בתשובה להאייל האלמוני, 01/02/06 17:52
 |
|
 |
||
|
||||
 |
המחלוקת בבית המשפט לא היתה האם מדובר באדמות פרטיות, ולכן ממילא לא נדרש כלל להביא קבלות, אלא האם האישור שהתקבל לבניית קבע - תקף (בית המשפט קבע שלפקיד הבכיר שנתן את האישור לא היתה סמכות לתת אישור כלל). לראיה: הרסו רק את בתי הקבע. אם היה מדובר ב"פלישה" - היו מפנים גם את המבנים היבילים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כרגיל, ככל שאתה יודע פחות על מה אתה מדבר, ככה אתה מדבר יותר... מתוך פסק הדין של בית המשפט העליון http://elyon1.court.gov.il/Files/06/510/008/g03/0600... "לאחר כארבעה חודשים, ביום 18.10.04 , נערך דיון נוסף לפני הוועדה ונציגי המועצה ביקשו כי תותן לה ארכה נוספת בת 60 ימים להשלמת העיסקה. קרא, לרכישת הבעלות והקרקע בידי המחזיקים. לסופו של דיון החליטה הוועדה כי לא הוצגה לפניה כל ראיה שהיא באשר להתקדמות הליכי הרכישה, אשר-על-כן מחליטה היא להוציא צווים סופיים הן להריסה הן להפסקת העבודה בכפיפות למתן ארכה בת 30 ימים כדי שהמחזיקים יבצעו את ההריסה בעצמם ויחזירו את המצב לקדמתו. 30 הימים חלפו והמיבנים לא נהרסו." "עוד ייאמר, כי המועצה מטה בנימין הגיבה על עתירת שלום עכשיו, ולטענתה נעשו פעולות לרכישת הקרקע שלעניין, ואף הוגשה בקשה לרישום התנגדות לכל עיסקה אחרת. כן נטען מטעם המועצה כי אין היא מגלה את פרטי העיסקה הואיל ויש בה כדי לסכן את חייהם של המעורבים בדבר." "העותרים טענו כי הנה-הנה עומדים הם לרכוש את הקרקע והמשיבים השיבו כי אין כל התקדמות באותה רכישה, כביכול, מאז נטען בתחילה כי הרכישה עומדת להתבצע לאלתר." "לבד מנושא ניקיון הכפיים ועשיית הדין לעצמו, ומעבר לטענת השיהוי שהמשיבים טוענים לה בחוזקה, עיקר הוא בשני אלה: אחד, בהיעדר זכותם הקניינית של העותרים במיבנים שהוקמו במקום, ושניים, בהיעדר היתר בידיהם לבנות אותם מיבנים שניבנו. אשר לשאלה הראשונה, למרות מאמציהם הרבים, לא עלה בידי העותרים להראות כי קנו זכות קניין בקרקע שלעניין. טענות שמענו לרוב וראיה של ממש לא נמצאה לנו. וכשם שבשנת 2004 טענה המועצה כי הנה-הנה עומד להיות מועבר הקניין בקרקע למועצה או לאחרים - למשל: לעותרים - כן חוזרים העותרים על טענה זו כהיום הזה. ואולם ראיה לדבר לא נמצאה לנו. העותרים מבקשים ארכה נוספת - בעצם, ארכה ללא גבול - כדי שיעלה בידם להוכיח את אשר הם טוענים לו, לאמור, כי רכשו זכויות בקרקע, אך דומה כי ארכות ניתנו להם למכביר ואין כל הצדק להמשיך במתן ארכות. כל-כך - לעניין הזכויות בקרקע." "עורך-דין ארליך טען לפנינו כי פעל כל העת בתום-לב, כי שילם את כל כספו וכל חסכונותיו לרכישת הבניין במקום וכי יהיה זה לא צודק אם לא תינתן לו הזדמנות בכל-זאת להוכיח את זכותו במקום. טענתו של עורך-דין ארליך נשמעה באוזנינו טענה כנה, שכן דברים היוצאים מן הלב טיבעם שהם נכנסים הם אל הלב. צר לנו אך לא נוכל להיות לו לעזר. אם אמנם מי שמכר לעורך-דין ארליך את הקרקע הציג את עצמו כבעל זכות בקרקע ולא עוד אלא שהוסיף וטען, בהטעייה, ולו מכללא, כי ניתן היתר לבנות במקום, חייב הוא עורך-דין ארליך למצוא סעד כנגד אותו מוכר שהטעה ותו. ואולם אין כל הצדק שבעולם להיעתר לעתירתו, שכן אם ניעתר לה - ניתן ידנו אף אנו למעשה ההטעייה שהיה." -------------------------- מצחיק לקרוא את "העותרים (=מתישבי עמונה) טוענים כי אטמו את המיבנים וכי יש לפרש צעד זה כמצביע על כוונתם לכבד את החלטות בית-המשפט והרשויות המוסמכות" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז שילמו או לא שילמו? שים לב לסיפא! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתרכז. טענת ש"המחלוקת בבית המשפט לא היתה האם מדובר באדמות פרטיות, ולכן ממילא לא נדרש כלל להביא קבלות" הבאת לך את פסק הדין של בית המשפט בו נכתב "טענות שמענו לרוב וראיה של ממש לא נמצאה לנו". כל בר דעת יבין ששיקרת. טענת ש"מאחז בעמונה הוקם על קרקעות שנרכשו כחוק מבעליהן הקודמים." ואילו בית המשפט כתב "העותרים מבקשים ארכה נוספת - בעצם, ארכה ללא גבול - כדי שיעלה בידם להוכיח את אשר הם טוענים לו, לאמור, כי רכשו זכויות בקרקע, אך דומה כי ארכות ניתנו להם למכביר ואין כל הצדק להמשיך במתן ארכות." כם כאן, יבין כל בר דעת, ששיקרת. טענת ש"רק שהיא (=ששון) לא הצליחה (או לא התאמצה...) לברר אילו חלקות נרכשו" אחרי שקראת את פסק הדין, אני מקווה שברור לך שזה לא ששון לא הצליחה, אלא הפולשים לא הצליחו (כנראה בגלל שאין להם הוכחה). אתה יודע כמה אנשים שילמו כסף תמורת גשר ברוקלין? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''עורך-דין ארליך טען לפנינו כי פעל כל העת בתום-לב, כי שילם את כל כספו וכל חסכונותיו לרכישת הבניין במקום וכי יהיה זה לא צודק אם לא תינתן לו הזדמנות בכל-זאת להוכיח את זכותו במקום. טענתו של עורך-דין ארליך נשמעה באוזנינו טענה כנה, שכן דברים היוצאים מן הלב טיבעם שהם נכנסים הם אל הלב. צר לנו אך לא נוכל להיות לו לעזר. אם אמנם מי שמכר לעורך-דין ארליך את הקרקע הציג את עצמו כבעל זכות בקרקע ולא עוד אלא שהוסיף וטען, בהטעייה, ולו מכללא, כי ניתן היתר לבנות במקום, חייב הוא עורך-דין ארליך למצוא סעד כנגד אותו מוכר שהטעה ותו. ואולם אין כל הצדק שבעולם להיעתר לעתירתו, שכן אם ניעתר לה - ניתן ידנו אף אנו למעשה ההטעייה שהיה.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מבין שלכתוב שקרים שמופרכים בעזרת שניה חיפוש זה כבר קל מידי בשבילך, עכשיו אתה גם טוען את השקר וגם מביא את הציטוט שמפריך אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסכום צנוע של מיליארד דולר אני מוכנה למכור לך את בית הנשיא. (אם כי לא מתחייבת שאחרי התשלום ייתנו לך לגור בו. המשטרה הרשעה אינה מתחשבת באזרחים תמימים המשלמים כחוק). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |