|
||||
|
||||
החיוב פוגע בחופש הבחירה שלו, באותה מידה אפשר לטעון שמניעת הזכות להפיל היא שמירה על חופש הבחירה של מליוני נוצרים. אם אכן יש ביקוש מספיק, אזי יקום מוכר שימכור מרצונו את הגלולות, אם לא אז הן חופשיות לקחת אוטובוס מעבר לגבול. כמו כן, אם מדובר בכזה דבר נשגב, הרי שהמדינה יכולה לספק את הגלולות דרך מוסדותיה, נגיד בתי חולים ממשלתיים. ברגע שאתה מוכן לפגוע בחופש של אדם אחד לטובת הכלל, אתה מונע למעשה חופש אישי לטובת "חופש" קהילתי. כשאתה אוסר מכירת פורנו אתה שומר למעשה על החופש של הורים להגן על ילדיהם מפני התועבה, כנ"ל התנהגות הומוסקסואלית בפומבי (נוצרים הדוקים כבר אמרנו ?). הרי רק לא מזמן צרפת החליטה לשמור על החופש של ילדיה ע"י איסור לבישת כיפה בבתי הספר. |
|
||||
|
||||
איך בדיוק "אפשר לטעון שמניעת הזכות להפיל היא שמירה על חופש הבחירה של מליוני נוצרים"? (כלומר, לטעון אפשר הכל. התכוונתי - איף אתה מגן על טענה כזאת?) |
|
||||
|
||||
אם מניעת החופש לא למכור תרופות היא שמירה על החופש של האישה ששומרת על שלמות גופה (גופה ולא גופם) אז מניעת החופש להפיל עוזרת למליוני נוצרים לשמור על שלמות נפשית. בשני המקרים אתה מקריב רצון של אחד למען אחר, הרי יכול להיות שעבור הרוקח נדמה שהמדינה כופה עליו רצח. |
|
||||
|
||||
עם טיעון כזה אפשר גם לאסור על מכירת כל מאכל משמין, איסור שיעזור אפילו עוד יותר לשמור על שלמותם הנפשית של זללנים רבים, נוצרים ואחרים. |
|
||||
|
||||
הבעיה של הרוקח היא לא עם ''רצח'', אפילו אם זה רוקח קתולי אדוק. התרופה הזאת אינה מפסיקה הריון קיים אלא מונעת תנאי השתרשות של הריון פוטנציאלי - מראש, ומצב זה, ככל הידוע לי, אינו מעורר לבטי ''רצח'' בשלוש הדתות המוכרות. הבעיה של הרוקח היא, כנראה, אחרת. התרופה מכילה מינון גבוה מאוד (בהשוואה לגלולות למניעת הריון) של הורמון סינטתי המחקה את הורמון הפרוגסטרון, ונמצאת בשימוש שבע שנים בסה''כ. נעשו לה מסעי יחס''צ אדירים המדגישים בכל מקום את היותה ''בטוחה לשימוש'' - אבל האמת היא שאין לדעת אילו השפעות עתידיות עלולות להיות לה. ההשפעות שעדיין לא נבדקו מחמת גילה הצעיר של התרופה הן בתחום פוריות האשה ובייחוד בתחום גידולי שד-רחם, שפירים וסרטניים, המופיעים בגיל מבוגר - אחרי הפסקת תקופת הפוריות - והמושפעים הורמונלית. החשש של הרוקחים הוא, כך נראה, מן המצב בו נשים צעירות החשופות למסעי היחס''צ יתייחסו אל התרופה כאל סוג של אמצעי מניעה ויקחו אותה באופן חוזר, פעמים רבות ובלא הפרשי זמן מספיקים, מבלי להיות מודעות לסכנות האפשריות. בגיגול קצר נתקלתי באיזה אתר שו''ת בו מישהי כתבה שהיא ''לקחה את זה כבר חמש פעמים וזה באמת עזר'' - היא לא בהריון. לא יכולתי לשמור את הקישור, אבל גיגול על ''פוסטינור'' יוכל להניב תוצאות. |
|
||||
|
||||
נכתב כאן קודם שלגלולה יש יעילות של 90% . בהנחה שהנתון הזה נכון (לא בדקתי במקורות נוספים). אם אני מבין נכון את הנתון הזה, ובהנחה של חוסר תלות, הרי שמחמישה סיונות מצטבר כאן כבר הסתברות של 0.9^5 ~ 0.6 להצלחה, כלומר בערך 0.4 לכשלון. |
|
||||
|
||||
חמש פעמים לקיחת כדור, לא חמש פעמים על אותו מגע לא מוגן. |
|
||||
|
||||
אתה מבלבל בין הגלולות הספציפיות האלו ממוצרים אחרים. "אם יש ביקוש מספיק"- לא מדובר כאן בביקוש קבוע, כי לא מדובר במוצר צריכה קבוע או אפילו מזדמן- מדובר במוצר חירום. הדוגמא הקלאסית היא כמובן אונס. "אם לא אז הן חופשיות לקחת אוטובוס מעבר לגבול" מדובר פה בגלולה שיש חלון זמן קצר מאוד (באזור ה-48 שעות) בו אפשר בכלל לקחת אותו. בהרבה מאוד מקומות פשוט בלתי אפשרי "לקחת אוטובוס מעבר לגבול" כי פשוט אין אוטובוס כזה, או שהוא לא נוסע בתדירות מספיק גבוהה (ולא חסרים אוטובוסים שנוסעים רק פעם בכמה ימים). |
|
||||
|
||||
...כמובן, תמיד ייתכן מצב שבו הרוקח אינו מתנגד למכור את התרופה, אלא שהיא פשוט אינה נמצאת ברשותו באותו רגע. |
|
||||
|
||||
אכן, בדיוק כמו המקרים שנגמרים האנטיביוטה, היוד או התחבושות- ואלו לא רבים. יש הבדל בין בעיית מלאי, לבין סירוב מכוון (אם ישיר, ואם ע''י ''דאגה'' לכך שהוא יהיה חסר). |
|
||||
|
||||
ודאי שיש הבדל מבחינת הרוקח, אבל לא כל כך מבחינת הלקוחה... אני באמת תוהה על זה מדי פעם, כשמזדמן לי לחפש תרופה שמשום מה נגמרה בדיוק באיזה 2-3 בתי מרקחת קרובים בו זמנית. מה עושים אז, אם אלה הם היחידים באזור? |
|
||||
|
||||
נוסעים למרכז, או דואגים להזמין את התרופה מראש. |
|
||||
|
||||
אופס. אם מנסים להבין את השאלה כהגיונית, מבינים שהתכוונת כנראה למקרי חירום במקומות נידחים. סליחה. (התשובה היא עדיין ''נוסעים למרכז'') |
|
||||
|
||||
כללי התחביר אכן מאפשרים את שילובים מגוונים של המילה "חופש" והטיותיה במשפטים בשפה העברית. לגבי הפרקטיקות המוצעות: 1) ישנן חברות בעלות רמת יזמות גבוהה - למשל זו הישראלית וזו האמריקנית הן נדמה לי המובילות בטבלה. גם שם, לא כל נישה כלכלית מתמלאת באופן מיידי, אפילו לא בערים הגדולות, כור ההיתוך של החדשנות והיוזמה. המצב חמור יותר בחברות רגועות יותר ובאזורים נדחים (וישנן ארצות המשופעות בכאלה). גם אם מלאכה מסויימת משתלמת כלכלית, לא ברור שבכל כפר של כמה מאות או אף עיירה עם אוכלוסיה של כמה אלפים, ימצא בעל החזון, היוזמה והאמצעים שזה מה שהוא רוצה לעשות. 2) ברוב המקרים מעבר הגבול הגבול אינו מעשי מסיבות של מרחק, עלויות, חוק, ..... 3) לא תמיד כדאי לפתוח בכל כפר מוסד רפואי. באזורים מרוחקים, לעיתים תעדיף המדינה לשלוח רוקח מטעמה, גם אם אין זה משתלם כלכלית, או אף לממן לתלמיד רוקחות חלק מלימודיו כדי שהוא יחיה שם מספר שנים. בין אם זה רוקח מסוגים אלו או כזה שהוא לגמרי עצמאי, מה עם חופש הבחירה המוסרית שלו שכל כך הדאיג את האלמוני? אתה מעדיף להחליף רוקחים אלו באלו של הממשלה? לא עדיף לכפות עליהם חוק זה ולפטור אף אותם מלבטיהם ואת המדינה מחוסר היעילות ההוצאות היתרות הכרוכות בהחלפתה את היוזמה הפרטית? 4) התנאים בהם מקריבים את החופש של האחד למען זה של האחר אינם פשוטים. במקרים מסויימים יש לצמצם חופש ממעטים למען החופש, שמירת החיים או מטרה ראויה אחרת של רבים, ולעיתים להיפך. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |