בתשובה לחזי, 30/09/01 14:29
 |
|
 |
||
|
||||
 |
באחד מבתי החולים הגדולים בארץ מתמחה רופא נשים יפה תואר, צעיר, פנוי וסטרייט. *כל* הנשים שעוברות תחת ידיו, כל בנות משפחותיהן וכל חברותיהן מנסות להתקרב אליו ו/או להכיר לו בחורה זו או אחרת. חלקן מנסות להתקרב ללא כסות לגופן(הלא הוא רופא נשים). הוא מצידו, מגיע בוקר בוקר לביקור רופאים מדיף ניחוחות בושם יוקרתי, לבוש היטב ומגולח ואותם פלירטים ממנו והלאה. מכאן שלא צריך ותק של 30 שנה כדי לא להיכנע לבהמיות, ומאידך גיסא ניתן להתבונן במקרים של רפואת נפש (אינני זוכרת את שמו של אותו פסיכולוג שהואשם באונס מטופלות) ששם סביר להניח שלא היה מעורב עירום ועדיין. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא ממש הסברת איך הד"ר הנכבד "לא נכנע לבהמיות". את יודעת מה הוא עושה בשרותים? בביתו? את יודעת על מה הוא חושב וחולם? דיברתי על כן-יגורה או לא-יגורה, ולא על פלירטים, חברויות והצעות נישואין. לדעתי יש סיכוי גדול שהוא דווקא כן מגורה. בהמה שכמותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה אוסר על פנטזיות חזי? על חלומות? אני תוהה אם נלקחת מעידן "שם הורד" או שמא "האסיר". I am not a number! I am a free man!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הציטוט הנכון הוא "I am not an elephant" והוא לקוח מהסרט איש הפיל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מר פופק הנכבד, הגברת יולי ציטטה באופן נכון ומדוייק. המדובר בגיבור סדרת 'האסיר', הלוא מספר 6 המפורסם. בידידות א. מאן |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאני, יעקב פופק הקטן מבית שמש, אגיע למעמד, שאנשים נכבדים כמו אלכסנדר מאן יתייחסו לדברי ואף יכנו אותי ידיד. אימי, לא הייתה בין החיים הייתה ודאי מתגאה בי עד מאוד. באיחולי חג סוכות שמח לבביים, יעקב פופק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלכס, זכרון אסוציאטיבי תלוי ברכישה ראשונית של בסיס כלשהו, ולכן הוא תלוי גיל. יעקב, האסיר היתה אחת מסדרות המופת הטלויזיונית ששודרה לפני כשלושים שנה ואני ממליץ לך לנסות למצוא אותה בוידאו או DVD |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומשודרת כיום באופן קבוע בערוץ Yes+ בלווין, בימים משתנים (אך ברצועת זמנים קבועה). מומלץ בחום! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אני רוצה לספר לך גם משהו מנסיוני. לפני כמה חודשים חטפתי שפעת ממש קשה והייתי מוכרח ללכת לרופא בסניף למרות שאני שונא את הקטע של קופת חולים. שלחו אותי לרופא תורן שהיה רופאה. רופאה? איזה רופאה, כוסית מארץ הכוסיות. גבוהה, דקה כזאת, חזה לא גדול אבל מגרה, היה לה חלוק רופאים, אבל פתוח, והיא לבשה ג'ינס רגילים, משופשפים, אבל הדוקים, והרגליים שלה ארוכות כמו של דוגמנית, והיא בחולצת בטן ירוקה שמתרוממת כשהיא מתקרבת אלי עם הסטטוסקופ. היו לה משקפיים, אבל הם היו רק מסגרת שמדגישה את העיניים המטריפות שלה ולי נעמד הזין בטרוף. ממש לא נעים. אני בטוח שהיא רואה איך הזין מותח את המכנסיים כמו אוהל ומפחד להביט לשם לראות מה שהיא בטח רואה. מרוב חרמנות אני מתחיל לרעוד על הכסא כשהיא בודקת אותי כשהחולצה שלי מורמת מהגב, תנשום עמוק וכל זה. ממול יש את המיטה הזאת מעץ, שבודקים עליה, ואני כזה רוטט מתשוקה ומדמיין איך אני משכיב אותה שם ותוקע לה אותו מקדימה מאחורה בפה. זה מתחיל להיות סיוט כי אני מתחיל לפחד שאני לא אצליח להתאפק ואתנפל עליה. אני מחזיק את הכסא בכוח, מהמחלה בכלל שכחתי באותו רגע. גם ברחוב רואים הרבה בחורות מדליקות, וכמו כל אחד אני נדלק לרגע, אבל תכף שוכח. אבל עם הרופאה הכוסית זה היה משהו אחר. כי יש קרבה פיזית בין רופא לחולה. ממש מזל שהקטע הזה נגמר בשלום. אבל הוא בעצם לא נגמר כי אני לא מפסיק לפנטז עליה. מה אני אגיד לך, אני לא יודע מה עושה הרופא שסיפרת עליו לנשים שאצלו, ומה בדיוק הן מרגישות כשהוא מטפל בהן. אולי הוא לא הולך עם חלוק פתוח, ועל נשים אי אפשר לראות אם הן מתחרמנות או לא. אבל לדעתי מישהו צריך להשגיח על ההופעה של רופאות כוסיות כי אם אני אתקע עוד פעם עם אחת כזו בחדר אני כבר לא בטוח שאני אצליח להשתלט על עצמי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |