|
||||
|
||||
כמויות הפרטים ומקומו של הפרט בחברה. למרות שאנחנו יונקים, אימצנו לעצמנו, לטוב ולרע, מאפייני התנהגות של נחילים. |
|
||||
|
||||
בוא נתעלם לרגע מכמות הפרטים (שאותה אני לא מבין אבל נשמעת לי כמו ויכוח טכני) - איך זה מתקשר ל"מקומו של הפרט בחברה" ומה הדמיון בינו לבין חרקים (ואיזה חרקים?). |
|
||||
|
||||
איזה ויכוח טכני יכול להיות על העובדה שחברות אנושיות *היום* מונות מליוני פרטים (אפילו מליארד במקרה אחד)? איזה בעל חיים אתה מכיר עם מאפיינים דומים? האם יותר קל לך להבין את הדימוי, כאשר מדובר במדינות טוטאליטריות? |
|
||||
|
||||
אי אפשר להסתכל על הכמות נטו - לדעתי יותר חשובים פרמטרים של גודל התא המשפחתי, למשל. כאמור, זה ויכוח טכני לא מעניין (מה למדוד ואיך, ומאיזה פרמטרים זה מושפע). כאשר מדובר במדיניות טוטליטריות אולי קל יותר להבין את הדימוי, אבל עדיין קשה. |
|
||||
|
||||
למרות שקשה לך, אני מבין שבכל זאת אתה מבין במידה מסוימת את הכוונה. הסיבה, לדעתי, שקל לך יותר להבין את הדימוי בהקשר של מדינות טוטליטריות הוא שאתה נותן יותר קרדיט לחברת ההמונים המערבית מאשר שאני חושב שראוי, זה הכל. |
|
||||
|
||||
אני מבין את הכוונה, אבל אני לא מסכים איתה (אני לא רואה את בולגקוב הדבורה). מה שכן, ייתכן מאוד שאנחנו מתווכחים בעיקר על ההתאמה של הדימוי שלך ל"חברת ההמונים המערבית". רוצה להצדיק אותו? למה אני דבורה פועלת, למשל? |
|
||||
|
||||
סלח לי (באמת), אבל אני לא רוצה להצדיק אותו, משום שזה עיסוק מיותר בתפל. אולי בפעם אחרת כשתבוא עלי המוזה. בינתיים, אם הדימוי לא מוצא חן בעיניך, פשוט החלף אותו במושג ''חברת ההמונים'' (אני מקווה שאתה לפחות מסכים שלמושג הזה יש משמעות מוסכמת). |
|
||||
|
||||
אני בטוח שיש לו משמעות מוסכמת שאותה אני לא מכיר. אני די שמח שאני שקוע במדעי המחשב מספיק כדי לפספס מושגים סוציולוגיים רבים. |
|
||||
|
||||
הזדמנות לפרסם אתר נחמד: |
|
||||
|
||||
זה באמת אתר נחמד, אבל לא הבנתי איך מחפשים בו. |
|
||||
|
||||
אכן |
|
||||
|
||||
שני קווי הדימיון היחידים הם מידה מסויימת של שיתוף פעולה וריבוי פרטים ביחס לשטח עליו הם חיים (בהשוואה למינים אחרים שיש אצלהם שיתוף פעולה, לא בהשוואה למינים אחרים בכלל). אבל אצל חרקים אין אפשרות התרבות לכל הפרטים, חלקם חיים רק בשירותם של המעטים המתרבים. אצל בני אדם אין את זה. אצל בני אדם יש הרבה יותר תחרות פנימית, ושיתוף הפעולה, למרות שהוא גבוה בהרבה מבחינה איכותית, הוא נמוך בהרבה מבחינה כמותית - חרקים מסויימים חיים בשביל אחרים. בני אדם עושים יותר זה בשביל זה רק בגלל שיש להם יכולות מגוונות יותר, אבל הנכונות היא בסדר גודל אחר לגמרי. דמיון ושוני אפשר לראות, צריך רק לחפש. מה הייתה המטרה? |
|
||||
|
||||
שכחתי כמובן את הדמיון בקיומה של היררכיה חברתית, שאלו הנמצאים בראשה הם הנהנים ממנה. אבל זה לא יחודי לבני אדם ולחרקים. גם את הנטייה להתמחות לא כללתי. הערה-עוקבת-זהה. |
|
||||
|
||||
המטרה היתה פשוטה: הגזמה ושימוש בדימוי לשם הדגשת היבט עליו דיברתי. דיברתי על חברות המונים (יש מושג כזה והוא מבדיל חברות מסוימות מחברות אנושיות אחרות שאנחנו מכירים) שמתחמשות עד הצוואר, שמתלכדות סביב סינוורים אידאים כעשי לילה1 ושהתקשורת שלהן עם חברות המונים אחרות מתבססת, בעיקר וקודם כל, לא על שיח חי ודינאמי בין הפרטים שבהן (כמו שקורה, אולי, בתוך החברות הנ"ל), אלא כקבוצות מונוליטיות עם מוח משותף שהשפה העיקרית שלהן עם החברות האחרות היא גודל הארסנל. במובן הזה, אנו מתנהגים *קצת* כנחילים. לא אני זה שנדבק למילה "חרק" והפך אותה לדבר החשוב ביותר בתגובה שלמה. גם אני, כמוך וכמו גדי, חושב שבני אדם הם דברים מאוד מאוד שונים מחרקים. אני אפילו לא מחזיק בעמדה אותה ניסיתי להציג/להבין למעלה. הפתעה: אני בקושי ראוי לכינוי "שמאל", שלא לדבר על שמאל רדיקלי ואני תומך בלחימה בלבנון2. ______________ 1 אמאל'ה, עוד דימוי! 2 יש לי רק בעיות עם הביצוע. דעתי האישית דומה למדי לזו שהציג האייל היפני בכמה תגובות. |
|
||||
|
||||
ואולי אפשר צד נוסף לפריזמה שאתה מציע: כיוון שחברת ההמונים, יצירת העידן החדש, אינה מותאמת לדפוסי החשיבה המולדים של האדם (שמותאמים לקבוצה בת כמה מאות אנשים מקסימום, רובם קשורים משפחתית זה לזה), הוא נוטה לפתח/לשאול דפוסי חשיבה אחרים בלית ברירה, ומצא לו דפוס אחד כזה בעולם החרקי/נחילי. |
|
||||
|
||||
באין חידודי שכ"ג, למשחקי מילים אני אדאג: האם "תרבות המונים" זה Counter culture ? |
|
||||
|
||||
וזה המקום לשאול: מדוע אין שכ"ג? |
|
||||
|
||||
הוא קיבל צו 88. |
|
||||
|
||||
אהה... עשו לו קיצור הדרך? |
|
||||
|
||||
כפי שאולי אתה מסוגל לנחש מהתגובה שלי אלייך למעלה, אני מתנגד לרעיון שאתה מציג כאן בעיקר בגלל "אפקט זכוכית המגדלת" - אם נסתכל ברמת הפרט הבודד אני בספק אם זה מה שנראה, ויהיה די קשה להציג דוגמאות לאדם שהוא אכן "חרק" במובן הזה. לעומת זאת אצל החרקים אני מנחש שכן אפשר למצוא. וכדי שלא נישאר עם טעם רע בפה, הנה מאמר נחמד שמראה שאולי גם לחוקרי הרובוטיקה יש עוד מה ללמוד מהנמלים: |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |