|
||||
|
||||
זה הרבה יותר גרוע מזה. פרחים קצוצי גבעול הם זבל בהתהוות, משהו שהיה יפה וחי עד לא מזמן ועכשיו הוא גוסס, ועוד יומיים ימות לגמרי ומישהו יצטרך לזרוק אותו. לא ברור לי איך זר פרחים הפך להיות סמל חיובי, שמתקשר לאהבה ושמחה, אלא אם הכוונה המקורית הייתה מקאברית ונועדה להזכיר את המוות ואת הזמן החולף גם בשמחות. אותי אישית פרחים כאלה די מגעילים והם מתנה נוראית בעיני. עד שהם נרקבים הם תופסים המון מקום ולא נראים כל כך יפים, אחרי שהם מתים מגעיל אותי לגעת בהם כדי לזרוק אותם לזבל, ואחרי שהם בזבל לפעמים הגבועלים עושים חורים בשקית. |
|
||||
|
||||
אתה צריך לקנות קומפוסטר. |
|
||||
|
||||
גם לא יזיק לו זוג אשכים - נגעל לגעת בפרחים מתים? (בצחוק, בצחוק.) |
|
||||
|
||||
כל זאת להבדיל מעציץ - דבר חי ונחמד, רענן ומלא אופטימיות. כמובן שאחרי כמה זמן שוכחים להשקות אותו או משהו כזה, וחלקם פורחים יומיים בשנה, אבל לפחות לא דחפו לך גוייה עלובה ורופסת שהייתה פעם משהו יפה. |
|
||||
|
||||
בשבילי עציץ כמתנה זה כמו להגיד לי: "הנה קח משהו שנראה בסדר, ואם תקפיד לעבוד עליו כל יום אז אולי תצליח לעקב את התהליך בו הוא הופך להיות מכוער יותר ויותר." לעומת זאת, פרחים זה כמו להגיד: "עשיתי בשבילך את העבודה, הנה קח את היופי המזוקק של המתנה מלמעלה, ואחרי שתספוג את יופי ותמצא את החוויה, תוכל לזרוק את המתנה בלי רגשי אשם". (מצד שני, מאז שהתחתנתי עם גננית אני לא עובד על העציצים והם רק נראים יותר ויותר יפים. מצד שלישי, מאז שהתחתנתי, אני כבר לא מקבל או נותן מתנות פרחוניות). |
|
||||
|
||||
כולנו זבל בהתהוות. |
|
||||
|
||||
טגליין! |
|
||||
|
||||
המסביר, בהסברו בתגובה 448575 לגבי מה שלומדים בלימודי מגדר: "שגם אם הם מביאים פרחים זה בגלל שהם רוצים משהו". לא הפמיניזם גילה את זה, הבוטניקה גילתה את זה, ובכל זאת - לפני שנים (20, אולי יותר) היו פמיניסטיות שנהגו לדבר על זה בכל מיני סגנונות, סרקסטיים יותר ופחות, כחלק מהפגנות הבוז הפמיניסטי דאז לתרבות החיזור המערבית ולתכליתיות הקרה (העטופה רומנטיקה מזוייפת) שעל ברכיה חונכו הבנות באשר לתפקידן עם נישואיהן: הפרח, כלומר - החלק הצבעוני, היפה, המושך את העין והניחוחי (לא תמיד) המתנוסס עפי"ר בראש הגבעול - הוא-הוא, הוא ולא אחר - הריהו איבר המין של הצמח, שבמרכזו השחלה וסביבה האבקנים. כך, באופן סמלי, בימים ההם (ופה ושם גם בזמן הזה), היה הגבר המחזר מביא לנערה המחוזרת זר פרחים - זר של אברי מין יפים ובשומים - ובכך היה מעביר לה בעדינות, באופן עקיף ובלי מילים מפורשות, את המסר: את היא הנבחרת שלי, איתך אני רוצה קשר ארוך-טווח למטרה הכפולה: הנאת הגוף - ובצידה מסירת הגנים הלאה, להקמת הדור הבא. למען האמת, עכשיו, ממרחק הזמן, כבר לא לגמרי ברור או זכור לי מה, בהמשלה היפה הזאת, היה ראוי כל כך לבוז ולסרקזם :-] היו ימים בהם עוד לא היו שמים את הפרחים בצנצנות ריבה של אוסם, אלא באגרטלים שקדריהם היו אמנים בתחומם והקדישו מחשבה רבה, מאמץ רב, וכנראה, לפחות בחלק מן המקרים - גם זמן לא מועט - לעיצובם וליופיים של האגרטלים. נדמה לי שהוקדשה גם תשומת לב מסויימת להתאמת מראה האגרטל למראה הפרחים (הרבה לפני שהבתיה-עוזיאלות והאודטות למיניהן גילו את סידורי הפרחים היפניים). אם כי לבעיית רקבון הפרחים עוד אין לי פתרון (נדמה לי שישנן דרכים להארכת חייהם, אלא שאני רוצחת פרחים/עציצים ידועה ומורשעת ואל לי לדבר). |
|
||||
|
||||
...וחוץ מכל זה, בהרבה תקופות ובהרבה מקומות היה קוד שלם של מסרים באמצעות פרחים. |
|
||||
|
||||
פרט והסבר. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
תודה על ההסבר, לא חשבתי על זה. התוספת שלי שמשתלבת לדעתי בהסברך היא שמשהו בתפישה הרומנטית של אהבה כרוך במוות. פרחים הם כל מה שאמרת, וכשהם נרקבים אחרי יומיים - טרגדיה... סתם, סתם, יש לי חברה כבר שלוש שנים וסג שדנו בשושנים. |
|
||||
|
||||
מטעמי משקל עדיף סגה דרכנו בשושנים. |
|
||||
|
||||
פעם אמרו לי, אם מזמינים אותך ואתה לא יודע מה להביא, תביא יין, שוקולד או פרחים. אני אימצתי את השניים הראשונים (ולאלו שבאים לבקר אותי, הבו לי שוקולד). |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |