בתשובה להאלמוני ממנג, 26/11/06 21:47
התקשרתי לגינס, הם אמרו לי שהם לא מדברים עם יפי נפש 421712
נסיעה בתא מטען של מכונית היא לא נוחה בצורה קיצונית בגלל הקושי הרב לזוז (אין שום מקום) ולנשום, והתנוחה המכווצת שבה צריכים להיות. זחילה או דידוי על ארבע, פרט לאיטיות הרבה שבה, גם גוררת בהכרח פציעות ושריטות רבות ומאמצת מאוד את השרירים.

כל זה לא קורה עם כבילה מאחורי הגב. שיווי המשקל נמוך יותר, אבל אפשר ללכת, ואפילו בקצב סביר. ההסעה מתבצעת בתוך רכב שבו יש מקום להתנועע ואפשר לנשום בחופשיות. האם אתה באמת תוהה מה ההבדל, או שאתה סתם מתקטנן?

ה"אלטרנטיבות" נראות לי חלק מהפק"ל הבסיסי. אני חושב שהאזיקה צריכה להתלוות אליו, לא להיות מוחלפת על ידו. אגב, לא קיבלתי את הרושם שסלע הצליח להימלט כי לא ליוו אותו מספיק שוטרים, אלא כי השוטרים שליוו אותו פעלו בצורה לא מקצועית. אני לא חושב שאזיקה היא "פתרון קל" במובן זה שאפשר לומר "יופי, יש אזיקה, לא צריך שהשוטרים המלווים יהיו מקצועיים". היא פתרון רק במובן לפיו היא מונעת פאשלות בתחום עיסוק שאסור שיהיו בו פאשלות.

וכן, אני מעדיף שמי שיסבול מכך שעלולות להיות פאשלות הם האסירים ולא הציבור.
התקשרתי לגינס, הם אמרו לי שהם לא מדברים עם יפי נפש 421713
ההבדלים ברורים לי אבל אני לא מתקטנן. אני מנסה להבין איפה אתה מותח את הקו ועל בסיס אילו קריטריונים.

אני לא יודע אם האלטרנטיבות הן חלק מהפק"ל הבסיסי (האם באמת האסירים מורדים מהרכב הישר לתוך הבניין? כי ממה שקרה עם סלע נראה שזה לא היה המקרה). בכלל - מדוע שעל אזיקה מאחור יקפידו יותר מאשר על ליווי האסיר? למה להוסיף את הנוהל הזה - באמת - מה זה יתרום?
התקשרתי לגינס, הם אמרו לי שהם לא מדברים עם יפי נפש 421716
התכוונתי "נראות לי כמו משהו שצריך להיות חלק מהפק"ל הבסיסי".

מדוע שעל אזיקה מאחור יקפידו יותר? כי זה נראה לי מסובך מבחינת רמת הביצוע בדיוק כמו אזיקה מלפנים, ואני מתקשה לחשוב שלא יאזקו אותו כלל.
התקשרתי לגינס, הם אמרו לי שהם לא מדברים עם יפי נפש 421727
אני מנחש שאם הייתי אומר לך לפני ארבעה ימים שהיו נותנים לאסיר לחזור לרכב המשטרתי לבד כי הוא שכח שם משהו, גם היית "מתקשה לחשוב" שזה יקרה.
נראה שהנהלים הקיימים מספיקים כדי למנוע בריחה בצורה יעילה, אם שומרים עליהם. הצעתי עוד כמה נהלים (שאולי כבר קיימים ואולי לא). אני לא מבין מה התועלת בהוספת נוהל חדש - אם לא שומרים על הקודמים, גם על זה לא בטוח שישמרו, ואם שומרים על הקודמים אז אין בו צורך.
בקיצור - נזקו (האם אתה בכלל מסכים איתי שהוא קיים?) גדול מתועלתו.
התקשרתי לגינס, הם אמרו לי שהם לא מדברים עם יפי נפש 421740
הייתי מתקשה לחשוב, אבל פחות. הרבה הרבה פחות. בכל מקרה, אתה חוזר שוב ושוב על ''אם שומרים עליהם'' גם אחרי שהבהרתי שאני מודאג בדיוק מהמקרים שבהם לא שומרים עליהם.

בקשר לנזק - ודאי שאני מסכים שהוא קיים. אבל לא ברור לי למה הוא גדול מהתועלת, ואיך אתה בוחר לכמת את זה.
התקשרתי לגינס, הם אמרו לי שהם לא מדברים עם יפי נפש 421761
ב''חדשות עשר'' פרסמו הבוקר שעוד שמונה אסירים ברחו השנה בדרך דומה לזו שנקט סלע. כך שיכול להיות שהבעיה בכל זאת בנהלים עצמם.
התקשרתי לגינס, הם אמרו לי שהם לא מדברים עם יפי נפש 421764
הנתון יכול להצביע דווקא שהבעיה היא במתנהלים ולא בנהלים.
התקשרתי לגינס, הם אמרו לי שהם לא מדברים עם יפי נפש 421985
אני דווקא חושב שיש הבדל תהומי בין הנהלים מבחינת אכיפוּתם. אם היית אומר לי לפני שמונה ימים שהיו נותנים לאסיר לחזור לרכב המשטרתי לבד כי הוא שכח שם משהו, לא רק שלא הייתי מתקשה לחשוב שזה יקרה, הייתי אומר שאם זה אפשרי טכנית אז כמעט בטוח שזה קורה לפעמים. הנה ההבדל: כדי לקיים את הנוהל "בהובלת האסיר לבית משפט יש לאזוק אותו [מאחור]" יש בדיוק צעד אחד קצר שיש לעשותו (עבור כל הובלה); יש נקודה מוגדרת בזמן שבה יש לעשות אותו (אני לא בקיא באדריכלות הפנים של בתי כלא, אבל נראה לי סביר שיש חדר כלשהו או מקום מסוים במסדרון שבו זה צריך להיעשות), ואם זה לא נעשה אז יש אינסוף נקודות אחר כך שבהן יהיה ניכר לעין שזה לא נעשה. לעומת זאת, הנוהל "אין להתיר לאסיר לנוע לבד" דורש מאמץ מתמשך כדי לקיים אותו. הנטייה האנושית היא לא להקפיד *כל הזמן* על דברים כאלה - וזו נטייה אנושית בסיסית, ולא דורשת טפשות או רשלנות מיוחדת. פעם אחת אסיר נחמד וטוב במיוחד מבקש דבר כזה מהשוטר, והשוטר מכיר אותו ויודע שהוא לא יעשה בעיות, אז הוא מסכים, ובאמת האסיר חוזר, ואז זה קורה עם אסיר אחר... אתה כבר מבין איך זה ממשיך עד למצב שפעמוני האזעקה בראשו של השוטר חלודים. צריך להשתדל להסתמך כמה שפחות על נהלים מהסוג השני.
התקשרתי לגינס, הם אמרו לי שהם לא מדברים עם יפי נפש 421994
כרגיל, אתה מסביר הרבה יותר טוב את מה שרציתי להגיד.

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים