|
||||
|
||||
1. מעניין שהדבר מעולם לא קרה לי ואני לצערי נאלץ להאזין הרבה רדיו לשם פרנסה. 2. אתה צודק, הרבנים אוסרים להחזיק את המכשיר הטמא הזה בבית, אבל לך תחסום שור בדישו הסקרני לדעת מה קורה בעולם. מסעודה משדרות לא מבינה את סי.אן.אן או פוקס ניוז. והדבר אינו מפריע לאנשי התקשורת שלנו, לא כולם רק ברובם, להחדיר את האידיאולוגיה החילונית או הסוציאליסטית שלהם באמצעי השידור שהופקרו בידיהם, במסווה של עיתונאות אובייקטיבית. דוגמאות לצערי יש בשפע. כך למשל, בבוקר שלמחרת נאום אולמרט בשדה בוקר, אירח רזי ברקאי בתכניתו בגלי צה"ל את הפרשן רביב דרוקר מערוץ 10, ובתור איזון אירח את אמנון אברמוביץ מערוץ 2. אחר כך ראיין בכיר אנשי התקשורת הישראלית את הפלשתינאי הבכיר זיאד אבו זיאד, אך דאג להציב מולו את שאול אריאלי מיוזמת ז'נבה. אפילו גבי גזית, ברשת המתחרה (קול ישראל), הצטייר לרגע כמופת של פלורליזם. ומה שנוגע לכך שהחרדים משלמים עליו, אז ככה עובדת השיטה הציונית הדמוקרטית בכוח הזרוע של החוק הישראלי: חסר לך שלא תשלם, או הו, יעכלו לך את האוטו וכל תירוץ של חופש מדת או חופש דת לא יעזור לך אפילו לא בבג"ץ. |
|
||||
|
||||
מעניין עם איזה ספר דקדוק אתה עובד. לפי מה עובדים הקישורים בין המלים שבתגובות שלך? |
|
||||
|
||||
ראשית, כמויות הדת שנכנסות לאחרונה לגל ב' ולגלי צה''ל, שלא לדבר על רשת א' שחציה נגדע לטובת רשת מורשת, הולכות וגדלות ואישית, כמובן, אני סובלת מרובן. שנית, התחנות הדתיות הן זבל שקשה להאמין בקיומו, ואני מבטיחה לך שאפילו אתה, כדתי, לא מפסיד דבר שאינך שומע אותן. כמו, למשל, הסחר-מכר שהלך שם בזמנו על נשמותיהם של חללי אסון המסוקים - הצעה לאמץ רוח כזו (שברוב חוצפתם הם לקחו עליה מונופול בתמורה למזומנים טובים... למען האמת, נראה לי שהן מקלקלות את הדתיים הרבה יותר מהתחנות ה''חילוניות''. |
|
||||
|
||||
שוב, החיסרון עבור שומרי המצוות הוא בערוצי רדיו מקצועיים משלהם. ואל תשכחי לרגע שמה שאת מכנה ''כמויות הדת בגלי צה''ל או בגל ב' '', בעיני זה בקושי יהדות על קצה המזלג, אם זה מבחינת התוכן ואם זה מבחינת הכמות. |
|
||||
|
||||
ואם מדברים על אסון המסוקים, את הסיפור על החייל היחיד שניצל (כי לא עלה על המסוק), אתם מכירים? |
|
||||
|
||||
את הסיפור המאלף ראיתי מודפס ע"ג אחד מהעלונים שמופצים בבתי כנסת וכיו"ב. בעלון הספציפי נתקלתי זרוק בתחנת אוטובוס. חיפוש בגוגל מגלה שהוא נפוץ למדי בגרסאות שונות1. מעשה בחייל שנסע באוטובוס וקשר שיחה עם בחור ישיבה. בחור הישיבה השפיע עליו להתחזק. החייל השתכנע, ותהה מאיזו מצווה להתחיל. "תתחיל מהנעל שאתה נועל בבוקר. תנעל קודם את נעל ימין ואז את נעל שמאל". החייל התחיל להקפיד לנעול קודם את נעל ימין, אבל לפעמים שכח. בכאלה מקרים היה חוזר לאוהל, חולץ את הנעליים, ונועל שוב בסדר הנכון. עקב כך היה מאחר למסדר, ולא פעם ננזף ואף נענש. בוקר אחד קם החייל למסדר, התלבש ונעל נעליו, ולפתע נזכר שלא נעל אותן בסדר הנכון. חזר לאוהל, נעל שוב, ואיחר למסדר. "שוב איחרת!?" נזף בו המפקד, "נמאס כבר מהאיחורים שלך. לא תשתתף באימון היום ותעלה למשפט!". החייל התאכזב מרה. היום יתקיים אימון מיוחד ויטוסו במסוקים! כל חבריו עלו על המסוקים, הוא נשאר בבסיס, נשפט ונענש, אך כולם נספו באסון והוא נשאר בחיים. וכעת ילדים, הואיל ורובכם (כולכם?) שירתתם בצבא, אימרו נא מה פגום בסיפור, ומה מוכיח שמי שהמציא אותו לא שירת יום אחד בצבא, וכנראה גם לא שומע רדיו / רואה טלויזיה / קורא עיתונים חילוניים? 1 חייל שנסע באוטובוס. חייל שנסע בטרמפ עם חרדי. חייל שהשתכנע לעשות שבת עם חסידים. |
|
||||
|
||||
אסון המסוקים לא היה קשור לאימון. (אחלה סיפור. מעניין מה עשה אותו חייל עם השינה על צד ימין). |
|
||||
|
||||
(אני חושבת שהוא לא הספיק להגיע לזה. הוא התמקד בסדר נעילת הנעל). __________________ שזה, אגב, חוסר אחריות משווע מצד תלמיד הישיבה. הנה חייל, שמחרף את נפשו ועלול, לא עלינו, למות ולהגיע לשערי שמים וליתן את הדין על מעשיו בעולם הזה. ישאלו אותו, מה עשית בחייך בעולם? אם תלמיד הישיבה היה מציע לו לקיים מצווה רצינית יותר, היה בידיו להגיד: הנחתי תפילין. התפללתי שחרית. שמרתי שבת. שמרתי כשרות. אבל מה יהיה לו להגיד (חוץ ממצוות ישוב הארץ שבידו, ואולי הצלת נפש מישראל בעצם היותו חייל קרבי), הקפדתי לנעול את נעל ימין לפני נעל שמאל? |
|
||||
|
||||
נו, זה בדיוק הרעיון: שהוא דחה את בואו לשערי שמיים כדי שיספיק אולי לומר גם שחרית... |
|
||||
|
||||
אם זה באמת בגלל שאסון המסוקים לא היה קשור לאימון, מה הקשר לשירות בצבא? אפשר לשרת בצבא ולא לדעת באיזה הקשר היה אסון המסוקים. |
|
||||
|
||||
גם אם זה היה אימון, לא שוללים מחייל אימון בגלל שסרח. תפקוד היחידה כולה עלול להפגע מכך. בטח ובטח לא אימון שמתקיים פעם ב-. |
|
||||
|
||||
הסיפורים האלה הם חלק מהתרבות הדתית- מאד נפוצה אצל החסידים, אבל היום כולם למדו מכולם וש''ס ''חסידית'' לא פחות. שיטת ה''צ'יזבט'' וסיפורי הצדיקים אבל בחברה החרדית-דתית. לצ'יזבאט לא היו השלכות מיסיונריות כמו לשיטה הזאת בימינו. נתקלתי בהרבה סיפורים מסוג זה ושמעתי מש''סניקים וחרדים הרה מהם. נדמה לי שסיפורים אלה הפכו לחלק חשוב בדרשות שלהם. |
|
||||
|
||||
נכון, הרי רק על זה הם חושבים כל היום... |
|
||||
|
||||
אני לא יודע מה פגום בסיפור מבחינת הצבא, אבל ברור שהוא בולשיט מבחינה דתית. נעל ימין ונעל שמאל? אף דתי לא יקנה כזה סיפור. |
|
||||
|
||||
למה לא? |
|
||||
|
||||
זאת לא מצווה (מקסימום הנהגה, מידת חסידות או אחת ההגדרות האלו), וזה בטח לא הדבר שדתי ימליץ לחילוני להתחיל ממנו. יש איזה תרי''ג מצוות אחרות להתעסק איתן. |
|
||||
|
||||
זהו, שאני לא לגמרי בטוח. יש דתיים בקהל שיאמרו לנו עם מה הם ממליצים להתחיל? (אל תשכח שלפחות חלק מהתרי"ג הללו החייל כנראה מקיים, אלא אם הוא רוצח גם בשעות הפנאי שלו) |
|
||||
|
||||
>> " יש דתיים בקהל שיאמרו לנו עם מה הם ממליצים להתחיל?" כל השומר את השבת – כאילו קיים את כל התורה כולה, כי הוא מודה בכך בקיומו של בורא לעולם ולאדם. |
|
||||
|
||||
מעשה בנכרי אחד, שבא לפני שמאי ואמר לו, גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבניין שבידו. בא לפני הלל. גייר אותו הלל ואמר לו: מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך. זוהי כל התורה כולה. ואידך פירושא זיל גמור. (לא נראה לי שאני עונה על הקריטריונים של "דתיה בקהל", אבל נזכרתי פתאום בסיפור הזה מהגמרא.) |
|
||||
|
||||
גם את וגם אורי עניתם תשובות יפות ומוכרות. הבעיה היא שלכי תשכנעי מישהו להתחיל מזה אם הוא לא עושה את זה כבר עכשיו. לי נראה יותר פשוט להתחיל מהשטות של הנעליים. |
|
||||
|
||||
אני לא מהמשכנעים, בפרינציפ. אני רק מספרת סיפורים :) |
|
||||
|
||||
בא ותסביר לי מנקודת המבט התועלתית שלך, כצופה מהצד, למה מביאה "השטות של הנעליים"? לאיזו התקדמות רוחנית-דתית המנהג החסידי הזה מוביל בדיוק? (זאת בשונה משמירת שבת או אהבת האדם). |
|
||||
|
||||
"התקדמות רוחנית-דתית"? זה מביא להתקדמות ביכולת להקפיד על שמירת חוקיים שרירותיים ותמוהים מתוך שכנוע עצמי שזה הדבר הנכון לעשותו. |
|
||||
|
||||
היהדות שאני מכיר לא מכוונת לכך. לכל מצווה ומנהג יש טעם היגיוני וסביר העומד מאחוריהם. זה לא כזה אוטומט מתרגל. |
|
||||
|
||||
טוב שיש גם יהדות כזו. |
|
||||
|
||||
מדהים לקרוא את הסיום שלך: "זאת בשונה משמירת השבת או אהבת האדם". מה הקשר בין אהבת האדם ובין הדברים שאתה כותב באייל? הייתי אומר שאצלך רואים הרבה שנאת האדם. אם באמת אתה מאמין באהבת האדם, אז כנראה המילה "אדם" מצטמצמת ליהודים -חרדים. |
|
||||
|
||||
אני חושב שהזכרתי את הסיפור הזה לניצה יותר מפעם אחת. |
|
||||
|
||||
אני חושב ששכחתי את המפתחות בתוך האוטו. |
|
||||
|
||||
אוי ואבוי. |
|
||||
|
||||
למענך, אני מקווה שלא נעלת אותו. |
|
||||
|
||||
לא, זה דווקא מופיע בקיצור שולחן ערוך, שהוא ספר שנמצא בכל בית. אבל בניגוד למצוות אחרות, הבה נאמר שלא על זה מושתת בית יהודי. |
|
||||
|
||||
אז מה אם זה מופיע בקצש"ע? זאת הנהגה, לא מצווה. היהדות לא בנויה מאוסף של מצוות ואיסורים, אלא מהרבה דרגות ביניים (חסד, צדק, צדקה, משפט, לפנים משורת הדין, רוח חכמים נוחה הימנו, נקרא רשע וכולי). |
|
||||
|
||||
מה בעצם המצווה כאן? מה הנימוק לנוהג כזה? לי זה נשמע השפעה של אמונה טפלה ותו לא. |
|
||||
|
||||
נובמת. ''השפעה של אמונה טפלה'' ממש תדהמה |
|
||||
|
||||
מה את מדברת? שמאל זה הצד של הסטרא אחרא או משהו. |
|
||||
|
||||
''לפי שמצינו שהימין היא חשובה בתורה, לענין עבודה, ולענין בוהן יד ובוהן רגל של מילואים ושל מצורע, ולענין מצות חליצה. לכן בלבישה, וכן בשאר דברים, לעולם יקדים של ימין לשל שמאל, ובחליצת המנעלים ושאר בגדים יחלוץ של שמאל תחלה (שזהו כבודה של ימין). ואך לענין קשירה, השמאל חשוב יותר, מפני שקושרין עליו את התפילין. ולכן כשצריך לקשור, יקשור של שמאל תחלה, כגון מנעלים שיש בהם קשירה, נועל של ימין ואינו קושרו, ונועל את של שמאל וקושרו, ואחר כך קושר של ימין, וכן בשאר בגדים'' (קיצור שולחן ערוך, סימן ג' סעיף ד'). |
|
||||
|
||||
מדובר בנוהג חסידי. |
|
||||
|
||||
אם זכרוני אינו מטעני, הדין נובע מהרעיון שכל מעשה של היהודי המאמין צריך להיעשות מתוך כוונה ומחשבה, אפילו הדברים הפעוטים כמו נעילת נעליים ושריכת שרוכים. אם שמים לב איך נועלים נעליים, קל וחומר שצריך לשים לב איך מדברים לזולת, איך מתנהגים, וכו'. |
|
||||
|
||||
יש גם עניין של מידת הדין (ימין) והחסד (שמאל). הוריי הורא. |
|
||||
|
||||
תודה לך, לכרמית ולאלמוני. |
|
||||
|
||||
זה מזכיר את הסיפור על בעל הזקן ששאלו אותו אם בזמן השינה הזקן שלו מעל או מתחת לשמיכה. |
|
||||
|
||||
הוא לא זכר כיצד הוא נוהג לעשות, ואז בלילה הוא לא הצליח להירדם כי כל הזמן תהה אם הוא צריך לשים את הזקן מעל השמיכה או מתחתיה. |
|
||||
|
||||
ובפרץ של אינסומניה הוא גילח את הזקן? |
|
||||
|
||||
עצוב כמה שזה נכון... |
|
||||
|
||||
למרות ששירתתי בצבא, אני לא יודע מה פגום בסיפור (פרט לאינטואיציה שלי שמונעת ממני לקבל אותו). אי שם באמצע שנות השבעים (76-77 אאל"ט) התרסק מסוק מדגם "יסעור" בשעת אימון של יחידת צנחנים בבקעת הירדן ("אסון הנ"ד"). 54 חיילים נהרגו. אז מי שכתב למטה על אסון המסוקים שלא היה במהלך אימון מתייחס לאסון הלא נכון. מה לעשות ואסונות מסוקים היו יותר מאחד. גם מי שחושב שהמשפט ייערך בערב, או בסוף השבוע, אבל לא יפתור את החייל מהשתתפות באימון, אולי צודק בכללי, אבל היו דברים מעולם, בעיקר באימונים "נחשבים" (או "נחשקים". יש גם כאלה). סתם סיפור אנקדוטאלי (גם הוא משנות השבעים, מה לעשות) שאולי לא מעיד על כלום, אבל בכל זאת. היה חייל בגדוד הנח"ל המוצנח, אשר היה ידוע כחייל בעייתי במיוחד. במהלך קורס צניחה הבחור עלה למד"צים על העצבים עד כדי כך, שהוא קיבל עונש לא לצנוח. (מה שלא מנע ממנו לצנוח - הבחור היה עטור זקן עבות, ופשוט גילח את זקנו לפני העליה למטוס, וכך חמק איקוגניטו למטוס). |
|
||||
|
||||
זוללי מכוניות. |
|
||||
|
||||
שכחת ''לתאבון'' |
|
||||
|
||||
אני תוהה מיהי המפלצת הציונית המעכלת מכוניות לתיאבון. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |