|
||||
|
||||
ניסיתי כבר לומר במקום אחר (וכנראה אני לא מנסח את הרעיון בצורה מובנת) שצריך להבדיל בין הכושר הלוגי האישי של האדם (ראיתי דבורים מתעלפות מעשן- אולי נעלף אותם *ואז* ניקח את הדבש) תכנון כמה צעדים קדימה יותר מכל חיה אחרת לבין, הלוגוס - הידע וצורת החשיבה הנרכשת שבאה להחליף את\להקביל ל\לא להיות שונה בכלל מ - המיתוס. שני האחרונים (המיתוס והלוגוס) הם הם התרבות ואילו הראשון הוא אולי הגורם לתופעה הנקראת מודעות. |
|
||||
|
||||
נדמה לי שזו בדיוק הנקודה שניסיתי לשאול עליה: האם הלוגוס התפתח מתוך המיתוס? |
|
||||
|
||||
לדעתי (ודעתי מגיעה למחשב פעם בשבוע שבועיים) הלוגוס צמח על מצע העברת המידע של המיתוס, כלומר כן, אבל מידע מועיל מאוד על העולם ודרכי פעולתו הועבר ע"י המיתוס לפני זה. בכלל די קשה להפריד ולתערך - למה המידע העובר לסוחר "ניתן לשתות מים מעץ באמצעות עלה" (קופים,לא גנטי) הוא לא לוגוס? ואולי הוא התחלה של מיתוס - "שווה לחקות את הקוף הזה כי הוא גיבור גדול וחכם גדול ובנו של הקוף הגדול", האפשרות שיחד עם הרעיון מופצת גם תפיסת עולם (אכזריות, מתינות) בתוך גבולות הז'נר כמובן. כמו שאני רואה את זה, הדבר שנקרא מדע, צמח הרבה אחרי הנקודה ההיסטורית בה מושגים תרבותיים החלו להשפיע על חיו של אדם יותר מכוחות חיצוניים לחברה האנושית. הרבה רעיונות גדולים הומצאו והועברו לפרטי פרטים הרבה לפני המדע -חקלאות למשל על כל צורותיה עד השבחה ואפשר אף לומר הנדסה גנטית מכוונת, "אני מזווג את הכלבות שלי, שהן נאמנות בצורה לא מצויה, רק עם זכרים שלא סובלים מקור ועם חוש לכבשים ואני יודע לזהות תכונות כאלו כי גדלתי עם כלבים וכבשים כל חיי ואני משתכר פעמיים בשבוע עם כמה חברה, שמדברים רק על כלבים וכבשים.". |
|
||||
|
||||
על ידע בהשבחת בעלי חיים יש תאור מפורט בתנ''ך של יעקב שביקש בשכרו מהעדר של חמו ''רק'' את הגדיים הנקודים והברודים, והוא ידע למה. |
|
||||
|
||||
הידע הנ''ל הרבה הרבה הרבה יותר עתיק מהתנ''ך ואני בטוח שקיימים גם איזכורים קודמים. מה שכן, סיפור יעקוב והברודים, בטח מתאר את דמותו בכשרון ובהומור לכל מי שחי עם צאן. |
|
||||
|
||||
אתה יכול להסביר את המשפט השני ? |
|
||||
|
||||
תאור של שנינות עסקית בתחום הצאן |
|
||||
|
||||
התהליך שתארת נשמע לי מעניין. אם הבנתי נכון, המיתוס "מערבב" את העובדות יחד עם רגשות הערצה לדמויות גדולות מהחיים, וכך גורם לשומעים לרצות לחקות את התנהגות הגיבורים. אבל אם כך, איך צמח ממנו הלוגוס, שמבטא עולם רגשי שונה? במילים אחרות, אם את המיתוס מלווה רגש של הערצה דתית, מהו הרגש שמתלווה ללוגוס? |
|
||||
|
||||
אם המיתוס הוא התרבות של מספרי הסיפורים, הלוגוס הוא התרבות של הורסי הסיפורים (בספקנות בריאה או בנוקדנות בלתי נסבלת בנוסח "כמה שקלה הגבינה?"). זה תמיד היה קיים ועם הזמן זה הפך לנורמה. אני שטחי אני יודע, אז תרשה לי להמליץ על ספר -'הומו פאבר' של מקס פריש, שלא עונה על שום שאלה אבל נוגע בעומק המושגים האלו לוגוס\מיתוס. |
|
||||
|
||||
אני לא כל כך זוכר, אבל בעיקרון מדובר על זה שהן המיתוס והן הלוגוס הם כלים להעברת משמעויות בלתי-נראות. המיתוס מעביר משמעויות ע''י שימוש במקרים פרטיים ודימויים קונקרטיים, תוך שימוש באלמנטים צורניים כמו חזרה על מבנה, העמדת ניגודים וכולי. תפיסת הסיבתיות שלו היא ''גולמית'' במובן זה שמצב א' גורם ישירות למצב ב'. הלוגוס מעביר משמעויות באמצעות מושגים מופשטים וחוקים כלליים. צורה זאת מאפשרת תפיסת סיבתיות מורכבת יותר, שבה אפשר לנתח אילו אספקטים במצב א' גורמים למעבר למצב ב'. |
|
||||
|
||||
ומה אומרים האנשים שמתעסקים בשני המושגים האלה על תורת סיפרות מדעית? |
|
||||
|
||||
לא הבנתי את השאלה (ובכל מקרה אני לא ממש מתמצא בנושא). |
|
||||
|
||||
כלומר, הלוגוס הוא יכולת ההכללה ולכן מציין דרגה גבוהה יותר של הבנת העולם, לא? |
|
||||
|
||||
אם אתה שואל לדעתי האישית אני נוטה לומר "תלוי לאילו מטרות". למרות שאפילו לפי התיאור שלי למעלה נראה שהלוגוס "לוקח", נראה שלמיתוסים יש כוח כלפי בני-אדם שהלוגוס פשוט לא יכול לייצג. גם היום, כשמציגים לנו נרטיב במבנה מיתי - למשל, מסע לחיפוש אחר האמת, מיתוסים של גורל וייעוד וכדומה - ולא משנה אם הנרטיב הוא של סיפור בדוי, ביוגרפיה של מדען/אמן/מנהיג או הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על חיינו שלנו, הלוגוס מפנה את מקומו בענווה לטובת הנרטיב. בעיניי, אין מנוס מהכרה שלא הכל יכול להיות מיוצג באמצעות הלוגוס. הוא פשוט כלי חלש מדי. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |