|
||||
|
||||
ההשקפה שהמוסר היא הדוגמה האדירה ביותר של הבחירה החופשית (free will) אינה קשורה כמובן לפוסט-מודרניזם והיא מהווה את שיאו של המהפך בתחום תורת המוסר שהנהיג קאנט. "ואין זהות בין מוסר ואידיאולוגיה." - אני מתרגם את המילה הלועזית אידיאולוגיה למילה העיברית מוסר. אנא הגדר מוסר. (ואם תגדיר: morality אז פשוט נבדלנו בהגדרות המילה; אזי החלף כל פעם שמופיעה המילה "מוסר" במילה אידאולוגיה [= ערך עליון]). כאמור, בחירה ערכית לעולם אינה ראציונלית, שאז לא היתה חופשית (אלא דטרמיניסטית). ואז, כמובן, אינה ערכית. מש"ל. |
|
||||
|
||||
השאלה הגדולה היא אם בכלל יש בחירה חופשית... |
|
||||
|
||||
נכון. כל הדברים (וכל הדברים שנכתבו אי פעם באייל) מבוססים על ההנחה הזו. יש בחירה חופשית. כפי שפרופ' ליבוביץ תיאר זאת: "אני בטוח בכך יותר משאני בטוח שהוטלה הפצצה על יפן". אני מודע לבחירה החופשית א-פריורית. היא תנאי מכונן. |
|
||||
|
||||
לאחר שיחות רבות בנושא סבורני שקיומה או אי-קיומה של בחירה חופשית נתון להכרעה אקסיומטית, בהיעדר דרך להוכיח או להפריך את קיומה. כיצד היית מוכיח קיומה של בחירה חופשית? גם אני מניח שהיא קיימת, אך לא אנסה להתווכח עם אדם הסבור אחרת, לכל היותר אשלול 'הוכחות' שינסה להביא. |
|
||||
|
||||
"קיומה או אי-קיומה של בחירה חופשית נתון להכרעה אקסיומטית, בהיעדר דרך להוכיח או להפריך את קיומה" - בערך. בחירה חופשית אינה אקסיומה אלא היא חלק מהארכיטקטורה של התבונה. בדיוק כשם שאין אנו יכולים לחשוב על משולש בעל ארבע צלעות. אילו הם ה "משקפיים" של קאנט, בדיוק כמו מושג העצם (מומלץ בזאת לקרוא את "בעיית העצם בפילוסופיה מקאנט עד הגל" של נתן רוטנשטרייך) כך גם הבחירה החופשית היא יסוד מכונן. אין אנו יודעים איך הוא העולם "הוא כשלעצמו" (הנאומנון) אלא רק כפי שאנו מסוגלים לראותו (הפנומנון). כיצד היית מוכיח ש A = A? עוד יסוד מכונן! |
|
||||
|
||||
אה, לא הבנתי. אפשר שוב? מה לגבי אדם שאינו מאמין בבחירה חופשית? (=דטרמיניסט) |
|
||||
|
||||
אין לי כל-כך דרך להסביר את זה בצורה פשוטה יותר, אם תוכל לשאול יותר בספציפיות אשמח להשיב. הדטרמיניסט יכול גם להכריז שאינו מאמין ש A = A אבל בפועל הוא חושב בצורה כזאת כי כך בנויה התבונה. הדבר דומה לגיאומטריה הרימאנית: האדם חושב אאוקלידית, בלי קשר לאיך הוא הטבע... סכנת טעות! סכנת טעות! בזאת לא נכריע שאפשר לומר שיש ברירה חופשית, אלא, כמו שבשביס זינגר אמר פעם במשפט עצום: "אנחנו חייבים להאמין בברירה חופשית, אין לנו שום ברירה אחרת!" |
|
||||
|
||||
לשיטתך, אם הבנתי נכון, כל דטרמיניסט אולי טוען כי הכל קבוע מראש, אך בעצם תופס את המציאות כאילו יש לו בה בחירה חופשית. אני: א. לא מבין מה בתפיסת המציאות פרופר (ברמה החושית אם תרצה) מערב את הנחת קיומה/אי-קיומה של בחירה חופשית. ב. שב ונזכר באותו מוסלמי מסכן שמערבל הבטון שלו התהפך על משפחתו, והוא מפטיר 'הכל מן אללה, כך נקבע וכך קרה'. מה בתפיסתו מעיד על בחירה חופשית מודחקת? ברשותך אקנח בהערה פטרונית. תגובתך הראשונה באייל לא כיבדה, לדעתי, את בעליה. עתה כאשר אתה מצטייר כאדם משכיל וחושב, אודה לך אם תעבור להשתמש בשם מלא, ולו שקרי. |
|
||||
|
||||
יודע מה, תשכח מזה. בקשתי פטרונית מדי ואינך נדרש לכבדה. |
|
||||
|
||||
אותו מוסלמי (ותפיסה זהה קיימת כמובן ביהדות ובנצרות) יכול להאמין בדטרמיניזם באמת ובתמים. הבחירה החופשית היא מעל ומעבר כל פסיכולוגיה. *היא תנאי מכונן*. אתה יכול לסרב לקבל את הקביעה שאין משולשים בעלי ארבע צלעות, אבל עדיין, לעולם, לא תוכל אפילו לדמיין משולש כזה. הדבר לא נובע מפסיכולוגיה. הוא נובע מהמבנה (ארכיטקטורה) של התבונה. ובתרגום מקאנטית לעיברית: התודעה האנושית בנויה בצורה מסוימת ורק בצורה זו אנו יכולים לחשוב. מה נמצא באמת? האם באמת אין משולשים עם ארבע צלעות? אין לנו שום דרך לדעת. בתגובתי הראשונה (היו מעט דברים לפניה...), כבכל עניין עמד אצלי התוכן מעל הכל.איני "שם" כל-כך על הקונבנציות החברתיות הידועות בשם "נימוסין", משום שהן כה שרירותיות. אדם בעל חשיבה לוגית נוטה לא פעם לזלזל בשכאלו. שמי המלא הוא שי ליבנה. נעים מאוד. אני פשוט אוהב שמות עט :-). לא נראה לי שיהיה זה הוגן להפלות ביני למיץ פטל. שלך, שי. נ.ב. למה להוסיף על הבילבול בין טל כהן לשי כהן? |
|
||||
|
||||
1. משולש בן ארבע צלעות הוא לא משהו שאי אפשר לדמיין, הוא משהו שלא יכול להתקיים מתוקף ההגדרה. 2. מאחר ואני לא חושב שיש רצון חופשי, אני מבין מדבריך שהמבנה של התבונה שלי שונה מהמבנה של התבונה שלך, או בניסוח הקאנטיאני שהבאת, אני אמור לא להיות מסוגל לחשוב את מה שאני חושב. 3. כל זה היה ודאי מדאיג אותי ביותר אלמלא ידעתי שקאנט טען גם שהגיאומטריה האויקלידית כפויה עלינו מתוקף מבנה התבונה שלנו, ואם איינשטיין היה לוקח אותו ברצינות לא היתה לנו תורת היחסות. 4. "רצון חופשי" הוא מושג בעל סתירה פנימית, בדיוק כמו משולש בעל ארבע צלעות. מצאתי לכך הוכחה מופלאה, אך אין לה מקום בשולי העץ הזה. |
|
||||
|
||||
1. ההיגד משולש בן ארבע צלעות מכיל סתירה. מדוע אתה לא יכול לדמיין סתירה? העובדה ש "זה לא יכול להיות" לא רלוונטית: בני-אדם לא יכולים לרחף אבל אתה יכול לדמיין זאת. ההבדל הוא שהתבונה האנושית לא מסוגלת לדמיין דברים מסוימים. למשל סתירות. למה? ככה. דוגמא של קאנט: אנו לא מסוגלים לדמיין דבר ללא סיבתו. החשיבה היא דבר סיבתי. 2. "לחשוב" התכוונתי באופן א-פריורי. אני גם יכול לחשוב שיש אי שם ביקום משולש בעל ארבע צלעות (ואז אני אטעה) אבל אני לא מסוגל לדמיין (או לחוש או... פשוט חסרה מילה בעיברית...) זאת. יש סיבה. 3. כנ"ל, וזו דוגמא מצוינת! גם אם אנו מסוגלים לחשוב לא אוקלידית אני (רוצה לעשות את זה מעניין, מיליון דולר שגם אתה לא! :-) ) לא מסוגל לדמיין מרחב לא אאוקלידי! יש הבדל בין 'לחשוב' ל 'לחשוב א-פריורית'. אינשטיין (או יותר נכון רימן) לא סותר את קאנט! כשאשוב הביתה אני מבטיח לתת לך ציטוט נהדר בעניין! דרך אגב, אתה לא הראשון שנופל במכשלה הזו. גדולים ממני וממך נפלו בה. עליך נוכל לומר את המשפט: Even his mistakes were brilliant! כל הכבוד על החשיבה המעמיקה! 4. אני מקוה שלא תשאיר אותנו *כל-כך* הרבה זמן באפילה! נ.ב: ב Twilight zone, בו צפיתי כילד, אני זוכר שהיה קטע על אדם שהגיח לתוך עולם ארבע-מימדי. אני זוכר שהתאכזבתי כשבימאי הסידרה החליט שמרחב ארבע-מימדי נראה בדיוק כמו עולם תלת-מימדי, רק מטושטש יותר... במילים אחרות, התבונה האנושית מוגבלת לדמיין בשלושה מימדים ומטה. למה דווקא שלוש? שרירותי לחלוטין, לא? תאוריות חדישות בתחום הפיזיקה מדברות על מספר דו-סיפרתי של מימדים (זו, ראוי להזכיר, איננה אמירה אונטולוגית!). |
|
||||
|
||||
אתה מסוגל לחשוב שיש אי שם ביקום משולש בעל ארבע צלעות? אם כך, אתה מסוגל לחשוב שאי שם בעולם 3=4, ומכאן כמובן שכל a=b. אני מלא התפעלות מכל מי שמסוגל לחשוב כך, ומוכן להציע את נוסחת הפשרה הבאה: אם 3=4 כי אז יש רצון חופשי. (לגבי הכוון ההפוך נישאר חלוקים בדעתנו). סעיף 3 עליו שיבחת אותי אינו פרי מחשבתי, זה הוזכר בהרצאה ששמעתי פעם. ובאשר לסעיף 4, אני עוד משתעשע במחשבה לכתוב על זה משהו רציני פעם, למרות שברור לי שהפילוסופים יאכלו אותי בחיים (אם יצליחו למצוא אותי). ברור שצריך להתחיל מדיון בשאלה מה פירוש "חופשי" (להבדיל מאקראי, לא פרדיקטאבילי וכו'). יש לי הרגשה שבעיני "חופשי" נופל בדיוק בתחום שאתה קורא לו "אי אפשר לדמיין אותו", כלומר אי שם ליד 3=4 (אני אומר "הרגשה" כי אני לא בטוח שאני מבין אותך). מה שכבר מוכן אצלי זאת שורת הסיכום של המאמר הזה, שתאמר: "Free will? No, free Willie"
|
|
||||
|
||||
נכון מאוד, זו סתירה. אני מסוגל לחשוב ש a=b (הנה כרגע חשבתי זאת, בדיוק כפי שאתה חושב שאין רצון חופשי) - אלא שאני לא מסוגל 'לחשוב א-פריורית' (הרעיון של קאנט, השם שלי) את זה. זה מזכיר לי ויכוח עם בן 13 מבריק אך מרדני, שהתווכח איתי על נושא חפיפת משולשים. הוא לא קיבל את ההוכחה המקובלת. הראתי לו את האקסיומות, והוא אמר שהצעד שלי מההנחות למסקנה לא מקובל עליו. א-פריורית, הוא כמובן קיבל את זה, אבל הוא עדיין יכול להצהיר שהוא לא מסכים להוכחה. באותה מידה שאתה כרגע אומר לי שאתה חושב שאין רצון חופשי, ספקן קיצוני יכול לומר שהוא חושב ש a=b. 'לחשוב א-פריורי' זו אינה הרגשה, אלא... פשוט אין מלה בעיברית... אז קראתי לכך כך. והנה עוד דוגמה, והפעם של ליבוביץ': אדם לא יכול שלא לדעת את אשר הוא יודע. אגב סעיף 3, יתכן שהיה זה פרופ' אגסי? |
|
||||
|
||||
אדם יכול, תיאורטית למדי, לרחף. אין סתירה בסיסית בין המושגים "אדם" ו"לרחף". אדם בחלל, למשל, ירחף. כל שעלי לעשות הוא לדמיין מה היה קורה לו על כדה"א היו תנאים שבחלל, או לעשות סופראימפוזיציה של אדם בחלל על תמונה של הקרקע - והרי לי אדם מרחף! אני לא יכול לעשות סופראימפוזיציה של משולש על מרובע, כך שהמשולש יסתיר את המרובע. הדמיון האנושי, יש להודות, מוגבל למדי. הוא יכול לשלב בין דברים שהוא מכיר (אדם וציפור=מלאך, או סופרמן, אדם וסוס=קנטאור, לטאה ועטלף=דרקון וכו'), אבל קשה לו לדמיין משהו חדש לגמרי, שאינו מבוסס על שום דבר שהוא מכיר. יצורים במסע בין כוכבים, למשל, אפילו במקרים הנדירים שאינם הומנואידים, דומים בד"כ לחיות מוכרות (נחש, למשל). הכי רחוק שהם הצליחו להגיע זה יצורים שמורכבים מאנרגיה בלבד, ובד"כ נראים כמו כדור של אור. לא מבריק במיוחד. הדמיון האנושי, על כן, בנוי במדרגות - אנחנו יכולים לדמיין דברים יותר ויותר מופרכים, מכיוון שאנחנו בונים על דברים שדומיינו קודם לכן. יתקשה עלינו לקפוץ מאפס דמיון, לשיאי הדמיון של ימינו. אגב, בתור סנילי מדופלם, אני מאוד מוצלח בלא לדעת את מה שאני יודע. אבל שוב, מדובר בסתירה במושגים. לא יכול להיות ש-X שווה ללא-X (אלא אם X הוא אפס, בעצם). זה לא בגלל שאנחנו מוגבלים, זה בגלל שככה זה. אתה פשוט לא טורח להפריד בין דברים ממשיים, לבין *מושגים* שהמציאו בני אדם. "לא" הוא מושג שהמציאו בני אדם. |
|
||||
|
||||
לא יודע מה רצית להגיד בזה, אבל גם אם X = 0 , לא ייתכן ש X = (לא X). |
|
||||
|
||||
הממ... נכון. אוויל שכמותי. |
|
||||
|
||||
כמו שאמר חבר הפרלמנט האירי Sir Boyle Roche פעם, אדם אינו יכול להיות בשני מקומות באותו זמן אלא אם כן הוא ציפור. |
|
||||
|
||||
המשפט הזה, טפשי ככל שיהיה, הוא נכון לוגית בכל עולם שבו הקביעה אדם הוא ציפור אינה נכונה. |
|
||||
|
||||
דובי, אתה מדבר על פסיכולוגיה, אני מדבר על משהו בסיסי הרבה יותר; דברים שלא ניתן לדמיין אותם, לא משום שהמקרה לא זימן אותם לפנינו אלה משום שאין לנו כלים לדמיין אותם. לא קראת מספיק טוב, אמרתי ש *ניתן* לדמיין אדם מרחף! יש מגוון של דברים שאנו לא יכולים לדמיין, למשל סתירות. רוצה דוגמה אחרת של רעיון שאין לנו אפשרות לדמיינו? מרחב רימאני. |
|
||||
|
||||
כמדומני שעל פי הלוגיקה של וויטגנשטיין לא ניתן בכלל לחשוב או לדמיין משהו אי-לוגי כי אז אנחנו חושבים באופן לא-לוגי. זה סותר ראשית את הפנומנה שכן חשבנו על זה וגם את ההנחה שלא תתכן מחשבה שהיא תקפה מלכתחילה. המחשבות שלנו הן רק אופן תפישתנו את העולם מסביב (אני לא אתעייף מלחזור על זה) אבל זה לא אומר שמה שאנחנו חושבים עליו קיים במציאות, דוגמת אליהו הנביא. |
|
||||
|
||||
נכון (רק לוויטגנשטיין המוקדם, טרקטטוס), אך גרסת קאנט רחבה מוויטגנשטיין, שהרי איננו מסוגלים לדמיין מרחב ארבע-מימדי למרות שלפי תורת היחסות כך הוא המצב בטבע (ולפי תורות חדשות יותר, אפילו מספר רב יותר של מימדים). אנחנו יכולים לדמיין A שונה מ A, רק לא לדמיין ישום של זה. כנ"ל אדון אליהו; אין בעיה לדמיין אדם זקן אם שיער לבן, רק לא ניתן לדמיין את המערכת הסיבתית העצומה שבגללה יש סתירה במושג "אליהו הנביא קיים במציאות". אם היה ניתן לדמיין מערכת כה מורכבת, אזי היינו ניתקעים בשלב "אי יכולת לדמיין דברים החורגים מהארכיטקטורה האנושית" (כמו למשל סתירות), כפי שאיננו מסוגלים לדמיין משולשים בעלי ארבע צלעות. |
|
||||
|
||||
באמת איני קיים ואני לא מאחל את זה לאף אחד, גם לא לוויטגנשטיין. |
|
||||
|
||||
מה זה אומר שאין לנו כלים לדמיין משהו, אם זה לא קשור לפסיכולוגיה (או נוירולוגיה)? בכל מקרה, איבדתי לגמרי את מה שאתה מנסה להגיד. נכון, אנחנו לא יכולים לדמיין סתירות, כי הן סתירות. מה אתה מנסה להגיד בזה? |
|
||||
|
||||
אני שואל אותך, בפשטות ובישירות, *מדוע* איננו מסוגלים לדמיין סתירות, *מדוע* איננו מסוגלים לדמיין מרחב ארבע-מימדי? מדוע? |
|
||||
|
||||
כי אין מה לדמיין. אתה לא יכול לדמיין משהו שמנוגד (להבדיל מ''שונה'') למה שאתה מכיר. |
|
||||
|
||||
איך, במחילה, תבדיל בין "מנוגד" ל "שונה"? האם היקום כפי שתורת המיתרים רואה אותו, כלומר 10 מימדי הוא מנוגד או שונה? עדיין לא ענית בעצם, רק שינית את המילה. למה אתה לא יכול לדמיין דבר "מנוגד" למה שאתה מכיר?? |
|
||||
|
||||
המונח "לדמיין" הינו מעורפל מטבעו. אילו פרטי דבר צריכה תמונתו המנטלית להכיל כדי שיוכל אדם לומר כי הוא מדמיינו? הרי כמעט כל תמונת דמיון מכילה אך מזעיר ממושאה האובייקטיבי, ואף מוסיפה עליו תוספתות משונות מתהום מעיינות הנפש ומשירת עשב מדרונותיה. מתי תהיה מוכן להסכים כי אדם A מדמיין מושא B? היידרש A המסכן להעלות את פרי רוחו על נייר? הרי בגלל אופייה המבוזר של הנפש והמוח, דמיון הינו אוסף של מרכיבים, לאו דווקא עקבי, ונסיון להרכיבם על נייר לא יצלח על פי רוב. כך, מי שעוסק במרחב 4D, נוצר בדמיונו, במשך הזמן, ייצוג למרחב זה המורכב מהשלכות וממאפיינים שונים הקשורים במרחב. מי שעוסק הרבה בסדרות השואפות לאינסוף בקצבים שונים, נוצר לו בראש ייצוג לאינסופים אלו. אנו מסוגלים אף לקיים בדמיוננו סתירות שאין המציאות העניה סובלתן - למשל ריבוע עגול, ואף לחוש כאלה - למשל אהבה ושינאה בו זמנית, באיזורים שונים של המוח. לסיכום: הדמיון הוא פרוע המציאות כבולה ומילותי אזלו. |
|
||||
|
||||
התוספות או השינויים אינם רלוונטיים. אני טוען שישנם דברים שלא ניתן אפילו להתחיל לדמיינם ואני שואל אותך בכנות: הצלחת לדמיין משולש עם ארבע צלעות? אם כן, יתכן שהתאוריה הקאנטית שגויה. יחד איתה נופל גם טיעון הקוגיטו של דקארט, שהרי הטיעון היחיד להפלתו הוא לטעון שכל זה טוב ויפה, אך רק למוחו שלו. ובכן, ישב לו כל אחד מאיתנו בחדרו וינסה לדמיין מרחב 11 מימדי. באם יצליח, ישוב-נא וידווח! הלוואי! אכן, לו לא היו גבולות לדמיון! |
|
||||
|
||||
הכרתי פעם מישהו שלקח בדרום אמריקה סם שמופק מקקטוס כשלהו (סן פדרו או משהו כזה). הסם הזה הביא אותו למצב תודעתי (שנמשך כמה ימים) שבו הוא היה מסוגל לכופף את התובנות המתמטיות של עצמו כך ש 1+1 שוה לכל מה שאתה רוצה שהוא יהיה שוה (ציטוט מהזכרון). אני משער שהמרחק בין זה לבין לראות בדמיונך משולשים בני 4צלעות הוא קטן. |
|
||||
|
||||
אם כך, קאנט היה אומר שבאותם ימים הוא לא היה אנושי... וכעת שאלה מעניינת: מניין לנו ש (כמו במטריX,שהסרט מהווה לדעתי שיטת ההסבר הטובה ביותר לפילוסופיה של קאנט) כולנו לא מסוממים לחשוב ש A = A בעוד שאין זה כך?? |
|
||||
|
||||
תגובה 42146 |
|
||||
|
||||
[אענה לתגובות הרבות לאט מאוד... אני הולך להיות עסוק מאוד בימים האחרונים...] הציטוט לקוח מ "לעולם תהא המטאפיזיקה" של יובל שטייניץ (אני מאוד מאוד מאוד ממליץ על הספר!) והוא מתאר ויכוח דימיוני בין אייר לקאנט: ...אייר: הן עצם הפיתוח של הגיאומטריות האלה והעיסוק בהן מצביעים על כך, שהתבונה אינה מוגבלת לחשיבה האויקלידית, ומבאן נובע שהגיאומטריה אינה סינתטית-אפריורית. קאנט: אם כוונתך לציין את כושרה המופלא של תבונתנו להמציא מערכות פורמליות ולפתחן - בכך איני מוצא רבותא, שהרי מבחינה זו נמשלת המצאתן של הגיאומטריות החדשות להמצאת משחקי השח והדמקה. [כאן, בהרחבה שטייניץ מוסיף] דוגמה טובה לעניין זה ניתן למצוא בחשבון המודולרי. נניח, למשל, אריתמטיקה מוזרה שכל ישיה הם השאריות המתקבלות מחלוקת המספרים הטיבעיים ב-5. מנקודת מבט זו קורים דברים מוזרים ביותר: מתברר, למשל, שהמספרים 8 ו-13 זהים... אריתמטיקה זו משמרת את כל חוקי הסימטריה של האריתמטיקה הרגילה - אם כי עולם הישים (המספרים) שלה מונה חמישה פריטים בלבד... כעת עלינו לשאול מה רבותא באריתמטיקה זו? האם מהעובדה שאריתמטיקה זו פותחה ע"י אדם, ושניתן לערוך בה חישובים - ניתן להסיק על מעמדה המטאפיסי של האריתמטיקה הרגילה? ... דומה המצב גם בקשר לגיאומטריות הלא-אוקלידיות: מעצם העובדה שניתן לפתחן ולחשבן, לא נובע עדיין שהגיאומטריה האויקלידית אינה סינתטית-אפריורית. פיתוחן של אלטרנטיבות לגיאומטריה ולאריתמטיקה (ואף ללוגיקה) יהווה טיעון אנטי-קאנטיאני אם, ורק אם, יוכח - שהתבונה מסוגלת לתפוס או לדמות תופעות כמתנהגות לפיהן... |
|
||||
|
||||
אבל לרובינו יש שעון מחוגים, בו 3+12=3. ואנחנו חיים עם זה טוב מאד, התבונה שלנו תופסת את המצב ללא בעיה בכלל. אנחנו יכולים ב 11 בלילה להגיד שנשארו לנו 6 שעות שינה כי עלינו לקום מחר ב5. |
|
||||
|
||||
אינך יורדת לעומק העניין, המתימטיקה האלטרנטיבית הזו יכולה "להתחשב" (ניתן לערוך בה חישובים) אך היא אינה המתימטיקה של התבונה האנושית. אם את תספרי את כספך בצורה 3 = 12 + 3, הדבר ימיט חורבן על חשבון הבנק שלך. הדבר ניכר כשלומדים חשבון בינארי. אז מגלים שהבסיס 10 איננו א-פריורי, אך האריתמטיקה היא א-פריורית. בסיס 10 הוא קונוונציה חברתית (לבני המאיה היה בסיס 5) אבל הלוגיקה והאריתמטיקה הם חלק מהארכיטקטורה של התבונה האנושית. הבנת של העניין לא קלה כלל, והסברתו קשה עוד יותר. |
|
||||
|
||||
דרך אגב, מעיון חוזר בספר האדיר של ז'ורז' יפרח "ספרות ומספרים" עולה (ידעתי שזכרתי את זה מאיפה שהוא) כי המתימטיקה של האצטקים, המיסטקים והזאפוטקים היתה על בסיס עשרים! "האימוץ, הכלל עולמי כמעט, של הבסיס 10 נובע ללא ספק מן העובדה שיש לנו עשר אצבעות, כיוון שאנשים למדו למנות קודם כל באצבעותיהם (Lucas, 1891). לו היו לנו שש אצבעות בכל יד יש להניח שהשיטה המספרית שלנו היתה מבוססת על 12". כעת, השווי למוחלטות האוניברסלית של האריתמטיקה. צרוף מקרים? |
|
||||
|
||||
דווקא השיטה של המחוגים סופרת עד 12 ולא עד 10. למשל חידה שפעם שמעתי. 10 +10 זה לא 20 ועוד 50 זה 11 . איפה ההגיון פה? פשוט לא? |
|
||||
|
||||
1+1=1.01 ואם תוסיף 99 תקבל 2 מטר. |
|
||||
|
||||
לא רק השעון. גם מעלות במעגל (360), חלוקת היום בכלל (24 שעות, 60 דקות) ועוד דברים שלא עולים לי כרגע בראש - הכל כפולות של 12. לא זוכר איזו תרבות זו הייתה שעשתה הכל על בסיס 12, אבל זה באשמתם. |
|
||||
|
||||
הבבלים, לא? |
|
||||
|
||||
אנחנו סופרים בבסיס אוקטלי ולאנשי המחשבים שלנו הרבה יותר קל מלשלכם. |
|
||||
|
||||
גם אני זוכר שסיפרו לי פעם שהייתה תרבות כזו אבל לא הייתי בטוח איזו אז לא העלתי את הנושא לכל מקרה אני לא חושב שבבלים אלא המאיה עם אני זוכר נכון את אחת התוכניות עליהם. |
|
||||
|
||||
אני מאד אוהב לראות את הביטוי ''ללא ספק'' הבא כדי להימנע מהצורך להוכיח משהו. |
|
||||
|
||||
טוב, ז'ורז' יפרח מרחיב בקשר לכך בסיפרו. אם הנושא מעניין אותך, אני ממליץ בחום לקרוא את הספר. |
|
||||
|
||||
ג'ורג' פרק? |
|
||||
|
||||
לא. |
|
||||
|
||||
אבל זאת בדיוק הנקודה! כל זמן שהגיאומטריית של רימן ולובצ'בסקי היו רק בחזקת שעשוע אינטלקטואלי, ניתן היה להשוות אותן לחוקי משחק השח. אלא שאז הגיע איינשטיין - ולא במקרה הבאתי אותו ולא את רימן לצורך הטיעון שלי - והראה כי שהיקום פועל בהתאמה למערכת ה"סינטתית-אפריורית" הזאת. או, בניסוח אחר, לא רק שאנחנו כן מסוגלים לדמיין עולם כזה, אנחנו *אנוסים* להניח שהעולם הוא כזה. אם היית מראה לי בעולם הפיזיקלי תופעות שניתן להסביר אותן עפ"י חוקי משחק השח הייתי מופתע באמת. חוסר היכולת ל"דמיין" גיאומטריה לא-אויקלידית או גיאומטריה של יותר משלשה מימדים מצטמצם, אם כן, למוגבלות טריביאלית של המוח שלנו ביצירת *תמונות* כאלה. זה לא מפתיע במיוחד, וגם לא נראה לי חשוב במיוחד, לא יותר מאשר חוסר יכולתנו לחשב בע"פ שורשים מעוקבים של מספרים בעלי 200 ספרות. אגב, שמעתי פעם טענה שיש אנשים שאכן מסוגלים לדמיין עולם בעל ארבעה מימדים. ל"דמיין" במובן שכשאתה שואל איש כזה כמה צלעות יש להיפר-קוביה הוא לא מחשב את התשובה אלא עוצם את עיניו וסופר. אינני יודע אם הסיפור הזה אמיתי. |
|
||||
|
||||
Explainin how the world works some times has very little to do with actually "grasping" (for lack of better word) what its like. I've studied basic quantum mechanics at the time and talked to people who studied it at a more advanced level, and they tell me it seems to work just fine as far as describing the world goes. however, I'll be damned if could ever actually grasp the idea of a particle "being" a wave function. actually it isn't - science never bothers with the so-called "essence" of things - it merely describes the connections these undefined things have with other undefined things. and so at its higher level, physics is simply sophisticated mathematics that for some reason (or maybe for no reason at all) seem to be efficient at describing phenomenons. it doesn't mean we can suddenly grasp 12 dimensions just because a mathematical theory of that nature describes something efficiently.
|
|
||||
|
||||
אגב, כדי שיתקיים רצון חופשי, יש לבטל לחלוטין את אפשרות קיומו של אל כל-יכול, גם אם הוא מהזן ה"לא מתערב". אם נניח שיש אל כזה, שהעניק לנו בטובו רצון חופשי, ואז צעד אחורנית והותיר אותנו לגורלנו, עדיין אין אנו חופשיים במובן מסוים. הלא יכול האל בכל רגע להינחם בו על דרכו הרעה, לשוב ולתפוס את רסן יציריו, ולשלול מאיתנו את רצוננו. משמע: לא ניתן ליישב רצון חופשי (מוחלט) עם הנחת קיום כח שרירותי עם פוטנציאל להגביל אותו. |
|
||||
|
||||
נכון, אבל זה רק ''אי-רצון חופשי'' מדרגה שניה, כלומר כל עוד האל הכל יכול לא החליט לשלול אותו מאיתנו הרצון החופשי יכול לחיות בכפיפה אחת עם אלוהים. לי יש בעיה עם עצם עניין ה''חופשי'' - איך משהו יכול להיות חופשי לחלוטין, הרי בסופו של דבר הוא נקבע איכשהוא. אפילו אם מפרידים את ה''רצון'' לגמרי מהתחום הפיזיקלי, חייב להיות תהליך של קבלת ההחלטה, ואני לא מצליח להבין איך תהליך כזה יכול להיות חופשי. |
|
||||
|
||||
2. אתה מחפש תרגום ל To Grok? "לגרוק" עובד נהדר. |
|
||||
|
||||
אהלן שי, עדיין לא הבנתי. מה בתפיסת המציאות מניח בחירה חופשית? |
|
||||
|
||||
אדם יכול להעלות בראשו דברים שמהווים סתירה, אם כי יקשה עליו הדבר ככל שהסתירה קרובה להגדרות. אף על פי שהפרדוקס של ראסל מונע את התקיימותה של קבוצת כל הקבוצות, הרי זהו משהו שהאדם יכול לתארו לעצמו. הייתי רוצה לשמוע נימוק רציני לכך שרצון חופשי הוא תנאי מכונן. מה מונע ממני להחליט שקיום אל יוצר הוא תנאי מקומם, שכולם באמת חושבים כך גם אם יאמינו אחרת? (רמז: זו גישה של הרבה תאיסטים - למה להלחם בבעיה כשאתה יכול לטעון שהיא לא קיימת? אין אתאיסטים, יש תאיסטים בהדחקה.) |
|
||||
|
||||
התכוונת "קבוצת כל הקבוצות שאינן איבר של עצמן", נכון? |
|
||||
|
||||
לא, זהו הכלי שבו משתמשים בהוכחה שקיום קבוצת כל הקבוצות מוביל לסתירה. ההגדרה שלה הרי מניחה שאתה יכול לדבר על קבוצת כל הקבוצות. |
|
||||
|
||||
יכולת פשוט לומר A לא שווה ל A. בוודאי שאדם יכול להעלות בראשו דברים שמהווים סתירה, הוא רק לא יכול לדמיין אותה. שוב, דוגמת המשולש בעל ארבע צלעות - הנה העליתי בראשי דבר המהווה סתירה, אך איני יכול לדמיינה... ואתה? לא אחזור שוב על דברי מדוע רצון חופשי הוא תנאי מכונן, קרא למעלה (ראה הקוגיטו). גם אני מסכים איתך שקיום אל יוצר הוא תנאי מקומם... :-) |
|
||||
|
||||
ההסבר שלך מדוע רצון חופשי הוא תנאי מכונן שקול להסבר שבדרך כלל מובא על ידי תאיסטים לכך שקיום אל יוצר הוא תנאי מכונן. בסופו של דבר, שניכם אומרים: "זה נכון, כי אם לא, אז זה לא היה נכון, וזה אבסורדי." אגב, אתה אומר שאי אפשר לדמיין גיאומטריות לא-אוקלידיות - אבל זה בכלל לא נכון, שהרי לכל הפחות אתה יכול לדמיין עיגול, וקווים החותכים אותו - אם תתייחס לכך כאל כל המרחב שלך, הרי לך גיאומטריה היפרבולית. ובכל מקרה, למעשה, אתה אומר שני דברים: שהאדם לא יכול לדמיין דברים שהם סתירה לוגית, ושיש דברים שהם אינם סתירה לוגית, אבל הוא עדיין אינו יכול לדמיין אותם. אז, למעשה, הטענות שלך מחזירות אותנו לתחילת הדיון, כי בהחלט ייתכן שאין בחירה חופשית, אך הדמיון האנושי אינו מסוגל באמת לדמיין זאת. |
|
||||
|
||||
"אתה אומר שני דברים: שהאדם לא יכול לדמיין דברים שהם סתירה לוגית, ושיש דברים שהם אינם סתירה לוגית, אבל הוא עדיין אינו יכול לדמיין אותם." - נכון מאוד, אבל אבחר ניסוח יותר חד: מפאת המגבלות הארכיטקטוריות של התבונה, האדם לא מסוגל לדמיין מספר דברים, ביניהם סתירות, מעל שלשה מימדים ועוד. טיעוני היה אכן שלא כל המגבלות הללו נובעות מחוק הסתירה, אלא להיפך! חוק הסתירה נובע מהמגבלות הארכיטקטוריות של התבונה. בקיצור נמרץ, הקוגיטו מוכיח שישנו "אני" הנפרד (ואף קודם רעיונית) לפיזי. האני הזה, בהיותו פועל (למשל חושב), אינו נגזר מהמציאות הפיזית הדטרמיניסטית שהרי הוא נפרד ממנה. בנוסף, הטיעון הקאנטיאני, שמודעות הרמת ידי כרגע ראשונית וקודמת לי לכל מדעי הטבע, בדיוק כמו הלוגיקה. כאן אפשר להוסיף עוד טיעון, הפעם של קרוי (בסיפרו "הוכחות לוגיות בדבר קיומה של הנשמה", שכמובן מתרכז כולו בנושא הזה): סוקרטס: ...האם אתה מודע לעובדה שאתה קולט אותי ברגע זה? חשוב, אתה מסוגל להיות מודע להיותי נתפס באמצעות החושים שלך? פרנסיסקו: עכשיו, אחרי שהסבת את תשומת ליבי, אני בהחלט מודע לכך. סוקרטס: אם כך, המודעות שלך מסוגלת להיות מודעת לפעולותיה. זאת אומרת, אתה יכול להיות מודע לפעולות המודעות שלך. פרנסיסקו: בסדר, אז מה? סןקרטס: מייד תבין. האם היכולת להיות מודע למודעות, מוגבלת לפעם אחת בלבד, או שאתה יכול גם להיות מודע לעובדת מודעותך את היותי נתפס בחושיך? פרנסיסקו: זה אפשרי. הנה ברגע זה הגעתי לדרגה שלישית של מודעות, בגלל השאלה שלך. ...[כאן כתוב קטע יפה אך ארוך המוכיח שאפשר לחזור על-כך עד לאין קץ] ... פרנסיסקו: ...אני עתיד לבצע את ההחזר, נאמר, שלושים וחמש פעמים בלבד, הייתי מבצע אותו שלושים ושש פעמים על-ידי עצם מודעותי לחוק. סוקרטס: במילים אחרות, אתה אומר שהידע על קיומו של חוק כזה [מגבלה על מספר החזרות] יגרום לביטולו. על פי החוק אינך רשאי, או אינך מסוגל, לבצע את ההחזר מעבר ל-X פעמים, אך עם הוצאתו לפועל אתה מודע לעובדה כי ההחזר התבצע X פעמים, ומודעות זו היא ההחזר ה x+1. מכאן, שהחוק גורר את הפרתו. ... אתה מסכים, איפוא, כי המודעות אינה כפופה לחוקים המגבילים לפחות אחת מפעולותיה - הפעולה של היותך מודע למודעות. ומכאן שהמודעות היא עצמאית. [סוף ציטוט]. |
|
||||
|
||||
How does the "Cogito" prove anything? You constantly fail to actually prove any of your assertions, other than just reasserting them in different ways.
By the way, concerning that dialogue, I think that this is just another case of someone just saying that he can do something without actually doing it. I don't believe that this person, or any person, can really go up as many levels as he pleases. He can say that he's going up as many levels as you can imagine (and I would say that that's a finite number, as well). If not, then tell me, what insights do you extract from being aware (of being aware)^9 that you couldn't extract from being aware (of being aware)^7? |
|
||||
|
||||
א. למה אתה טוען שלא הצלחתי להוכיח? אנא תהיה יותר ספציפי ומפורט. ב. אנא קרא את כל הדיאלוג. הוא ארוך מדי לציטוט. הספר כולו מומלץ בחום ומכיל טיעונים רבים נגד הדטרמיניזם. כמובן כל אחד ישתעמם בשלב מסוים, הנקודה היא עקרונית: יש פה הוכחה מתימטית מקובלת שמשמשת להוכחת אין-סופיותם של המספרים הטיבעיים. אכן כל מספר X יהפוך, בעצם המודעות לחזרה ל x+1. |
|
||||
|
||||
B. The Principle of Mathematical Induction is an _assumption_ you must make about the natural numbers. It can't be proven from other, simpler axioms (though it is equivalent to the Well Ordering Principle).
But I digress. My point is, that the above dialogue is just a silly game of definitions, with too many implicit assumptions and not enough clear terminology to be useful. I again ask you to tell me of the startling conclusions you've come to by thinking (about thinking)^10 that were impossible to arrive at by thinking (about thinking)^7. |
|
||||
|
||||
א. מה עם א.? ב. עדיין לא הצלחתי להבין: אם אפשר לחשוב על חשיבתי X פעמים וחשיבתי על כך גורמת למספר הפעמים שחשבתי לעלות בכך באחד, הרי, כל עוד לא ניסחת חוק שיגביל פתאום את מספר החזרות, אין סיבה להניח שלא יהיה אין-סופי |
|
||||
|
||||
ב. נו, יופי, אז אתה יכול לספור עד שימאס לך. תבושם. ואני חשבתי שבדיאלוג מדובר על רמות של אבסטרקציה. יתכן, שתחת השפעת GEB אני רגיל לשיח קצת יותר אינטליגנטי על אינטליגנציה. |
|
||||
|
||||
"...שהרי לכל הפחות אתה יכול לדמיין עיגול, וקווים החותכים אותו - אם תתייחס לכך כאל כל המרחב שלך, הרי לך גיאומטריה היפרבולית." - אפקט המראה: אתה יכול לדמיין A לא שווה ל A, ולהתיחס לזה כאל הלוגיקה שלך... פירוט: העיגול שלך נמצא, לא עלינו, במרחב קרטזיאני (בכל הנוגע לדימיון, לא למתימטיקה) ואין לי אפשרות "להתיחס לכך כאל כל המרחב שלי". עקרונית, אנו יכולים לחשוב על נוסחאות ווקטוריות במרחב של 7 מימדים, אבל מגבלות התבונה האנושית מגבילות אותנו לדמיין תמונות בשלושה מימדים בלבד. |
|
||||
|
||||
משולש הוא ביטוי שהומצא ע"י אנשים, כדי לקצר את המשפט "צורה בעלת שלושה קודקודים ושלוש צלעות". לכן, להגיד שיש משולש עם ארבע צלעות זה דבר קצת מטופש לעשות. לעומת זאת, הבחירה החופשית היא מושג שמוגדר פחות או יותר כך: "אדם שיש לו בחירה חופשית הוא אדם שיכול להחליט החלטות מבלי שאף גורם חיצוני יכפה עליו בחירה מסויימת, פרט לרוחו הוא". מכיוון שאני שולל את קיומה של הרוח (או כל דבר אחר שאינו מבוסס על חומר ו/או אנרגיה), הרי שאני שולל את הבחירה החופשית. אז אתה תגיד לי עכשיו שלא יכול להיות שאני חושב ככה? אני כן. אני מאמין בכך באמת ובתמים. אדם בעל חשיבה לוגית היה מודע להשפעה של הזלזול שלו בקונבנציות החברתיות על בני-שיחו, ולכן היה משתדל לשמור עליהן כמיטב יכולתו. מיץ פטל משתמש בכינוי נטול קונוטציות פרובוקטיביות, בניגוד לכינוי שלך. כמו כן, מיץ פטל ידוע ברחבי האינטרנט בשמו הזה, ויותר מכך - איש מהגולשים שחקרתי בנידון אינו יודע את שמו האמיתי. לפיכך, מבחינתי שמו הוא מיץ פטל וזהו. אבל שמך אינו גוד איט גוד, וזה מטופש לראות את זה שם כל הזמן. אנא, בבקשה - השתמש בשמך האמיתי. |
|
||||
|
||||
וודאי שזו סתירה. הצבעתי על כך קודם. הבחירה החופשית מוגדרת כך: "אדם שיש לו בחירה חופשית הוא אדם שיכול להחליט החלטות מבלי שאף גורם חיצוני יכפה עליו בחירה מסויימת". שום קשר לרוחות ושדים. ובכן, אותו אדם חושב, מרגיש, כואב ומתאהב. מיהו אותו אדם? חומר, תענה. אזי, חומר חושב, חומר מרגיש, חומר כואב, וחומר מתאהב... עם חומר חושב אין לי בעיה, רק קראת לתופעות הנפש ותופעות הגוף בשם אחד. נכון, כינויי פרובוקטיבי ובדיוק בשל כך הוא כל-כך הולם אותי... גם אני ידוע ברחבי האינטרנט בשמי זה... וגם מיץ פטל ואנוכי לא נולדנו בכינויינו הוירטואליים. לכן מבחינתך זהו שמי. |
|
||||
|
||||
אני פתחתי פעם דוכן באלבני ומכרתי אבנים חושבות, שכנה שלי מלכה שפותחת בקפה ובקלפים והיא גם קוראת מחשבות קראה את המחשבות שלהן ואמרה שהאבנים האלה מטומטמות כמו נעליים. בסוף שרפו לי את הדוכן כי לא שילמתי פרוטקשן אבל זה כבר סיפור אחר. |
|
||||
|
||||
במקום אלבני צריך להיות כתוב אלנבי. |
|
||||
|
||||
חבל, היה לך יותר סיכוי להצליח עם זה באלבני מאשר באלנבי. |
|
||||
|
||||
מה זה אומר חומר חושב? האם החומר הזה נתון להשפעה הבלעדית של חוקי הטבע, או שיש לו פטור מהם? אם אין לו פטור - כיצד יכול להיות שאף גורם חיצוני אינו כופה עליו בחירה מסויימת? חוקי הטבע כופים עליו בחירה מסויימת (או הסתברות מסויימת לבחירה מסויימת). בקיצור, הטיעון שלך חסר פואנטה, ואינו מסביר דבר ממה שאתה טוען. פרובוקטיביות זה מאוד נחמד, אבל זה גם מאוד מעצבן. זה גם גורם לאנשים להתנהג בצורה לא כל-כך יפה. אני לא אוהב שאנשים גורמים לאנשים אחרים לנהוג לא כל-כך יפה כאן באייל. אתה ידוע כעת בשמך שי ליבנה. למה שלא תשתמש בו? כשכתבו על מיץ בעיתון, דיברו על מיץ פטל. אם יראיינו אותך לעיתון, נראה לך שיכתבו "גוד איט גוד", או שי ליבנה? זה ההבדל בינך לבינו. |
|
||||
|
||||
גם לי נשמע כינויו של מר ליבנה אינפנטילי, דובי. עם זאת, קצת מקומם לראות דרישה ישירה לשינוי כינויו מצד עורך האתר. אני קורא לך להחליט החלטה ערכית, ולא אישית, כראוי לעורך: האם כינויים מותרים או אסורים באייל (תת-סעיף: היות שאי-אפשר לקבוע אם "יוחנן לויכטנטראגר" הוא כינוי או לא, יותר כל שם סביר). אם תכריע שכינויים אסורים, תאלץ לדרוש גם ממיץ פטל (מיץטער, מיץ...) ומאיילים מזוקנים, מודאגים, וכו' לשנות את כינוייהם, או להסתתר מאחורי "האייל האלמוני", שיישאר מותר. אם תכריע שכינויים מותרים, הנח למר ליבנה לשאת בכינויו הבלתי-משובב. ד. יחיד |
|
||||
|
||||
מר יחיד היקר, אבקשך להפסיק ולהשתמש בשם הבדוי "אסף ברטוב". כמו כן, יטב לכולנו אם תחדל מהשימוש בראש התיבה של שמך, ותחשוף בפני כולנו את שמך המלא והאמיתי. חוץ מזה, אני לא עורך במשרה מלאה. כשאני כותב תגובות, אני קורא מן השורה. למעשה, אפילו לא "דרשתי" שינוי כינוי. ביקשתי (לא יפה במיוחד, אמנם, אבל בכל זאת). לא איימתי בסנקציות, או בשום דבר אחר. כינויים מותרים, אבל גם נדרש נימוס מסויים. כשם שאני לא אחבב במיוחד מי שיבחר להתקרא כאן על דרך קבע "ה. אדולף", כן אני לא מאושר במיוחד מהכינוי שהאדון ליבנה בחר לעצמו. אגב, גם מגוון האיילים המאוקסים אינו ממש לרוחי, אבל לפחות אין בכך בוטות מוגזמת. בברכה, דובי קננגיסר (שם אמיתי: דב) לא-עורך-כרגע, האייל המתקרא בשמות אוויליים. |
|
||||
|
||||
כמי שמשתמש כאן בכינוי אידיוטי לחלוטין, קצת הומור לא יזיק ,ושיחה עם אחד מגילויו של האל על בעיות גוף ונפש גם עוד לא הזיקה לאף אחד (מה גם שברור לחלוטין שהבעיה לא תיפתר במהלכו של הדיון באייל) הזירה הציבורית הישראלית (שאני מניח שהדיון פה אינו חלק ממנה,אחרת אין לי דרך להסביר את הדיון האינטיליגנטי שמתנהל כאן ) סובלת מתרבות דיון בעלת ''פיוזים קצרים'' וחסרת פרופרורציות מינמליות.קצת מרחק שמקנה כינוי דבילי לא ממש מזיק לטעמי דעת יחיד עדי כסלו |
|
||||
|
||||
גם אני דמות וירטואלית חסרת קיום ממשי מלבד זו שבמוחו של ההוגה שלי, שמפאת הבושה מעדיף להישאר בעילום שם. |
|
||||
|
||||
אתה כותב באייל בשם אחר? -או יותר נכון- אתה שם אחר של כותב באייל? |
|
||||
|
||||
ולרוב אינני מזדהה בשמי האמיתי. |
|
||||
|
||||
וידוי אישי (בפני קבוצת התמיכה מהכותרת): אני מאוד נהנה מההומור שלך, וחושב שלהוגה שלך אין במה להתבייש. משיחות עם חברים מתברר כי אני לא לבד. |
|
||||
|
||||
אם בוידויים עסקינן: (אל י. פופק) אני מאוד מסתייג מההומור שלך, ומוצא אותו סר-טעם ולעתים מכוער. לא אכפת לי אם ההוגה שלך (אם תסלח על ההגזמה) מתבייש או לא, אבל אשמח אם ישתוק. בלי שיחות עם חברים, אני בטוח שאני לא לבד. |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
ואומרים שאדם לא יכול לחיות עם סתירות לוגיות. הא. |
|
||||
|
||||
סר טעם ומכוער זה השם האמצעי שלי. בכל אופן, אם אתה מוצא את דברי פוגעים אני מתנצל ואתה רשאי לנזוף בי על כך אם במקרה אסף ברטוב הוא גם כן שם בדוי ובמציאות אתה בחורה גבוהה וחטובה שאוהבת מין ביזארי, את מוזמנת להעניש אותי בדרכים נוספות (אנא פני אלי בדואר אלקטרוני אם זה המצב). |
|
||||
|
||||
גילוי סנסציוני: לפני כמה ימים, הפניתי לאחד מהכותבים באתר, במסגרת שיחה פרטית, את השאלה: "יעקב פופק - מציאות או דמיון?". התשובה לא איחרה לבוא: "דמיון". הייתכן כי אותו כותב, שידע כי י"פ הוא דמות בדיונית, הוא-הוא אבי הרעיון הפופקי ומולידו? |
|
||||
|
||||
די בחיפוש קצר בשער האחורי של אתר הבמה המרכזית (שם נולדתי) כדי להתקל בהצהרות מרחיקות לכת לגבי אי קיומי בעולם המציאות (מה שהציל אותי מתביעת דיבה ענקית). כמו כן מופיעים שם ציטוטים מסיפרי (איך להתחיל עם בחורות ולהישאר בחיים), פרטים ביוגרפיים, קורות החיים שלי ושאר הגיגים. |
|
||||
|
||||
אתה מוכן לתת רמז למי שאין לה כוח לקרוא את כל הפנינים שם- לאיזו משבצת שם אתה מתכוון? |
|
||||
|
||||
המשבצות נבחרות באופן רנדומלי מתוך מאגר אין סופי של הגיגים חסרי משמעות. לצורך הדיון, אפשר להשתמש ב"פילטר" למטה - הקלידי שם "יעקב פופק", ותקבלי מגוון מלהגיו של הנ"ל. עוד מומלצים: החבר של שלי, חרגול, ועוד כמה שאני לא זוכר. היה פעם גם "האקס של שלי", אבל לא ראיתי יותר מאחד או שניים שלו. |
|
||||
|
||||
תודה דובי, האמת היא שלאחר ששאלתי, קיבלתי אימייל ממר י''פ, ובו הסבר איך לקרוא בדף ההוא. אני מקווה שאני לא חוטאת לו אם אציין כאן שהאימייל היה לגמרי לא פופקי באדיבותו וברגישותו. |
|
||||
|
||||
דובי, אני רוצה להבין. אתה טוען שהכרת הברירה החופשית היא אשליה? |
|
||||
|
||||
כן. בוקר טוב. |
|
||||
|
||||
אם לחדד, בהכרח קיימת אשליה של בחירה חופשית אצל הרבה אנשים, שהרי רבים חשים שהם יכולים לבחור לעשות כך או אחרת. השאלה היא אם בנוסף לאשליה קיימת גם יכולת מעשית לבחור בין אפשרויות שונות. מן הדיון לעיל משתמע כי שי, ערן ואנוכי סבורים כי קיימת בחירה חופשית. רון, דובי וירדן סבורים שרק האשליה קיימת. לגבי השאר - לא יודע, לא זוכר. לדעתי הדיון עדיין רחוק ממיצוי, אך השעה לא דוחקת. |
|
||||
|
||||
אני טוען שאפילו האשליה אשלייתית ועל כך אי''ה במאמר |
|
||||
|
||||
היכול אתה לדמיין ניסוי או תגלית היפוטטיים שיוכיחו או יפריכו את השערת הבחירה החופשית? אחרת, יתכן כי להשערה אין כלל משמעות אובייקטיבית עליה ניתן להתווכח. |
|
||||
|
||||
תודה אפו, התכוונתי להוסיף שאמנם עצם קיומה של בחירה חופשית אינו ניתן להוכחה או להפרכה לשיטתי, ולכן ההכרעה בעניין היא בגדר אקסיומה. נדמה לי שהזכרתי זאת אי-שם בתחילת הדיון. דומני שגם על הטענה הזו התנהל ויכוח, אולי היה זה שי שטען אחרת תחילה. בכל אופן, אם צפוי לנו מאמר מן הרב''י על בחירה חופשית, לא נותר לי אלא לברך שהגיענו לזמן שבו האייל בשל למאמרים בנדון. |
|
||||
|
||||
זה לא יהיה המאמר הראשון על פילוסופיה באתר. ראה, למשל, מאמר מינקותו הרחוקה של האייל: דיון 62 ("העיקר הכוונה", גל יחס). |
|
||||
|
||||
אבל אם אשליה היא אשליה כזאת שלא ניתן להשתחרר ממנה ? אם האשליה היא כל עולמך באופן תאורטי ומעשי כאחד ? האם לא ניתן לקרוא לה, במקרה ספציפי זה, מציאות ? קיימת בנו ה"אשליה" של ברירה חופשית ואיננו יכולים לברוח מכך. אותה "אשליה" היא המציאות *שלנו* גם אם איננה "המציאות האמיתית" (whatever that ıs). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
Virtual reality זה Virtual reality. ניתן "להשתזרק החוצה" מהמטריקס. אני דיברתי על "סביבה" כלשהי ממנה לא ניתן לצאת עפ"י הגדרה ! סביבה כזאת חייבת לקבל את השם "מציאות" או "היקום/ים" וכו'. |
|
||||
|
||||
יפה דובי. זה מה שרציתי שתאמר. עכשיו, מי בדיוק משלה את עצמו? |
|
||||
|
||||
הרבה דברים שאני כתבתי, אינם מבוססים על ההנחה הזאת, ולו משום שאני לא מסכים איתה. אני ניאו-דטרמיניסט, או מטריאליסט, איך שתרצה לקרוא לזה. בקיצור - אני מאמין שלא מותר האדם מהאבן, ואם חוקי הפיסיקה קובעים איך האבן תתנהג, הם גם קובעים איך אנחנו נתנהג. רק שאנחנו מורכבים מיותר ''חלקים נעים'', ולכן לכאוס יש יותר הזדמנויות לגרום לפעולה שלנו להיות בלתי צפויה לחלוטין. זה לא אומר שיש לנו בחירה חופשית במובן הרגיל של הדבר, רק שאין לנו מושג מה יקרה הלאה. |
|
||||
|
||||
אם אין לך ברירה חופשית הרי שאין מובן למושגים כמו אחריות, מוסר וכו'. כל המקרים באייל (ונמנעתי מלציין לינקים כדי שלא להביך אותך ...וגם כדי לחסוך זמן) שבהם הגבת בלהט שצריך לעשות כך ולא אחרת מאבדים מתוקפם, לטל מותר עכשיו למחוק את כל הודעותך בהם זעקת בשם המוסר, שהרי אלה חסרי כל משמעות. כל דעותיך הפוליטיות חסרות כל תוכן ערכי, על מאות האיזכורים לאורך קיומו של האייל - העומדים כעת עירומים, כערי רפאים חסרי רוח. [כידוע, הכאוס נכנס לפעולה אך ורק במידה שלא ידועים התנאים ההתחלתיים. הכאוס אינו מתאר מציאות, אלא מהווה קירוב יעיל לעבודה כאשר אין ידע מספיק] |
|
||||
|
||||
דנו בשאלה הזו כבר באריכות פה בדיון, ואין לי כוונה לחזור על הטיעונים שלי. אחריות ומוסר הם פונקציונליים, ותו לא. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |