בתשובה למאור גרינברג, 14/07/05 21:06
15.7.2006 397096
מאור גרינברג • בתשובה למאור גרינברג שבת, 15/7/2006, 15:39
והשנה - רשימה קצרה יחסית, בגלל שינויים ואפילו תהפוכות, רובן חיוביות. קראתי פחות ואני מרגיש שחסר לי הגירוי האינטנסיבי במיוחד שהקריאה סיפקה לי בשנים הקודמות (ארבע מתוכן מופיעות כאן באייל). אני חושב שבשנים הקודמות אני יכול להסתכל על הקריאה ועל התגובה שלי אליה ממש כחיים פנימיים שלמים ומתמשכים שבהם עסקתי אינטלקטואלית ורגשית בספרים, והשנה הקריאה הייתה פחות טוטאלית. עם זאת, אני לא חושב שקריאתו של כל ספר בפני עצמו, אם אזכר בה כאירוע נפרד, הייתה בעלת משמעות פחותה מאשר בשנים עברו.

הספרים שנהניתי מהם במיוחד השנה:
כמעט כל מה שהיה לגרהאם גרין להציע, מי יותר ומי פחות. במיוחד The End of the Affair. מאוד יכול להיות שזה הספר שהכי אהבתי השנה.
קראתי בשנית מספר ספרים של תומאס מאן, וכולם אינטליגנטיים להדהים ומעוררי מחשבה והבנה.
הספר Possession של A. S. Byatt הוא ספר שהדהים אותי ברמת המיומנות שלו, גם אם היו בו חלקים מושקעים פחות. את תהפוכות העלילה למשל אפשר לייחס כמחווה לספרות רומנטית, אבל היה אפשר לעדן את זה קצת.
אני חושב שהספר הכי חדש שקראתי היה Yann Martel / Life of Pi, ויש לי רק דברים טובים לומר עליו. כהמלצה יש לו יתרון גדול לעומת רוב שאר הספרים כי אותו - אני בטוח שאפשר למצוא בסטימצקי...
אה, בעצם לא: יונה ונער של מאיר שלו בטח יותר חדש.
ג'וליאן בארנס / התוכי של פלובר - מרגש ויפה, חבל שלא קראתי באנגלית.
לקרוא סוף סוף את Tristram Shandy באנגלית מהתחלה ועד הסוף ברצף היה פרוייקט מוצדק (ותודה לאריק שרון שעזר להוציא זאת לפועל).
דון קיחוטה בתרגום החדש היה כיף, אבל לקראת הסוף דרש ממני משמעת ואינרציאליות.

עוד עניין אחרון - הספרים הפחות "ספרותיים" (אם נזניח את ספרי העיון שהשנה מרובים מכרגיל) השנה הם "מחנה האויב" של ג'רום ויידמן ו"כמעיין המתגבר" של איין ראנד. הם נורא דומים, אבל לג'רום ויידמן יש חוש הומור, עין טובה כלפי חוץ וכלפי פנים והמון טוב, ואילו איין ראנד פשוט להיפך. ספר מזוויע וכמעט עלוב. בעיני. למרות הדמיון העלילתי, המבני והסגנוני, אילו הייתי מנסה לחלץ עמדה פילוסופית מהספר של ויידמן לא בטוח שהייתי מצליח להוציא משהו קוהרנטי, וזאת אחת הסיבות שהספר שלו הרבה יותר טוב והרבה יותר חביב עלי. מה שכן יצא מראנד זה שדפדפתי בספרים עם תמונות של פרנק לויד רייט והתרגשתי ממש. עוד נקודה חיובית לזכותו של ויידמן בעיני היא שהוא הקדים ואולי אפילו עורר השראה אצל שאר היהודים האמריקאיים שאני אוהב כמו פיליפ רות וסול בלו.

ואם מישהו מחפש מסעדה מעולה אז יאקימונו ברוטשילד פשוט מדהים.

15.7.2005

1. מיכאיל בולגאקוב / השלג השחור
2. ריצ'ארד יוז / רוח עזה בג'מאיקה
3. חיים גראדה / עגונה
4. ג'ארד דיימונד / רובים, חיידקים ופלדה
5. Saul Bellow / A Theft
6. גרהם גרין / כמאכולת אש
7. John Updike / The Afterlife
8. ויליאם פוקנר / הקול והזעם
9. Graham Greene / The End of the Affair
10. פאמלה הנספורד ג'ונסון / מבוא של אבן
11. Laurence Sterne / Tristram Shandy
12. תומאס מאן / הר הקסמים

28.8.2005

13. נתן שחם / קירות עץ דקים
14. גוסטב פלובר / שלושה סיפורים
15. ארונדהטי רוי / אלוהי הדברים הקטנים
16. אהרן מגד / החי על המת
17. פרשת גבריאל תירוש / יצחק שלו
18. צ'ינוא אצ'בה / מפולת באומואופיה
19. ג'רום ויידמן / מחנה האויב
20. קרלו לוי / ארץ שכוחת אל
21. קלאוס מאן / מפיסטו
22. ג'ון צ'יבר / פאלקונר
23. חיים באר / נוצות
24. נועם חומסקי / שפה ושאלות על הידע
25. Jerome Weidman / The Centre of the Action
26. דרור בורשטיין / אבנר ברנר
27. מיכאל אביעוז / נבואתו של ירמיהו
28. ג'ראלד דארל / חברברי הסוואנה
29. ברוס צ'טווין / נתיבי שיר
30. Bernard Malamud / The Assistant
31. Graham Greene / The Quiet American

17.11.2005

32. A. S. Byatt / Possession
33. מאיר שלו / בביתו במדבר
34. מארק סולמס ואוליבר טרנבול / המוח ועולם הנפש
35. קרל ג. המפל / פילוסופיה של מדע הטבע
36. פרנץ קפקא / הטירה
37. דאגלס אדאמס / הזדמנות אחרונה לראות
38. Ian Stewart / Flatterland
39. קרל בארת / יסודות הדוגמטיקה הנוצרית
40. ז'ורז' פרק / החיים הוראות שימוש
41. איין ראנד / כמעיין המתגבר
42. ז'ורז' פרק / חלל וכו': מבחר מרחבים
43. שלום עליכם / טוביה החלבן

19.1.2006

44. אהרן מגד / יום האור של ענת
45. תומאס ס. קון / המבנה של מהפכות מדעיות
46. Joseph Conrad / The Secret Agent
47. שלמה קאלו / הערימה
48. מיכאיל י. לרמונטוב / גיבור זמננו
49. אנטואן בין / נבוכותיו של החניך ויטגנשטיין
50. Yann Martel / Life of Pi

19.3.2006

51. Saul Bellow / More Die of Heartbreak
52. מאיר שלו / יונה ונער
53. מיכאיל בולגקוב / האמן ומרגריטה
54. גראהם גרין / עיקרו של דבר
55. Homer / The Odyssey
56. קליפורד גירץ / פרשנות של תרבויות
57. סרוואנטס / דון קיחוטה
58. Saul Bellow / Seize the Day
59. פיליפ רות / השד
60. John Barth / The Floating Opera | The End of the Road
61. תומאס מאן / דוקטור פאוסטוס
62. א. ב. יהושע / שליחותו של הממונה על משאבי אנוש
63. ג'וליאן בארנס / התוכי של פלובר
64. יצחק לאור / ורד צלע
15.7.2006 397118
טל כהן • בתשובה למאור גרינברג שבת, 15/7/2006, 19:07
4. "רובים, חיידקים ופלדה" נסקר בעבר באייל: "אם אתה כל כך חכם, למה אתה לא עשיר?", דיון 1760 מאת ראובן זייטק.

43. איזה תרגום?

50. רציתי לפרסם בעבר סקירה של "חיי פאי" באייל, אבל העורכים סרבו בטענה שצריך להעלות את רמת המאמרים באתר (לא, אני לא צוחק). פרסמתי גרסה מתורגמת באתר הבית שלי: http://tal.forum2.org/lifeofpi

53. כשהמשוכה היחידה היתה דובי, ולא היו עורכים אחרים, כן הצלחתי להשחיל ביקורת על התרגומים של קריקסונוב: דיון 92. אני קורא בימים אלה ממש את "דוקטור ז'יוואגו" בתרגומו של קריקסונוב, ומקווה לכתוב על כך כמה מילים בסיום הקריאה.
15.7.2006 397145
דובי קננגיסר • בתשובה לטל כהן שבת, 15/7/2006, 21:05
אחח... בזמני היה יותר כבוד למבוגרים. זה מה שקורה כשאתה מכניס למערכת כל מיני אנשים זקנים ממך.
15.7.2006 397147
מאור גרינברג • בתשובה לטל כהן שבת, 15/7/2006, 21:10
4. אכן, כך הגעתי לספר. אפילו נתתי אותו כמתנת יום הולדת וזו ההזדמנות להודות פעמיים לראובן.

43. לא זוכר.. בדרך כלל (אולי רק ברשימות הקודמות?) אני משתדל לרשום אחרי שם הספר את התרגום אם יש כמה אפשרויות, אבל במקרה הזה לא חשבתי על זה. מה שכן, קראו לו טוביה *החלבן*, ולא טוביה החולב, והיו בו עוד מספר סיפורים שקראתי בפחות עניין - בהשוואה לטוביה, שנחרט בזכרוני היטב, את הסיפורים הנוספים שכחתי כמעט לגמרי, אולי חוץ מכמה סצינות על ערש דווי של מישהו.
אגב, ספר שאני בכלל בכלל לא זוכר הוא "10. פאמלה הנספורד ג'ונסון / מבוא של אבן", אולי כי 9 ו 11 הם עד כדי כך מרשימים.

50. ספר יפה, נכון? בכל מה שקשור לאלוהים גם עלי הוא לא השפיע (ולא ברור לי איך הוא אמור להשפיע, ואם כן - למה דווקא בכיוון האמונה), אבל זה נושא זניח בספר. בספר אחר אותו מינון היה עשוי להראות כמיסיונריות אבל הספר הזה כל כך רחוק מטרחנות עד שאפילו בנושא הזה הוא היה חינני.

53. קראתי את הספר בתרגומו של קריקסונוב ונהניתי. בעבר התחלתי לקרוא את הספר בתרגום ישן יותר (קריקסונוב אומר שהתרגום חסר ומצונזר) ופשוט לא הצלחתי להתקדם אחרי התיאור של פונטיוס פילטוס וישו (שהיה מעניין גם בגרסא ההיא). גם ספרים אחרים בתרגומו טובים בהרבה מגרסאות אחרות שלהם שקראתי.
15.7.2006 397149
מאור גרינברג • בתשובה למאור גרינברג שבת, 15/7/2006, 21:16
10. במבט שני על הרשימה, לא רק ל 9 ו11 אלא גם ל 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 12, 13, 14, 15, 16 (אם מתעקשים להסתכל על הרצף) לא חסר שום דבר בשביל להאפיל על הרבה מאוד ספרים אחרים ולא רק על 10. מישהו קרא את הספר הזה וזוכר ממנו משהו?
15.7.2006 397156
טל כהן • בתשובה למאור גרינברג שבת, 15/7/2006, 21:58
43. אריה אהרוני, אני מניח. אותו כרך עם "סטמפיניו" ו-"סנדר בלאנק".
15.7.2006 397157
מאור גרינברג • בתשובה לטל כהן שבת, 15/7/2006, 22:05
כנראה שאתה צודק.
אגב, למה עניינה אותך זהות המתרגם?
15.7.2006 397164
טל כהן • בתשובה למאור גרינברג שבת, 15/7/2006, 22:29
סקרנות, בעיקר. (אני לא חתול, אין לי מה לפחד).
15.7.2006 397165
מאור גרינברג • בתשובה לטל כהן שבת, 15/7/2006, 22:33
אז מתוך הסקרנות שלי אני נאלץ לשאול: מה היה מסקרן בזה? יש משהו מיוחד בספר הזה? יש בטח יותר מספר אחד ברשימה שזכה לריבוי תרגומים.
15.7.2006 397171
טל כהן • בתשובה למאור גרינברג שבת, 15/7/2006, 22:44
זה היחיד ברשימה ש-(א) זכה לריבוי תרגומים, וגם (ב) אני מודע לכך שזכה לריבוי תרגומים, וגם (ג) נקרא גם על-ידי.

בקיצור, אם היית קורא תרגום אחר, הייתי מתעניין באיכות (ביחס לתרגומו של אהרוני).
15.7.2006 397173
מאור גרינברג • בתשובה לטל כהן שבת, 15/7/2006, 23:01
תודה.

בכל מקרה, מתוך זכרון לא טרי, אני אישית חושב שהתרגום היה קצת מסורבל ולא קשה לדמיין תרגום/עיבוד יותר אורגני. אם אני זוכר נכון, הכל היה נראה כמין שעטנז בין נאמנות למקור לבין תרגום עדכני, שלא הצליח להיות קולח. דווקא שולבו בגוף הטקסט מילים שפורשו רק בהערות, גישה שאני מחבב.

הכל עם דיסקליימר ענק: אני זוכר רק feel ולא משפטים ספציפיים.
15.7.2006 397415
טל כהן • בתשובה למאור גרינברג יום א', 16/7/2006, 18:37
העריכה בתרגומים של אהרוני היא מתחת לכל ביקורת, למרות שהתרגום עצמו מנסה (במידת האפשר) לשמור על ה''עסיסיות'' של היידיש, ומאוד מהנה מבחינה זו.
15.7.2006 397206
האייל האלמוני • בתשובה למאור גרינברג יום א', 16/7/2006, 2:08
4. מצחיק: אני הגעתי לאייל דרך חיפוש על הספר...
53. אני קראתי אותו רק בתרגום הישן, ומאוד אהבתי.
15.7.2006 397207
מאור גרינברג • בתשובה להאייל האלמוני יום א', 16/7/2006, 2:33
53. לא יודע, בדרך כלל יש לי סימפתיה והנאה מתרגומים ישנים, במיוחד למה שאני נאלץ בבורותי לקרוא לו "אסכולת ספריה לעם" הפדגוגית משהו (אהרן אמיר, אמציה פורת ושות'. לא זוכר מי מתרגמים שם רוסית), אבל במקרה הזה לא.
אם כבר מדברים על זה, במשך כמה שנים הספר הזה בתרגום ההוא היה אחד מהספרים הבודדים שהתחלתי ולא גמרתי. לאחרונה קראתי אותו בתרגום החדש ומהשאר כבר שכחתי. ככה מתקדמים בחיים...
15.7.2006 397180
אלון עמית • בתשובה למאור גרינברג שבת, 15/7/2006, 23:55
28. יש לי זכרון ישן בו אני קורא את הספר הזה ובטני דואבת מרוב צחוק. מעניין אם זה עדיין פועל.

35. לא קראתי. איך?

45. מה חשבת על קון?

50. גם אני שקלתי לכתוב משהו על Life of Pi, אבל לדעתי אי אפשר לפתח סביבו שום דיון אינטליגנטי בלי ספויילר מסיבי.

60. חבל שלא נכנס לרשימת המצטיינים של העונה. אני בעד.
15.7.2006 397190
מאור גרינברג • בתשובה לאלון עמית יום א', 16/7/2006, 0:34
28. עדיין פועל! כמובן שמה שלא כל כך פועל זה הקונטקסט הפוליטי של כל הסיפור. מה שגם לא פועל אבל היה כיף לקרוא ולהסכים היה עמדתו בנוגע לחיים בשבי לעומת חיים בטבע (עם הטפילים).

35+45. אני חושב שהספר של המפל די מעניין ונהניתי לקרוא אותו, למרות שבימינו הוא פחות או יותר טריוויאלי. את 35 ו 45 (ועוד הרבה מאמרים) קראתי במסגרת קורסים בנושא.
אני חושב שצריך לקרוא את השניים לא כסותרים אלא כמשלימים. בניסוח סופר שטחי שבאייל הוא גם מסוכן במקצת, המפל מנסח תשתית לוגית למדע וקון מתאר מציאות מסויימת. אני נוטה להסכים עם שניהם, כל אחד מהזווית שלו. את קון היה מעניין לא פחות (כנראה יותר) לקרוא. אני חושב שבקריאה ממש של קון הוא פחות "מפחיד" מאשר הפרשנות שלו או התדמית הנוכחית שלו.
הספר של המפל הוא כמו סקירה מאוד כללית על המנגנון של המדע, אבל במקומות יותר מאוחרים הוא עשה מאמצים להגדיר את המנגנון המאוד אינטואיטיבי הזה על תשתית לוגית מוצקה, לפעמים באופן שמפסיק להיות אינטואיטיבי/טריוויאלי, ובכך, לדעתי לפחות, מפסיק להיות רלוונטי. אבל זה כבר לא שייך לספר.
בקשר לקון, אני חושב שהתיאור שלו, כמודל (בקשר לתיאור של המציאות עצמה אני לא מבין כי אני לא מדען), לוקה בחסר. למרות שאני מבין שיש הבדל מהותי, למשל, בין "מסה" אצל ניוטון לבין "מסה" אצל איינשטיין, אני לא רואה סיבה טובה להניח מראש שאי אפשר לחשוב בשני המונחים, כל פעם בקונטקסט אחר.

<ספוילר><ספוילר><ספוילר><ספוילר>
50. לדעתי אפשר, ואפילו מתבקש! כשחושבים על זה, הסוף לא משנה את המכלול של הסיפור. אני נשבע שניחשתי את הסוף כבר מתחילת השהות בסירת ההצלה, ואפילו לא היו לי כמעט ספקות מהרגע שפגש את המלח.

60. צודק, אבל חלק גדול מהקסם נעלם בקריאה שניה. יש ספרים שבהם זה ממש לא ככה.
אני מתקן: כשאתה זוכר את הקסם של הפעם הראשונה, הפעם הנוכחית נראית כמו אקט מתמשך של הזכרות. יש ספרים שבהם הפעם הראשונה, השניה, והנוכחית הם כמו פוגה.
15.7.2006 397194
מאור גרינברג • בתשובה למאור גרינברג יום א', 16/7/2006, 1:13
50. לא הבהרתי את כוונתי ולמען האמת היא גם לא רלוונטית. אני אשים <ספויילר> ואגרור כמה שורות למטה, כי הפעם זה באמת ספוילר רציני

<ספויילר>
<ספויילר>
<ספויילר>
<ספויילר>

כוונתי הייתה שאפשר בהחלט לכתוב על הספר כפי שהוא עד פרק 99. הא מספיק רחב, קונסטיסטנטי ועצמאי בשביל זה. אבל לכתוב זה לא להתדיין, ואני חייב להסכים שדיון נורמלי עליו לא יכול להתנהל בלי להתייחס לסוף.
15.7.2006 397759
ברקת • בתשובה למאור גרינברג יום ב', 17/7/2006, 21:23
22. ספר נדיר! מעניין אותי מאוד, כי המעט שקראתי מצ'יבר (רק שניים שתורגמו לעברית, אחד מהם סיפורים קצרים) היה נהדר ושובר לב.

29. מעולה, קראתי פעם במקור. מומלץ למי שמתעניין בתרבות האבוריג'ינית (דמיין קישור כאן).

מוויליאם פוקנר אני נרתעת למרות שהוא מרשים מאוד - אולי בגלל הטראגיות שמרחפת על העלילות שלו, והזוועה שתמיד מסתתרת איפשהו.
15.7.2006 397788
מאור גרינברג • בתשובה לברקת יום ג', 18/7/2006, 0:28
22. קניתי אותו בחנות יד שניה והוא מאוד מוצלח. ספרים באנגלית אני מעדיף לקרוא במקור אבל כשאין ברירה מסתדרים עם מה שיש.
29. אכן. ניתן לי במתנה מחובב גדול של צ'טווין (השאיל לי את הספר האחר שלו שקראתי, עלילתי).

מוויליאם פוקנר גם אני נרתע, ומהספרים שלו נהניתי יחסית פחות מהשאר.

אגב, הספר הנדיר ביותר ברשימה, לפחות להתרשמותי, הוא 19. מצאתי אותו זרוק בארכיון (קראו לזה קומפקטוס) צבאי‏1 מסווג והחרמתי אותו לשימושי הפרטי. הספר היה חבוי באחורי מדף שהכיל ערמות נייר אכול תולעים משנות השבעים המוקדמות (סביר להניח שהונח שם לפני יותר מ 25 שנה, כשחייל משועמם החביא אותו) אבל הצליח איכשהו לשרוד באורח פלא. קראתי אותו במקום לעבוד ואח"כ חיפשתי עליו באינטרנט וגיליתי שאין מהדורות חדשות של אף ספר של הסופר בשום שפה כבר לפחות 30 שנה.

יש פה מישהו שקרא את 3, 10, 18, 19, 25, 47? אלו הספרים הנידחים ביותר השנה, שסביר שלא הייתי מגיע אליהם אלמלא צירופי מקרים שונים הפילו אותם לחיקי.

‏1אני כבר אזרח, מאז 44.
15.7.2006 398081
ברקת • בתשובה למאור גרינברג יום ג', 18/7/2006, 21:38
רבקה זוהר בטח קראה את 47. תשאל אותה.
15.7.2006 398208
מאור גרינברג • בתשובה לברקת יום ד', 19/7/2006, 13:43
?
15.7.2006 398241
ערן בילינסקי • בתשובה למאור גרינברג יום ד', 19/7/2006, 15:10
רבקה זוהר נשואה לשלמה קאלו: דיון 1299.
15.7.2007 452090
מאור גרינברג • בתשובה למאור גרינברג יום ב', 16/7/2007, 10:25
אני מניח שרבים מכם כססו אתמול ציפורניים לקראת סוף היום, בציפיה לרשימה השנתית, ותקוותם נכזבה בחצות.

ובכן, לא קראתי הרבה במיוחד השנה (פחות מהשנה שעברה...), אבל רשימה אין לי - המחשב שלי נשרף (פחות או יותר במובן המילולי של המילה) לפני מספר חודשים, וחוץ מניסיון כושל אחד עוד לא ניסיתי להפעיל מחדש את ההארד דיסק הישן, מה שאומר שיש לי רשימה גנוזה אחת ועוד כמה ספרים בפנקס.

אם אצליח להפעיל את הכונן, אעדכן.
15.7.2007 452109
האייל האלמוני • בתשובה למאור גרינברג יום ב', 16/7/2007, 11:22
עזוב את המחשב. הרבה יותר מעניין לראות את הרשימה שנשארה לך בראש.
15.7.2007 492637
רינת • בתשובה למאור גרינברג יום ג', 7/10/2008, 18:58
מה עם שנת 2008?
15.7.2007 498465
מאור גרינברג • בתשובה לרינת יום ד', 17/12/2008, 15:16
תודה על השאלה, העלתה חיוך נעים.

אחרי שלא הצלחתי לשחזר את הרשימה הישנה הפסקתי לעקוב.
זה די חבל, כשיש כזאת רשימה מול העיניים אפשר להזכר לא רק בספרים אלא ממש בכל מיני סיטואציות מהחיים שקרו במקביל לקריאה. כשאין - אי אפשר.

אולי אתחיל רשימה חדשה כשיהיה לי יותר מה לזכור.
חזרה לעמוד הראשי
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות