בתשובה לדב אנשלוביץ, 27/03/05 16:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אנחנו מדברים על "לא ראוי", הרי לא ראוי שהרוב יוכל להחליט שעלי לחבוש כיפה, או שאסור לי להביע את דעותי על רצון חופשי, או שאני לא יכול להבחר לכנסת כי אינני ג'ינג'י. "לא ראוי" בעיני מי? בעיני כל דמוקרט מאז המהפכה הצרפתית בערך. עריצות הרוב וזכויות המיעוט הם לא מושגים שאני המצאתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שאמרתי, שלטון הרוב הוא הדבר הכי קרוב לאידאלי שניתן ליצור. אם תניח שאנשים נוטים להחליט החלטות בלתי הגיוניות בעליל, תוכל לבנות דוגמאות הרבה יותר מוזרות כשהמנגנון הוא אחר. אם החלטת לבנות מדינה אם קבוצה שבה הרוב יאלץ אותך לחבוש כיפה, יש לך בעיה בסיסית, וכדאי שתחפש לך קבוצה אחרת לבנות עמה מדינה. תאר לך שלבית המשפט העליון ייבחרו רק אנשים חרדים, והם יחליטו שעליך לחבוש כיפה כי כך הם יפרשו את החוק, וכידוע אין שום סמכות מעליהם שיכולה לומר להם שהפרוש שלהם שגוי. זה מצב הרבה יותר גרוע: יש כאן דיקטטורה של המיעוט, כלומר רודנות. "לא ראוי" זה בעיני. אני מביע כאן את הדעות הפרטיות שלי, ואיני חייב לקבל כל דבר שאמרו והמציאו אנשים במרוצת ההיסטוריה, רק בגלל שהם אמרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"ואיני חייב לקבל כל דבר שאמרו והמציאו אנשים במרוצת ההיסטוריה, רק בגלל שהם אמרו." מכאן שאתה לא חייב לקבל את הזכות היהודית על *כל* ארץ ישראל המקראית. אי לכך, האם ההתנגדות שלך הקמת מדינה פלסטינאית איננו אלא נימוק בטחוני גרידא, ואז מצבנו טוב משום שנימוקים כאלה הם בגדר דיון רציונלי בר פתרון (שהרי לא יתכן שהנימוק שלך נגוע בסממנים אחרים... הס מלהזכיר) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא רק שאיני חייב לקבל כל דבר, אלא שאי אפשר לקבל את כל הדעות כי רבות מהן מנוגדות וסותרות. אבל מותר לי לבחור מה לקבל ומה לא לקבל. זו עוד הבהרה למה שאמרתי קודם. אם אני כן או לא מקבל הקמת מדינה ערבית נוספת בתוך השטח הזעיר ובו צפיפות האוכלוסין מן הגבוהות בעולם, זו שאלה אחרת ודיון אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, ודאי תסכים לדיון (אחר) על השאלה האם יש מקום להתיישבות יהודית בשטח הזעיר-זעיר של רצועת עזה הערבית, אחד המקומות הצפופים בעולם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עקרונית להשתתף בכל דיון שמעניין אותי, אבל כל דבר בזמנו ובמקומו. אתה מוזמן לכתוב מאמר באייל בנושא שהעלית, ואז אולי אהיה בין המגיבים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נראה לי שאתה מבלבל בין דב לניצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שניהם ניצים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"תאר לך שלבית המשפט העליון ייבחרו רק אנשים חרדים, והם יחליטו שעליך לחבוש כיפה כי כך הם יפרשו את החוק, וכידוע אין שום סמכות מעליהם שיכולה לומר להם שהפרוש שלהם שגוי. זה מצב הרבה יותר גרוע: יש כאן דיקטטורה של המיעוט, כלומר רודנות". אתה עושה לעצמך את החיים קלים, הבחירה היא לא בין דיקטטורה של הרשות השופטת לדיקטטורה של הרשות המחוקקת אלא היא בין דמוקרטיה במתכונת של כל המדינות המערביות (משמע איזון והפרדה בין רשויות) לצורת ממשל שאתה מציע שבה עקרון הרוב הוא העקרון היחיד שקובע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפרוש איני מציע דיקטטורה של הרשות המחוקקת. מאמרי האחרון ''כנסת בלתי לגיטימית'' דן בדיוק בסכנה הזאת. אבל אם אתה אומר שאני מציע דיקטטורה של הרוב, זה דווקא נחמד. אני חושב שדיקטטורה של הרוב היא בעצם דמוקרטיה, והמילה דיקטטורה השתרבבה לכאן בטעות. אשר למקובל בארצות המערב, עקרונות ההפרדה וכו', כפי שאמרתי מספר פעמים, לדעתי העקרונות האלה לא באו בזכות עצמם, אלא הם כלים למימוש הדמוקרטיה שעיקרה שלטון העם. ואני גם לא מתנגד להם. בפרוש איני אומר שצריך לבטל את בית המשפט ואת הכנסת ואת הממשלה. אני רק אומר שבשום רגע לא צריך לסגור את השכל. אם רואים, למשל, לפתע שמבלי שהבנו איך זה קרה, בית המשפט העליון מורכב רק מאנשים עם כיפה זקן ופאות והדבר הזה לא מאפיין את רוב האוכלוסיה, צריך להפעיל את מה שיש לנו מעל הכתפיים (זה לא רק בשביל יופי), ולהבין שיש כאן איזו תקלה, ולפעול לתיקונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהדיון והפסיקה שהתפרסמו לאחרונה בקשר לגיור ה"קפיצה" מדגימים היטב את מה שהתכוונתי לומר במשפט האחרון בתגובה. לדעתי רק תמימים יטענו שלו היה באמת בית המשפט מורכב משופטים שכולם חרדים (ויש משפטנים חרדים. למשל אותו סנגור ג'ינג'י מפורסם ששמו פרח מזכרוני), הוא לא היה פוסק פסיקה הפוכה, למרות שהיה מסתמך על אותו חוק בדיוק. כלומר, אין לי ספק שבית משפט בהרכב כזה היה פוסק שגיור "קפיצה" אינו תקף לצורך חוק השבות. ל"אירגון מצביעי מרץ" אין סימנים חיצוניים מאפיינים כזקן ופאות כפי שיש לחרדים, ולכן אי אפשר להבחין רק מהסתכלות באישים שמרכיבים את בית המשפט העליון שלנו, שהם שייכים לאירגון הזה. אבל עדיין אין זה אומר שתקלה כמו זאת שעליה דברתי בתגובתי הקודמת לא קיימת, אם כי בכוון ההפוך. לו היה בית המשפט העליון מורכב באופן שמייצג באופן שווה את כל מגזרי האוכלוסיה היה אולי הגיוני להפנות אליו את השאלה בעניין גיור הקפיצה וחוק השבות, אבל לשאול את נציגי "אירגון מצביעי מרץ" שאלה כזאת ? לשם מה ? התשובה הרי ברורה. אמרתי "אולי", כי אני לא הייתי מפנה את השאלה הזאת לבית המשפט בכל מקרה, גם לו היה מורכב בצורה מאוזת. מדובר בשאלה מאד עדינה, שדווקא פסק דינו של הציבור הוא רלוונטי בה. לדעתי היה מקום לשיבה למחוקקים (כפי שאמרתי מספר פעמים, חוקים לא ירדו מהשמים, וגם חוק השבות לא ירד משם), כדי שיוסיפו סעיף לחוק השבות שיענה על השאלה הספציפית הזאת. כי אותי מעניין מה הציבור מתכוון ורוצה ולא מה רוצה "ועד מצביעי מרץ". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמו שכתבתי בתגובה לאורי פז, כתבת ערוץ 2 סיוון רהב ציינה אמש שבית המשפט משך את ההכרעה בנושא במשך שבע שנים מתוך תקווה שהכנסת תתערב ותפתור את העניין בחקיקה. אולם הכנסת, בשבע השנים האחרונות, לא מצאה לנכון לעשות זאת. אותה הכנסת שאמורה לייצג אותנו ולהכריע בעניינים הללו השליכה את תפוח האדמה הלוהט הזה לפתחו של בית המשפט *וסירבה* להכריע. אז מה לנו כי נלין על בית המשפט? כן, בסופו של דבר השופטים כנראה מושפעים מדעתם ומהשקפתם בבואם להכריע בסוגיות העומדות על הפרק, אבל לו חבורת הפחדנים היושבת בבית המחוקקים היתה לוקחת אחריות בית המשפט לא היה נזקק לפסוק. הרבה יותר קל למקד את האשמה בשופטי בית המשפט העליון, אשר בסופו של דבר עושים את עבודתם, מאשר במאה ועשרים העצלנים/פחדנים בכנסת, שמתחמקים ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מה שספרת לא ידעתי, ואם אכן כך הם פני הדברים, ובית המשפט העליון ביקש להתחמק מדיון בשאלה כדי שבית המחוקקים יכריע בה, אפשר לציין זאת לזכותו. אני מקבל גם את החלק הביקורתי על המחוקקים שלנו. נראה לי שאופן טיפולם בנושא מצטרף לאופן התנהגותם בפרשת תכנית ההתנתקות כפי שתיארתי במאמרי האחרון. הם פשוט שכחו את מי הם מייצגים ולשם מה הם קיימים, והתחילו לחשוב שמטרתם כחברי כנסת היא רק להאדיר את שמם כיסם וכבודם האישי. מעניין מה היה קורה אם שאלת הגיור בקפיצה וחוק השבות הייתה נזרקת לעברו של הציבור במשאל עם. בכלל איני בטוח שהייתה מתקבלת תוצאה כמו בבית המשפט העליון. אפשר לדבר ולקשקש, אבל כשצריך ממש להכריע אפילו דובי הולך לרבנות . . . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שחר אילן קצת מרחיב לגבי המשמעויות והעניין סביב הפסיקה הנ"ל. "הארץ": http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?co... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפחות על דבר אחד הימין והשמאל בישראל מסכימים. אם רק היה אפשר לבנות עם מזלזול בחברי הכנסת, שנאה לערבים, ושנאת הערבים, השמיים היו הגבול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, באיזה דיון התנהלו חילופי הדברים בינך ובין אורי פז ? הצלחתי למצוא את חילופי הדברים האלה ע"י חיפוש בעזרת מילות מפתח, אבל לא הצלחתי להעפיל לכותרת המאמר (או הידיעה) כדי לדעת היכן ובאיזה הקשר נאמרו הדברים. איך אפשר לאתר את המאמר בכלים של האייל ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה. התעצלתי להביא את הקישור. הנה הקישור לפתיל האמור: תגובה 289189 דרך אפשרית למצוא את חילופי הדברים הנ"ל היא להשתמש במנוע החיפוש ולחפש את כל התגובות בשבוע האחרון שהכותב שלהן הוא אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הקישור עוזר לי למצוא את דבריך שאותם מצאתי כבר קודם בעזרת מנוע החיפוש גם ללא הקישור. אבל לא הצלחתי בהגיעי למקום הזה לדעת לאיזה דיון זה שייך. ממש עכשיו ראיתי ברשימת ה''דיונים הנמשכים'' כותרת מתאימה והצלחתי במקרה לחבר בין האינפורמציות ולאתר את המאמר. השאלה הייתה איך הייתי מצליח ללא העזרה הבלתי צפויה הזאת לאתר את המאמר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בהנחה שאתה משתמש ב Internet Explorer, לחיצה על הקישור שערן הביא (או על התוצאה של מנוע החיפוש) פותחת את הפתיל בחלון חדש, שבכותרת שלו (הפס הכחול שבראש החלון) מופיע שם הדיון. אותו השם מופיע גם בלשונית שעל הTask Bar (איך קוראים לזה בעברית?) שבתחתית המסך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(סרגל|שורת המשימות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. אכן שם המאמר מופיע במסגרת למעלה. אם גם רוצים להגיע למאמר אפשר ככל הנראה להשתמש במלים מתוכו במנוע החיפוש. אבל מצאתי כרגע דרך אחרת אולי יותר פשוטה: לפתוח תגובה לתגובה ואז במקום ללחוץ על אישור, ללחוץ על "חזרה למאמר". זה "מחזיר" אותך למאמר גם אם לא היית שם מעודך (כמו במקרה הספציפי הזה ואנוכי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
והדרך הפשוטה ביותר היא פשוט ללחוץ על כפתור ''המאמר המלא'' שנמצא בתחתית המסך, בצד שמאל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואללה (כל הזמן לומדים כאן דברים חדשים). . . ברם הלחיצה כפי שאתה ממליץ מעלה את המאמר ואת כל ! התגובות וזה יותר ממה שלפעמים צריכים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאנשים עלולים, בנסיבות מסויימות, לקבל החלטות בלתי הגיוניות בעליל. אם האנשים היו פועלים באופן עצמאי לחלוטין אולי היינו יכולים להניח שחוק המספרים הגדולים יגן עלינו מפני רעיונות מטורפים לגמרי, אבל בגלל תכונת העדר המפורסמת (שאל את ניצה, היא טובה בצאן) אפשר להעלות על הדעת שכל מיני רעיונות עיוועים יצליחו לקנות את לבו של הרוב, בנסיבות מסויימות. ברגעים היותר פרנואידיים שלי אני מסוגל להעלות על דעתי אפילו שרוב הציבור יקבל את הרעיון הבלתי הגיוני בעליל שאפשר לא לתת למיעוט מסויים להשתתף במשאל עם על נושא מסויים. עד כדי כך! (לא לדאוג, קלונקס או שניים מחזירים אותי לשפיות, ותוך רבע שעה הרעד כמעט לא מורגש) כמובן אינך חייב "לקבל כל דבר שאמרו והמציאו אנשים במרוצת ההיסטוריה" אבל כדאי, אולי, לחשוב קצת על הסיבות שגרמו להם להגיד את מה שאמרו ולבנות את מערכת האיזונים שהם בנו. חלקם לא היה טיפש במיוחד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל למה אתה מניח כמובן מאליו שקבוצה קטנה, למשל קבוצת שופטי בית המשפט העליון, תגן עלינו יותר טוב מרעיונות מטורפים ? שם אפילו חוק המספרים הגדולים לא עובד . . . ותתפלא. אין בהכרח קשר בין רעיונות מטורפים ומיעוט ערבי. נסה להרחיב טיפה את הדמיון, ולא להיתקע בדוגמה בודדת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסופו של דבר, אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא נעים לומר, אבל הפרנויה לכשעצמה לא יכולה להבטיח שחרדותיה לא מבוססות על המציאות. אני תוהה אם קלונקס או שניים יוכלו להחזיר לשפיות גם את רוב הציבור, במידה שהוא יתכנן את ההחלטות שהזכרת... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |