בתשובה לכליל החורש נאורי, 28/04/05 1:37
התחלה של דיאלוג 296568
אורי פז • בתשובה לכליל החורש נאורי יום ה', 28/4/2005, 1:54
גם לי מתחשק כבר לעלות על יצועי ולהתחיל בליל מנוחה המיוחל, אבל תיאורי החוזה שלך פשוט מדירים שינה מעיני ובטוחני שאגיב בצלילות יתר כשכוחי במותני בעיצומו של זריחת היום. אבל פטור בלא כלום אי אפשר, אז ככה:

התיאור של הברית הכרותה בין עם ישראל ההיסטורי לבין אלוקיו כפי שאתה מתארו בסעיפים 1 -2 פשוט אינו נכון.

1. שני הצדדים היו חיים וקיימים ואף בועטים בשעת חתימת החוזה ואף היו עדים למעמד החתימה ההיסטורית, הלוא הם השמים והארץ ואומות העולם, כנכתב מפורשות בחוזה החתום כדת וכדין. צד ב' חתם על החוזה משום שהדבר פשוט נראה לו אז כאקט שאין יותר היגיוני ממנו וכצעד שבהחלט משתלם בסופו של יום (בעצם כך שהוא ישרוד חרף כל מה שיעבור עליו, בעוד שאחיו יכרתו מעל פני האדמה חרף גדלותם התרבותית).

2. החוזה, הברית, מחייבת את שני הצדדים במידה שווה. שכן אין שום מסתורין באשר לתוכן הרעיון. לאחר שחילק א-לוהים, בורא העולם, את בני האדם לעמים רבים, בחר במשפחה מורחבת אחת שתהיה לו עדות. המשפחה נועדה לקיים את בריתו; אורח חייה יגלם את רצונו; גורלה ישקף את אמונתם של בניה, וההיסטוריה עצמה תהווה עדות חיה לברית הניצחת שנכרתה עמם. רעיון זה, על עקרונותיו וההוראות הנובעות ממנו, נכלל במסמך, ולא סתם מסמך, אלא חוקת הברית, דברי הא-לוהים שהעם קיבל עליו כמסגרת החוקים שקיומם יהיה ייעודו – התורה.
המסורת היהודית קובעת שבמעמד הר סיני נכרתה ברית שבה התחייב העם לשמור את חוקי התורה, וא-לוהים הבטיח להגן על עמו בארצו ולשומרו מכליה בגולה. נצחיותו של א-לוהים הבטיחה את נצחיות הברית, ומכאן את נצחיותו של עם ישראל.

ועוד משהו שסתם כדאי שתדע, ככל שהשאלה קשה מאד להשיב עליה, כך התשובה עליה פשוטה יותר. הקושי הוא רק לעלות על פשטותה. תישן על כך.
התחלה של דיאלוג 296664
כליל החורש נאורי • בתשובה לאורי פז יום ה', 28/4/2005, 11:36
צר לי, אך אני חייב לחלוק עליך:

1. אתה לא חיית כאשר נכתב ונחתם החוזה. וגם אותם אלה שהיו חיים וקיים כאשר נחתם לא יכלו לשנותו או לשאת ולתת עם האל, אלא נאלצו לקבלו כמות שהוא.
2. תיאורטית, החוזה מחייב את שני הצדדים. בפועל, אתה לא יכול לבוא אף פעם בטענות כלפי צד א', האל, שכן דרכיו נסתרות.

הדרך היחידה שבה ניתן להצדיק את בחירתך להמשיך ולהוות צד ב' בהסכם שכזה הוא האמונה בכך שהאל טוב ומיטיב. לפחות כך זה נראה לי.

ושוב אני חלוק עליך. ישנם ארבעה סוגי שאלות:
1. אלה שנראות פשוטות, והתשובה עליהן פשוטה.
2. אלה שנראות סבוכות, אך התשובה עליהן פשוטה.
3. אלה שנראות פשוטות, אך התשובה עליהן סבוכה.
4. אלה שנראות סבוכות, והתשובה עליהן סבוכה.
התחלה של דיאלוג 296666
שוטה הכפר הגלובלי • בתשובה לכליל החורש נאורי יום ה', 28/4/2005, 11:42
1. לפי ה"נעשה ונשמע" כנראה כן היתה להם האפשרות להגיד "לא, תודה". במקרה זה יש להניח שהשי"ת היה פונה לעמים אחרים. מי יודע, אולי העמלקים היו זוכים במכרז, והפסוק "זכור את עשה לך ישראל" היה רודף אותנו במשך דורות.
התחלה של דיאלוג 299891
אורי פז • בתשובה לכליל החורש נאורי יום ה', 12/5/2005, 16:09
1. ראה תשובתו של שכ"ג מעלי.

2. החוזה מחייב את שני הצדדים מבחינה תיאורטית ומבחינה מעשית. יהודי יכול לבוא בטענות אל א-לוהיו ואף לנצח בדין עמו. כך הבינו את החוזה עמו כל חכמי ישראל החל מאברהם (בסדום, למשל), המשך במשה (בשבירת הלוחות, למשל), וכלה בחכמי התלמוד (למשל, תנורו של עכנאי) ובחכמי החסידות (הרבי מברדיצ'ב, למשל). וכבר הבאתי על כך בדיון עם אביב ישראל: תגובה 259040
חזרה לעמוד הראשי
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות