בתשובה לברקת, 15/12/06 9:38
Because I Can 424794
ניצה • בתשובה לברקת שבת, 16/12/2006, 23:20
אחרי שגמרתי לטגן את הספנג'ים, והילדים המוכים שלי שבעים ומרוצים, אני יכולה לענות לתגובות הלא נחמדות שקיבלתי בסוף השבוע הזה.

אני חושבת שאנחנו מסכימות על כך היחס של הורה לילדו אינו שיפוטי, או ענישתי, אלא חינוכי. משמעות הדבר שכל ההתייחסות אל הילד היא מוכוונת עתיד ולא עונש על העבר. ענישה יש לה מקום רק כהצבת גבול, שהילד יוכל גם להבין את הרציונל שלו. (לכן עניין מכות החשמל שהעלית הוא סר טעם בעיני).

נראה לי שהיום כבר אין ויכוח על כך שהורים חייבים להציב גבולות לילדים. הצבת גבול משמעותו האמירה- "אמנם אתה רוצה, אבל לא". אפשר להגיד את ה"לא" הזה בהרבה דרכים והן כולן בסדר. העניין העקרוני הוא שה"לא" לא יהיה תלוי בהסכמתו של הילד אלא ברצונם של ההורים. אמירת ה"לא" הזאת תמיד אינה נעימה לילד. אפילו אם זה נעשה תוך כדי חיבוק. גם התינוק הקטן מבין מתי הוא רוצה משהו, אבל לא מאפשרים לו. (הרחקת התינוק מהדד באמצע הארוחה למשך זמן כזה שהוא יבין שאסור לנשוך, קשה לי, ולדעתי גם לתינוק, יותר מהסטירונת, שלכל האיילים המבוהלים אסביר שהתינוקי אפילו לא פורץ בבכי ממנה, אלא שמח לחזור ולעסוק בשלו, בלי לנשוך את אמו).
לדעתם של חלק מהאנשים, שימוש באמצעי פיזיים ככלי להצבת גבולות לילד, הוא דבר לא מוסרי. בעיני זה משונה. במיוחד שהדבר הזה היה בשימוש כמעט כללי בדור דוריים הקודמים, ותוצרי החינוך הזה לא יותר אלימים/נוירוטים/אגואיסטים/ מאלו של של החינוך חסר הפליקים, אפילו להפך. נראה לי שרבים מהמזדעזעים מכך היום, חונכו כך בעצמם.(הצעה לסקר באייל- האם קיבלת פליקים מהוריך בילדותך?).
על אף שאני ממש לא קרת דם, אני בוודאי לא חושבת שפליק נותנים כאשר אני נסערת ומבוהלת, ואולי להפך. זה אמצעי להצבת גבול שהוא פשוט, ישיר, קצר מועד, שמשמעותו ברורה, ואפשר אחרי שלוש דקות לחזור להתנהלות הרגילה. כן, גם מצד הילד.
Because I Can 424834
ברקת • בתשובה לניצה יום א', 17/12/2006, 10:20
לא יודעת. אני מרגישה לא בנוח להמשיך להסביר ולהתנצח אחרי תיאור הסטירה לתינוק. כל כך הרבה מפריד בין העולם הדיקנסיאני שאת מתארת לבין עולמי שלי, כל כך הרבה סבון עוטף את סכיני הגילוח בתגובה שלך, וכמו תמיד את מטשטשת מצטיינת (עמדתי על זה רק לאחרונה, אני עוקבת רק חלקית אחרי הדיונים הפוליטיים באייל, שבהם את משתתפת). צריך להתיישב עם פינצטה, מברג פיליפס, פטיש אוויר ומסרגה כדי להפריד טיעון-טיעון, לנסות לעמוד על מקורותיו החשיבתיים והרגשיים, לאבחן את הדיסוננס שיש בין כל טיעון וטיעון (שאני מסכימה איתו) לבין התוצאה בפועל (שמטרידה ומרתיעה אותי)... שאני פשוט מוותרת. לא נותר לי אלא לקוות שהבהרתי את עמדתי בקווים כלליים בתגובות קודמות.
Because I Can 425233
עדי סתיו • בתשובה לברקת יום ג', 19/12/2006, 20:25
בפעם האחרונה שישבתי עם עם ניצה וניתחנו טיעון-טיעון ודיסוננס-דיסוננס עם פטיש אויר ופינצטה, כמו מתארת, נכנסתי למשבר ערכי עמוק עד כדי כך שנאלצתי בסופו של דבר לטוס לגרמניה כדי לפגוש פלסטינים ולהחליט במה באמת, לעזאזל, אני מאמין. בסופו של דבר זה רק חיזק את עמדותי, אבל זה לא היה פשוט, למרות שהיה שווה. לכי תדעי, אולי הפעם ניצה תגלה משהו חדש.
Because I Can 425243
ברקת • בתשובה לעדי סתיו יום ג', 19/12/2006, 21:54
1. לי אין אפשרות לטוס לגרמניה כרגע. המשבר הערכי יצטרך לחכות..
2. תן לינק (אחד לפחות).
Because I Can 425277
עדי סתיו • בתשובה לברקת יום ד', 20/12/2006, 1:50
1. זה בסדר, יש פלסטינים גם בארץ. וגם אנשים המכים את ילדיהם, אם כבר.

2. לינק למה, לדיון הישן שלי עם ניצה? אני מזהיר אותך שהוא ארוך ומפורט בצורה חריגה ביותר, אבל יש בו חלקים מעניינים להפליא לטעמי. אנחנו מדברים על כל דיון 1650, אבל מבחינתי העניינים התחילו באמת להתחמם בתגובה 178474 שלי, אלא שבתגובה 187501 של ניצה, עם האנלוגיה של פיתוי אשת-איש, נסתתמו טענותי סופית ויצאתי לחפש לי תפיסה מוסרית-מדינית חדשה.

האמת היא שהסיבה שהגבתי פה בכלל היא שתגובה 424834 שלך נראתה לי כל-כך לא-תואמת את איך שאני מכיר את ניצה וצורת הדיון שלה (או שלך, אם כבר) שהייתי חייב לומר משהו. אני קורא את הדיון, אבל אני לא שותף לרגשות השליליים שאת מתארת בהקשר הזה. אולי זה בגלל שאין לי מעורבות אישית בנושא (אין לי ילדים), אולי זה בגלל שאני רק קורא אותו ולא משתתף, אולי זה בגלל שאין לי באמת משהו נגד מה שניצה אומרת (כמו שכ"ג). אבל כל אלה לא היו נכונים בדיון שעכשיו קישרתי עליו, ועדיין הרגשתי שהוא היה כן ופתוח והוגן עד כמה שאפשר בכלל לצפות באתר הזה; בניגוד למה שאת ואחרים מרגישים לגבי הדיון עכשיו. אני חושב שזה מסקרן. אחד הדברים שאני יכול להגיד על ניצה זה שהיא _באמת_ לא מתנצלת על אף היבט של הדעות שלה.
Because I Can 425422
ירדן ניר-בוכבינדר • בתשובה לעדי סתיו יום ד', 20/12/2006, 17:09
אני מצטרף.
Because I Can 425496
ברקת • בתשובה לעדי סתיו יום ד', 20/12/2006, 20:23
קראתי את התגובות שקישרת אליהן ועוד כמה (זה באמת ארוך מאוד, ואני לא מבינה גדולה בנושא הדיון).

לא יודעת מה קראת בתגובתי - לא האשמתי את ניצה בחוסר הגינות אינטלקטואלית. אם כי בהחלט חוויתי צרימה בין תגובתה האחרונה של ניצה בדיון הזה לבין תגובות קודמות שלה, למשל תגובה 422891 או תגובה 423073 . שים לב למשל שב תגובה 423917 הסכמתי איתה ברוב דבריה (וסתם המשכתי להתנצח...).

כנראה שהצרימה נבעה מהצתה מאוחרת שלי. "תגובת הסטירה לתינוק" אכן כיילה אצלי מחדש את התפיסה. תפסתי ששתינו דיברנו על "אוטונומיה הורית" וראינו בעיני רוחינו דברים שונים בתכלית. דימוי הסבון וסכיני הגילוח בהחלט מתייחס לדיסוננס הזה. דומה הדבר לזה, ששניכם תדברו במשך פתיל שלם על התנחלויות, תגלשו לשיחה על האהבה הגדולה של שניכם לארץ - עד שבסוף הדיון אתה תצא לטיול הליכה בנגב, ותקלוט פתאום שניצה יוצאת לחגיגת תמיכה במתנחלי חברון.

(להבדיל מרגשותיי כלפי מתנחלי חברון) אני בהחלט תומכת באוטונומיה ההורית של ניצה, כלומר אני לא חולקת על הלגיטימיות של המשטר שלה :-P בשני המקרים זה לא אומר שאני צריכה להצטרף לחגיגה. פשוט לא רוצה להיות שם.
Because I Can 425505
עדי סתיו • בתשובה לברקת יום ד', 20/12/2006, 21:31
אה. אוקיי. טוב, אני כמובן לא מצפה מניצה לעשות שום דבר חוץ מלצאת לחגיגת תמיכה במתנחלי חברון בכל מקום שבו יש כזו, ודאי. כנראה שזה פחות מובן מאליו כשמדברים על המקבילה החינוכית בדיון שלך; ניצה היא הרי פעילת-ימין ידועה עם תעודות שופרא דשופרא, בעוד שבענייני חינוך יכולות היו עקרונית להיות לה כל דעות שהן. כל שנשאר לי לומר זה: איזה יופי של מפגש תרבויות ודעות יש באתר הזה (גם אם את כרגע קצת מזועזעת). אני מקווה ששתיכן תבואנה למפגש האיילים הבא ויהיה שמח.
Because I Can 425510
ברקת • בתשובה לעדי סתיו יום ד', 20/12/2006, 22:07
בדיוק נזכרתי שגם יעקב חולק תפיסה דומה, כמובן מכיוון אחר לגמרי: תגובה 291805
Because I Can 425624
ברקת • בתשובה לעדי סתיו יום ה', 21/12/2006, 14:47
אגב, שוב יש מפגש ולא הודיעו לי?
Because I Can 425640
עדי סתיו • בתשובה לברקת יום ה', 21/12/2006, 15:24
לא שידוע לי. הייתי מארגן אצלי, אבל בקושי יכנסו ארבעה אנשים.
Because I Can 425694
ברקת • בתשובה לעדי סתיו יום ה', 21/12/2006, 19:26
ובפיצה שלידך? :-P

(סתם, סתם. שמעתי עליהם עוד חוות דעת טרייה, שהפיצה פחות מבינונית).
Because I Can 425698
האייל האלמוני • בתשובה לברקת יום ה', 21/12/2006, 19:45
לא נורא הפיצה אם יש פיצוי הולם:)
Because I Can 425823
ראובן(מהרהר בקול רם) • בתשובה לברקת יום ו', 22/12/2006, 21:05
אולי אפשר לארגן מפגש במקום ציבורי? נדמה לי שניסו את זה פעם (ובאו ארבעה).
Because I Can 425831
האייל האלמוני • בתשובה לראובן(מהרהר בקול רם) יום ו', 22/12/2006, 21:48
יש! רעיון דגול! מתי ואיפה?
Because I Can 425832
ברקת • בתשובה לראובן(מהרהר בקול רם) יום ו', 22/12/2006, 21:56
לדעתי, בשלב הזה של חיי האייל, אף בית פרטי סביר לא יכיל את כל השייגעצים. פיקניק האייל זה רעיון מצוין.
Because I Can 425845
עדי סתיו • בתשובה לברקת שבת, 23/12/2006, 1:25
בדקתי אותה, והמלצתי: לכי לעגבניה.
Because I Can 425902
ברקת • בתשובה לעדי סתיו שבת, 23/12/2006, 18:43
לא רוצה עגבניה! הבצק שלהם מזכיר לי קרטון ביצוע. אני אוהבת פיצות סופגניתיות, רכות ונימוחות, כמו של פיצה האט (אבל אין לי בעיה גם עם דומינו'ס).
Chicago Pizza Pie Factory! 425912
אורי גוראל-גורביץ' • בתשובה לברקת שבת, 23/12/2006, 19:42
רק שלצערי אפילו הסניף שלהם בפריז כבר נסגר..
Because I Can 425924
ניצה כהנא • בתשובה לברקת שבת, 23/12/2006, 21:54
עבר עלינו שבוע קשה קצת, אבל הנכדון שלי חזר כבר הביתה ב"ה, ואני מקווה שבזה גמרנו עם הפרק הזה.

האסוציאציה שלי מהדיון כאן היא דווקא הספר על הטרנדים של קוני ויליס - ה"משכוכית", ולא דיקנס. אני עם אצבעות מוכתמות בניקוטין, וכולם, ענודים בסרטים ורודים "פו מו", צועקים בהיסטריה -"החוצה" (עם ההסתייגות שהעישון באמת מזיק לבריאות, בעוד פליקים כאמצעי להצבת גבולות לילדים אינו מזיק, ואפילו להפך).
הטרנד של ההתנגדות לשימוש באמצעים פיזיים להצבת גבולות כל כך מתלהם וטפשי, שגם אנשים שחוו צורת גידול זאת בילדותם המאושרת, ויש להם יחסים נפלאים עם הוריהם, מצטרפים ל"זעזוע".

לגבי הטשטוש- אני מנסה להיות מדוייקת ובהירה ככל יכלתי. אולי יכולותי מוגבלות, וזה יוצא לי מטושטש (מאיפה באות סכיני הגילוח?).
אני שמחה לדעת שהנחות היסוד שלי מקובלות עלייך. יכול להיות שתמונת "התוצאות בפועל" שאת כביכול רואה מדבריי, אינה נכונה, וזה מקור הדיסוננס. שווה לבדוק את זה שוב.
אפשר גם שהדיסוננס אינו אצלי.
Because I Can 425939
ברקת • בתשובה לניצה כהנא שבת, 23/12/2006, 22:48
ברוך רופא חולים.

שמעי, את מבלבלת ביני לבין המגינים האחרים (רובם אלמונים), שנמנו על "המזועזעים" כבר מתחילת הדיון, ובאופן קטגורי. לא העברתי קו ברור בין שחור ללבן בתחום הזה, וכתבתי זאת מפורשות מספר פעמים. למעשה גם אני וגם איציק כתבנו פחות או יותר ש"זו שאלה של מינון ונסיבות".

ההסתייגות החריפה שלי היתה *מהתמונה הספציפית שתיארת*. ואני יכולה להסתייג ממנה כיוון שהיא נראית לי מוגזמת וקשה, בלי שתטעני שאני "עונדת סרטים ורודים" וכולי.

הסברתי גם סיבה נוספת, פרקטית לגמרי, להסתייגות שלי, בייחוד לגבי המקרה השני: לדעתי 2 סטירות הן מעשה החורג מפרופורציה בתגובה למעשה כמו פיזור עפרונות. גם שיחת הבהרה בת שעתיים עם הילד היתה חורגת מפרופורציה, לצורך העניין, וכך גם לקיחת דמי הכיס השבועיים של הילד. ילדים מפזרים עפרונות, זה קורה - לך ודאי אין צורך להסביר שיש להם מניעים שונים בגילאים שונים לעשות זאת. מה שכתבת היה פחות או יותר, שכיוון שאת לא רואה טעם או אין לך כוח להתמודד עם מניעים אלה בדרכים אחרות, את פונה לסטירה. לא תבדקי אם הילד עייף נורא, או דילג על ארוחה, או אכל יותר מדי ממתקים והוא "היפר", או מקנא באחותו מזה זמן, או חושב שהוא עורך ניסוי מדעי בזריקת חפצים לגובה או כל דבר אחר. במקרה שתיארת, הסטירה, גם אם תפסיק את ההתנהגות מייד באותה פעם ספציפית, לא מטפלת בסיבה לה ולכן אינה פתרון של ממש.

אז בסדר, תני לו את הסטירה הזו, תני לו שתיים, תני לו באופן קבוע; רק אל תאשימי את כל מי שחושב שזה פתרון לקוי, בצדקנות וגלגול עיניים. גם זה סוג של טשטוש.
Because I Can 425948
האייל האלמוני • בתשובה לברקת שבת, 23/12/2006, 23:57
"או אכל יותר מדי ממתקים והוא "היפר"": האם ממתקים באמת גורמים להיפר?
Because I Can 425969
איציק ש. • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 24/12/2006, 4:11
ועוד איך. שוקולד הוא לילדים מסויימים פצצת אנרגיה ואחר כך גלולת שינה. כמו שהילד טס למעלה כך הוא גם צונח למטה.
Because I Can 426020
האייל האלמוני • בתשובה לאיציק ש. יום א', 24/12/2006, 12:24
תודה.
Because I Can 425953
ניצה • בתשובה לברקת יום א', 24/12/2006, 0:56
כתבתי: "אבל יש לפעמים שהילד מחליט שעל אף כל ההסברים, הוא "אינו משתכנע" שלשפוך לאחותו את הילקוט ולפזר את כל העפרונות שלה, זה רע, מזיק ואסור. הרי גם לילדים יש בחירה חופשית, והרציונאל לא תמיד משכנע אותם."

אפשר להבין מהתיאור שאין מדובר במקרה יחיד של עייפות וכו' אלא מקרה שחוזר גם אחרי שכנועים, והסברים רבים. מן "דווקא". גם זה קורה אצל ילדים. אני חושבת שצריך לתת את הקרדיט לרוב מוחלט של ההורים (וגם לי) שהם אינם מפליקים לילדים שלהם בתור פתרון קל, או בגלל שאין להם כוח להתמודד, אלא משום שכשצריך להפעיל סמכות הורית חד משמעית ולומר לילד "עד כאן" (דבר שלעיתים נחוץ לילד כאוויר לנשימה), אחת הדרכים לעשות זאת זה פליק, וזה בסדר גמור. הסברתי כבר בתגובות קודמות ש*כל* דרך בה ההורה יחליט לשים גבול לילד, תהיה לא נעימה לו. זה מהות העניין, אבל הורים הרי חייבים לעשות זאת.

כמו שאמרתי כבר בתגובה לאיציק- *כל* פתרון שניתן "באופן קבוע", הוא פתרון לקוי. כי זה אומר שהילד מכניס את ההורה למן ריטואל מזיק שמבסס את מערכת היחסים על היזון שלילי ולא חיובי. זה נכון בין אם זה פליקים, חיבוקים, נו נו נו, או השארתו בחדרו.
כדי לשבור את הריטואלים הללו צריך דווקא לבדוק מהי מטרת הילד בהתנהגות הזאת, ולא מהי הסיבה לה, אבל זו כבר באמת אופרה אחרת....
חזרה לעמוד הראשי
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות