בתשובה ליהונתן אורן, 08/04/07 10:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תודה. בד"כ אני מוותר על מאמריו של לאור, אבל זה היה מעניין, בפרט הקטע לגבי נסיון הרפורמציה של מנהגי המילה בראשית האמנציפציה. דוקא בקטע האחרון, לאור חוזר לסורו (כשהוא מתחיל להפציץ בפוסט-מודרניזם, פוסט-סטרוקטליזם אני מאבד אותו). אם הבנתי אותו נכון הרי שמדובר שוב במוטיב האוריינטליסטי-סעידי. המוטיב של האירופאי הנושא ב"עולו של האדם הלבן" ומשימתו לנצר/לתרבת את פראי האדם נשחק כבר עד דק ע"י גורמי שמאל בארץ ובעולם. בודאי שזה היה מוטיב חשוב בעידן ההתפשטות והקולוניאליזם האירופי. אבל מוטיב חשוב לא פחות ומעניין הרבה יותר הוא ה"היקסמות" של אירופה (וגם ארה"ב) מן המזרח. החל ב"ערב המאושרת" מימי רומא, מסעי הצלב, מסעות מרקו פולו, פתיחת הרנסנס האיטלקי ע"י הגעתם של פליטים ביזאנטיים מקונסטנטינופול שהפכה לאיסטנבול, המסעות לטימבוקטו, ביירון ושלימאן ביוון, פילבי ולורנס במכה ועוד ועוד. תת-מחלקה של המיאוס הזה הוא הנסיון לצמצם את הציוני אירופאי להיבריד של טומי לפיד עם הקייזר וילהלם. הרבע משפט על "חומה מול פראי האדם" של הרצל הוא "מוצא מהקשרו" כאשר הוא מובא מבלי לעמת אותו עם "לאן" ה"מזרחי" של פאיירברג. מי שקורא את "מדינת היהודים" לא על מנת לדוג כל בדל ביטוי נגד מזרחיים, מבין ללא קושי שהמדובר שם בפטרונות הומאניסטית ולא בשום צורה של שנאה או ביזוי. אני חושב שמותר לצפות גם מרדיקלים-שמאלניים להבין שכאשר א. ברק מדבר על "וילה בג'ונגל" הוא מדבר על הרגשתו האותנטית של היהודי-ישראלי ולא עושה הערכה השוואתית-ערכית של תרבות המערב מול המזרח. חבר שנפש בחו"ל, סיפר לי שהוא פגש שם תיירים מסעודיה. בשיחה שהתפתחה על מה שהיה יכול להיות במזה"ת לו היה שלום, אמר לו אחד הסעודים "תאר לך מה היינו יכולים לעשות עם הכסף שלכם והשכל שלנו". |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני הבנתי את הפיסקה האחרונה דווקא כביקורת מזלזלת ב''פוסט-מודרניסטים, או הפוסט-קולוניאלים, או הפוסט-סטרוקטורליסטים'' בארץ, שמנסים לבקר את החברה הישראלית ''מנקודת הראות של פאריס, או מוטב של ברקלי''. אם אני מבין נכון את המאמר, הוא מסרב לזהות את ההיסטוריה היהודית עם ''ההיסטוריה המערבית'', וקורא לנו לאמץ ביקורת חברתית מנקודת הראות היהודית-ישראלית בהווה. קצת בדומה להצעה שלך לכליל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם במאמריו של אורי פז אפשר למצוא דברים מעניינים. הבעיה עם כתיבה כמו של לאור, שהיא מעניינת כשהיא פורשת את הידע ההיסטורי של הכותב; ברגע שהוא עובר לאידאולוגיה -דבריו אינם יותר מפראזות. אני יכול רק לדמיין לעצמי איזה תוכן יהיה לדבריו כשיתחיל להסביר, לפרט ולהדגים למה הוא מתכוון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בצורה שהתגובה שלך מנוסחת, היא אינה יותר מפראזות. אם אתה יכול לדמיין לעצמך איזה תוכן יהיה לדבריו כשיתחיל להסביר, אתה מוזמן לשתף אותנו בתוכן משוער זה ובביקורת שלך עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשכתבתי שאני יכול רק לדמיין, התכוונתי שחוץ מפראזות על פוסט מודרניזם ותרבות המערב אין שם שום דבר יותר ממשי. הדמיון שלי הוא במקרה הזה לא יותר מספקולציה וכך גם הדמיון שלך. המונחים "פוסט מודרניזם" ו"תרבות המערב" כל כך רחבים ומקיפים, שכל אחד מבין אותם באופן שונה. תן לאורי פז, למאורי, לך ול-idan לפרט ולהדגים מה אומרים המושגים הללו ותבין על מה אני מדבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם דווקא מאופיינים היטב. תרבות המערב שהמאמר מתייחס אליה זהה למודרניזם של תנועת הנאורות. ה''פוסט-מודרניסטים, או הפוסט-קולוניאלים, או הפוסט-סטרוקטורליסטים'' הן אסכולות ניתוח שמשמשות לניתוח המבנים החברתיים ולביקורת חברתית (הוא אף מזכיר שני מוקדים של האסכולות הללו - אוניברסיטת ברקלי ופאריז). אני לא רואה כאן כל ספקולציה. לאור כותב בעברית, ולמילים שלו יש משמעות ברורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע איך אני קשור בכלל לדיון כאן, ליתר דיוק אוהו כמה שאני יודע עד כמה שאינני קשור בכלל לדיון כאן, הנה הסבר של איש מקצוע בפרק שהסביר לי לאחרונה על הפוסט-מודרניזם ותרבות המערב: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האיש איננו איש מיקצוע. בדעות שהוא מביע על מה שהוא מכנה "פוסט מודרניזם", והוא מפרט למה הוא מתכוון, אין שום דבר מיקצועי; יש השקפת עולם שלו שלדעתו היא האמת. מי שיאמר שיש גם אמת אחרת יכונה פוסט מודרניסט. את התפיסה של מארקס הוא מכנה תיאוריה אוטופית ואת התפיסה שלו- פילוסופיה. שיהיה בריא עד מאה ועשרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נורא יפה מצידך לפסול טיעונים הגותיים בטענות כמו "הוא לא איש מקצוע". כאילו מה? לא מדובר בפרופסור בכיר לפילוסופיה באוני' העברית מזה עשרות בשנים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההערות הללו אינם בתחום המיקצוע שלו. התבטאויות אלו נמצאות יותר בתחום הפובליציסטיקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפוסט-מודרניזם כמו המודרניזם הם במישור הרעיוני הפילוסופי ופרופ' רוזנברג הוא פילוסוף מקצועי ולעניין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה אומר מתיישב עם הרישא של המאמר של לאור ולכן אתה ככל הנראה צודק. הדברים האלו הם די מפתיעים כשהם באים מפיו של לאור. ניסיתי לקרוא שוב את הסיפא, ואני חייב שוב להודות שהטקסט שם נשגב מבינתי. אני מניח שצריך לפרש את המשפט הסתום "אין מקום להתחיל עם הביקורת הזאת אלא בביוקרת המודרניזם" כקריאה לביקורת חברתית למשל על הנחת כשלון הרפורמה ביהדות (הרפורמה של ראשית האמנציפציה שעליה סיפר קודם). יחד עם זאת אני עדיין סבור שהליבה של הניתוח של לאור היא שגוייה. לדבר על היחס ה"אירופאי" (תהא מה שתהא האירופאיות הזאת) אל הפלשתינאים, המזרח והחרדים כיחס של שנאה לפראי אדם, הוא פשוט קנאות ודבקות עיוורת במשנתם של הרדיקלים השמאלנים מן האסכולה של "פאריס, או מוטב של ברקלי". (יכול להיות שלאור סבור שהאוריינטליזם של אדוארד סעיד הוא נקודת הראות היהודית-ישראלית בהווה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אותי לאור הפתיע. בנוגע לסעיד, אני חושב שאתה עושה לו עוול. סעיד מדבר על היחס של המערב כלפי המזרח כדואליות של משיכה-דחייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע על משנתו של אדוארד סעיד בעיקר מפי השמועה. אם זו היתה גישתו של סעיד, תמהני מה הייחוד והחשיבות של האוריינטליזם שלו? הרי על הדואליות הזאת דברו הרבה לפניו (ברברה טוכמן כתבה על כך ספר "החרב והתנ"ך", הרבה לפני סעיד). על דרך הניחוש, הייתי אומר שסעיד מציג את המשיכה כאזוטריה המשויכת ליחידים-תמהוניים ואילו את הדחייה כגורם המכריע כמעט לבדו את המדיניות של המערב האימפריאליסטי (וגם זו אינה רבותא של סעיד. זוהי בעצם דעתם של רוב ערביי ישראל על כל מה שעושה ישראל. אם ישראל עושה משהו לטובת ערבייה, זה אף לא פעם כדי לקיים את עקרונותיה, אלא תמיד כדי לרמות ול"סדר" אותם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך מה שכתבת לא הבנתי את דעתך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב אולי נדבקתי מלאור. אני מנחש שבדואליות משיכה-דחייה, סעיד מציג את המשיכה כמזוייפת ו/או שולית בעוד הדחייה היא אמיתית ומרכזית. לדעתי למשיכה היו ויש השלכות לא פחות חשובות מאשר לדחייה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מופתע ממך. מה הבעיה לעיין בסעיד במקום לנחש? בכל מקרה, הייחוד של סעיד הוא הטענה בדבר היחס של המערב למזרח כ"אחר" שלו: היקסמות והשתוקקות מצד אחד, דחייה והגדרה-עצמית דרך היחס לאחר מצד שני. וגם אימוץ הזהות של "האחר" ע"י המזרח עצמו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה יחסו של המזרח למערב? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב זכרוני, מעבר לתיאור ההזדהות של המזרח עם הייצוגים של המזרח ע''י המערב ונושא הזהות המוכפפת, סעיד לא עוסק בשאלה מנקודת הראות של המזרח. אבל זה לא התחום שלי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שסעיד נחשב מאוד, אבל צריך לעשות איזושהי בחירה ומה שכתבת די מספק בינתיים את סקרנותי. על פניו נראה כעיסוק בדברים שמפריזים בחשיבותם (ההגדרה העצמית וה''אחר''). אימוץ זהות ה''אחר'' ע''י האחר, נראה תרוץ די נוח לכל מיני דברים (אני עושה ככה כי הוא חושב עלי ככה וכיוב'). בכל אופן תודה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |