|
||||
|
||||
זה בכל זאת קצת יותר מזה. נניח שאמא של ברת היא המטריארכית הגדולה של המשפחה כולה, והיא מחרימה את ברקת מליל הסדר המשפחתי כדי שהשיקוץ לא יבוא בקרב הבריות ההגונים - ובעצם, גם מכל מפגש משפחתי אחר. התוצאה היא שהילד גדל בלי משפחה מורחבת בכלל - בלי סבא וסבתא, בלי דודים ובני דודים, וכו'. אולי גם את זה אפשר לשרוד, אבל זה קצת יותר מהסבתא נטו. אם כל בני האדם היו כמוך אני מניח שזה היה לא נורא, אבל הבעיה היא שהם לא וקשה לדעת מראש איך הם יצאו. |
|
||||
|
||||
גם בלי משפחה מורחבת אפשר בימינו להסתדר יופי. לפני אלפיים שנים, כשהמשפחה המורחבת הייתה שליש מהכפר שבו גדלת, יחסים קורקטיים איתם היו חשובים מאוד. אבל היום? מתי כבר הילד רואה אותם? אפילו כשהם מגיעים עם מתנות זה רק עניין של חצי שעה לפני שהוא רוצה לחזור למחשב, לחברים או לטלוויזיה. |
|
||||
|
||||
שוב, התחושה שעולה מההודעות שלך היא שאתה מדבר על אדם מאוד מסויים - אתה עצמך. אצל אנשים אחרים המשפחה היא יותר מ"מתי אני כבר רואה אותם/מעדיף מחשב או טלוויזיה". |
|
||||
|
||||
יש משהו שהייתי מפנה אל דורפל לו חשבתי שיש טעם לומר לו: משפחה היא דבר כאילו מובן מאליו, שהילד עשוי להתייחס אליו כאל רהיט, שולחן או כסא - כל זמן שהיא שם. כשהיא איננה שם - או-אז עלול הילד (והמבוגר) לגלות שהיא חשובה לו הר-בה יותר, עשרות מונים יותר - ממחשב או טלויזיה. |
|
||||
|
||||
ייתכן. |
|
||||
|
||||
''אם כל בני האדם היו כמוך אני מניח שזה היה לא נורא'' אהבתי את האירוניה. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |