בתשובה לאורי פז, 03/12/04 9:38
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אה, אז הטיעון שלך הוא שהם ראו דוגמנית ערום, ומתישהו, ביובל שלאחר מכן, הם אוננו בגלל זה? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין זה משנה מתי בדיוק, משום ש''אין אפוטרופוס לעריות'' (דברי חז''ל ששכ''ג טרם למד בבית המדרש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
No apotropus to lions but there is one to tigers!
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, טרם למדתי. אולי תואיל להחכימני ולהסביר לי את פשר הפסוק ואיך הוא מתקשר לנושא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כתובות יג ב, ואם אתה ממש מעוניין במעט נחת, נידה ל ב. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכת נידה מגיעה עד פרק י. התכוונת למשהו אחר? http://www.mechon-mamre.org/b/h/h67.htm | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התבלבלת בין המשניות בשם ''מסכת נידה'' שנכתבו בידי התנאים, ואילו רון דיבר על ''מסכת נידה'' של התלמוד הבבלי, דעות ופרשנויות של האמוראים על דברי התנאים במשניות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הלכתי לאיבוד. הנה התלמוד הבבלי באתר מאגר ספרות הקודש ב"סנונית": http://kodesh.snunit.k12.il/b/l/l6101.htm - מגיע עד פרק י. או שהתכוונת למשהו אחר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, ברור שהתבלבלת או הלכת לאיבוד. לכל מסכת יש: שם המסכת, מס' פרק, שם הפרק, עמוד, דף. בעודך מדבר על מס' הפרק, רון דיבר על מס' העמוד והדף. מה לא ברור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסיבה לא ברורה אני לא מצליח להגיב להודעה של ערן. בתלמוד בבלי מסכת נידה מגיעה עד דף ע''ג, ובדף ל' באמת מצאתי את הביטוי, כמעט בצמוד ל''אין מביאין ראיה מן השוטים''. אני מקווה שא. פז לא קורא את ההודעה הזאת, או שחיי אינם חיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוטים נחפזים למקום בו מלאכים אינם פוסעים ... שוטים נחפזים היכן שחכמים נמנעים אך חכמים אינם מתאהבים מה הם כבר יודעים ... המלים והלחן (של מרסר ובלום) נשארים עקרים, עד אשר נוסף להם הזמר או הזמרת שמביאים את כל האמלמנטים הללו לכלל יצירה קטנה, בריאה של עולם זמני וקטן. בחר לך את הזמר או הזמרת - למשל פרנק סינטרה, ג'ו סטאפורד או קילי סמית, תתפלל לשעה נכונה, לרגע של התגלות והתיחדות והנה קיבלת תמצית מרוכזת של הגניוס האנושי, של רגש אנוש, של אהבה, חמלה ומעל לכל, הבנה. כאן לפנינו עומק ומהות בעלי חשיבות הרבה יותר גדולה מהעקרות הגסה של טקסטים השבויים וכפותים בתוך עולם צר מעולם נמלה. הרוחב והעומק של ים החיים שעולה מתוך שיר פשוט ותמים שכזה הוא לגבי דידי בעל משמעות הרבה יותר עמוקה ומשפיעה מאותו מקטע טקסטואלי צר, וזה מבלי לגרוע מההתפעות מהמאמץ האינטלקטואלי הכביר שהושקע ונובע בכלל היצירה הגדולה שבה כנראה השלם הוא הרבה הרבה יותר גדול מהחלקים. (כן, השתמשתי בכוונה במלים ומושגים מסוימים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, כמה הייתי רוצה לשמוע את הביצוע של החשמנית לשיר זה :-) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ודאי שזה משנה מתי בדיוק. אם אדם ראה קרסולה של אישה, וחמש שנים לאחר מכן הוא אונן בשירותים, אני בספק אם אפשר לייחס את האוננות לאותה חוויה מעוררת. אם, לעומת זאת, מישהו קלט בזווית עינו צל צילה של ברך ומיד זינק אל בין השיחים הסמוכים מען כי ירווח לו, אפשר להכריז על הפטישיסט האמור כחרמן בעייתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם הוא אונן כמה ימים לאחר מראה קרסולה הזנותי של אישה בשינקין. ''כמה ימים'' זה לא ''מיידי'' ולא בעוד ''חמש שנים''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מכירה חברות שמתחרמנות מהמראה הזנותי של דוסים בקפטות ושטריימלים. מראות הזנונים האלה מרטיבות אותן עד אובדן העשתונות. כל פעם שהן יוצאות לקנות חלב בפינת שינקין ורואות את מראות הזנונית השחורים החלב נשכח והדם מציף את אבריהן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם הרעיון להפשיט אשה דוסית חמה מהררי שמלותיה הצנועות, יש כאלה שימצאו אותו די מחרמן. אולי זו אמירה בעד הצניעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דיברתי, כמובן, על הרעיון כפינטוז ולא כמעשה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה עדיין עצוב. טרם נתקלתי באדם שמראהו המחרמן של קרסול (או כתף, או בטן, או אפילו חזה) נשי רדף אותו מספר ימים ולא נתן לו מנוח על שהלה נאלץ לקרוס תחת הלחץ ולהשפריץ את זרעו על הקרקע (או הטישו הקרוב). אין לי אלא רחמים לאדם שתסריט כזה נראה לו סביר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, הרי גם אני לא מתכוון לתיאור כפי שהינך מתארו בקיצוניות אופיינית. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |