בתשובה לשוקי שמאל, 30/10/04 19:28
 |
|
 |
||
|
||||
 |
דבר ראשון אני מסירה את הכובע (באופן וירטואלי בלבד...) בפני הכנות והאומץ הציבורי כפי שהם באים לידי ביטוי בתגובה 257602 א. מניעת העריצות האישית אינה המטרה היחידה של הדמוקרטיה. אני חושבת שהמטרה של הדמוקרטיה היא מניעת עריצות רעיונית, לפחות באותה מידה. כלומר, הבעיה בסטאלין או בהיטלר לא היתה רק בכך שאי אפשר היה להחליף אותם באופן אישי, אלא שאי אפשר היה לחשוב אחרת ממה שהם הכתיבו. מניעת העריצות הרעיונית מחייבת שבבחירות, בהן העם לוקח חלק, יעמדו לבחירה גם הגישות השונות לחיים ולמוסר הקיימות בתוכו, ולא רק האנשים השונים. לכן ההזדהות של האנשים הנבחרים, עם הגישה הרעיונית בשמה הם הלכו לבחירות, היא הכרח ראשון במעלה. כשם שאי אפשר שאדם אחד יבחר לראשות הממשלה, ואחר כך ימנה באופן פרטי אדם אחר במקומו, בלי בחירות חדשות, כך הוא לא יכול להחליף את הגישה הרעיונית שלו באחרת, בלי בחירות חדשות. במדינת ישראל אפשר לומר שה"גישה לחיים" של המפלגות השונות, היא המכוונת העיקרית בהחלטתם של האזרחים במה לבחור. זה הרבה יותר משמעותי לאזרחי המדינה, מהאישיות של אדם זה או אחר, העומדים בראש המחנה. לכן, בדמוקרטיה הישראלית בה יש הרבה גישות שונות לחיים, המפלגות אמנם שואפות שהעומד בראשן יגיע לשלטון, אבל זה רק *כדי* ליישם את התכנית הרעיונית שלהן. הוכחה טובה לכך היא העובדה שמפלגות השמאל היום, אינן פועלות להפלת רוה"מ, ואפילו מבטיחות לו גיבוי, על אף שהוא אינו עומד בראשן. זה מפני שהוא מקדם את האג'נדה הרעיונית שלהן, ומבחינתן, זה כאילו הן הגיעו לשלטון. פה נעוצה הבעיה שלי עם הלגיטימיות של התנהלותו של שרון. הוא נבחר כנציג של גישה מסויימת, ומבצע גישה הפוכה. ה"ליכוד" הוא מותג שקיים בציבור, ללא קשר לשרון, ויש לו תוכן ומשמעות עמוקים הרבה יותר מנאום עמום זה או אחר של ראש הממשלה. גם לאישיותו של שרון, ומעשיו בעבר היה דימוי מסויים מאוד בציבור. אבל הוא מבצע מדיניות הפוכה. הטענה שלך על "כארט בלאנש" שניתן לשרון בבחירות אין לה על מה שתסמוך, משום שהעמימות שלו בתקופת הבחירות לא יכלה (ולא התכוונה) לטשטש את הדימוי הצבורי שלו ושל מפלגתו. הוא המשיך לומר "דין נצרים כדין תל אביב" יחד עם הדיבורים העמומים על "ויתורים כואבים". אם שרון יסתמך על הטיעון הזה, של "הייתי עמום בבחירות, לכן מותר לי לעשות מה שבא לי", התחושה שתהיה בציבור היא של הונאה. כאילו שעו"ד ממולח חתם חוזה עם מישהו, תוך שהוא מכניס סעיף קטן המבטל את המשמעות החיצונית של החוזה. ברור לך שמי שנופל בפח הזה, גם אם אין לו טענה חוקית פורמלית, מרגיש מרומה. ראש ממשלה שבוחריו מרגישים מרומים מאבד את הלגיטימציה הציבורית שלו. ב. מה ששרון עושה, זה לא עניין של הפרת הבטחה זאת או אחרת, זה שינוי מוחלט של הגישה הערכית. לכן זה לא נכנס למה שאזרחים מוכנים לספוג ממנהיגיהם כחלק מ"חוקי המשחק" המאפשרים השרדות. כדי לחשוב שאדם צריך לעמוד בדיבורו, וליישם מדיניות שבשמה נבחר, אין צורך להפוך את הדמוקרטיה ל"דת זוטא". אמירת אמת, ועמידה בדיבורך (גם אם זה לא יהיה הדוק מאוד..) זה תנאי יסודי לכל מערכת של יחסים בין בני אדם. גם כפרט מול פרט, וגם כמנהיגים מול בני עמם. אתה צודק שיש דרכים ברורות להורדת מנהיג מהשלטון (אם כי עם ההכרח בהצבעת אי אמון פוזיטיבי, כלומר עם מועמד חלופי, הסיכוי להדחת ראש ממשלה בישראל קטן מאוד, עד זניח. כך שהדרך הזאת לא ממש קיימת היום. קראתי על סטטיסטיקה בנושא בשתי מדינות בהן הדבר נהוג (לא זוכרת איזה), ובאחת מהן במשך עשרות שנים שהשיטה נהוגה לא הדיחו כך ראש ממשלה, ובשניה זה קרה פעם אחת בלבד). מכל מקום, מה שכתבתי לגבי חוסר הלגיטימיות בעם, אינו טענה משפטית אלא מוסרית מעשית. מנהיג שמאבד את הלגיטימציה שלו בקרב בוחריו, יאבד גם את כסאו, במוקדם או במאוחר. לא משנה אם זה יהיה בגלל שבמפלגה שלו "ימרדו" בו עד שיפול, או שימררו את חיו בכנסת עד שיעדיף ללכת לבחירות, או שיהיו הפגנות המונים ותוהו ובוהו שיאלצו אותו להתפטר. ג. המחוייבות שלי לדמוקרטיה היא כאל שיטת ממשל וזהו. אמנם שיטת ממשל שיש בה ערכי מוסר מסויימים המאפשרים את קיומה,(כגון מחויבות לאמירת אמת, חופש דיבור והתאגדות, שיויון בפני החוק, וכו'). אני דווקא מתנגדת להעמסת ערכים ספציפיים על שיטת הממשל הזאת. למשל, אני מאד מתנגדת לכך שערכים ליברליים מסויימים יהיו מעל השיטה. זה נכון שהמחוייבות שלי לערכים המוסריים הדתיים שלי, הם מעל המחוייבות שלי לשיטה הדמוקרטית. כמו אצל כל אדם נורמלי, ערכי המוסר שלי אינם נגזרים מהחלטת רוב, אלא מהחשיבה והבחירה העצמיים שלי. הרוב הדמוקרטי אינו מכריע מה מוסרי. אלא מה לעשות. מבחינתי השיטה הדמוקרטית קיימת כדי שאנחנו, כחברה הטרוגנית, נוכל להחליט בצורה מושכלת כיצד ל*פעול* כמדינה אחת, על אף חילוקי דעות עמוקים שיש כמעט בכל שאלה שעל הפרק. לכן המחוייבות שלי לדת היהודית אינה עומדת בניגוד להשתתפותי בתהליך הדמוקרטי, כמו שהמחוייבות של כל אדם אחר לעקרונות מוסר כלשהם, אינה מונעת ממנו את האפשרות לקחת חלק בתהליך הזה. אני לא מנסה להכשיל את הדמוקרטיה. להפך. אני מאמינה שהיא שיטה טובה לניהול ענייני המדינה, כך שהחשדות שלך כלפי אינם מבוססים. ד. ראה א וב. ה. מבחינתי המונח "פקודה בלתי חוקית בעליל" אינו מינוח משפטי. אף אחד לא מצפה מחייל בקרב לדעת את סעיפי החוק השונים, ואת התקדימים של בג"ץ, כדי להחליט אם למלא פקודה שנראית לו בעייתית. המונח הזה הוא מונח מוסרי. פקודה שנראית לי לא מוסרית בעליל, אני לא מבצעת, בלי קשר לפסיקת בית המשפט. כמו שהייתי מצפה מחייל גרמני או סובייטי, שלא ימלאו פקודות בלתי מוסריות בעליל בתקופות השחורות שלהם, על אף שבתי המשפט במדינה הכשירו את השרצים למהדרין. לכן כאשר אני חושבת שפקודה לעקור יהודים מביתם כי הם יהודים, וכדי למסור את בתיהם ואדמתם לאויבי העם הזה, היא פקודה לא מוסרית בעליל, אני לא אבצע אותה. המנגנון הדמוקרטי מכיר בזכות הזאת של הפרט בהכרה מוסרית עצמאית. מרי אזרחי לא אלים הוא משהו ששייך ורלבנטי אך ורק בדמוקרטיות. אמנם רק במקרים קיצוניים, אבל לי נראה שהמקרה הנדון הוא קיצוני. מכל מקום, חוץ מלהעניש את המסרב ואת ה"ממריד", לפי החוק אין לדמוקרטיה מה לעשות נגדם, אלא אם היא תשכח את העקרונות שלה... ו. יש כאן שני מישורים: האחד המישור החוקי יבש של הדמוקרטיה. השני המישור של "רוח" הדמוקרטיה. להנהיג עם בניגוד להבטחות בבחירות, זה בסדר מבחינת המישור החוקי היבש (כל עוד לא הפילו אותך), אבל זה לא בסדר מבחינת "רוח הדמוקרטיה". לעשות מרי אזרחי או לסרב פקודה זה בסדר מבחינת המישור הערכי היבש (יכולים להעניש אותך לפי החוק וזהו), אבל זה לא בסדר מבחינת "רוח הדמוקרטיה", המחייבת את קבלת הדין של המיעוט כלפי החלטת הרוב (בהסתייגות של הבלתי חוקי בעליל). אתה צריך להחליט על איזה מישור אתה מדבר? אם אתה נצמד לחוק היבש, אין מה לבוא בטענות אל מפירי הסדר, הסרבנים והמורדים. אבל אם אתה רוצה את "רוח הדמוקרטיה", תדאג לגיבוי אמיתי מצד רוב העם למעשיך, ורק אז תהיה לך זכות לדרוש ממישהו לקבל עליו את החלטות הרוב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני חולק כמעט על כל הסעיפים בדבריך וכל אחד מהם הוא בסיס לויכוח נרחב ומעניין (ולראיה, הויכוח המתפתח בין יהונתן אורן לבין האיילים האלמונים בעניין דת/מוסר - מדינה). אני מבקש לשמור לעצמי את הזכות להגיב עליהם בעתיד. כרגע אסתפק בתגובה על סעיף ג' בתגובתך, דוקא מפני שאני מסכים עם מהות הדברים. אני מבקש לנתח את דברייך משפט משפט כדי לחשוף את ההבדלים בתפיסותינו ומנין נובעת האנטי-דמוקרטיה הטמונה בעמדותיך. א. "המחוייבות שלי לדמוקרטיה היא כאל שיטת ממשל וזהו. אמנם שיטת ממשל שיש בה ערכי מוסר מסויימים המאפשרים את קיומה,(כגון מחויבות לאמירת אמת, חופש דיבור והתאגדות, שיויון בפני החוק, וכו')" - אני מסכים בהתלהבות. אבל את נמצאת אומרת דבר והיפוכו: מצד אחד "שיטת ממשל וזהו" ומצד שני "השיטה הדמוקרטית מיוסדת על ערכי מוסר". והנה הראיה: "אני דווקא מתנגדת להעמסת ערכים ספציפיים על שיטת הממשל הזאת. למשל, אני מאד מתנגדת לכך שערכים ליברליים מסויימים יהיו מעל השיטה" את אומרת ובלי משים מייחסת לדמוקרטיה קשר לשני ערכים שכלל אינם מהותיים לה: מחויבות לאמירת אמת (האם העובדה שכמעט כל הנבחרים משקרים בהבטחות הבחירות שלהם, אומרת שהדמוקרטיה אינה פועלת) ושוויון בפני החוק (העבריין המקצועי והשוטר אינם שוים בפני החוק, וכך גם האנס והנאנסת, משפחה בעלת 5 ילדים ומשפחה עם 2 וכן הלאה). אני טוען: הדמוקרטיה היא שיטת ממשל המחויבת לכמה ערכי מוסר חשובים ביותר: מניעת רודנות, מידה סבירה של חופש ביטוי והתאגדות והזדמנות הוגנת לכל חלקי הציבור לנסות להביא את ערכיהם המוסריים/חברתיים לידי מימוש. ב. "זה נכון שהמחוייבות שלי לערכים המוסריים הדתיים שלי, הם מעל המחוייבות שלי לשיטה הדמוקרטית. כמו אצל כל אדם נורמלי, ערכי המוסר שלי אינם נגזרים מהחלטת רוב, אלא מהחשיבה והבחירה העצמיים שלי. הרוב הדמוקרטי אינו מכריע מה מוסרי" - מה שנראה לי שגוי הוא העובדה שאת מנגידה את 2 המערכות. לתפיסתי, יהודי יכול להיות דמוקרטי כפי שיהודי יכול להיות צמחוני. גם בנקודה זו מקיאוולי יכול להיות מורה דרך טוב: ההבדל בין מערכות המוסר והאמונה (היהדות, הנצרות ותפיסת העולם הליברלית (אאל"ט) של יהונתן אורן) לבין מערכות השלטון הפוליטי התקין הוא כהבדל בין מה שראוי להיות לבין מה שישנו (על כל הפשרות שכל בני האדם נאלצים לעשות עם ערכיהם ומצפונם. והדמוקרטיה אכן מתאפיינת ע"י הפשרה). ג. "מבחינתי השיטה הדמוקרטית קיימת כדי שאנחנו, כחברה הטרוגנית, נוכל להחליט בצורה מושכלת כיצד ל*פעול* כמדינה אחת, על אף חילוקי דעות עמוקים שיש כמעט בכל שאלה שעל הפרק" מסכים! והנה בא המשמעות המלאה והקרדינלית של הנאמר: הדמוקרטיה אינה מחויבת ליהדות שלך או לתפיסה ההומנו-צנטרית שלי. היא מחוייבת לתת לשנינו את ההזדמנות ההוגנת לנסות להביא את אמונותינו לידי מימוש באמצעות המערכת הפוליטית הדמוקרטית!! ג. "המחוייבות שלי לדת היהודית אינה עומדת בניגוד להשתתפותי בתהליך הדמוקרטי, כמו שהמחוייבות של כל אדם אחר לעקרונות מוסר כלשהם, אינה מונעת ממנו את האפשרות לקחת חלק בתהליך הזה" - ודאי. נהפוך הוא: מחויבותו לערכיו תובעת ממנו להשתתף בתהליך. אבל מכאן גם נגזרת מחוייבות לתהליך שאת אינך מוכנה להעניק לו. המחוייבות היא דרישת "יהרג ובל יעבור" מפני: ג.1. הערכים החשובים שהדמוקרטיה מנסה לממש. ג.2. אי הענקת מחוייבות מליאה ולא-אינסטרומנטלית לשיטה הדמוקרטית סותרת את הצורך להעניק גם למי שמתנגד לך את ההזדמנות לממש את אמונותיו. אם כל מה שאת רואה בדמוקרטיה הוא כלי למימוש דרכך וללא מחוייבות לשיטה עצמה, ברגע שתצליחי לממש את אמונתך באמצעות השיטה, ברור כשמש שלא תאפשרי את המשך קיום השיטה. דבר זה הופך אותך לאנטי-דמוקרטית ויוצר לגיטימציה מוצדקת לחלוטין לשלילת זכויותיך הדמוקרטיות. ד. "אני לא מנסה להכשיל את הדמוקרטיה. להפך. אני מאמינה שהיא שיטה טובה לניהול ענייני המדינה, כך שהחשדות שלך כלפי אינם מבוססים" - אבל עיקר טענתי אינה כך. טענתי היא שמחויבותך לדמוקרטיה היא אינסטרומנטלית (כדרך למימוש אמונתך) וקונייקטורלית (כל עוד היא עושה זאת). ובכך אין די. הדמוקרטיה אינה "חמורו של משיח". היא בעצמה מהווה מעין "מלכות דוד של יום יום" שיש טעם בקיומה עם או בלי היהדות. נ.ב. מזל טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שאנחנו בעצם מסכימים על רוב הדברים, אלא שאתה קורא אותי לא נכון ו"מותח" את מה שאני אומרת לפי דעות קדומות שיש לך על מה שאני חושבת. א. כדי ששיטה דמוקרטית תעבוד צריך שיהיו כללי משחק ברורים למשתתפים בה. אלה הם בעצם ערכי המוסר של הדמוקרטיה. כלומר, ללא קיומם של ערכי מוסר מסויימים, הדמוקרטיה לא יכולה לעבוד כשיטת ממשל. לכן אין סתירה בין הדרישה המוסרית המינימלית הזאת ובין התייחסות לדמוקרטיה כאל "שיטת ממשל וזהו". לומר אמת, ולעמוד בדבורך, זה חלק מכללי המשחק/מוסר הללו. בזה, אין כוונה לטעון שכל מה שמועמד מבטיח, זה התחייבות משפטית. אלא שצריך להיות קשר ברור בין מה שהמועמד אומר ומייצג, לבין מה שהוא יבצע. אחרת, הדמוקרטיה מאבדת את הרציונליות, שלה, ותהליך הבחירות הוא בעצם מן משחק אן-דן-דינו, חסר משמעות וחשיבות. אני חוששת שאתה מבין באופן שגוי את עניין השיויון בפני החוק. הכוונה היא שכל אדם (ללא קשר למעמדו, מצבו והגדרתו המשפטית), מחוייב לחוקים שהתקבלו בחברה הדמוקרטית. כלומר אם לי אסור לבנות מרפסת ללא רישיון, גם למפקח של העיריה אסור לעשות זאת, וכו'. אני גם מסכימה לכן שהדמוקרטיה מחוייבת לערכים שהבאת. ב. אני לא מנגידה את שתי המערכות. זו טעות בהבנת דברי. מי שחשב שיש סתירה בין היותי מחוייבת לדת היהודית ובין השתתפות במשחק הדמוקרטי זה אתה, בתגובה הקודמת שלך. ג. מסכימה. לא כתבתי בשום מקום שהדמוקרטיה מחוייבת ליהדות. זו אני- אזרחית בדמוקרטיה הישראלית- שמחוייבת למוסר היהודי. הדמוקרטיה גם לא מחוייבת לחילוניות, או לליברליזם, או לפמיניזם, או לקפיטליזם. ג (שני). המחויבות שלי לדמוקרטיה דומה למחוייבות של כל אדם לדמוקרטיה. הכל כפוף לערכי המוסר הפנימיים של האדם. הדמוקרטיה לא דורשת מהאדם לוותר על ערכיו היסודיים. האופציה לסרבנות, או למרי אזרחי, הוא דבר מובנה בתהליך הדמוקרטי. זה מנגנון שמבטיח שהחלטה שנוגדת באופן חריף את מצפונם של חלק גדול מהאזרחים החברים בדמוקרטיה הזאת, לא תוכל להתקבל בקלות. הסרבנות משמאל, לגיטימית בעיני מבחינת התהליך הדמוקרטי(אם כי היא לא לגיטימית בעיני מבחינת התוכן המוסרי שלה). אם היא היתה סוחפת רבים, עד כדי שהיה חשש להתפוררות הצבא, האשמה על כך היתה מוטלת על כתפי מי שקיבל החלטות שנוגדות את מצפונם של כל כך הרבה מהחיילים שלו, ולא על כתפי החיילים שנשמעו לקול מצפונם. כך גם עם הסרבנות מימין. ג.1 הערכים החשובים שהדמוקרטיה מממשת יתקיימו אך ורק אם האנשים יהיו חופשיים להשמע לקול מצפונם. אנשים שאינם נשמעים למצפונם אלא לחוקים הבאים מלמעלה, הם קרקע אידאלית לרודנות, עריצות, אפליה, ועוד (שמיעה לקול המצפון זה לא מצב של אנרכיה. משום ש"השמיעה לקול המצפון" הוא תהליך עם מחיר כבד- כאשר הוא בניגוד לחוק. לכן זה לא מצב של "איש הישר בעיניו יעשה".) ג.2 המחויבות לשיטה הדמוקרטית, אינה מחוייבות "דתית". לכן אין שום בעיה בכך שהמחוייבות שלי היא אינסטרומנטלית. אני אעיז ואומר שלאף אחד אין מחוייבות "דתית" כזאת לדמוקרטיה. אלא שמתיימרים למחוייבות כזאת, בונים מן "דמוקרטיה" שהיא בדמותה וצלמה של משנתם המוסרית, ואז זה באמת לא חוכמה להיות מחוייבים לה.... אי המחוייבות הזאת אינה סותרת את הצורך "להעניק גם למי שמתנגד לך את ההזדמנות לממש את אמונותיו". עובדה היא שאני חיה, ושותפה, במדינה שרוב התנהלותה חילוני מאוד, וכך גם הרבה מאוד דתיים אחרים. חלק גדול מהתנהלות המדינה אינו לטעמי כלל, ובכל זאת אני חלק מהמשחק הדמוקרטי כאן. אני מניחה שאם יהיה רוב דתי במדינה יהיה מצב הפוך, בו חלק גדול מהתנהלותה לא יהיה לטעמם של החילוניים. אם התנהלותה של מדינה כזאת, תנגוד באופן אקוטי את מצפונם של החילוניים, עד כדי שהם יהיו מוכנים לשבת בבית סוהר ולא לשמור על החוק הנוגד את מצפונם, לא תהיה לי שום טענה אליהם. אם יהיו הרבה חילוניים שיעשו כך, עד כדי שיבוש חייה של המדינה, ברור לי שצריך שראשי המדינה ה"דתית" ידאגו מראש שלא לחוקק חוקים שיובילו למצב כזה. לפני די הרבה זמן היה לי דיון באייל על הדמוקרטיה. שם הסברתי באריכות (שאני לא רוצה לחזור עליה כאן) שלדעתי הדמוקרטיה היא שיטה פוליטית טובה, יש לה הרבה יסודות ביהדות. הדמוקרטיה שלי אמנם איננה הדמוקרטיה הליברלית, שמקובלת היום על בית המשפט העליון, אבל היא כוללת את המנגנון היסודי של הדמוקרטיה. אמנם השיטה הדמוקרטית אינה השיטה האולטימטיבית ביהדות, אבל היא בהחלט אפשרית, בוודאי בתנאים של היום. בדרך ההתנהלות היהודית יש הרבה מאוד מהעקרונות הדמוקרטיים המוכרים היום. כמו הקביעה לפי רוב בסנהדרין, הכפיפות של המלך לאותם חוקים כמו כל האזרחים, קיומה של מערכת מבקרת בצד המערכת השלטונית וכו'. לכן זה אינו מדוייק כלל לחשוב שמטרתי היא לבטל את השיטה הדמוקרטית. ד. שוב, כל אדם משתמש בדמוקרטיה כדי לממש את אמונתו ואת מערכת ערכיו, לא רק הדתיים. בשביל זה יש לנו דמוקרטיה. המדינה בשבילי היא אתחלתא דגאולה, ולא החמור, אבל מה זה משנה? מה אכפת לך מה אני חושבת בגדול על ההסטוריה היהודית ועל התהליכים המובילים לגאולה? בדמוקרטיה מותר לי לחשוב ולהאמין במה שאני רוצה, כל עוד אני שומרת על הכללים הדמוקרטיים. בדמוקרטיה אמיתית, זה אפילו דרישה מקדימה שיהיו לי מצפון וערכים משלי... |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |