 |
אכן, לקורת רוחי :)
אני לא יכול להעיד לגבי מה שחושבים אחרים. אני יכול להעיד רק על עצמי: אני לא חושב שאפשר לחזות מה יעשה פוליטיקאי - מרחב האפשרויות הוא כה רחב (אני קורא לו אינסופי לכל צורך ועניין), וההשתנות המתמדת של המציאות לא מאפשרים, לדעתי, לתת ניבוי. קשה לי לראות איך פעולה של פוליטיקאי זה משהו שאפשר להכניס לתוך נוסחה, לכמת, ולתת תוצאה.
אז מה המטרה? לדעת מה היה. אני לא מספיק בקי במדעי החברה כדי לדעת האם מטרתם היא לצפות את העתיד (דהיינו, לתת חוקים כלליים אשר משקפים חוקי "אם-אז"). בכל מקרה, אפשר לקרוא על זה יותר בצמד המאמרים של שמעון על ויקו ו"המדע החדש" (אשר, בין השורות, תוחמים גם את ההבדל בין הניתוח הבלבניסטי לבין הניתוח המקובל במדעי המדינה או בחקר ההיסטוריה המקובל): דיון 979, דיון 988.
אני לא בקי מספיק בפרטים כדי לחוות דעה על פרס-מול-רמון, וגם אין לי עניין כרגע להכנס לזה. בכל מקרה, אני משתדל לא לחלק יותר מדי עצות. יש לי בעיקר עניין אקדמי, ואני לא מנסה להשפיע או להחליט יותר מדי.
לגבי דוגמאות ניתוח היטלר: הבלבניזם שונה מהטוכמניזם בכך שהוא נמנע מלהשתמש ב"טעות" (או "טימטום" בדוגמה שלך) כהסבר. הבלבניזם תוהה במקום זה מדוע נלקחה החלטה מסוימת ומסיק ממנה את המטרות, ולא שופט אותה כ"טעות". הסברתי כבר מספר פעמים ש"טעות", במובן שבו משתמשים בה, לא מסבירה. היא המנעות מהסבר, שכן היא לא נותנת לנו תשובה מדוע, למרות שלפוליטיקאי היתה ברורה תמונת מציאות וסט של ערכים שהוא אוחז בו, הוא בחר באפשרות שבירור, בעת קבלת ההחלטה, נראה שתוביל לתוצאה מנוגדת לאינטרסים שלו.
ברברה טוכמן המנוחה, בניגוד לכך, מסתפקת בלומר "הנה המציאות, הנה האינטרסים שאני חושבת שיש לפוליטיקאי, הפוליטיקאי עשה כך, לכן הוא טעה". אני לא חושב שזו פרדיגמה מוצלחת, כי ההחלטה "הוא טעה" משקפת יותר את הערכים של המנתח מאשר של אובייקט הניתוח, במיוחד לאור חוסר היכולת שלנו לתת קריטריון אובייקטיבי או מתקרב לאובייקטיבי (ואל תגרור אותי כאן שוב לסטטיסטיקה או לתורת המשחקים. זה בדיוק העניין) שיקבע מתי פעולה מסויימת היא נכונה או דווקא טעות (בכל מקרה, פרדיגמה אי אפשר להוכיח, אפשר רק להשתכנע בעדיפותה על פרדיגמות אחרות). לכן, אני מעדיף את הפרדיגמה הבלבניסטית.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש