|
||||
|
||||
לקובי אריאלי יש תיאוריה חלופית לדבריו של האב החרדי שהעדיף כליה יהודית אך נאלץ להתפשר: "אין שום סיכוי שהאב חושב את מה שהוא אמר. מה שקרה זה שאימת השידור והצילום הצליחו לטשטש אותו עד כדי כך שהוא יאמר את מה שלדעתו באותו רגע הוא צ-ר-י-ך היה לומר. באותו רגע הוא לא ראה כליה מול כליה ולא ילד מול ילדה. הוא ראה רק יהודים, ערבים ומצלמה. מה שיצא לו מכל הבליל הזה זה המשפט המטופש ההוא, שעוד רבות ידובר בו ובנזקיו." |
|
||||
|
||||
טוב, נו, קובי אריאלי, למה כבר אפשר לצפות ממנו. אפשר לומר עליו את מה שהוא עצמו אמר על האב ההוא: הוא אומר את מה שהוא חושב שהוא צ-ר-י-ך להגיד. |
|
||||
|
||||
ממתי קובי אריאלי הוא פה לדתיים כולם, או לחרדים כולם? |
|
||||
|
||||
אל תשכחי שהוא גם אישיות תקשורתית, ובכלל, ברגעים כאלה כמעט כל חרדי/דתי נתפס, ועפי"ר גם תופס את עצמו, בעמדה ייצוגית - בדומה מאוד למה שקורה במצבים מסויימים בהיפוך - עם איילים חילונים המוצאים את עצמם כאן באייל מגינים על האבולוציה (לדוגמה). |
|
||||
|
||||
מי ששאל לא מזמן על גלגול עיניים לשמיים, מוזמן לקרוא את הכתבה הזאת. שימו לב: בתמונה בראש המאמר האדון אריאלי מביט נכוחה אל הקורא, אבל ברגע שאתם גוללים את הדף למטה כך שהתמונה נעלמת, העיניים מופנות מעלה אל איכקוראימלו כדי לוודא שהוא בסוד העניינים. איך אני יודע? כי כשגוללים את הדף מהר מאד בחזרה למעלה אפשר, לפעמים, לתפוס את קובי לא מוכן עם גלגלי העיניים, עד שהוא מתעשת ומחזיר אותן למישור הנכון. חדי המבט יבחינו גם בפזילה הקלה שנשארת שם אחרי כל התרגילים האלה. אגב, מהכתבה עולה שאלה לא פחות קשה מאלה שהיא מנסה לטאטא אל מתחת לשטיח: למה מה שהיה צ-ר-י-ך לומר בהקשר של "יהודים ערבים ומצלמה" הוא מה שנאמר שם ולא, נניח משהו כמו "כולנו נבראנו בצלם" או משהו דומה. חושבני שהתשובה נמצאת בעלונים שמחולקים בשבתות בבתי הכנסיות, עלונים בהם מוותרים לא פעם על התרגיל המיותר של גלגול העיניים. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |