|
||||
|
||||
>אבל איזה רע נגרם מהאוננות? כלומר, האוננות היא מעשה נייטרלי מבחינה מוסרית... הנה הגעתם אל לב הענין. לדידך האוננות היא מעשה נייטרלי כי המוסר שלך מבוסס על עקרונות הומניסטים שעיקרם איסור פגיעה בזולת. עבור אדם דתי המוסר ניתן מאלוהים ועל כן רצח ואוננות אסורים מפני שהם אסורים. |
|
||||
|
||||
כן, אבל אני רוצה שאורי יגיד את זה. כי התשובה הקודמת שלו לא ענתה מדוע זה רע, אלא רק שאלה מה טוב בזה, והשווה את ההנאה שבאוננות להנאה שברצח(?!). |
|
||||
|
||||
למה אתה צריך שאורי יגיד את זה? זה שאלוהים אמר זה כבר לא מספיק לך? |
|
||||
|
||||
אלוהים אמר את זה מזמן, ויהיה טוב לדעת מפי שליחו אם לא חלו עדכונים בינתיים. |
|
||||
|
||||
שליחו? ואם אני שליחו של א-לוהים אתה שליחו של מי? של עצמך, כמובן. אז, תרשה לי גם בבקשה, לדבר בשם עצמי. |
|
||||
|
||||
אשמח לקבל הפניה למקום שבו אלוהים אמר את זה (תשובה בסגנון, הוא אמר לי באוזן אתמול או לך תלמד 10 שנים לא תתקבל). |
|
||||
|
||||
המקום שבו אלוהים אמר את זה? שם: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A8_%D7%A1%D7%... תשאל אפילו את א.פ., הוא היה שם. |
|
||||
|
||||
התכוונתי לציטוט של הדברים מפי אלוהים או אחד מנביאיו. |
|
||||
|
||||
היי, אני תרגמתי את הערך ההוא! אני לא נחשב מספיק נביא? ככה זה. אין נביא באתרו. |
|
||||
|
||||
שוטה כבר יש כאן, אז אני מניח שאתה על תקן מנחש. |
|
||||
|
||||
לדעת המקרא, לרוצח נפש אדם במזיד – מגיע מוות. לדעת המקרא, אונן וער קיבלו עונש מוות על השחתת זרעם לבטלה. {אני מודע שאין כל זה מעלה או מוריד לאחד שמחפש תירוצים לפורקן יצריו... בישיבות היינו אומרים: יצר הרע מדבר מגרונו. זה לא הוא. פחז עליו יצרו.} |
|
||||
|
||||
אז זהו, שעל פי הבנתי ועך פי כל המקורות שהבאת, הם לא קיבלו את העונש על שיחות הזרע אלא על כך שמנעו אותו מתמר. מה שאני ואל אותך (שלא במטרה לקנטר או להרגיז, אני פשוט רוצה לדעת ואתה הדבר הכי קרוב לסמכות דתית שיש בסביבתי הקרובה) אני מחפש סימוכין לדעת המקרא כפי שאתה מתאר אותה. אני לא זקוק לתירוצים לפורקן יצרי, כאדם חילוני העובדה שזה עושה לי טוב ולא עושה רע לאף אחד אחר היא תירוץ מספק. |
|
||||
|
||||
הגדרת את לב העניין מצויין ויפה מאוד. יישר כוחך. רק שמעבר להיות הרצח והאוננות אסורים מהתורה, מספר הספרים הא-לוהי, שניהם "שופכים דם" ברמה זו או אחרת. בעוד שהרוצח שופך דמו של הזולת, המשחית זרעו לבטלה מונע מהולדתו לעולם של (מי יודע?) האיינשטיין הבא או אדם באשר הוא אדם. ומכאן הומניותו היהודית של הנמנע מהוצאת זרע לבטלה. [הבהרה: לא טענתי שהוצאת זרע לבטלה הינה רצח, בוודאי שלא כמו שהפלת עובר בהתהוותו הינה רצח, בראי היהדות]. |
|
||||
|
||||
בה במידה, יתכן שאני מונע את הולדתו של איזה רוצח פסיכופט, או סתם עוד איזה חילוני שונא יהדות כמותי (הגיוני, לא?), ומכאן שבכל פעם שאני מאונן, אני צריך לקבל פרס על תרומתי להנצלותו של המין האנושי מאלוהים-יודע-איזה זוועות שהיו מעוללים צאצאי. |
|
||||
|
||||
''אין אדם מדבר אלא מהרהורי ליבו'' (חז''ל). |
|
||||
|
||||
''עלובה היא העיסה שנחתומה מעיד עליה'' (חז''ל). |
|
||||
|
||||
יפה אמרת. למשל, כשאדם מעיד על דבריו שלו שהם "תשובה מעמיקה" (תגובה 266448). |
|
||||
|
||||
במקרה ההוא מדובר באמת בתשובה שניתנה תחילה בקיצור נמרץ, עד שהוצרכתי לפשט הדברים המעמיקים. ובאופן כללי, הצדק איתך: אין זה נאה ואין זה יאה במחוזותינו לטעון על עצמנו כמעמיקים לחשוב. |
|
||||
|
||||
ועל אחת כמה וכמה כאשר הנחתום מראש מצהיר שעיסתו דביקה ותפלה מן הרגיל. (או, במילים אחרות: תחשוב קצת לפני שאתה מצטט דברים בלי להבין אותם כלל) |
|
||||
|
||||
=> מצטט דברים בלי להבין אותם כלל... במדרש "בראשית רבה" (פרשה לד) נלמד מקורו של מה שלימים הפך לניב לשוני בעברית העכשווית: "אמר רבי חייא: עלובה היא העיסה שנחתומה מעיד עליה שהיא רעה, כי יצר לב האדם רע מנעוריו...". בעוד שבחילונית השימוש הנפוץ בביטוי "השאור שבעיסה" מתייחס מליצית לחלק הטוב והמשובח, העילית, העיקר, החלק החשוב ביותר; ביהודית הביטוי "שאור שבעיסה" נמשך ממשמעות מקורו החז"לי: כינוי ליצר הרע המקלקל ומפר את הכוונות הטובות (דוגמת השאור המחמיץ את העיסה). דיברתי ביהודית. הבנת אותי בחילונית. |
|
||||
|
||||
לא יודע על חילוניות ויהודית, אבל יש לי בבית מכונת לחם, אז אני מחזיק מעצמי קצת מבין באפיה. אני מפרש את הביטוי ''השאור שבעיסה'' כקבוצה שהיא קטליזטור לתהליכים, לטוב ולרע. |
|
||||
|
||||
לא יודע על לחם, אבל יש לי מילון מקוון ולפיו השאור אינו אלא השמרים שמוסיפים לבצק. אולי ביהודית זה משהו אחר. |
|
||||
|
||||
אז זהו, שבסיפרי האפיה ''שאור'' זה מין בלילה כזאת, שמכילה שמרים, אבל גם עברה טיפול מסויים ( השריה וכולי) כדי להגביר את פעילותה. בכל אופן, השמרים משמשים כקטליזטור, אולי לא במוכן הכימי, אבל במובן שהם תוספת קטנה שיוצרת אפקט גדול. |
|
||||
|
||||
לא זכיתי לרדת לשורש דבריך במילים: "...כקבוצה שהיא קטליזטור לתהליכים, לטוב ולרע". התואיל נא בטובך לפשט ולהסביר יפה למה כוונתך. |
|
||||
|
||||
השאלה היתה "מה משמעות הביטוי *השאור שבעיסה*". אתה אמרת שב"יהודית" מדובר ביצר הרע, שמסיט את האדם לכיוונים חטאים למרות כוונותיו הטובות. הנגדת את המשמעות ה"חילונית" של המושג , שהוא ( לדעתך) *עילית*. הפרשנות שלי מכילה את שתי המשמעויות: השאור שבעיסה משמעותו (בהשאלה, שכ"ג, בהשאלה) מיעוט שמסוגל להשפיע על הרוב, בזכות ייחודו. יצר הרע יכול להחשב כחלק פעוט באדם עם כוונות טובות, והעילית יכולה להחשב כמיעוט בקרב קבוצת אנשים, אבל בכל זאת מצליחה לכוון אותה. |
|
||||
|
||||
מתוך "רב מלים" (אם אני עובר על זכויות יוצרים, נא למחוק): הסבר מלא לצירוף שאור שבעיסה שם ז' 1. בלשון חז"ל כינוי ליצר הרע המקלקל ומפר את הכוונות הטובות (דוגמת השׂאור המחמיץ את העיסה). • "גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב, שאור שבעיסה ושעבוד מלכויות" (ברכות יז ע"א). 2. מליצית (לרוב ביידוע: השאור שבעיסה) החלק הטוב והמשובח, העילית, העיקר, החלק החשוב ביותר. • בחורים אלה היו העידית שבעידית, השאור שבעיסה, ואיפה הם היום? • "כל ימַי הייתי אצלה השאור שבעיסה, השמנת שעל גבי החלב..." (י"ד ברקוביץ, תרגום שלום עליכם). |
|
||||
|
||||
אוף אתכם, ואם לא היה לכם אותי לא הייתם אוכלים לחם? שאור בפרט ואמצעי התפחה בכלל, הנם דבר רגיש: במידה הנכונה ובהינתן פרק הזמן הנכון, הם מתפיחים את העיסה. אבל אם שמים יותר מדי, או (חשוב יותר) משאירים את העיסה לתפוח זמן רב מדי או בתנאי חום לא מתאימים (תפיחה נכונה היא שילוב של זמן וחום), אז הבצק מחמיץ ואין לו יותר תקנה. הסיבה לכך היא שהשמרים בהיותם יצורים חיים מתרבים כמו מטורפים בהינתן התנאים הנכונים (חום לחות ומזון), ותוך כדי התהליך פולטים גזים, שהם הגורם לתפיחה בעיסה אלסטית. באיזשהו שלב הם מפסיקים להתרבות (כי נגמרים חומרי המזון הזמינים) ומתחילים למות, תוך שהם פולטים חומצה. מתו לך כל השמרים? קיבלת בצק חמוץ המתחיל לשקוע. גם אפיה, אגב, הורגת את השמרים, אבל בעודם צעירים וחסונים, ולכן בצק ממשיך לתפוח קצת בזמן האפיה. |
|
||||
|
||||
ככה סתם, "אגב"? את מבינה את הפוטנציאל שיש במשפט האחרון שלך? האפיה הורגת את השמרים בעודם צעירים וחסונים? רוצחים! אל תשלחו ידיכם אל הלחם! יהא מחננו טהור: מצות עכשיו. |
|
||||
|
||||
אם לא היה לנו אותך היינו אוכלים את הלב. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |