|
||||
|
||||
אני מקווה שאתה לא מנסה לרמוז שפוקו היה אדוק, מאמין או ירא שמיים באיזה שהוא מובן. כי אם כן, יש לי חדשות מאכזבות בנושא הזה. הקשר הציטוט, אגב, אם הבנתי אותו נכון, הוא בתוך פוסט מודרניזם המדבר על המודרניזם - המודרניזם ששם לו את האדם כאל. הפוסט מודרניזם שולל את כל הנחות היסוד של המודרניזם, ובאותה עת גם כבול בהן ואינו יכול לברוא לו חדשות אלא להתריס כנגד הישנות (זה כמובן אחת מנקודות הביקורת העיקריות על הפו''מ). פוקו ניסה באמירה זו להראות שלמודרניזם יש התחלה וסוף, שלא תמיד היה כאן איתנו. אין הוא מדבר על (מות) האדם, אלא על (מות) השיח על האדם. ממילא אין אצל פוקו דבר אחר חוץ מאדם, שאותו הוא חוגג כאילו היה נזר הבריאה, רק שזו ''חגיגה שחורה'' ולא מודרניסטית (יחסי הפו''מ והטבע, כישות גדולה מהאדם, הם כבר עניין לדיון אחר, וכבר עכשיו המוח שלי נבהל מעצם ההיסחפות). |
|
||||
|
||||
את לא מוצאת שכן אפשר לקרא את זה כדיבור על מות האדם? אם אין לנו אלא את התעתועים הנרטיביים בלי גישה לדבר לכשעצמו, אז הרי שגם האדם (לא הגוף הספציפי, ואולי דווקא גם הגוף הספציפי) איננו אלא עוד יישות נארטיבית שהיא תוצר היסטורי של האבולוציה המחשבתית-תפיסתית. לכן חפירה ארכאולוגית במחשבה האנושית תקלף את הקליפות (מושג טעון ממקום אחר, אני יודע) המושגיות והנרטיביות ותשאיר רק את התפישה (הפעם ב-ש') הישירה (החושית?) ללא המטען התרבותי-חברתי של השיח והנרטיבים. על זה, כך שמעתי, אומר דרידה שאם תקלפי ותפרקי את כל הטקסטים תגיעי בסוף לרובד הבסיסי, טקסט. |
|
||||
|
||||
מות המושג ששמו אדם. זה לגמרי מושג - זה לא האדם-האדם, שעשוי בשר ודם ועומד מול האל. וזה לא האל המוחשי שמוריד גשם וגורם לרעידות אדמה (אלא הכוונה למות האל ה''סמלי'', מות ייצוג האל והדיבור עליו. אל שגם לאחר מותו או כשאינו קיים כלל, הוא גורם לבני אדם חרדות ומצוקות מוסריות). אני חושבת שפוקו בהחלט הניח את קיומו של ''הדבר עצמו''. הרהור ראשוני - היחסים של הפו''מ ופוקו בעיקר עם ה''טבע'', מה שמתחת לתרבות, הם מורכבים. מצד אחד הם מסירים ומסירים את שכבות המודרניזם המזויפות, כמטרה מוצהרת. מצד שני, זה לא בא ממקום ''היפי'' או מחתירה אחר מה שאומרים החושים. אלה לא חבר'ה שמרגישים בנוח עירומים, יחפים ואוכלי בשר נא. הם צריכים את המילים, צריכים את הסובלימציות ואת ההליכה סחור סחור. פוקו ודרידה על אי בודד לא יקימו מחסה אלא ישוחחו על צורתם של אגוזי הקוקוס ומטאפורות אפשריות שלה (רולאן בארת יצטרף לשיחה בחדווה). לא יודעת לגבי דרידה, פוקו בהחלט יקלל כשייפול לו אגוז על הראש, ואח''כ יילך לחפש מי אחראי לצמיחתם של עצי קוקוס מעל ראשם של פילוסופים שנקלעו למקום במקרה. קצת הסתבכתי, כי מאוחר. אציץ בזה שוב מחר בבוקר. ליל''ט. |
|
||||
|
||||
"הפוסט מודרניזם שולל את כל הנחות היסוד של המודרניזם, ובאותה עת גם כבול בהן ואינו יכול לברוא לו חדשות אלא להתריס כנגד הישנות". מי המבקרים הטוענים כך ומדוע? |
|
||||
|
||||
זה בטח כתוב איפשהו במחברת המאובקת שלי מימי הקורס תגובה 101754 |
|
||||
|
||||
לא, תודה. אני מכיר היטב את ההגות של פוקו ואין צורך ללמד אותי כאילו זה עתה נולדתי. לאחרונה גם הופיע לאור ספרה המעולה של מורתי ד"ר אילנה ארבל, "פוקו וההומניזם" (הוצ' זמורה ביתן, 2006). אני גם מכיר את ספרו של פוקו על מות השיח של האדם (הופיע בעברית בהוצ' בבל). אינני מבקש לראות את הדברים במסגרת המחלוקת הידועה בין הפוסט-מודרניזם למודרניזם. אלא לבחון את הטיעונים לגופם, נכונים הם אם לאו. |
|
||||
|
||||
אין אצל פוקו דבר כזה, לבחון לגופם :-) את מי משרתת בחינה כזו ולשם דיכויו של מי? |
|
||||
|
||||
שוב, לא פוקו והזרם האינטלקטואלי או המיני שהשתייך אליו מענייני כאן, אלא הטיעון שהוא מנסח יפה וקולע לגופו של עניין. הרעיון שביטול הא-לוהים מוליך, לאט ובלי שנבחין בכך, למציאות שקלייב סטייפלס לואיס כינה ''ביטול האדם'' (הוצ' מרכז שלם, תשס''ה) בוטא לפני פוקו ואחרים שהבאתי. קדם לכולם פרנץ רוזנצווייג, בפתח ספרו המונומנטאלי ''כוכב הגאולה''. |
|
||||
|
||||
כן, הבנתי שמה שהוא אמר לא מאוד מעניין אותך אלא הציטוט החלקי. |
|
||||
|
||||
אין זה ציטוט חלקי שהוצא מהקשרו הענייני. דבריו מבטאים בצורה ציורית את רעיון המתת הא-ל = המתת האדם. |
|
||||
|
||||
אם אני מבין נכון- מדובר בהמתת תפיסת ה''אדם'' כישות הומוגנית, או משהו כזה, אבל מה זה מענין אותך. שפנים נעלמים בבטנם של קיבוצניקים (טוב, בחללים קטנים בין געבובי סלעים). |
|
||||
|
||||
לא קשור בכלל, אבל לא נורא. לרובנו יש מעידות פה ושם. כעת יצאה לך גם אחת משלך. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |