בתשובה להמסביר לצרכן, 24/01/05 2:01
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא כ"ך מבין את הדוגמאות שלך. אם לענות באופן ישיר על השאלות אז אני חושב ש: א. לגביך: זו בחירה שלך אם להפיץ את המוצר בחינם או למכור אותו. אני בטח לא אגיד לך איך לבחור ואני לא חושב שאחת הבחירות בהכרח עדיפה על השנייה. ב. לגביי: הבחירה שלי אם לשווק או להפיץ בחינם או לוותר תהיה תלויה בחיים שלי באותו רגע - מצבי הכלכלי, מידת העיסוק שלי, הרעיונות שמעסיקים אותי באותו זמן. יכול להיות שאני בטריפ של מדיטציה בהרים או לימוד תורה ואז לא הייתי מניד עפעף. יכול להיות שאני בקטע של ביזנס ואז זו הזדמנות פז. יכול להיות שאני במשהו אחר ואני לא לחוץ כספית וזה נראה לי מגניב לשחרר את הדבר הזה לאוויר העולם. לא יודע. בכל מקרה רווח כספי הוא רק שיקול אחד מיני רבים. ג. אני לא יודע מי זה האדם הממוצע, אבל בימינו הגישה הכללית היא שאם אתה יכול להרוויח כסף ממשהו אתה צריך לעשות את זה. זה כבר לא שיקול אחד מיני רבים אלא השיקול העיקרי. אבל אני לא מבין מה הקשר לקומוניזם. הדיון הוא בקפיטליזם. לא שמעת ולא תשמע אותי אומר שקומוניזם היא שיטה טובה, לא ברעיון ולא במעשה (למרות שזה כבר הוטח בי פה משום מה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תראה אני מבין שתשובות ישירות זה לא התחביב שלך ושאתה אוהב לישר את המגרש (ולגרף וגם לטאטא ואז לנגב) לפני המשחק. זה בסדר. אבל חשבתי שאנחנו עוסקים בערכים ואני לא מאמין שאצלך ערכים זה משהו שתלוי במצב שלך באותו רגע. לא מאמין שעל "לא תרצח" תגיד שזה תלוי אם אתה בתקופה של שאנטי או בתקופה של לימוד MBA. אבל תקן אותי אם אני טועה. אם לא הבנת את הדוגמאות ואתה כן רוצה לשחק (כי עכשיו המגרש כבר נקי וחלק) ראה את התחליפים המקבילים הבאים: 1. מצאתי מיליון דולר ברחוב. הבאתי למשטרה אבל אחרי 90 יום לא נמצא דורש. מה, על פי ערכיך עלי לעשות: א. לקחת את הכסף לעצמי ב. לתת דולר אחד לכל אדם ברחוב (עד שיגמרו) ג. לתרום לקרן צדקה 2. ייצרתי בעבודה והשקעה של 10 שנים מיליון דולר (אחרי מס). מה לפי ערכיך אני צריך לעשות משלושת האפשרויות הנ"ל. 3. אם יש לי רעיון איך לייצר תרופה שתעזור למיליון אנשים, אחרי השקעה ועבודה של 10 שנים ואני חי במשטר שלא מאפשר לי להרוויח יותר מ(נגיד 10 פעמים הממוצע), מה לפי ערכיך תציע לי לעשות: א. להשקיע ולעבוד עשר שנים כדי לנסות ולפתחה ב. לזנוח את הרעיון ולהמשיך בעבודתי כפקיד במשביר לצרכן. תודה שזה פשוט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
השבוע הפסידה חברת טבע במשפט בו דרשה להכריז על הסכם בין חברות A ו- B כהסכם לא חוקי. חברה A פיתחה תרופה, ולפי חוקי ההגנה על זכויות יוצרים, היא בעלת הזכויות עד 2013. לפי הכללים, מותר לחברה הראשונה שייצרה תרופה גנרית מקבילה (במקרה דנן, חברה B), להכנס לשוק כבר עכשיו, ובמקרה כזה החוק בארצות-הברית מקנה לה הגנה מתחרות (מפני תרופות גנריות אחרות) למשך ששה חודשים. בחוק הקיים יש פירצה: חברה B זכתה בהגנה מכיוון שהתרופה שלה הגיעה ראשונה לקו פיתוח מסויים - וההגנה בתוקף למשך ששה חודשים מרגע הכניסה לשוק. אז יצטרפו לחגיגה חברות כמו טבע (ומן הסתם גם C, D ו- E), המחיר לצרכן יצנח, ואיתו הרווחים של חברה A. המנהלים של A מצאו דרך לחסום את התחרות: הם חתמו על הסכם עם B, לפיו B *לא* תכנס לשוק, וממילא האיסור על כניסת תרופות מתחרות ישאר בתוקף לתמיד (כלומר עד 2013). כך מרוויחה A עוד שמונה שנים של מחיר גבוה לתרופה, ו- B משתתפת ברווחים. זאת דוגמא טיפוסית למנהל ש"יש לו רעיון איך לייצר תרופה שתעזור למליון אנשים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הבנתי את דבריך, אם ל-B מותר להכנס לשוק מיד אז מלכתחילה ההגנה שמעניק החוק לזכויות היוצרים של A די פרוצה. אודה לך אם תסביר היכן אני טועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במאמר (ב"הארץ") לא הסבירו את הפרטים האלה, אבל לפי מה שהבנתי גם חברה B צריכה לחכות כמה שנים לפני הכניסה לשוק. אגב, במאמר היו ל- A ו- B שמות הרבה יותר ארוכים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. לגבי ה"אגב" - תארתי לעצמי :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אייווקס ופייזר הם *הרבה* יותר ארוכים? http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה היה פתיון, שמטרתו לתפוס בחכה מישהו שימצא במקומי את המאמר... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אגב, האם יש קשר ישיר בין תגובה 277067 לתגובה 277173, או שסתם רצית לתת אנקדוטה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שיש קשר. "המסביר לצרכן" שואל על אנשים שמתעשרים מ"רעיון איך לייצר תרופה שתעזור למיליון אנשים", ואני מעיר הערה טריוויאלית: כמעט בכל המקרים, אנשים לא מתעשרים בגלל שהם המציאו תרופה לסרטן או שיטה חדשנית להביא לשלום עולמי, אלא בגלל שיש משהו שהם עושים באופן יעיל יותר באפסילון מן המתחרים. בדרך כלל המשהו הזה הוא "להרוויח כסף". לפעמים זה רעיון חדשני באמת שמעלה את ההכנסות בכמה אחוזים טובים; למשל - להכריח את כל הקופאיות ברשת לעמוד במשך כל המשמרת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה נכון שרוב ההתקדמות הטכנולוגית היא צבירה מתמדת של אפסילונים ובדרך כלל איננה נובעת ממהפכות. אפשר לראות את זה בתעשיה שקרובה לליבי עם הפיתוחים המסחריים של IBM בשנות השישים וההמצאות של זירוקס (של ממשק גרפי) והפיתוח של אפל והשאלת/גניבת הרעיון ע"י מיקרוסופט, וההתקדמות (האיטית!) של חלונות והפיתוח של האינטרנט עלידי נטסקייפ והזמינות של מידע עלידי גוגל - שכולנו משתמשים בו כלכך הרבה. אבל אני לא שאלתי על אנשים שמתעשרים (אם כי גם זה מעניין) אלא האם תיתכן צבירה כזו של אפסילונים במדינה שהרווח על פיתוחי אפסילונים מוגבל עלידי חוקים. ומאחר שאי אפשר לסיים כאן הודעה בלי להזכיר קופאיות, אני רוצה להזכיר פיתוח חדשני של אפסילון (עליו כבר דיברנו) והוא "קופאיות ממוכנות". זו דוגמה לפיתוח שיעשיר את מפתחיו וגם יאפשר לקופאיות לשבת כל היום - בבית. אני תוהה אם יש מי שמציע לאסור פיתוח כזה או לחוקק חוק שיגביל את הרווח עליו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה חוזר על ההמצאה הזו שוב ושוב, ואני עדיין לא מבין למה הכוונה ב"רווח מוגבל על ידי חוקים". האם יש בארץ חוק האוסר על הכנסות שמעל לסכום מסויים? המדינה לא מגבילה את הרווחים; היא פשוט קובעת כללי משחק. למשל, מותר לבעל חברה להרוויח ארבעים מליון שקל לשנה אם הוא משלם לפחות את שכר המינימום שנקבע בחוק, ואסור לו להרוויח אפילו ארבעה מליון אם לא. מותר להרוויח אם העובדים מועסקים בתנאים נאותים (אוורור, רמת רעש סבירה, מיגון מחומרים מסוכנים), ואסור אם לא. גובה הרווחים איננו רלוונטי. באותו עניין, יש לי שאלה אחרת: האם בעל חברה שיוזם ומפתח וממציא ומסכם אפסילונים - עושה את כל זה רק בגלל שבסוף השנה הוא יוכל להכניס לכיס עשרה מליון שקל, אבל בשביל שבעה מליון לא שווה לו להתאמץ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בפתיל הזה (בניגוד לדיון ארוך אחר) אני לא שואל על חוקי מדינת ישראל אלא על חוקים וערכים באופן כללי. אין לי הסכם הגנה עם קפיטליסטים אחרים שסוברים שלא צריך חוקים בכלל. להפך, אני חושב שהסיבה שיש מדינה היא כדי שיהיו כללי משחק. ובתוך כללי המשחק ראוי לנסות ולהרוויח יותר. מה שאני מנסה לברר כאן הוא איזה סוג של חוקים כדאי למדינה שיהיו לה. למשל הגנה על זכויות יוצרים הוא חוק שנראה שאתה ואני מסכימים שיש בו צורך. על חוקים אקולוגיים אני חושב שגם נוכל להסכים. שכר מינימום הוא חוק רע לדעתי (אבל זה כבר ניטחן בעבר). השאלה שלי היתה, לא לגבי מדינת ישראל, אלא באופן כללי לגבי חוקים שכן מגבילים רווח: האם חוק שאומר שלממציא או מנכ"ל (לדוגמה) אסור להרוויח יותר מפי 10 מהממוצע, הוא חוק טוב למדינה. ולשאלתך, אין לי שום אפשרות להכריע עקרונית בין 7 ל 10 מיליון. לי מספיק מיליון אחד. יש כאלה שלא יקומו בשביל זה בבוקר (ואולי דווקא לאחד מהם יש המצאה שתציל מיליון אנשים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם זה השיקול, נראה לי הרבה יותר סביר שאנחנו מפסידים את ההמצאות של מאות-אלפי בני העניים שלא יכולים ללמוד, מאשר את אלו של אותם שניים-שלושה שבשביל שבעה מליון שקל לא שווה להם להציל את העולם (אבל בשביל עשרה מליון כן). אגב, מישהו הציע להגביל את תקרת ההכנסה של מנכ"ל בחברה פרטית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מנקודת המבט של החברה זה בהחלט שיקול. יש לנו עניין משותף שיהיו יותר המצאות ויותר אפסילונים יצטברו יותר מהר. לכן אני מסכים איתך. זה שיש הרבה בני עניים שלא יכולים ללמוד זה, לדעתי, הפסד לחברה. לכן כמו שאמרתי בדיון הקודם אני בעד לספק חכות - כלומר השקעה ממלכתית בחינוך. השאלה היא איך. ובכן, אני לא סבור שהגדלת קצבאות הילדים או שכר המינימום או דמי הבטלה או תשלומי העברה אחרים יגבירו את אחוז הלומדים בצורה משמעותית. אני גם לא חושב שפתיחת האוניברסיטאות (הורדת הרף ) והפיכתן למועדוני נוער מתבגר תעזור. אם המדינה משקיעה בחינוך היא צריכה לעשות זאת בצורה שתניב פירות (עם איזהשהו ROI). אולי מילגה לפי ציונים או משהו כזה. --- אגב, לא זוכר אם מישהו הציע הגבלת ההכנסות של מנכ"ל. זה אני ששואל האם לדעתך ולדעת ד.ק. (או אחרים), כדאי למדינה כלשהי לעשות זאת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסיפור מסובך מעט יותר ומערב מספר פטנטים שונים. מרפרוף על כתב התביעה 1 נראה כי לא מדובר על דחיה של 8 שנים *במקרה זה* 2. קריאה מעמיקה יותר עוד תבוא. 2 עמוד 24 למטה, שם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חבל. ראיתי במאמר שזו תרופה נגד דיכאון ולפי התאוריה שהצגתי (בפתיל אחר), אם היו משחררים אותה הינו מקבלים יותר קפיטליסטים בעולם :). אני לא מכיר את פרטי החוקים ובטח לא את הפרצות. השאלה שלי הייתה יותר פשוטה ואפשר להסב אותה גם לסיפור שלך: האם במקרה שאין תקופת הגנה בכלל, היתה מציע לחברה A להשקיע 10 שנים וכמה מיליונים בפיתוח התרופה המקורית. ואפשר לחדד, האם אתה הייתה מקים חברה כמו A במדינה שבה אין חוקי הגנה על זכויות יוצרים. כמובן, אפשר לדון האם שישה חודשים יותר טוב משבע ורבע חודשים או שבועיים ויומיים. בשאלה הזו עדיין לא גיבשתי את דעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זכויות יוצרים הן מחסום על שימוש בידע, והרעיון לא מוצא חן בעיני (מה גם שההגנה אינה ניתנת לזה שפיתח את הרעיון החדש, אלא לזה שרשם אותו ראשון כפטנט). מצד שני ללא הגנה על זכויות יוצרים לא ישתלם להשקיע בפיתוח, וכדי למנוע את הרעה הזו אני מסכים לקבל רעה קטנה יותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז אנחנו מאותו הכפר. אני אף פעם לא אמרתי שקפיטליזם (השיטה שמאפשרת רווחים) הוא טוב. אני רק אומר, שגם מבחינת האינטרס החברתי, הוא הכי טוב שיש. כלומר רעה קטנה יותר מכל חלופה מוכרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל כמובן ש"לא תרצח" הוא תלוי נסיבות בדיוק כמו כל דבר אחר. כדי שהוא יאבד מערכיותו צריך שיהיו נסיבות קיצוניות למדי. אני מעולם, תודה לאל, לא הייתי בנסיבות כאלה ובע"ה גם לא אהיה. אבל הוא ערך רק בקירוב. בקשר לשאלות שלך (אני די נהנה מהמשחק הזה) 1. ערכיי שלי לא יכולים להכתיב לך מה לעשות במצב הזה. אני יכול להציע לך להימנע מאפשרות (ב) מטעמים פרקטיים, אבל חוץ מזה זו בחירתך. 2. סחטיין עליך, אחי. אם אתה נותן הכל לצדקה זה קצת תמוה בעיניי, אבל מי אני? 3. נראה לי שלייצר תרופה שתעזור למיליון אנשים זה משהו שהייתי שמח לעשות גם אם הייתי יוצא ממנו בהפסד כספי. אתה מדבר איתי על 10 פעמים הממוצע. נתפשר על 5 פעמים הממוצע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"(אני די נהנה מהמשחק הזה)" אני לא בטוח שאפשר כבר לקרוא לזה משחק. אולי אימון. אם הייתי מדריך הטניס שלך, הייתי מציע שתשקיע יותר כוח בהגשות (סרבים) ותדאג שהכדור יעבור את הרשת. הנה, אני אגיש במקומך (להדגמה): 1. הכסף שלך. ואם תתרום לצדקה - תבורך. 2. כנ"ל 3. (יפה! חבטה נאה) אני מאמין לך. הצרה היא שרוב אלו שמסתפקים בפי 5 לא מקימים חברות שמשקיעות 10 שנים ומיליוני דולרים לפני שהן רואות רווח. בד"כ, מי שרוצה רק פי 5, רוצה את זה עכשיו! ומי שמוכן לחכות 10 שנים, בד"כ רוצה יותר. אני לא יודע למה. אני אפילו לא אומר שזה צריך להיות ככה. אבל נראה לי שזה המצב. ולך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי שאתה קושר קפיטליזם עם התקדמות טכנולוגית מואצת דרך תגמול כספי. התקדמות טכנולוגית מואצת אתה קושר עם הטוב הכללי, וכך נקשר זה האחרון עם קפיטליזם. זה נכון? אני חוטא, קרוב לוודאי, בפשטנות, והייתי שמח אם תעמיד דברים על דיוקם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. לדעתי הטוב הכללי הוא בהחלט אחד האספקטים של הקפיטליזם. טענה נפוצה נגד הקפיטליזם היא שזו אידאולוגיה בה כל אחד דואג רק לעצמו. וזה נכון. אבל אחרי שהבאת את הדוגמה על התאגיד שגונז תרופות כדי להגדיל את רוחיו, רציתי להראות שבשוק חופשי גם החברה ככלל מרויחה. זה לא שמנהלי החברות הופכים אלטרואיסאטים ורק דואגים לכלל. הם ממשיכים לדאוג לעצמם אבל, בגלל השיטה, החברה כולה מרויחה. אם תעיין בשרשרת הפיתוחים של מחשבים ב40 השנה האחרונות, תראה שאולי נוצרו שם 1000-10,000 מיליונרים וכמה מיליארדרים. אבל כשתשים לב כמה מיליוני אנשים (כמונו) נהנים מהפיתוחים הללו וכמה פיתוחים נוספים, לטובת החברה (כמו אתרי רפורמה כלכלית נגד בעלי הון, למשל) נשענים על פיתוחים אלו, יהיה איכפת לך פחות מ10,000 המיליונרים. זה מתקשר גם לטענת ה"משחק סכום אפס" שהועלתה קודם. בשיטה הזו, לא לקחו כלום (עקרונית) מהמיליונרים ההם וכולנו קיבלנו כלכך הרבה - ממש יש מאין. לסיכום, תאגיד שגונז את הפיתוחים שלו, לא רק זמנית - לצרכים טקטיים, אלא כאסטרטגיה, הוא אולי חוקי אבל הוא לא קפיטליסט. הוא מתאבד שיעי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך השיטה הקפיטליסטית קושרת את האינטרס האישי עם זה הכללי וכך מקדמת את כולנו. זה מה שאתה אומר? ואם קם מנהל חברה ומתנהג בצורה שלכאורה מקדמת את עצמו על חשבון הכלל אז הוא פשוט טועה ובסופו של דבר מזיק לעצמו גם. זה נכון? תוכל לפרש לי את המכאניקה שדרכה איחוד האינטרסים הזה מתבצע? כלומר, צריכה להיות קורלציה די חזקה ועקבית בין רווח אישי לבין תרומה לכלל, נכון? (ואנחנו מדברים על כסף, כמובן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. זה מה שאני אומר אבל אני לא בטוח שהבנת למה אני מתכוון. אז אני מסביר. אני לא מתכוון שיש איזה "שולחן ערוך" קפיטליסטי שבו כתוב שהקפיטליסט האדוק צריך לקשור את האינטרס שלו עם האינטרס החברתי. עד כמה שידוע לי אין כזה ספר. אבל אם היו מבקשים ממני לכתוב אותו, הוא היה יוצא מאוד קצר: ----> יתגבר כארי לקום בבוקר ולפעול אך ורק למען האינטרסים שלו, מבלי לפגוע בזולת. ולמטה, בכתב רש"י: לא לפגוע בזולת מטעמים אנוכיים - כדי שהזולת לא יפגע בך. זה כל הספר. יש הרבה שיקראו אותו ויגידו "הרי זה אנטי חברתי בעליל". אני חושב וניסיתי להראות שזה מאוד חברתי. תראה, זה רק מילים שמסבירות מניעים שמשקפות השקפת עולם: דוד, נגיד נגר, מיצר כיסא עבור המסביר. למה הוא עושה זאת? כי המסביר *צריך* לשבת כשהוא כותב באייל. המסביר, נגיד סנדלר, מייצר נעליים. למה הוא עושה זאת? כי דוד הנגר *צריך* להגן על רגליו. ד.ק., נגיד מנהל מלון, למה מלון? כי דוד הנגר והמסביר הסנדלר *צריכים* לנוח עם המשפחה באילת פעם בשנה. עכשיו אחזור על ציטוט שאהוב עלי מפי ישעיהו ליבוביץ: "להשתין צריך - את כל השאר אנו עושים כי אנחנו רוצים", ולאורו אחזור על הסיפור: דוד הנגר מיצר כסאות כי *הוא רוצה* נעליים וגם לסוע למלון באילת. המסביר הסנדלר מיצר נעליים כי *הוא רוצה* לכתוב באייל בישיבה וגם לסוע למלון באילת. ד.ק מנהל את המלון כי *הוא רוצה* נעליים וכסאות וכו'. שים לב, שבשני הסיפורים החברה קיבלה מה שהיא *צריכה* ואנחנו רק שיחקנו במילים. אבל האמת שבני אדם (בניגןד לחמורים) רוצים הרבה יותר ממה שהם צריכים. לכן, לדעתי, אם יש לך חברה שמעדיפה להסתכל על הצורך, החברים בה יעשו מה שחמורים עושים: אוכלים קש כי צריך ופולטים גללים כי צריך. אבל אם תהיה לך חברה שמתבססת על *רוצה* במקום צריך, החברים בה יקבלו גם מחשבים ומכוניות וטלויזיות ואוניברסיטאות ותרופות וכו'. שאת כל אלה לא באמת צריך אבל הם קיימים כי מישהו *רצה*. ואם קם מנהל חברה שמשרת רק את עצמו? בעיקרון זה כמו שדוד הנגר ייצר כסאות רק לעצמו - מה יצא לו מזה? כמה הוא יכול לשבת? לפיכך אני מאמין שאיחוד האינטרסים, כל עוד איננו כפוי, הוא תוצאה בילתי נמנעת. זה הדבר היחיד שלא צריך לרצות. זה בא לבד. וכן, אנחנו מדברים על כסף. שאפשר לראות בו חתיכות נייר לניגוב אחרי פליטת הגללים (בחברה שבה צריך), או אפשר להבין שזה כלי מדידה למה שאנשים רוצים (בחברה שבה הם כן רוצים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התמונה שתיארת היא יפה, ברורה ונכונה מאוד. אני רק לא חושב שהיא עובדת במישור החומרני. אני מאמין גדול באי-נפרדות הטוב (מונח שהמצאתי הרגע), כלומר הטענה שלא קיימים שני "טובים" נפרדים - הכללי והפרטי, אלא קיים פשוט *טוב*. אם אתה עושה משהו טוב, ממילא זה טוב לך וטוב לכלל - אין הבדל. רק שהטוב הזה, לא ניתן לעשות לו רדוקציה לחומר. לפעמים יותר רווח זה טוב, אולי אפילו בדרך כלל, אבל לא תמיד. לפעמים מלהרוויח יותר מפסידים. לא תמיד אבל זה יכול לקרות. בכל מקרה הרווח החומרי לא צריך להיות שיקול אלא ככפוף לרווח האמיתי. רק שזו בעיה גדולה מאוד להגדיר את ה*טוב* האמיתי. כנראה שלא ניתן בכלל. לכן אנשים הולכים לפי מה שקל לראות, לפי מה שנראה אובייקטיבי - חומר, כסף. גם יש קורלציה לא רעה בין טוב חומרי לבין *טוב*, בד"ך כשיש לך יותר מאשר מקודם אז גם יותר טוב לך מאשר מקודם. בעיקר אם הרווחת את זה ביושר ובעבודה קשה. אבל אם מצאת דרך להרוויח את זה מהר בלי לתת משהו בתמורה, אז בד"ך הוא יהיה לרעתך. ואז גם הוא יהיה לרעת הכלל. ההצמדות לרווח חומרי מאפשרת את המצב הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד מסכים איתך. אני באמת חושב שיש רק טוב אחד שהוא גם כללי וגם פרטי. ומי שדואג "רק" לעצמו אבל עושה זאת ביושר, יוצא לו לתרום לכלל אפילו בלי להתכוון ובלי להתאמץ. יתר על כן, מי שדואג "רק" לכלל יכול לתרום מעט מאוד, אם בכלל. דוגמה טובה לכך היא אמא תרזה. היא הקדישה את כל חייה לנתינה לאחרים ולא עשתה לעצמה דבר. אבל אם תנסה לבחון את תרומתה לאנושות מול תרומתם של גייטס, סורוס, טרנר ואחרים שעשו קודם לעצמם, תראה שהתרומה של תרזה היתה אפסית. כמובן אפשר לומר שתרומתה הייתה "רוחנית" אבל אני לא רואה כמה חיים זה הציל או שיפר. באופן דומה, שמעתי (אבל לא עקבתי) שהמדינות שהגישו את העזרה הגדולה ביותר לנפגעי הצונמי, היו ארה"ב, גרמניה, יפן ואוסטרליה. זה לא נראה לי מקרה שהמדינות שתורמות הן אלו שכביכול מרוכזות ברווח אישי. הן היחידות שיכולות לתרום. הרוסים והסינים לא תרמו, לא מפני שהם קמצנים, אלא מפני שאין להם מספיק לעצמם. וזה בגלל ששנים רבות מדי הם היו מרוכזים בהספקת הצרכים הבסיסיים בלבד. אז אלו הצרכים המסופקים היחידים. ולגבי רוחניות וחומריות, גם כאן אני חושב שאין להפריד. מה שאנחנו עושים באייל זה רוחני (אלוי טיפשי אבל בטח לא חומרני). אבל אפילו את זה לא היינו יכולים לעשות אם לא היו מפתחים מחשבים ואינטרנט - ואת זה עשו בשביל כסף. אני גם חושב שלעשות כסף (מעבר לצרכים הבסיסיים) זה עניין רוחני שמצריך מחשבה ושאר רוח. אם תבחן את זה תראה שלעשות (ביושר) מיליון דולר מצריך הרבה יותר מאמץ מנטלי מלעשות תואר Phd. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא עשיתי מליון דולר ולא עשיתי Ph.D, אבל לפחות לעשות (ביושר) מליון שקל מצריך פחות מאמץ מנטלי מאשר לעשות תואר M.Sc. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סימן שהיחס בין Ph.D ל- M.Sc הוא בערך 4.35 ל-1. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בא לך להסביר קצת על היושר הזה? אתה מרבה להשתמש במונח הזה ובהתחלה לא חשבתי שהוא דורש הסבר או הגדרה, ולא נראה היה לי שהוא קשור לקפיטליזם. אבל עכשיו אני חושד שהוא נהיה יותר מרכזי לדיוננו, ושלקפיטליזם יש איזשהי השלכה עליו (איזו? זאת נגלה בע"ה בקרוב) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתגובה אחרת ביקשתי ממך להסביר לי קצת על יושר. אני משער שלא ענית כי השאלה נראתה לך מגוחכת (היא נראית ככה באמת) או כי היא הייתה קצרה ואנחנו עכשיו בעונת התגובות הארוכות (שאין לי כוח לקרוא, ובטח שלא לכתוב). זה בסדר. אבל אני אשאל שוב והפעם אני אבאר לך למה אני שואל. תהיתי בקשר למנגנון השיווק והפרסום שהוא חלק מאוד מרכזי בתוך תרבות הצריכה, שהיא בעצמה נראית לי חלק אינטגרלי מקפיטליזם (או שמא?). אם באמת אנשים פשוט עושים מה שטוב להם ואז הכל מסתדר, למה צריך לשכנע אותם? הרי תכלית הפרסומות כבר מזמן אינה יידוע בלבד (האם היא הייתה אי פעם?). יש ענף שלם בפסיכולוגיה שמתעסק עם שיווק, והפסיכולוגיה כידוע עוסקת בחקר (ומניפולציה) של ההחלטות הלא רציונליות שלנו. האם מישהו שמשתמש באמצעים פסיכולוגיים כדי לגרום לאחרים לצרוך את מרכולתו ביתר שאת הוא ישר בעיניך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סליחה אם דילגתי על השאלה. לא זוכר שראיתי שאלה מגוככת. זכורות לי כמה תשובות מגוככות. (אני מקווה שזאת לא ארוכה מדי) קודם על הקשר בין תרבות הצריכה לקפיטליזם: אם תחזור לעיין ב"שולחן ערוך" של הקפיטליסט, שפירסמתי קודם, לא תמצא דבר שמחייב או קשור לצריכה. לא שאסור לצרוך ולא שמותר או מומלץ לצרוך. מאחר ושם כתובה כל התורה כולה, התשובה הפורמלית היא שאין קשר. אלא מה? השיטה הקפיטליסטית נותנת לחברה (כמו שאמרתי, חינם, כמוצר לוואי) יותר אפשרויות ויותר מוצרים. יש אנשים, שלדעתי הם קצת חמורים, שצורכים יתר ממה שהם רוצים (אני מניח שהם רוצים מה שטוב להם). ויש גרועים מהם, שצורכים יותר ממה שהם מייצרים. אבל כאמור, אין לזה ולא כלום עם הקפיטליזם אלא רק עם חוסר היכולת של אנשים לכלכל את מעשיהם. משל למה הדבר דומה, ליהודי ששותה לשכרה כל יום בגלל שכתוב "יין ישמח לבב אנוש". היעלה על הדעת לומר שהיהדות מעודדת אלכוהוליזם?! ולעניין היושר בפרסומת (ובמכירות בכלל): שוב, מבחינה פורמלית פרסום מטעה הוא לא רק אי-יושר אלא גם לא חוקי. זה שיש אנשים שמוכרים ערלה של יתוש, שאמורה להביא לך גאולה, ודורשים תמורתה כסף או טובת הנאה (נגיד פוליטיות) אחרת, זה רק מראה שיש אנשים לא ישרים. אז מה? יש גם צונאמי. רצוי להלחם בהם. להערכתי אין עסק שמייצר דברים שאף אחד לא צריך ולא רוצה ואחר כך מנסה למכור את זה על ידי פרסומת אגרסבית. הפרסומת נועדה לידע אותך שהמוצר קיים וגם להראות שיש לי מוצר יותר טוב משל המתחרה. ואם היא לא מטעה אלא רק מושכת תשומת לב ומסבירה למה המוצר עונה על *רצונותיך*, אז אין בה אי-יושר. אל תתפס כאן למילים "לא צריך ולא רוצה". מה שבאמת צריך כבר אמרנו - קש. אבל ברור שאנשים רוצים עוד דברים, בינהם דברים מוזרים כמו "דימוי עצמי". לרצון הזה מכוונות, לדעתי, רוב הפירסומות. מבחינה זו הפרסומת היא חלק מהסחורה כי אם אתה קונה "עתון לאנשים חושבים" אתה מקבל (חוץ מנייר לניקוי חלונות) גם דימוי עצמי של "איש חושב" וזה מה שבאמת רצית. יש במקצוע המכירות והפרסומת גם נסיון "לעורר צורך", כלומר לגרום לך לרצות *עכשיו* מה שמניחים שתרצה אחרכך בגלל ,נגיד, שמתחילה אופנה מסויימת שבסוף כולם ירצו. אני לא חושב שזה, אי יושר - כל זמן שזה לא מופעל על ילדים (או חמורים) שאין להם שיקול דעת. הבעיה העקרית, אם כן, היא שהרבה מדי אנשים מסירים מעצמם את האחריות לשיקול דעת ומתלוננים על אלו ש"גרמו להם לרצות". אם אתה שואל אותי אישית מה דעתי על פרסומת, אז תשובתי היא חרא!. זה לא אי-יושר אבל זו תופעת לואי של הקפיטליזם שהייתי שמח לוותר עליה. אבל לוותר על כל הקפיטליזם בגלל התופעה הזו, נראה לי כמו לוותר על הקרנות נגד סרטן בגלל שהן גורמות לבחילה. בגלל זה, ולמי שחושב שמדובר על "טוב מוחלט", על הכריכה ל"שולחן ערוך" של הקפיטליסט, יש לכתוב גם "אף פעם לא הבטחתי לך גן של שושנים". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |