההבנה עצמה לבין הבנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובאמת, אני לא הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במידה שהתכוונתי למשהו שדורש הבנה, הרי זה הדבר הבא - שכיוון שבמושג "הבנה" נכלל עניין של "אמת" (כלומר, קצת קשה לומר שמישהו הבין את X אם הוא לא הבין אותו "נכון"), וכיוון שחלק גדול מאוד מהדברים שאנחנו "מבינים" יכולים להתגלות כשגויים מאוחר יותר (כך שהדיעבד מתברר שבעצם לא הבנו אותם), אזי לא כל הבנה היא הבנה, בעצם... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ניסיתי להגיד משהו קצת שונה. נתקלתי כבר באנשים שניכר בהם בעליל שהם אכן חוו את חווית ה*קליק* ששייח ספיר דיבר עליו ושהם אכן *חוו* הבנה, אבל רק אחרי שהם היו צריכים להתמודד עם הדבר (שאותו הם היו אמורים להבין) התברר לצופה מן הצד שהם אינם מבינים. מה שמעניין הוא שהם לפעמים המשיכו לטעון שהם מבינים. אני מניח שכל האנשים הללו הם אוטומטים חסרי תודעה על פי הגישה של שייח ספיר. זה גם מראה את החשיבות של צופה חיצוני כשבאים להבדיל בין החוויה של מודעות לבין המודעות עצמה1. 1 ואל תשאלו אותי כיצד מישהו שאין לו תודעה יכול לחוות חוויות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא כל כך ברור לי. אשמח לדוגמא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פעמים רבות קרה לי שחוויתי הבנה (נגיד בקשר לפתרון של בעיה) ורק מאוחר יותר התברר לי ששגיתי ושה''הבנה'' שלי הייתה שגויה (לפעמים מאד שגויה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. (נדמה לי ש)הבנתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתת פעם שיעורים פרטיים בחשבון? אני כן (זה היה כישלון טוטלי מצידי, אבל הפקתי כמה תובנות) . נתקלתי במספר תלמידים ש"הבינו" את ההסבר שלי, הברק בעיניהם ניצת, ואז כשלו בתרגיל. כשלו פעם ופעמיים, אבל כל פעם, לאחר שהם עקבו שוב אחרי הפיתרון שלי, שוב הבריק הברק בעיניהם. פעם פגשתי חבר לכיתה שלי לפני הבחינה, ושוחחתי איתו על תרגיל מטיפוס מסויים. הוא "הרגיש" שהוא הבין אותו. כשהוא יצא מהמבחן הוא שמח לבשר לי שבבחינה היתה שאלה בדיוק כזאת ושהוא בטוח בציון טוב. הוא טעה. קראתי גם שסמי הזיה מסויימים מספקים *תחושה* של הבנה. אז אם מישהו מרגיש שהוא מבין, אני סומך עליו שזאת התחושה שלו, אבל אני לא סומך על ההבנה שלו בלי הוכחות נוספות. יש כמובן גם את הטיפוסים ההפוכים שבטוחים שהם לא מבינים כלום ובסוף מצליחים יפה, אבל במקרה כזה יותר קשה להבדיל בין דימוי עצמי נמוך לבין מפחד מעין הרע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נתתי שיעורים פרטיים במתמטיקה ועניין כזה לא זכור לי, אבל זה היה מזמן. לא זכור לי מצב של בחינה במתמטיקה שבה הערכתי לא נכון את הבנתי (בדרך כלל בתחושה שאכן הבנתי...). לא זכור לי גם מצב של בחינה בפיזיקה (בתיכון, לא המשכתי בזה) שבה הערכתי לא נכון את הבנתי או את הציון הצפוי לי (בדרך כלל בתחושה שלא הבנתי, אבל שעברתי היטב את הבחינה)... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז כנראה שאין לך קוואליה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וממה אתה מסיק את זה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סתם, תחושה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עכשיו הוכחת לי שלך יש... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"הגישה של שייח ספיר" היא שהחוויה של הבנה היא תנאי הכרחי להבנה (ובפרט, להבנה נכונה), לא שהיא תנאי מספיק. אבל אם לא התקיימה חווית ההבנה, למשל אם תלמיד שינן אלגוריתם לפתרון בעייה מסויימת מבלי לעבור תהליך נפשי מסוים, אותו "קליק" תודעתי בו מתבהר לו מדוע זה פתרון *נכון*, מובטח לך שהוא לא מבין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא. ביקשו ממך להוכיח שאתה מבין ואמרת שאין צורך בכך משום שאתה ''מודע'' להבנה שלך. זאת שטות. הרבה אנשים מודעים לכך שהם מבינים אבל למרות המודעות הם לא מבינים. קרא לזה תודעה כוזבת. חובת ההוכחה, גם כלפי עצמך, לא מסתיימת ב''מודעות'' להבנה שלך. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |