בתשובה לכליל החורש נאורי, 11/08/06 23:24
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הבה נעבור נושא-נושא: "כשבג"ץ יועיל (כך במקור) בטובו לשאול את משרד הבטחון משהו חוץ מ"כמה גבוה" כל פעם כשזה מבקש ממנו לקפוץ, נדבר. ראה למשל את התייחסות בג"ץ לנושא העינויים:" בג"ץ מואיל בטובו לשקול את טובת הציבור מול זכויות הנחקר. כשחוקרי שב"כ הרגו בחקירתם נחקר, הם נחקרו בעצמם, הועמדו לדין, ונשלחו לכלא. הם התמרמרו על כך וחשו שלא מגבים אותם, אבל הם עדיין נתונים לביקורת משפטית. ספר לי על העמדה לדין של חוקרים על הריגת נחקר במדינה טוטליטרית. "ספר את זה לראזי פלאח:" ראזי פאלח *זכה* לייצוג משפטי ובית המשפט אישר, במשך פרק זמן מסוים, את הטיעונים למניעת חשיפת דבר המעצר, אבל אחר כך דחה אותם. האם במדינה אחרת היה זוכה לאותו יצוג משפטי, ולאפשרות לעמוד בפני בית דין שאינו כפוף לרשות המבצעת, או ל"מועצה רוחנית"? "גם שירין אבדי מאיראן "עושה קריירה" מלעצבן את השלטון, והיא זוכה ללא מעט חופש" התמזל מזלה של שירין אבדי להיות היוצאת מן הכלל, המעידה על הכלל. "והשווה את תולדות הארגון המהפכני של נשות אפגאניסטן, (http://www.rawa.org/rawa.html) עם תולדות "העולם הזה" בישראל." אשריינו שהתקדמנו קצת מאז שנות החמישים והפרשיה העגומה של העיתון "רימון" והשימוש הפוליטי שנעשה אז בזרועות הביטחון. היית יכול גם להביא את פרשת טוביאנסקי, אבל זה בדיוק ההבדל - במדינת ישראל התעצבה דמוקרטיה ליברלית שמכילה יותר ויותר מנגנונים אשר מונעים תופעות שכאלו. כשמעכבים פעילי שמאל בנמל התעופה בן גוריון, אז כל המדינה שומעת על זה (דמיין קישור למאמר ב"הארץ"). השלטון לא יכול להסתיר את זה, וגם כאשר מצותתים למסנג'ר של מרדכי ואנונו, זה מגיע בסופו של דבר לעיתונות ולדיון ציבורי ער. כשאתה כותב "יכולת השפעה על סוג המשטר תחתיו אני חי" למה אתה מתכוון? סוג המשטר הנהוג במדינת ישראל הוא דמוקרטיה, והיא בהחלט עומדת בקריטריונים להיקרא כזו. האם אתה מדבר על האפשרות להפוך את מדינת ישראל לדיקטטורה? לאנרכיה? לא תודה. לא רוצה, ואפעל בכל הכוח שאפשרות כזו תימנע ממך, במסגרת ההשקפה של דמוקרטיה מתגוננת. אם לשם אתה הולך, אז כן, אתה חורג מגבולות הגזרה, ואני לא רוצה לאפשר לך לעשות זאת. "לממסד הישראלי יש אותו הכוח לשלוט בחיי שיש לממסד האיראני, הוא פשוט "נחמד יותר" ממנו, בשביל לתת לי את אשליית החופש". זה *בדיוק* ההבדל. ההבדל הכמותי *יוצר* את ההבדל האיכותי, אחרת אתה נגרר (כמו שאתה נגרר עד כה) לאותו רלטוויזם זול שאליו כיוונתי. אם אתה רוצה שאני אסכים איתך שאין חופש מלא במדינת ישראל אז כן, אני מסכים איתך, אבל אין חופש מלא באף מסגרת מדינתית (רק באנרכיה, אבל שם ממילא אין לך אפשרות למצות את החופש הזה, שכן שם כל דאלים גבר), והמצב בישראל הוא בהחלט משביע רצון מבחינה זו. כל מדינה בנויה על שלטון בחיי האזרחים, על ידי חוקים, ורשויות אכיפה אשר להן הסמכות לאכוף את אותם חוקים, ולהם המונופול על השימוש באלימות. אבל בדמוקרטיה הישראלית (ובדמוקרטיות אחרות), כמו שכתבתי, ישנם את אותם מנגנונים אשר בעזרתם האזרח יכול להתגונן נגד שרירות לב השלטון. איזו כתובת יש ל"פעיל שמאל רדיקלי" באיראן? אני בדרך כלל לא נוטה להתייחס לגופם של מגיבים, אבל אני באמת תוהה מה עובר עליך. נתקלתי לאחרונה בתגובה ישנה שלך, שהביעה דעות הפוכות לגמרי, ואני זוכר תגובות מוקדמות עוד יותר אשר הציגו קו שאפשר לקרוא לו "מרכזי" יותר. אני תוהה באמת מה עובר עליך? מה פירוש התנודות הקיצוניות הללו במשך פרק זמן של ארבע-חמש שנים? האם אתה עד כדי כך נוח להשפעה? אני מצטער, אבל לא נראה לי הגיוני שאדם יהפוך את השקפותיו בצורה כל כך קיצונית בפרק זמן כל כך קצר. משהו מוזר כאן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''אבל לא נראה לי הגיוני שאדם יהפוך את השקפותיו בצורה כל כך קיצונית בפרק זמן כל כך קצר''. גם אהרון שבתאי, למשל, הפך את אורו מבגיניזם כבד לשמאלנות רדיקלית תוך שנים אחדות מאוד, כשהחליף את זיוה שלו בטניה ריינהרט. קורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
*ע*ורו, כמובן. אבוי לי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נראה לי הגון במיוחד לדון עם מגיב אלמוני לגופו של מגיב מזוהה לכן לא אמשיך את הפתיל איתך מעבר לתגובה זו, אבל אציין שדיברתי לא על חילוף אחד אלא על לפחות שני שינויי כיוון (pun intended). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ידעתי ששבתאי מגיב כאן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למשל תגובה 31106 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בג"ץ מואיל בטובו לשקול את טובת הציבור מול זכויות הנחקר. כשחוקרי שב"כ הרגו בחקירתם נחקר, הם נחקרו בעצמם, הועמדו לדין, ונשלחו לכלא. הם התמרמרו על כך וחשו שלא מגבים אותם, אבל הם עדיין נתונים לביקורת משפטית." כשכמה ש"גים עברו את הגבול וגרמו להריגת אסיר, הם הועמדו לדין על כך. ובכל זאת, כל עוד לא יעשו פאדיחות, העינויים ממשיכים. "ראזי פאלח *זכה* לייצוג משפטי ובית המשפט אישר, במשך פרק זמן מסוים, את הטיעונים למניעת חשיפת דבר המעצר, אבל אחר כך דחה אותם." ראזי פלאח _לא_ זכה לייצוג משפטי לאורך שלושה שבועות לפחות, כמו כן נמנע ממנו ליצור קשר עם כל אדם אחר. עצם מעצרו הוחבא מהציבור, עד שעיתון "הארץ" עלה על כך ועתר שיסירו את צו איסור הפרסום. לולא היו לו חברים רבים ברחבי העולם בתחום הגיאוגרפיה, ספק אם היינו שומעים עליו בכלל. ראה: ו: ומה נעשה בשביל למנוע הישנות המקרה? דבר לא נעשה. החטיפות של השב"כ ממשיכות. "כשמעכבים פעילי שמאל בנמל התעופה בן גוריון, אז כל המדינה שומעת על זה (דמיין קישור למאמר ב"הארץ"). השלטון לא יכול להסתיר את זה, וגם כאשר מצותתים למסנג'ר של מרדכי ואנונו, זה מגיע בסופו של דבר לעיתונות ולדיון ציבורי ער." ולמרות הדיון הציבורי ה"ער," דבר לא נעשה, והעיכובים נמשכים. אתה מצליח לזהות את התבנית? השב"כ והמשטרה עושים דברים חמורים ובלתי ראויים, המתאימים למשטרים אפלים יותר. הם עושים מאמצים לא מבוטלים כדי למנוע מהציבור לדעת עליהם. אבל כאשר מתגלה משהו, במקום לפעול כבמשטר טוטליטרי, ולטייח באלימות, הם נוקטים בשיטה יותר מתוחכמת, שגורמת לפחות התנגדות: הם מכים על חזם, אומרים "פויה," אולי מענישים כמה סוכני ממשל זוטרים, וחזורים לעיסוקיהם. לחלק ניכר מהציבור זה גורם לתחושה של חופש, למרות שהכוח נמצא אצל אותם גורמים דכאנים שהיו קיימים גם אצל סטאלין. "כשאתה כותב "יכולת השפעה על סוג המשטר תחתיו אני חי" למה אתה מתכוון? סוג המשטר הנהוג במדינת ישראל הוא דמוקרטיה, והיא בהחלט עומדת בקריטריונים להיקרא כזו. האם אתה מדבר על האפשרות להפוך את מדינת ישראל לדיקטטורה? לאנרכיה? לא תודה. לא רוצה, ואפעל בכל הכוח שאפשרות כזו תימנע ממך, במסגרת ההשקפה של דמוקרטיה מתגוננת. אם לשם אתה הולך, אז כן, אתה חורג מגבולות הגזרה, ואני לא רוצה לאפשר לך לעשות זאת." סוג המשטר הנהוג בישראל מתקרא "דמוקרטיה," קרי, שלטון העם. בפועל, סוג המשטר בישראל הוא אוליגרכי להפליא, ודרך ההשפעה היחידה החוקית שניתנת לאדם היא דרך פתק בקלפי (ראה תגובה 375221 כמו גם הדיון שהתפתח אחריה על מנת לקרוא את עמדתי בנושא "השפעה" זו) או דרך עתירות לביהמ"ש, שם הם עומדים לרוב מול עו"ד עשיר ושופט השייך למעמד השליט. הם גם יכולים, תיאורטית, להבחר לכנסת ולנסות להשפיע דרכה, כפי שעשה אורי אבנרי. (את הצלחתו אפשר לשפוט ע"י השוואת טענותיו על המשטר בישראל לזהותו כיום) לא הייתי קורא לזה שלטון העם. כיצד מבסס המשטר הזה את שליטתו בעם? ע"י מנגנונים שונים של דיכוי. דיכוי נשים, דיכוי ערבים, דיכוי הומוסקסואלים, לסביות, ביסקסואלים וטראנסג'נדרים, דיכוי העניים, דיכוי המזרחיים, וכמובן דיכוי אוייבים מוצהרים של המשטר, משמאל ומימין, תוך יצירת נרטיב מיינסטרימי חזק, הנוח לממסד, והשואב אליו את רוב האוכלוסיה. אני לא חושב שבלתי-ראוי להתנגד למשטר הזה, ואני לא חושב שראוי להתעלם מהאלימות הבלתי-פרופורציונאלית, הפצת השקרים וההסתה שהממסד מפעיל כלפי מי שסוטה מהמיינסטרים. מחר גם אתה תכעיס איזה אדם בכיר במשטר, או תגלה שאתה נמשך לגברים, או תאבד את הפרנסה שלך, או תצטרף לארגון שמאלני מדי, או שיאשימו אותך בדבר בגידה שלא עשית, ותראה כיצד המשטרה הופכת ממגן למדכא, כיצד הסביבה החברתית שלך מתרחקת ממך, כיצד אותו חופש ליברלי שהיית מוכן לחרף נפשך בשבילו נעלם כלא היה. אני רוצה לחזור לדימוי העבד שאדונו נחמד אליו. מה הבעיה במצב זה? הבעיה היא שלאדון יש עדיין את כל הכוח. אם העבד לא ימצא חן בעיני האדון, חיש-קל הוא יכול להיות לא נחמד, אלים, ברוטלי, ואכזרי, והכל יהיה לגיטימי לחלוטין, תחת משטר העבדות. חופש אמיתי הוא לא פריבילגיה שמקבלים ממישהו, אלא זכות בסיסית ויסודית. כל עוד אנו חיים במשטר שחושב אחרת, ושיכול לאכוף חשיבה זו, הרי שאיננו חופשיים, ולא משנה אם אנחנו בשוויץ או בצפון קוריאה. לסיום, אם יותר לי, אוסיף סיפור משפחתי. לפני מספר שנים, בשעה שתיים לפנות בוקר, התעוררה אמי לקול דפיקות חזקות בדלת. כשפתחה את הדלת, גילתה שם כחצי-תריסר שוטרים, ובראשם נציג של משטרת ההגירה. מהר מאד הם גילו שאמי לא מעסיקה ולא העסיקה עובד זר בלתי חוקי, ולכן עזבו; אבל על הצו שבו השתמשו לא היה כל פירוט, אלא חתימה של שופט. כלומר, הצוות הזה של משטרת ההגירה הלך לשופט, טען טענות כלשהן, וקיבל צו ריק לביצוע כל חיפוש שהוא בביתה של אמי. בשרירות לב יכלו השוטרים להפוך את כל ביתה, ולהרסו לחלוטין, והיא לא הייתה מקבלת כל סעד משפטי, שכן לשוטרים היה צו חוקי משופט. זו בעצם הנקודה העיקרית כאן: שרירות הלב. בשרירות לב יכולים להחליט שאתה לא בסדר, ומרגע שזה קרה, אתה חי בעולם שונה לחלוטין. יכולים לחטוף אותך מבלי להגיד לאיש, לעשות לך כפי שירצו, והכל תחת התירוץ הנוח של "סיבות בטחוניות." *** לשאלות שהעלית בסוף ההוסעה שלך אני לא מתכוון להשיב בפומבי. אם יש לך עניין בעובר עלי, אתה מוזמן לשלוח דואל, כפי שעשו אחרים. זו חוצפה שאין כדוגמתה להשתמש בשיח של דאגה לשלומי על מנת להטיל ספק בלגיטימיות שלי כבר-שיח. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נשים, ערבים... ניחא. אבל מה יש למעמד השליט נגד הומוסקסואלים דווקא? הם לא נפוצים בקירבו באותה המידה? --- <צ> "חופש אמיתי הוא לא פריבילגיה שמקבלים ממישהו, אלא זכות בסיסית ויסודית" </צ> כאן אתה בעצם אומר שזו לא פריבילגיה שמקבלים מאדם, אלא פריבילגיה שמקבלים מהשמיים, או יש מאין, או איך שתבחר לנסח את זה. זו שטות. החירות היחידית שאתה נולד איתה היא החירות לרעוב, לקפוא או להטרף. כל חירות אחרת נקנית בזיעה ודם, שלך או של הרואים בעצמם קרוביך. --- סיפור קורע לב, זה של אמא שלך. שער בנפשך, אם תוכל, עד כמה יותר טרגי הוא היה אלמלא היו זקוקים אותם שוטרים, שופטים וכו' לתת בפני מאן דהו את הדין. בלי אותה משטרה, יכולתי לפרוץ לדירה של אמא שלך, ולענות אותה בכל מיני צורות זוועתיות, עד שתגלה לי מה היא עשתה עם הבן/הכלב/האופניים שלי. אף אחד כאן לא נהנה לתת בידי המשטרה, הממשלה, הכנסת, בתי המשפט וכו' את הכוח שנתנו להם. זה נעשה בגלל שהאלטרנטיבות גרועות יותר. אם אין לך אלטרנטיבה להציע - בקווים כלליים! - אתה לא עושה כלום. --- ופעם אחת אחר... נוספת: שרירות הלב של השוטרים לא תעלם כשתפרק את המשטרה. אתה לא תיקח מהם את הכוח שלהם, אתה פשוט תיתן כוח זהה לכולם. כל אחד יוכל להתפרץ אליך הביתה באמצע הלילה. כל אחד יוכל לחטוף אותך מבלי להגיד לאיש. כלומר, אלא אם יקומו התאגדויות חדשות של הגנה הדדית. במה הן תהיינה שונות מה"משטרה"? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |