|
||||
|
||||
הערה קטנה, כי ייקח לי כמה ימים עד שיהיה לי זמן לנסח תשובה יותר מסודרת וכללית: חברה אנרכיסטית לעולם לא תנתק מישהו משירותי אינסטלציה, או מכל שירות בסיסי אחר, כמו אוכל ושתייה. גם אם הוא הנצלן בנצלנים, גם אם הוא אנס ילדים לשעבר, גם אם הוא יירק על מי שמביא לו אוכל, לא ניתן לו לרעב למוות. כי סולידריות היא סולידריות עם כולם, גם עם השוטרים שמכים אותי בהפגנות, גם עם הערסים שלועגים לי כי אני לובש חצאית. אני עצבני עליהם, אני אולי אף-פעם לא אהיה חבר קרוב שלהם, אבל לאף אחד מהם לא מגיע למות, כי את המתים אי אפשר לשכנע. |
|
||||
|
||||
ואם הוא אנס/רוצח ילדים, אבל לא לשעבר? ואם הוא רק חשוד? ואם כולם בטוחים שהוא כזה אבל אין מספיק ראיות? ואם מדובר בחבורה של אופנוענים מסוקסים שמפעילה טרור יומיומי כנגד הישוב הקהילתי השקט שלך? ואם מדובר בישוב שכן שפוגע בשירותי אספקת המים אל ישובך? ואם מדובר בפשע מאורגן? ואם הישוב שלך לא מצליח להתמודד עם אכזריות העולם הסובב אותו, מה עושים? שיתוף פעולה עם בעלי אינטרסים משותפים לצרכי שיטור ושמירה על הסדר? לא יעלה על הדעת. לא רק שתגובתך האחרונה נשמעת לי כמו התרפקות על היופי/הקסם שבעולם האידאלים, אלא לא נשמע לי שהצלחת לשכנע באמצעותה אפילו את עצמך. אתה בעצמך כפרת בכך שהסנקציה היחידה שאתה מסוגל להפעיל כנגד קבוצות (או פרטים) שמערערות את שלוות חייך, שגורמות לך עוול, שפוגעות בחופש האישי והחברתי שלך, שמזלזלות ברכושך, שבזות לך, שמפעילות כלפיך אלימות(בדרגות שונות) היא הרוגז, התלונה, הנידוי והברוגז. אתה זה שהגיע עד לפתרונות, כמו מלחמת גרילה, כפתרונות סבירים/אפשריים. |
|
||||
|
||||
נ.ב. זה לא ישנה לחברת המנודים (שכבר אינם מנודים בעיני עצמם) שהסינדיקט שלך מוכן להמשיך לספק להם שירותים בסיסיים. להיפך, הם יראו בהצעה המבזה שלך פגיעה בכבודם. זה המשך צפוי של החברה האידיאליסטית והמתנשאת שלך, אבל הם לא באמת ציפו מקומונת הדיכוי שלכם ליותר. הם לא ירצו להמשיך לחיות תחת חסות החברה שגרמה להם לרגיש כתת אנשים או כאזרחים סוג ב', רק בגלל שהם מחזיקים בערכים שונים מהמקובל. הם כבר ידאגו לארגן לעצמם שירותי אינסטלציה, אוכל, שתיה ומזון משל עצמם. הם גם ידרשו 23.6% מהתפוקה השנתית של תעשיית הסרדינים בישובך (בכל זאת חלק מהוריהם היו ממיסדי הקומונה, עוד לפני ששילשה את גודלה והפכה לישוב שהיא היום). התסריט בו קהילה מתפצלת בשל קרע ערכי בתוכה ובשל יצירת היררכיות1, ברוח קורקטית וללא גילויי עוינות עד אלימות הדדיים (בטח שבסביבה נטולת אכיפת חוק) הוא אולי אפשרי, אבל הוא לא יהיה נפוץ או סביר יותר מפרידה נעימה, רגועה, חסרת מטענים ושקטה של זוג שהיה נשוי 35 שנה. ______________ 1 כן, היררכיה ב"אנרכיה". המרת בחברה שלך את הריבוד החברתי מהסתמכות על בסיס סוציו אקונומי או כוח פוליטי להסתמכות על הליכה בתלם ערכי הקומונה. החלפת את שער המטבע מפיסת מתכת (חסרת משמעות כשלעצה) לחיוך בבוקר יום ראשון וקריאות "היאח הידד לחברינו מנשה"(חסרות משמעות כשלעצמן). ביג פאקינג דיל. זו עדיין חברה בה יש אזחרים סוג א'(האידיאליסטים האמיתיים), אזרחים סוג ב'(משתפי הפעולה המסויגים), אזרחים סוג ג'(הקוטרים והקנטרנים) ואזרחים סוג ז'(הגזענים, בעלי הדעות הקדומות, חסרי תחושת הסולידריות, האלימים, הדווקאיסטים, הנצלנים, חסרי ההתחשבות, החמדנים והאיילים האלמונים). אז האזרחים סוג ז' זכאים לקבל שירותים בסיסיים מהסידניקט, בעודם מנודים חברתית, מסתובבים עם "אות קין" על מצחם (גיס חמישי?) ומסתובבים כמתים/חיים בשולי החברה שלך. |
|
||||
|
||||
אפרופו חברת המנודים, אתה כבר הודעת לכליל שיש מעט דברים שנראים לך גרועים יותר מלחיות חודש בחברה שהוא מתאר, ואני רוצה להצטרף אליך במערה שעל ההר המושלג (אני אוותר על מיטת המסמרים, הרצפה זה בסדר מבחינתי). אני לא יכול לשים על זה את האצבע בשניה הזאת, ואני לא יכול להתגאות בכך, אבל משהו בתיאור של כליל גורם לי בחילה. אני כבר לא זוכר אם זה היה לפני או אחרי שהוא דיבר על טיפול בלתי-אלים בפושעים אלימים. אני מסוגל להבין אדם שרוצח בהתקף של זעם. אני לא מסוגל להבין את השכן של הנרצח, שממשיך לספק מים ואוכל לרוצח, ולא מפסיק גם אחרי שזה אונס את ביתו, אישתו ואותו עצמו. זה לא הגיוני במיוחד, אני מודה, אבל דווקא לשכן הזה יותר בוער לי להכניס אגרוף. |
|
||||
|
||||
זה שכליל רוצה להיות ישו נובע מחוסר ההתחככות שלו בעבריינים. הכל אצלו כנראה תאוריה או שאני טועה. |
|
||||
|
||||
א. הגעתי אל המערה ההיא על מנת לברוח מחברת האדם ואתה רודף אחרי עד הקצה השני של העולם? אתה לא מוזמן :) ב. ההערה שלי לגבי חוסר ההתאמה שלי לחיים בחברת הקומונה, דווקא לא נבעה מהביקורת שלי על האפשרות לממש חברה מתפקדת כזאת. לא ארצה לחיות גם בחברות דומות *קיימות* כאלה (ישובים קיהליתיים, קיבוץ סוציאליסטי וכו' בהם כולם מכירים את כולם) גם אם הן שקטות, ללא פשע(יחסית) וללא אלימות. אם אני כבר חייב לחיות במקום בו יש לי שכנים, אני מעדיף שההכרות ביננו תתחיל ותגמר באמירת "בוקר טוב". |
|
||||
|
||||
אתה לא קיצוני קצת? גם אני ויתרתי על "גן העדן" הקיבוצי, בין השאר בגלל התחושה שכל אחד גר בתחת של השני וכולם יודעים הכל על כולם. יצא לי גם לגור בסקוטלנד, בקיצוניות ההפוכה שמעבר ל "G'Morning" או "Ha'D'Do" או ביום סוער במיוחד "Nice weather, Isn't it" לא היתה שום אינטראקציה עם השכנים. (אבא שלי ביקש פעם מאחת השכנות רשות לצלם אותה ואת חמשת כלבי ה"קורג'י" שלה. היא הסתכלה עליו כאילו הוא ביקש ממנה להתפשט באמצע הרחוב, אבל היתה מנומסת מכדי לסרב.) אני מעדיף שכנים שלא תקועים לי בתחת, אבל שאפשר לקפוץ אליהם ולבקש כוס חלב או ביצה כשחסר, שהילדים שלהם משחקים עם הילדים שלי ושאפשר ביום שבת אחה"צ לשבת איתם תחת הפרגולה בחצר, לפצח גרעינים ולקלל את הממשלה. |
|
||||
|
||||
אני עם הסקוטים. ביחס לסביבה המקומית(''האנשים החמים''), אני אכן קצת קיצוני. אין דבר שפחות טבעי לי מאשר לשבת עם השכנים, לפצח ביחד גרעינים, לבקש מהם סוכר כשחסר או להשתתף איתם בגידוף קולקטיבי של מחדלי הממשלה. |
|
||||
|
||||
טוב, כל אחד וההעדפות שלו. לדעתי ההפסד הוא כולו שלך. |
|
||||
|
||||
אני מסכים לחלוטין עם המשפט הראשון. חבל שאתה קצת פחות. |
|
||||
|
||||
אני קצת פחות מה? מסכים עם המשפט הראשון? למה? אני מאוד מסכים איתו. אני חושב שזכותו של כל אחד להעדיף מה שבא לו ולפעול בהתאם, אפילו אם לדעתי הוא מפסיד מזה. |
|
||||
|
||||
כמובן, לא חשבתי אחרת. היה פה פעם דיון (לא השתתפתי בו, אבל קראתי בהנאה) על דרגות שונות של ליברליזם. ''כל אחד יעשה מה שהוא רוצה'' ו''זכותו של כל אחד להעדיף מה שבא לו'' הם משפטים מאוד שונים זה מזה, המיצגים רמות שונות של פתיחות לבחירות של אנשים אחרים. |
|
||||
|
||||
נזכרתי הערב בתגובה הזאת שלך. ב-22:30 צלצלה בדלת שכנה שלי. לילד שלה (בן 6 בערך) יש חום גבוה וכל נסיון לתת לו אקמול בכדור או בסירופ נגמר בהקאה. היא רצתה לדעת אם יש לנו נרות אקמול (כמובן שיש לנו). אני מניח שאתה היית מעדיף לצאת למסע לילי של בין חצי שעה לשעה כדי למצוא בית מרקחת פתוח. |
|
||||
|
||||
עד שאביב יספר מה הוא עושה: אני דואגת ששכניי ידעו שאפשר לחפש אצלי נרות אקמול או כל דבר אחר, והם שמחים באינפורמציה הזאת ונעזרים בה כשצריך. אבל מעבר לזה הם יודעים שהפרטיות שלי היא מקודשת, והם למדו לכבד את זה. |
|
||||
|
||||
כדי שאני אבין מה ניסית להגיד תצטרכי לפרט קצת יותר (אם זה לא פוגע בקדושת הפרטיות שלך כמובן). לא ברור לי איפה נפגעת הפרטיות שלי (שהיא לא מקודשת אלא סתם רצויה) מכך שאני מקיים יחסי שכנות טובה עם שכני. השכנים שלי לא נוהגים לעשות מנגל בחצר שלי, לרבוץ מול הטלויזיה בסלון שלי (בין השאר כי אין בסלון שלי טלויזיה) או סתם לקפוץ לקפה כשמשעמם להם. הם כן נוהגים להזמין אותי להצטרף אליהם כשהם יושבים בחוץ על כוס קפה ופיצוחים והם דופקים על הדלת שלי כשהם באמת צריכים משהו או כשהם רוצים להגיד מזל טוב להולדת התינוקת ולהביא מתנה. אני באמת לא חושב שיחסי חברות עם השכנים מהווים פגיעה בפרטיות שלי או בשלהם ונראה לי שקיום מגע איתם מעבר ל''שלום שלום'' ובקשת עזרה במקרי חירום יכולה רק לתרום לי. |
|
||||
|
||||
הכל בסדר. אני לא אוהבת קפה ולא פיצוחים ורוב המתנות שאנשים מביאים (כריות סתם, כריות בצורת לב, כל מיני מוצרים שכתובים עליהם כל מיני דברים, למשל - "ברבי" - עניין שהיה נלעג בעיני אפילו כשהייתי בגיל הרלוונטי [6?], פיירקס, אלפי סטים של כוסות, בגדים שהתינוק שלי ייראה בהם כמו גנרל, "בובות הבעה" מכוערות להפליא שמפחידות קצת את הילדים, מתקן ששמים בו נר, לשמירה על חום הסיר שאותו מניחים ברוב אלגנטיות על שולחן ה"אירוח" - דבר הראוי לאנשים הרבה יותר "איכותיים" ו"יוקרתיים" ממני, וכל כיוצא באלה) הן מתנות שאין לי שום עניין בהן, אבל אני באמת לא רואה שום בעיה בתיאור שלך ונראה שהבעיה היא במיזנטרופיה שלי. |
|
||||
|
||||
אם אלו המתנות שאת מקבלת, אני יכול רק להסיק מכך על מכריך ולהבין למה את מיזנטרופית. המתנות שאנחנו קיבלנו מחברינו, מקרובינו ומשכנינו היו בד''כ שימושיות והמיעוט שלא, כללו פתק החלפה. גם אני לא אוהב קפה ולא מת על פיצוחים, אבל אני נהנה לשבת בחברת בני אדם ולשוחח איתם על הא ועל דא. אבל שוב, כל אחד וההעדפות שלו. זה לגיטימי לחלוטין להמנע מקשרים חברתיים מחוץ לאינטרנט. |
|
||||
|
||||
המון סובלנות נוזלת מהשימוש שלך בצמד המילים "זה לגיטימי"... א: אני אוהב גלידה גם עם קצפת. ב: אני דווקא לא אוהב גלידה עם קצפת. א: כל אחד וההעדפות שלו. זה לגיטימי לחלוטין לאכול רק דברים מלוחים. |
|
||||
|
||||
כל אחד והפרשנות שלו: א. "נראה שהבעיה היא במיזנטרופיה שלי" ב. "זה לגיטימי לחלוטין להמנע מקשרים חברתיים מחוץ לאינטרנט" ג. "המון סובלנות נוזלת מהשימוש שלך בצמד המילים "זה לגיטימי"" |
|
||||
|
||||
פרשנות שודאי תשפוך אור על העניין: א. "אני לא אוהבת קפה ולא פיצוחים" ב. "גם אני לא אוהב קפה ולא מת על פיצוחים" ג. "אני דווקא לא אוהב גלידה עם קצפת" |
|
||||
|
||||
ד. כל התשובות נכונות.'' |
|
||||
|
||||
מה את כן אוהבת לקבל? |
|
||||
|
||||
צ'קים, כמו בחתונה. למה אי אפשר להמשיך עם המנהג היפה והפשוט הזה גם באירועים שאחר כך? למה להסתבך עם קשקושים? פעם היה פרק בסדרה, אולי ב"משפחת קוסבי", ובו האבא הבהיר מדוע אינו רוצה שיתנו לו מתנות יומולדת (או יום הנישואין, או משהו כזה) - בכך שלבש/ענד/הרכיב בבת אחת את כל מה שילדיו קנו לו במשך הזמן: משקפי שמש צעקניים, כובעי ליצנים אידיוטיים, חולצות עם כתוביות מגוחכות וכו'. |
|
||||
|
||||
ואני חשבתי שהיום הפסיקו עם המתנות ונותנים רק צ'קים. חשבתי לעצמי: למה אי אפשר לחזור למתנות? |
|
||||
|
||||
מתנה לא כספית מעידה גם על נסיון לחשוב על הבן אדם עצמו והצרכים/רצונות שלו, מתנה כספית מעבירה את ה"נטל" לאדם עצמו. אני מצפה לקבל תלושים מהבוס שלי, לא מהאנשים שאני רוצה לחשוב שאוהבים אותי. המנהג של חתונות בהם אתה "משלם" את המנה שלך, למרות שלא אתה בחרת אותה, והיית יכול להשיג מנה טובה בהרבה בכל מסעדה ברבע מחיר, בלי די ג'יי שיצעק לך באוזן, הוא מנהג שעדיף היה שיעלם. בסופו של דבר, מרבית הזוגות לא מקבלים כלום מה"מתנות" של האורחים, והכל הולך למארגני האירוע המוגזם הזה. |
|
||||
|
||||
בכל מקרה מישהו חייב יהיה לשלם. אני חושב שבמקרה של חתונה עדיף להתקע עם כסף מלהתקע עם סיפולוקסים וערכות פונדו (ראובן חושף אינפורמציה על גילו). היתרון של מתנות על פני כסף הוא אחר- כשנותנים כסף, יש את האי נעימות של הידיעה שהמקבל יודע מייד *בדיוק* כמה נתת לו. אם נתת 300 שח בחתונה והממוצע הוא 350 , הרי שאתה קמצן מגעיל. לעומת זאת, אם תתן לבעל השמחה קערת קרמיקה נאה, עבודת יד, שמחירה בשוק *בערך* 300 ש"ח, מקבל המתנה יכול לחשוב לעצמו ( אם הוא אדם אופטימי) שבעצם קנית אותה ב350 ש"ח. |
|
||||
|
||||
במקרה של חתונה עדיף לקחת את הצ'ק שאתה הולך לשלם, להוציא 50% על מסעדה טובה, עוד 25% לתת לזוג המאושר ביד יחד עם ברכה יפה, בצורה של מתנה מתאימה לזוג (עדיף עם פתק החלפה), ועוד 25% לחסוך לימים גשומים. גם אתה תהנה ותוויח יותר וגם הזוג יהנה וירוויח יותר, וגם החברה הישראלית תרוויח מעוד לוחם כנגד מסחטת הכספים המוזרה שנקראת "חתונה". |
|
||||
|
||||
אבל כבר הוזמנת לחתונה באולם, מה תעשה? תסרב ללכת? |
|
||||
|
||||
תמצא תירוץ טוב, תודיע מראש שאתה לא בא, תתנצל יפה ותתן מתנה. (כמובן שיש חתונות, כמו זו שלך, שזה לא אפשרי) |
|
||||
|
||||
בקיצור- אני לא קמצן, זה הכל העקרונות שלי. |
|
||||
|
||||
אני דווקא כן קמצן. אבל, בלי קשר, אני מעדיף לתת את המעט כסף שאני כן נותן למי שאני בוחר לתת. |
|
||||
|
||||
והפיתרון הוא לדאוג לכך שיפסיקו להזמין אותך לאירועים? |
|
||||
|
||||
הפתרון הוא להתחמק מארועים שאפשר בלי לפגוע באף אחד. |
|
||||
|
||||
לו רק הייתי מבין את זה לפני הארוע המוחי שלי, הייתי יכול להקליד ביותר מאצבע אחת. |
|
||||
|
||||
<אני מקווה ששאתה צוחק> במקרה של אירוע כזה, כאב הראש מתחיל לפני פתק ההחלפה. |
|
||||
|
||||
<לא צוחק, אבל מקדים את זמני> אתה מתכוון לפתק הזה שתלוי על בוהן הרגל? |
|
||||
|
||||
הייתי לפני חודש בבוסטון בחתונה של המישפחה; ארבעים אורחים. מארבעים אורחים אפשר גם לקבל מתנות, אבל ממאתים? כמו במערכון ישן של גדי יגיל על מאה סיפולוקסים שמישהו קיבל. |
|
||||
|
||||
ובגלל זה אני משתדל לא ללכת לארועים של מאתים אורחים. המנהג הזה של להזמין את כל מי שאתה מכיר לחתונה שלך הוא, ובסוף לגמור עם חובות, הוא, לדעתי, מנהג לא מבורך. |
|
||||
|
||||
אתה מניח נכון. |
|
||||
|
||||
נצלנים מגיעים גם במודל עם הציצים, להזכירך. מי שאוסף את כל הסט של הנצלנים, שמורכב בסה''כ משני סוגים, יכול לייצר עוד. עם כל שנה חולפת תפרנסו יותר בטלנים אלימים שישנאו אתכם. אני מראש מודיע לך שאני רוצה לגור איתם, לא איתכם. תודה מראש, וסמוחטה בפנים. |
|
||||
|
||||
מה זה בדיוק "המודל עם הציצים?" |
|
||||
|
||||
נשים. יש נצלנים, ויש גם נצלניות. אתה מתכוון להמשיך לפרנס אותם, בזמן שהם מתבטלים ו/או יורקים לך בפרצוף. כשיש שניים כאלו על כל אלף אנשים, זה סתם מטומטם. אבל אחרי מספיק דורות, זה יביא לקריסת החברה שלך. |
|
||||
|
||||
אתה תמיד מפתיע ושוב מפתיע. |
|
||||
|
||||
לא חשבת על זה שאולי הם היחידים שעושים זאת בקול רם? |
|
||||
|
||||
לא. היו גם חיילות שעשו את זה בקול רם. והיה גם לפחות ערס אחד ששאל בנימוס מדוע אני לובש חצאית. עולם רחב ומעניין. |
|
||||
|
||||
אם הוא היה מנומס, למה אתה קורא לו "ערס"? אתה חושב שבדרך כלל הוא מתנהג אחרת? |
|
||||
|
||||
ומה ענית לו? |
|
||||
|
||||
אתה מגלח את הרגליים? |
|
||||
|
||||
לא. אני גם נגד גילוח רגליים באופן כללי. זו נורמה פוגענית ומיותרת. רגליים טבעיות הן שעירות. |
|
||||
|
||||
אתה גם נגד זה שנשים יגלחו? (נגיד, גם החברה שלך? שאלה מתבקשת...) |
|
||||
|
||||
איזה חלק של "באופן כללי" לא היה ברור? ולא, זו לא שאלה מתבקשת, כי מנין לך שיש לי חברה, או שאני מעוניין בחברה ולא בחבר דווקא? רק בגלל שאני מדבר במין זכר? אלו בדיוק סוגי הגבולות המגדריים נגדם אני מתריס. |
|
||||
|
||||
סליחה, לא התכוונתי לפגוע. יש לי איזשהו זכרון על דיבור על חברה באחת התגובות שבהן סיפרת על ההפגנה. אולי זה רק רושם שלי ולא דבר מפורש שכתבת. סליחה, שוב. |
|
||||
|
||||
אם כך הדבר, אני מתנצל על התגובה שלי, שהייתה רגוזה מהרגיל. אם כי עוד שאלה עולה בדעתי: נניח שלא הייתי אוהב רגליים שעירות. אז מה? זה אומר שחברה שלי תעשה מה שאני רוצה? שהיא תענה את עצמה בשביל להתאים לטעם שלי? בכלל ראוי מצידי לדרוש מאדם שחשוב לי לפגוע בעצמו בניגוד לרצונו רק כדי לספק את האסתטיקה שלי? |
|
||||
|
||||
הנה, מצאתי בלי קושי את מה שגרם לי לרושם הזה: תגובה 401654. ברור שלא הייתי אמור להסיק אוטומטית שמדובר ב"חברה-חברה", "חברה" אישית-אינטימית, וברור שהסקתי כך בגלל הדעות המקובלות על הגבולות המגדריים, שכנגדם אתה יוצא. תפסת אותי! :) החברה שלך לא צריכה לענות את עצמה בגלל הטעם שלך, אבל כל הנשים וקצת גם הגברים - כולנו פחות או יותר מושפעים ממושגי האסתטיקה השייכים לתקופתנו, אולי אפשר למצוא את זה גם אצלך. אז אתה לובש חצאית אבל אולי אתה מתענה בגילוח מיותר, או בתספורת, או כל מיני דברים אחרים. זה בסך הכל טבעי. זכור לי משהו שהיה פעם עם אורי אבנרי. עיתונאית שראיינה אותו, וזה היה לפני שנים, ראתה על קירות המשרד שלו תמונות של נשים ערומות והעירה לו על כך בתרעומת גדולה. הוא ענה לה שהוא מוכן שגם הגברים יהיו אובייקטים מיניים, והעיקר שהנשים יישארו כאלה - ושהן יעשו קריירה והכל, אבל שעדיין ידאגו להיות יפות ומושכות. |
|
||||
|
||||
זה אולי טבעי, אבל זה לא משהו שמשמח אותי במיוחד. בעיקר כשאנשים (בעיקר נשים) פוגעים בעצמם בשביל לשאוף לאידיאל יופי שאינו קשור בכלל למציאות. אורי אבנרי הוא אדם שיש לי הערכה אליו, אבל גם ביקורת רבה עליו. אני לא חושב שראוי שמישהו יהיה אובייקט, מיני או אחר. אני אישית מעדיף שנשים, כמו גם גברים, ישקיעו פחות זמן בלעבוד את מיתוס היופי, ויותר זמן בלדאוג לזכויות שלהן, ולהלחם בפטריארכיה. |
|
||||
|
||||
יש בינינו הסכמה מלאה. |
|
||||
|
||||
למרות שאני די מסכים איתך, מסקרנת אותי האמירה "אידיאל יופי שאינו קשור בכלל למציאות" - מדוע שאידיאל היופי יהיה משהו מציאותי דווקא? כשאנחנו נוסעים לחו"ל אנחנו מצלמים את הנופים המרהיבים ביותר וחוזרים ואומרים "תראו איזה יופי". בכמה מקרים אנחנו מצלמים את הביוב ואתרי הבנייה והחנויות הקטנות והמעופשות והמקומיים עם החטוטרת וחוזרים ואומרים "תראו איזה יופי"? |
|
||||
|
||||
במקרים שאנחנו אמנים. |
|
||||
|
||||
...ואז *אנחנו* לא קשורים למציאות. |
|
||||
|
||||
נהפוך הוא. אנחנו רואים את היופי גם במציאות שאיננה נראית כך לרוב האנשים. |
|
||||
|
||||
בין יותר מ-1000 התמונות שצילמנו בדרום אמריקה, יש תמונה אחת של פגר של שחף מוטל על חוף הים. אשתי צילמה אותה, עד היום לא הבנתי למה. היא טוענת שיש בתמונה הזאת יופי. אני לא מצאתי אותו. |
|
||||
|
||||
אין ספק שאשתך ניחנה במבט אמנותי. (אם כי, כמובן, אפשר לצלם גם ''אמירות'' מסוימות, בלי קשר לאסתטיקה. אחד מידידיי, מדען בלתי אמנותי בעליל, צילם בהודו קבצן חסר בית המתגלח בתער שבור מול ראי של מכונית רולס רויס מבהיקה). |
|
||||
|
||||
אני לא מוצא בתמונה הזאת (שהיא גם התעקשה להכניס לאלבום) שום דבר אומנותי. איך אמר האפיפיור, אני אולי לא מבין באומנות, אבל אני יודע מה אני אוהב.'' |
|
||||
|
||||
ואיך אמר ארון ספלינג ז''ל, ''אני אולי לא יודע להגדיר מה זה יופי, אבל אני מזהה את זה כשזה נכנס לחדר''. |
|
||||
|
||||
פרופ' ידוע לפסיכולוגיה ז"ל, ששמו פרח מזכרוני כרגע, ושהיה כבד ראייה עד מאוד, גם הוא היה מזהה את זה כשזה נכנס לחדר - אפילו אם *זה* היה מתיישב בשורה אחרונה באולם של 500 איש ויותר... |
|
||||
|
||||
הנס קרייטלר? |
|
||||
|
||||
אכן. |
|
||||
|
||||
וכשהבת שלו טורי ספלינג נכנסת לחדר הוא יכול לזהות את העבודה של הפלסטיקאים הכי יקרים בהוליווד. |
|
||||
|
||||
ראה תגובה 407475. |
|
||||
|
||||
לא שאלתי למה זה רע. שאלתי למה שאידאל היופי יהיה משהו מציאותי. |
|
||||
|
||||
אידיאל יופי צריך להתאים לאיזו הגדרה סבירה של ''יופי.'' האידיאל שנמכר לנשים אינו קשור להגדרה כזו כלל. |
|
||||
|
||||
לא ברור לי מה הופך הגדרה לסבירה בעינייך. אידאל היופי שלי לבניינים הוא פירמידות. לדעתי אין דבר יפה יותר מפירמידה. האם בגלל שרוב הבניינים הם מרובעים, ההגדרה שלי לא סבירה? |
|
||||
|
||||
אני חושב שיש בכל זאת הבדל בין בניינים לנשים. |
|
||||
|
||||
עוד לא אמרת לי מה הופך הגדרה לסבירה בעינייך, ואתה נטפל לאנלוגיה שהייתה אמורה להמחיש רק את החוסר שבטיעון שלך. |
|
||||
|
||||
אני מדבר על אידיאל במובן של רעיון ש(א)נשים צריכות לשאוף אליו. אתה מדבר על אידיאל במובן אחר, חיצוני. דוגמה יותר טובה היא, למשל, העובדה שנשים מוצגות כמין ייצור ששלמותו מחוברת להתרבותו, דבר ששוב אינו קשור למציאות, שכן רוב האמהות לא מרגישות שלמות, וניתן לנהל חיים שלמים בלי ללדת ילדים. |
|
||||
|
||||
נכון, אני מדבר על אידאל היופי החיצוני של נשים. חשבתי שגם אתה מדבר עליו. |
|
||||
|
||||
"רוב האמהות לא מרגישות שלמות"? מאיפה הבאת את זה? אתה קצת נסחף לקיצוניות השנייה. |
|
||||
|
||||
אני לא חושב. רוב האמהות, כמו רוב האוכלוסיה, לא מרגישות שלמות, כי האמהות לא מוציאה אותן מהעולם הצרכני, שגורם לכל אדם להרגיש שחסר לו משהו (שהוא יכול להשיג רק בחנות X). |
|
||||
|
||||
לא ברור מדוע הנחת שהאמהות תוציא (או אמורה להוציא, או יכולה להוציא) את האם מהמעגל הצרכני. |
|
||||
|
||||
הוא בדיוק הסביר שהוא לא מניח כך. |
|
||||
|
||||
ההסבר שלו מניח אכזבה כלשהי וציפייה כלשהי. אני תוהה מדוע מלכתחילה הוא קושר בין שני הדברים. |
|
||||
|
||||
אני מניחה שכליל קושר את רוב הרעות החולות בחברה בת ימינו לעניין הצרכני, ובמידה מסוימת (אם כי מסוימת בלבד) של צדק. |
|
||||
|
||||
כן, אבל מה לאמהות ולזה? (או למה דווקא אמהות ולא למשל אחאות, או ג'ינג'יות, או יכולת קריאת תווים?) |
|
||||
|
||||
הפתיל הזה התחיל מעמדותיו הפמיניסטיות של כליל והתנגדותו לסטריאוטיפים מגדריים, והגיע באופן די טבעי גם לאמהות. ולדרישה הרווחת מנשים להביא ילדים לעולם. ולטענה שכמו כל "דרישה רווחת" מסוג זה היא לא אמורה להיות מחויבת המציאות. והראיה: גם אמהות אינן בהכרח מרגישות "שלמות". מה גורם לפער? בין השאר - היסטרית הצריכה. |
|
||||
|
||||
טוב שתמצתת את המהלכים, שכן הקפיצה עדיין לא מובנת לי. אני אנסה מכיוון אחר: האם כליל טוען שבחברה אנרכיסטית, או כל חברה לא צרכנית, האמהות בהכרח (או בסבירות גבוהה מאוד) ירגישו שלמות? הנה, הבנתי מה הפריע לי, ואני מנסה לתפוס את הדבר החמקמק הזה במוח הזבוב שלי: לא טוב לדרוש מכל הנשים ללדת. מדוע? כי לא יעזור להן גם אם יילדו - הן עדיין לא ירגישו שלמות. למה? בגלל תרבות הצריכה שמונעת מהאדם להרגיש שלם. על אותו משקל: לא טוב לדרוש מכולם להסתפר. מדוע? כי גם אם תסתפר עדיין יהיה לך חם, שהרי ביולי-אוגוסט נורא חם בתל אביב. הקשר הסיבתי בעייתי כאן. כמו גם ההנחה שבילוי יולי-אוגוסט בת"א הוא גזירת אלוהים על כל בני האדם כולם, ואין להתחמק ממנו (אבל על זה כבר דיברו באייל). כמו גם ההנחה שמלכתחילה הלכת להסתפר כי היה לך חם. זאת ועוד: נניח שכליל צודק וכולם אומרים שאמהות תורמת דווקא ל"מושלמות" של האשה. מי אמר שסוג השלמות הזה הוא זה שתרבות הצריכה פוגמת בו? אנחנו מדברים על שלמות רגשית, לא? האם אין יותר מסוג אחד של שלמות? האם לא ייתכן אף סוג של שלמות שתרבות הצריכה אינה פוגמת בו? |
|
||||
|
||||
טוב, לא אדבר כאן בשם כליל - יש לו, הרי, מקלדת משלו. אבל במידה שאני מקבלת את טענותיו הבסיסיות, אנסה לענות בעצמי. כמו שאני מבינה את הטיעון הראשון. הוא איננו זה שתיארת. אני הייתי מציגה אותו כך: יש לשבור את הסטריאוטיפים המגדריים, למען לא יחייבו את כל השייכים לאותם מגדרים בהתאמה. גברים רשאים ללבוש חצאיות. נשים אינן חייבות לגלח את רגליהן. נשים אינן חייבות ללדת ילדים. גברים אינם חייבים להיות מצ'ואיסטים. וכו' וכו'. א/נשים בימינו עוברים שטיפת מוח בעניין הצורך למלא את הסטריאוטיפים, מה שגורם לכך שאם אין הם ממלאים אותם, הם אינם מרגישים שלמים. למשל, נשים שאינן אמהות עלולות להרגיש לא שלמות במצב זה. מן הראוי לאפשר להן להרגיש שלמות גם בלי ילדים, אם רצונן בכך. דרך אפשרית אחת להסיר את הדרישה המחייבת הזאת מנשים היא להראות שהאמהות אינה קשורה בהכרח לשלמות האישה: מחד גיסא, תיתכן שלמות גם בלעדיה. מאידך גיסא, תיתכן אי-שלמות גם איתה. האפשרות שאישה תרגיש לא שלמה גם בהיותה אם יכולה לנבוע, למשל, ממנהג רווח אחר - הצרכנות. המחסור השמלה הספציפית X, שאותה ידה אינה משגת, יכול לגרום לה גם כן לתחושת אי שלמות. לעומת זאת, אישה שאיננה מכורה לצרכנות יכולה להרגיש שלמה גם בלי ילדים. ________________ (זה לא בדיוק מעובד כראוי, אבל כך בערך נראה לי טיעון אפשרי - וסביר - של כליל). |
|
||||
|
||||
אשה המכורה לצרכנות והשמלה שאינה בהישג ידה כל כך מטרידה אותה, היא אשה עם בעיה. הבעיה הזאת קשורה גם לעולם הצרכני וגם לסיפור האישי של אותה אשה, אבל בכל מקרה לא נראה לי שהיא מייצגת את הנושא הערכי של תחושת השלמות או חסרונה של התחושה הזאת אצל האדם המודרני (והאשה המודרנית). תחושת השלמות היא מכלול הרבה יותר גדול ומורכב מכדי לייצג אותה דרך אלמנט אחד, בין אם הוא חשוב ומרכזי כמו הבאת ילדים ובין אם הוא שטחי כמו הצריכה של כך וכך חפצים. |
|
||||
|
||||
נכון מאוד. מכאן המלה ''למשל''. |
|
||||
|
||||
אה, אז אולי אומר את זה בלשון קצת יותר ישירה: שני אלמנטים מאוד מרכזיים ומשמעותיים בנושא השלמות הם הילדים והמקצוע או העיסוק. אלמנטים נוספים הם המשפחה, המעמד החברתי והמצב הכלכלי. בוודאי יש עוד. לעומת זאת, כשהליפסטיק בחלון הראווה איננו בהישג ידה של אשה - זה אמנם עצוב, אבל אם זה מה שמשפיע על תחושת השלמות אצלה - היא קצת טמבלית, וזאת לא בעיה של החברה ולא של העובדה שהעולם איננו בנוי באופן אנרכיסטי לפי משנתו של כליל - זאת ה*אשה*. אני מקוה שעכשיו הבהרתי את הרהורי בצורה יותר טובה. |
|
||||
|
||||
ראשית, ילדים הם דבר חשוב מאוד. לא לכל אחד הם הכרחיים. גם כל הדברים האחרים שהזכרת הם חשובים, וכפי שאמרת יש גם אחרים, ובשונה מילדים - אלה או היעדרם כמעט תמיד רלוונטיים לתחושת השלמות - אם כי לכל אחד במינונים קצת שונים. שנית, עניין הליפסטיק אולי איננו קשור לאנרכיה החסרה, אבל הוא קשור בהחלט (השמלה, לפחות, ודאי קשורה) לחברה כפי שהיא - חברת הצריכה. כשכולם סביבך עסוקים בצריכה אובססיבית, ועלולים להחרים אותך, לבוז לך, להתנשא עליך או להתרחק מחברתך משום שאינך שייך לתחרות הצרכנית הזאת - אתה עלול להרגיש כורח כבד להצטרף אליה. |
|
||||
|
||||
כליל היה טוען שהבעיה אינה אישיותית אלא מבנית-חברתית ונעוצה באופן החיברות השגוי שלנו בחברה הצרכנית. |
|
||||
|
||||
תודה. אז אני מסכימה עם כל מה שכתבת, עד הרגע שמגיעים ל''אפשרות שאשה תרגיש לא שלמה'' ולעניין הצרכנות. עדיין לא ברור לי מה הקשר (אני מבינה שנושא הצרכנות מטריד את כליל ברמות שונות והוא מרכזי בהגות האנרכיסטית, ובכל זאת). אבל נראה לי שזה מבוי סתום, אז נסיים כאן אלא אם תידלק מעל ראשי נורה חדשה. |
|
||||
|
||||
גם לי נדמה שזהו העניין - נושא הצרכנות הוא מרכזי בהגות האנרכיסטית, ולכן הנטיה להגיע איתו גם למחוזות הרחוקים ממנו מאוד. |
|
||||
|
||||
אני עצמי כתבתי על החילחול של האווירה הצרכנית לחיי הרגש, ב תגובה 121621 . רק שהקישור שנעשה הפעם נראה לי שרירותי (וזה למרות שיש נקודות השקה רבות בין אמהות לצרכנות). |
|
||||
|
||||
נראה לי שעיקר העניין כאן הוא שאין קישור. הטענה רק נועדה להראות שילדים אינם מספקים אוטומטית שלמות לאמם, משום שיש עוד דברים שהחברה מאלצת אותה להזדקק להם כדי להרגיש שלמה. |
|
||||
|
||||
נדמה לי ששני חלקיו של הטיעון חותרים זה תחת זה. אתם אומרים, אישה שהיא אם עדיין לא תרגיש שלמה בגלל תרבות הצריכה. זאת אומרת, אלמלא תרבות הצריכה אז היא כן היתה מרגישה שלמה. אבל אם כך, אז האמהות כן תורמת לתחושת השלמות, הלא כך? מהצד השני, אם נשים יכולות להרגיש שלמות או לא-שלמות ללא כל תלות באמהות, אז מה הקשר לתרבות הצריכה? |
|
||||
|
||||
אני אדבר בשם עצמי בלבד. לא, אין כאן חתירה כזאת. הנקודה המרכזית היא, אכן, שנשים יכולות להרגיש שלמות-או-לא-שלמות בלי קשר לאמהות. זאת משום שהחיים מורכבים מדברים רבים ושונים, שלא כולם מושקעים ברבייה. אחד הדברים האלה הוא תרבות הצריכה. יש גם רבים אחרים. בקיצור, האמהות איננה מרכיב הכרחי וגם לא מרכיב מספיק בתחושת השלמות של *כל* הנשים. יש כאלה שלגביהן היא מרכיב הכרחי, ובלי ילדים הן לא ירגישו שלמות, אבל אין זה מרכיב מספיק - כי גם כשיילדו, עדיין אולי ירגישו לא מסופקות בשל חוסר התמודדות בענייני צריכה (או בתחומים אחרים, כמובן). יש גם כאלה שמבחינתן מרכיב זה איננו משחק כל תפקיד בתחושת השלמות שלהן. |
|
||||
|
||||
האמהות, כפי שהיא מוצגת בתרבות שלנו, היא מעין כלי מרכזי בשלמותה של האשה. מן הסתם, מדובר במיצג שווא, כי אי אפשר להיות שלם בחברה הצרכנית. דוגמה אחרת למיצג שווא היא אידיאל היופי, שבו דנתי במעלה הפתיל. |
|
||||
|
||||
ההורות היא אירוע חשוב, בעל משמעות עמוקה ובעל השפעה רבה על כל תחום אחר בחיי האדם, לא רק בתרבות המערבית (ונדמה לי שלא רק אצל האדם, גם אצל יונקים אחרים וכמה עופות, אבל לא אכנס לתחום זה). הדבר בא לידי ביטוי, למשל, בפסקה הראשונה בתגובה 288262. עם זאת נראה כי האמהות, לגבי האשה, היא רבת משמעות אף יותר מאשר ההורות לגבי הגבר (האבות האיילים מוזמנים להרים קול מחאה) - ובפירוש לא רק בתרבות המוכרת לנו. להציג את כל ה"שלמות" (מה זה? אני, למשל, למרות האמהות, שהיא תחום ממלא מאוד עבורי, ולמרות דברים אחרים שעשיתי בחיי - עדיין אינני יודעת עד היום אם זכיתי ל"שלמות" כלשהי - ותאמין לי שבמקרה שלי אין לזה *שום* קשר עם תרבות הצריכה) בחיי אשה (ובחיי אדם) דרך הפריזמה הצרה-משהו של הצרכנות בעולם המודרני - זו שגיאה, ואם כבר דיברנו לא מזמן על רדידות - זה רדוד, זה חד-צדדי, זה שחור-לבן. למה הדבר דומה? כאילו אמרתי: "ילד הגדל במשפחה אוהבת ותומכת ואין בחייו זעזועים חיצוניים מיוחדים - יש סיכוי טוב שילדותו תהא מאושרת." ואתה בא ואומר: "כל זה נכון ואפשרי אם יש בסביבת מגוריו של הילד אך ורק דרורים, בולבולים, יונים וזמירים. אם יש בסביבתו גם עורבים שעושים קרע-קרע - לא יהיה מאושר! - סימן קריא/ע/ה וסוף פסוק!" נראה לך? |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |