בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 26/03/05 22:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרי זה לא ממש מקרה שאתה מודע לכך שברשתות מסוימות הקופאיות עומדות כל הזמן. אני נוטה להניח שלא בדיוק הבחנת הזה לפני שמישהו טרח להעלות את הנקודה בתקשורת. ואותו מישהו (לצערי, אינני זוכרת את שמו) ראה במאבקו בעניין זה גם מאבק נגד ההתיחסות לקופאיות כאל יצורים ''שקופים'', כפי שנשמע שדובי רואה אותן. נראה לי שבעניינים אלה תרעומת ציבורית יכולה לעזור במידה מסוימת. כמו למשל המאבק של פרופ' רובינשטיין וחבריו למען עובדות הנקיון באוניברסיטה - הם לא הצליחו, אמנם, להוציא את העובדות מידיהן של חברות כח האדם, אבל הביאו בהחלט להטבת תנאיהן ושכרן. ולשם כך - כדי לדעת, בכלל, את תנאי העבודה המקוריים שלהן - הם טרחו בהחלט לדבר איתן, ולא מעט (לפחות רובינשטיין טרח לעשות זאת). |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא רוצה לנהל שיחות חולין עם הקופאית בסופר, לא רוצה להריץ דאחקות עם המכונאי במוסך, לא רוצה לנהל דיונים פילוסופיים עם האינסטלטור, לא רוצה להחליף מתכונים עם השוטר שמכוון תנועה. באותה מידה, כשהייתי מוכר בגלידריה, לא רציתי לנהל שיחות נפש עם הלקוחות. כשהייתי קלדן בבנק, לא רציתי לדבר על המצב עם מגוון המנהלים בסניף שהעבירו אלי את המכתבים להקלדה. כשהייתי שלם בצבא לא רציתי לקטר על המפקדים עם החיילים האלמוניים-ברובם שבאו להחליף כרטיסיה. לא רק אני - גם את לא רוצה. את לא רוצה, כי אם אנשים כן יעשו את כל הדברים הללו, השרות שתקבלי בכל מקום יהיה איטי ובלתי יעיל, העבודה שלך עצמך תהפוך לעול בלתי נסבל וקרציות העולם יחגגו על המסכנים שבסך הכל רוצים לגמור עוד יום עבודה וללכת הביתה. נימוס בסיסי הוא נימוס בסיסי, והוא מחוייב בכל סיטואציה. כל דבר מעבר לזה, הוא מיותר, הוא מעצבן, והוא פוגע בך ובסובבים אותך יותר משה''שקיפות'' התיאורטית של נותני השירותים פוגעת בהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''נימוס בסיסי הוא נימוס בסיסי, והוא מחוייב בכל סיטואציה''. נכון מאוד. כזכור לך, הויכוח ביננו התחיל מטענתך, שתנאי עבודתה של הזונה אינם מושפעים כלל ועיקר מיחסו של הלקוח - שיכול לראות בה חפץ, כלב, או מלכת היקום באותה מידה (ציטוט חופשי, אבל זו הייתה רוח הדברים). אני מקווה שהציטוט המדויק מתגובתך האחרונה מבטא את עמדתך האמיתית. (אגב - ואתה יכול לדלג על הסיומת הזאת - מחקרים מראים שפסיכולוגים גברים לרוב נופלים מפסיכולוגיות נשים בגיל צעיר, כיוון שנדרש מהם יותר ניסיון כדי לפתח אמפתיה. הדיון איתך ועם גדי, משום מה, הזכיר לי את האינפורמציה הזאת.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מחקרים מראים שפסיכולוגים גברים לרוב נופלים מפסיכולוגיות נשים בגיל צעיר, כיוון שנדרש מהם יותר ניסיון כדי לפתח אמפתיה. הדיון איתך ועם גדי, משום מה, הזכיר לי את האינפורמציה הזאת" אני דווקא נוטה לקבל את מה שאת אומרת, אבל השאלה היא אם אותה אמפטיה נשית {1} לא יכולה להוביל להחלטות לא רציונליות (בניגוד להחלטות קרות ומחושבות). 1. שהיא כשלעצמה חיובית |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שציינתי, את דברי על הפסיכולוגים אינני אומרת מידע אישי - המחקרים הנזכרים אינם שלי. ואגב, הדגש (שקשה לבטאו כאן בתגובות) היה על "צעירים". בגיל מבוגר יותר אין הבדל בין גברים ונשים בנושא זה. האמפתיה (נשית או גברית) איננה רגש מעוור (להבדיל ממאוהבות או רחמים, למשל) ולכן אין היא פוגעת בשיקולים רציונליים כלל ועיקר: נהפוך הוא, היא מוסיפה להם מימד חשוב של הבנה שביכולתו לקדם מאוד את הטיפול (לדעתי(1), ללא הבדל בין השיטות השונות). כפי שאני רואה זאת, העמדה האמפתית תורמת לטיפול בשני מובנים: ראשית, היא מאפשרת תמיכה רגשית חזקה יותר - ולא מבזה - במטופל, שנית, היא פורשת בפניו קשת רחבה יותר של אפשרויות פעולה והבנה של המציאות.(2) 1. אינני מטפלת ואין לי כל הכשרה פסיכולוגית. משום כך, למעט האזכור מתוך המחקרים, הדברים נאמרים על דעתי בלבד. 2. כל הנאמר כאן הוא, כמובן, על קצה המזלג. לצערי, אינני יכולה להביא הפניות גיגול. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, נימוס בסיסי מחוייב בכל סיטואציה, ואין זה משנה כלל מה אני חושב על האדם שמצידה השני של האינטראקציה. אני חושב שברור לכולנו שכשאומרים שאדם רואה באחר חפץ או כלב, מדובר במטאפורה. אף אדם לא רואה זונה וחושב שמדובר באמת בחפץ ולא בבן-אדם. לא שכל זה משנה. אני עדיין חושב שתנאי עבודתה של זונה אינם מושפעים מיחסם של הלקוחות אליה, אלא אך ורק מיחסם של ה''מעסיקים'' - מעסיק דואג ידאג גם ליחס נאות מצד הלקוחות, ומן הסתם גם לתנאי עבודה נאותים. מעסיק חלאה (וסביר להניח שבתחום הזה, רובם אם לא כולם כאלו) - לא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו טוף, האופטימיות הזאת בהחלט מותרת לך בימים אלה, אז שוב מז"ט ושמחת בחגיך:) לצערי, נראה לי שיש לא מעט אנשים שדווקא רואים באנשים אחרים (בעיקר מהסוג הנשי) חפצים במקרה הטוב - ובמיוחד אם הם גדלו על חלק מהמסורות של יהדותנו המקודשת (לא שהדתות האחרות הרבה יותר טובות - באנגליה, עד תחילת המאה שעברה, נחשבו הנשים על פי חוק ל"מטלטלין" של בעליהן). וחוצמזה, אני עדיין חושבת שגם במצבים קשים יחס אנושי הוא איכשהו נוח יותר מיחס לא אנושי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |