בתשובה לארז ליבנה, 21/11/04 15:08
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תכנית מחשב יכולה לרשום מידע לקובץ או לשנותו. אפשר להניח שחלק מהD.N.A מהווה שולחן עבודה,כמו קובץ שניתן לקריאה ולכתיבה. יתכן ,שחלק משולחן העבודה מותר לקריאה בלבד, אחר לקריאה וכתיבה. אני מציע דגם דינמי לD.N.A , שחלים בו שינויים תוך פעילות התא ,שהם חלק מזהותו.אלה שינויים קטנים ,שכמעט לא מורגשים ונחשבים בטעות למוטציות מקריות. כמו כן ,אם הD.N.A הוא מערכת של תנאים לוגיים, אז הוא מבצע תנאים לוגיים ,למשל שינוי אות במקום X מחייב שינוי במקוםY. שימוש בדמיון תוך שיתוף פעולה עם מהנדסי תוכנה ,יאפשר לך להמציא ניסויים מתאימים. "ועלייך לעשות מאמץ כן יותר להבהיר את כוונתך אם ברצונך שאתייחס אליהם ברצינות ראויה." אני משתמש בנקודות מוצא להבהרת דברי. נקודות המוצא הן דרכי חשיבה הגיוניות. אתה יכול להסכים או לא להסכים. אם אינך מסכים ,הבא דוגמה נגדית. למשל,נקודת מוצא: מטעות נובעת טעות. דוגמה: מתמטיקאי יכול להתחיל ממשפט מוטעה להמשיך לפתח אותו ,אבל כל הפיתוח יצא מוטעה. כך בהנדסה ,ובכל תחום של חשיבה ועשיה. כאשר אתה מתעקש לא להבין ולא להסכים,אני מבין שאין טעם בהמשך הדיון. ""דבר אינו מאולתר דבר אינו אקראי" באמת? תוכיח." נקודת המוצא העיקרית בהקשר של הדיון הנוכחי היא הכרח לא נובע ממקרה. המקרה קיים במחשבה בלבד במובן של חישוב של סיכויים ואפשרויות. מקרה כגורם וסיבה מהווה סתירה. אין הוא יש. ראה:תגובה 261044 שם מוגדר המקרה ע"פ השימוש הרגיל שלו :אין וריקנות משמשים כסיבה. שימוש במקרה, במובן של סיבה מהווה ,אי ראציונאליות מוצהרת. על הסיפור בתגובתך: סיפור יכול להבהיר דברים. אין הוא עובדה ,אין הוא הוכחה ואין הוא תחליף להוכחה. אתה מתאר יצור בעל ממדים מסוימים שמשתנה ליצור דומה בעל ממדים קטנים יותר. הסיפור הזה מוכר לכל אחד. כל אחד(בוגר) היה ילד. לא נובע מכך ,שחל בו שינוי אבולוציוני. מה עם ננסים וגמדים? עובדה ,שאינם מפתחים גזע של ננסים וגמדים. מדוע? כיוון שיש הבדל בין סיפור לבין עובדה במציאות.הסיפור (יפה) אינו עובדה. גמדים הם עובדה. נניח לרגע שהדבר קורה. כלבים,למשל הם בעלי הבדלים גדולים בגודל ,במשקל ובצורה בינם לבין עצמם. האם יש כאן התפתחות לכיוון מסוים? לא. האם יש כאן בריאה חדשה? לא. יש כאן שוני.האם השוני מעיד על פגם? לא,כל עוד לא נוצר מום או חולי ,אז אין פגם . (הסברתי מקודם ,ששנויים קטנים באותה תכונה ,אפשריים ואינם מהווים פגמים בהכרח) העדר היכולת להתרבות עם אוכלוסיית המקור:האם הוא פגם? לא. גם חתולים אינם יכולים להתרבות עם נמרים,זה לא עושה אותם פגומים. אתה מתאר חלוקה של אוכלוסייה לשני מינים שאינם יכולים להתרבות ביניהם. אינני רואה בזה שינוי מהותי. שינוי מהותי הוא חידוש בצורת הגוף. היכן קרה\קורה ,שאוכלסייה התפצלה כך שמוטנטים יכלו להתרבות רק עם מוטנטים אחרים אך לא עם המקור? הרקע לשאלה הוא ההנחה :אם קורים שינויים פתאומיים גדולים בממדים ,אז נלווים להם שינויים נוספים ,שמהווים פגמים כמו גם חוסר יכולת הולדה או הולדה של בעלי מום. סיבה נוספת :אם יש דבר שמונע התרבות עם המקור, אז ביכולתו למנוע התרבות של מוטנט עם מוטנט. "אתה מתכבד ..." צניחה של נוצה: צורת הצניחה נובעת מפגיעות של מולקולות חמצן וחנקן בכיוונים ובאנרגיות שונות במשטח של הנוצה.אין כל מקרה. כל מולקולה היא סיבה. חוסר היכולת לחשב את כל הפגיעות אין לה ולא כלום עם מקריות. הסבר דומה להתאבכות עשן ומזג אוויר. "כלל אי-הודאות של הייזנברג, המצוי בבסיס מכניקת הקוונטים וקובע את חוסר הידע המובנה בתופעות קוונטיות." הכלל קובע את חוסר הידע.. . המדענים יודעים שאינם יודעים ומודים . הם אינם משקרים. הם אינם מסיקים מחוסר ידיעה על ידיעה ,בניגוד להם מדעני האבולוציה מסיקים מהמקרה(שמהווה אי ידיעה)את הכרחיות התפתחות המינים(ידיעה). "שאלת הבעיות הבלתי-כריעות" בתורת המחשבים: חלק מהן נובע מחוסר ידיעה זמני. חלק מהגדרות לא נכונות. חלק מערבוב מושגים בין תחומים. חלק מאי הבנה ,שהשאלות הנשאלות הן חסרות מובן בהקשר בו הן נשאלות. חלק מאי הבנה שאי הכריעות הוא הפתרון הנכון ,באותו הקשר כי ההפך מהווה סתירה . אין כאן אי ידיעה שהופך לידיעה ע"י אי ידיעה(המקרה). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
" "שאלת הבעיות הבלתי-כריעות" בתורת המחשבים: חלק מהן נובע מחוסר ידיעה זמני. חלק מהגדרות לא נכונות. חלק מערבוב מושגים בין תחומים. חלק מאי הבנה ,שהשאלות הנשאלות הן חסרות מובן בהקשר בו הן נשאלות. חלק מאי הבנה שאי הכריעות הוא הפתרון הנכון ,באותו הקשר כי ההפך מהווה סתירה . " האם יש חלק נוסף שמוקדש לדברים שהם פשוט נכונים? ואם לא, לאיזה חלק שייכת העובדה שבעיית העצירה של תוכנית מחשב אינה כריעה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה הכוונה בכך שבעיית אי-כריעות "נובעת מאי הבנה שאי הכריעות הוא הפתרון הנכון ,באותו הקשר כי ההפך מהווה סתירה"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יודע? אם אתה מוכיח שכריעות מביאה לסתירה, הרי אי-כריעות היא הכרחית ("הפתרון הנכון" בלשונו של המגיב מעלי). בבעיית העצירה, עד כמה שהסניליות שלי מאפשרת לדבר עליה, אתה מפעיל את האלגוריתם הבודק על עצמו ומגיע לסתירה. הלא כך? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |