 |
|
 |
||
|
||||
 |
גבולי. 1. אצל מרבית המעריצים שאני מכיר, חוויית ההופעה (העמידה בתוך קהל רב וכו') שונה באופן מהותי מכל הקלטה שלה. 2. קל יותר למנוע הכנסת אמצעי צילום והקלטה (בטח מתוחכמים) לאולם הופעות, ונדרשת לכך רק אותה זכות שמאפשרת לבעלי האולם למנוע כניסת סכינים, אקדחים, או בקבוקי זכוכית. שוב, אין צורך בזכות רשמית למניעת העתקות. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
2. נכון, במידה מסוימת, אבל זה עניין של התפתחות טכנולוגית ואלטרנטיבות - אני חושב שמכשיר סמוי להקלטה באיכות גבוהה, גם אם היום אינו זמין, אינו מדע בדיוני. 1. נכון, אבל נדמה לי שאתה מתאר מודל שונה: אמנים מפסיקים בכלל להקליט מוזיקה (כי בגלל העתקות אין אינטרס מסחרי בכך), וכך מאלצים את מי שרוצה לצרוך מוזיקה ללכת להופעות, וכך יגדל נתח השוק של הופעות ויפצה על אובדן השוק של ההקלטות. ואם כך, אתה רוצה למשוך להופעות לא את הקהל שהיום הולך להופעות, אלא את זה שהיום צורך הקלטות. הקהל הזה, אם לא תהיה לו האופציה של מוזיקה מוקלטת באולפן, יסתפק בשמחה בהקלטה מהופעה, ואפילו באיכות לא אופטימלית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. (משעשע אותי היפוך הסדר) ייתכן שמכשיר כזה אינו מד"ב, אבל הוא בעיה מתחום אחר, והתפתחות של מכשיר כזה תהיה בעיה עבור אמנים מופיעים *גם אם לא יבוטלו זכויות היוצרים* (על זה הדיון, נזכיר) 1. אתה צודק, כמובן, אם כי האמת כמובן נמצאת בין לבין - הקהל שלא מגיע היום להופעות אך קונה הקלטות יעדיף בחלקו קניית כרטיס להופעה על הקשבה להקלטה באיכות לא-משהו, ובחלקו לא. אפשר,עם זאת, לחשוב על עוד מודלים לפרנסה ממוזיקה. למשל, שהקהל המעוניין בקבלת הקלטה של להקה מסוימת ישלם כסף *מראש*, וכאשר יצטבר סכום המאפשר הקלטה תתבצע ההקלטה ותועבר למי ששילם. זה יוצר מצב שבו למי ששילם יש אינטרס (רטרואקטיבי) לא להעביר את הקלטת שבידו להקלטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כשאתה כותב שהצעצוע שלי יהיה בעיה גם אם לא יבוטלו זכויות היוצרים, אתה מתכוון בגלל שאנשים ישתמשו בו תוך הפרת זכויות היוצרים, נכון? זה נכון, כמובן; זה סוג הבעיה שממנו מתחיל כל הדיון. אתה מנסה למצוא מודלים שיעבדו גם ללא זכויות יוצרים; אבל אם אותם אמצעי שעתוק פוגעים גם במודל שלך, משמע שהוא לא פתר היטב את הבעיה. גם המודל הנוסף שאתה מציע - תשלום מראש עבור ההקלטה - מעניין, אבל אני לא רואה איך הוא פותר איזושהי בעיה. אם אני לא מחמיץ משהו, לאחר ששילמת והלהקה הקליטה וקיבלת הקלטה - אתה בדיוק באותו מצב שבו אתה היום כאשר קנית בכסף מלא דיסק חוקי. יש לך יכולת טכנית להפיץ את ההקלטה הלאה; אותם תמריצים לא להפיץ אותו שיש במודל שלך (אתה "מוריד מערך ההשקעה שלך", אתה פוגע במוטיבציה העתידית של צרכנים ואמנים לקיים את המודל) תקפים גם במצב היום; ואותם תמריצים כן להפיץ שיש היום קיימים גם במודל שלך: או להרוויח כמה גרושים על מכירת העותקים, או סתם להיות נחמד לאנשים אחרים ולחלק את האוצר; ושוב חזרנו למשבצת א' של זכויות יוצרים. באשר לגידול שוק ההופעות החיות על חשבון הקלטות - נכון שזה יהיה בין לבין. הניחוש שלי הוא שברוב הז'אנרים, אם לא בכולם, שוק ההופעות החיות לא יכול לגדול עד כדי כך הרבה; הליכה לקונצרט היא "משימה" שונה לחלוטין מצורות ביתיות של האזנה, ויותר מחייבת - לא רק כספית, אלא גם מבחינת זמן פנוי, נוחות, הופעה בחברה עם כל מה שכרוך בכך, היכולת להאזין כרקע לעיסוק אחר, וכו'. הניחוש שלי הוא שכל עוד יהיה איזשהו אמצעי לצרוך בבית מוזיקה מוקלטת, ואפילו רק באיכות בינונית, הרוב הגדול של צריכת המוזיקה ייעשה כך. אבל זה רק ניחוש. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למעשה אני מסכים לרוב ההשגות שלך, ולכן ברשותך אתמקד במודל "התשלום מראש" שהצעתי. אני רואה אותו מכיוון אחר, מנקודת המבט של היוצר, ולא הצרכן. להלן דוגמא שתבהיר זאת: יוסי הוא כותב-זמר-מלחין. הוא מאוד רוצה להוציא דיסק. אבל יש הוצאות: שעות אולפן, נגנים מלווים, מעבד מוזיקלי וכו'. ויוסי גם רוצה לקבל תשלום על הזמן שהשקיע בכתיבת השירים ובהקלטתם. נניח שיוסי מחשב שהעלויות שלו + תשלום על זמן ההקלטה יוצא 200,000 שקלים. הוא מעריך שמחיר סביר לתקליטור הוא 40 ש"ח, ולכן עליו למכור 5,000 תקליטורים כדי שיהיה מרוצה. כעת יש שתי אפשרויות 1: בשיטה ה"קלאסית", יוסי משקיע כסף רב בהקלטה וכד', ואז מוציא את הדיסק. הוא לוקח סיכון רב, מכיוון שאם לא יקנו את הדיסק מספיק אנשים, הוא עלול להפסיד. במצב כזה, כל העתקה של מישהו לחבר שלו, או העברה באינטרנט, עולה ליוסי כסף אמיתי שהיה יכול לקבל. יוסי עלול להיתקע במצב שבו 2,000 איש קנו את הדיסק והשאר צרבו או העתיקו, ובחובות אדירים. בשיטה שאני מציע, יוסי מפרסם באתר האינטרנט שלו שהוא מתכנן על דיסק, ובינתיים בוחן את החומר בהופעות. רק כשמצטבר מספיק כסף, יוסי נכנס לאולפן ומקליט. בשיטה הזו, דויד מרמת-גן, שהוא מעריץ שרוף, לא יכול לצרוב את הדיסק מהחבר שלו, והוא נאלץ לשלם. הוא עשוי כמובן להמתין לרגע האחרון ולקוות שמספיק פרייארים ישלמו לפניו, אבל יוסי יכול לשים דדליין שאם עד אליו לא ייאסף מספיק כסף, הוא יוותר על ההקלטה ויחזיר את הכסף לאנשים. ככל שנתקרב לדדליין, הלחץ על דויד המעריץ יגבר, והוא בסוף ייכנע וישלם. התוצאה - אם יש ליוסי מספיק קהל כדי להצדיק דיסק, הוא יוציא דיסק ויוכל להינות מפירותיו (בלי קשר לכמה יעתיקו אותו אח"כ). אם אין מספיק קהל - יוסי לא יוציא דיסק בינתיים ולא ייכנס לחובות. מצד הצרכן, אפשר לדמיין אנשים שלא ישלמו ויגידו לעצמם "ממילא נעתיק את הדיסק אחרי שיצא". אבל למי ששילם על הדיסק יש במקרה זה אינטרס חזק לא להבטיח שיעתיק להם את הדיסק אחרי שיצא, על מנת שגם הם ישלמו והדיסק יצא מהר יותר (או בכלל יצא). הקישור הישיר יותר בין ההעתקה לבין הפסקת היצירה של מוזיקה ישפיע, לדעתי, על הנורמות הצרכניות הרבה יותר מחוק זה או אחר. אפשר לשכלל את המודל בהרבה דרכים, אבל ההצעה הבסיסית היא בעצם לראות את התשלום על יצירה כהשקעה באמן. תמורת הסכום שאתה משלם, אתה מקבל מניה של האמן, המזכה אותך, בין השאר, בקבלת הדיסק כשהוא יוצא. 1 אני מתעלם מהעניין של חברת תקליטים מתווכת, כדי להשוות את המקרים בצורה הנייטרלית של אמן מול קהל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומה קורה אם יוסי נשמע חרא בהופעות אבל אבל מצויין בהקלטות? ומה קורה אם הוא מצויין בשתי הצורות אבל מעטים מכירים אותו? ומה קורה אם ליוסי יש נטיה להוציא אלבומים מחורבנים עם שיר טוב אחד. למי יהיה תמריץ לאסוף את השירים הטובים לאלבום אוסף? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרים א' ו-ב', יוסי לא יצליח להתפרסם גם במצב היום, ולבטח לא להתפרנס ממוזיקה (אל תשכח שבדרך הוא חייב לפרנס את הסוכן שלו, היחצ''ן, ובעל חברת התקליטים). במקרה ג'לאף אחד לא יהיה תמריץ כזה, ובצדק - ''אלבום אוסף'' הוא סוג שהונאה צרכנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובכל זאת נדמה לי שהאמנים המפורסמים של היום היו פעם לא מפורסמים ולא היו יכולים למשוך קהל. לא ברור לי איך זה יתנהל אבל זה נראה לי הרבה הרבה יותר קשה בלי זכויות יוצרים. באשר לאמנים מסוג א' העניין מסתבך עוד יותר שהרי לאמנים שאומנותם בהקלטה (כמו הביטלס במחצית השניה של שנות השישים) אין שום דרך לתפקד. באשר לג' אני בכלל לא מבין, האם עדיף שאקנה, נגיד, את כל אלבומיו המחורבנים של דייויד בואי רק כדי שיהיה לי אוסף של השיר שניים המוצלחים בכל אלבום? עוד מכשלה ברורה, מאחר ומוסיקה משמשת כתוכן עיקרי לתחנות רדיו, טלוויזיה, סרטים וכו מסתמן כאן בבירור מצב בו רבים יוכלו לגרוף רווחים תוך כדי התבססות על יצירתם של אנשים שלא יראו פרוטה מכך. לא נשמע לי צודק. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. "ובכל זאת נדמה לי שהאמנים המפורסמים של היום היו פעם לא מפורסמים ולא היו יכולים למשוך קהל. לא ברור לי איך זה יתנהל אבל זה נראה לי הרבה הרבה יותר קשה בלי זכויות יוצרים." כיצד מתפרסם אמן כיום? הוא משמיע חומר לחברת התקליטים, ומישהו שם מחליט לקחת סיכון ולהחתים אותו. כיום, עם כל ההעתקות וכד' איש חברת התקליטים יחשוב שבע פעמים לפני שיוציא כסף על הפקת אלבום לאמן לא ידוע, והאמן עצמו ייאלץ לחתום על חוזה שאפקטיבית מבטיח שמהאלבום הראשון הוא לא יראה הרבה הכנסה (תשאלו להקות מצליחות כמו "החברים של נטשה" כמה נשאר להם מהאלבום הראשון). כלומר, *במצב של היום* יש סיכוי טוב שאמנים שהוחתמו והצליחו בעבר לא יוחתמו ולא תיבדק השאלה האם הקהל מעוניין במרכולתן או לא. מסיבה זו, היתלות באמני עבר אינה רלוונטית לשאלה. 2. "באשר לאמנים מסוג א' העניין מסתבך עוד יותר שהרי לאמנים שאומנותם בהקלטה (כמו הביטלס במחצית השניה של שנות השישים) אין שום דרך לתפקד" ראשית, כפי שכבר אמרתי, דוגמאות מן העבר אינן בהכרח רלבנטיות. במקרה של הביטלס, הם בפירוש קנו לעצמם שם בהופעות, ותהליך דומה היה יכול לקרות גם במודל שלי. שלישית, כאשר עוברין לשלב של "מיומנות בהקלטה" אפשר להפעיל מודל חלופי למודל ההופעות, והוא מודל ה"תשלום-מראש" להקלטת אלבום, שהצגתי אותו במפורט בדיון עם ירדן בהמשך הפתיל. 3."עוד מכשלה ברורה, מאחר ומוסיקה משמשת כתוכן עיקרי לתחנות רדיו, טלוויזיה, סרטים וכו מסתמן כאן בבירור מצב בו רבים יוכלו לגרוף רווחים תוך כדי התבססות על יצירתם של אנשים שלא יראו פרוטה מכך. לא נשמע לי צודק." אכן לא צודק, ולכן אני רואה בעיני רוחי לא ביטול של זכויות היוצרים אלא ניסוחן מחדש ברשיון שימוש הדומה לזה של ה- creative commons (אפסאלון, הב לינק), שבו אסור שימוש מסחרי במוצר, אך מותר שימוש והפצה שלא-למטרות-רווח. 4. לגבי אלבומי אוסף. בעיני, אלבום אוסף שמוציא אמן ואין בו כל תוספת על שירים שכבר יצאו (או שיש בו מעט תוספות) הוא הונאה צרכנית, מכיוון שאין בו כל יצירה חדשה, אלא איסוף טכני של חומרים קיימים ואריזתם מחדש. אני לא רואה סיבה לקיים מודל כזה של הפקת רווח מיצירה. לבר-ביצוע - במודל שלי לא תצטרך לקנות את אלבומיו של בואי, אלא פשוט תוכל לייצר בעצמך אוסף משלך עם השירים האהובים ביותר *עליך*, מתוך ים של שירים שתוריד בתוכנות על"ע, ובלי מפח הנפש מזה שהשיר האהוב עליך דווקא לא כלול באוסף החדש, ובמקומו יש שלושה שירים שאתה מחשיב לבינוניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זה לא כל כך עונה לי על השאלה. התהליך כפי שהוא היה עד היום היה שאמן מוחתם בחברת תקליטים וזאת ממנת לו את קידום המכירות תמורת הבלעדיות על הפצת החומרים. הכדאיות הכלכלית לשני הצדדים ברורה (הדוגמה של נטאשה יכולה לשמש, לכל היותר, כאנקדוטה המראה "מדוע יש להזהר לפני שחותמים על חוזה" היא בוודאי לא שוללת את כל המערכת). לא ברור לי כיצד יקודמו אמנים תחת השיטה שלך. 2. הביטלס אמנם קנו את שמם בצפון אנגליה וליברפול באמצעות הופעות אבל את ההכרה העולמית הם קיבלו דרך תקליטים. אותי אישית מזעזעת המחשבה שהם היו מתבזבזים בשירת "טוויסט אנד שאוט" עד שישים ותשע. ככל הנוגע לי, ההקלטה היא האמנות וזה הופך את מודל התשלום מראש ללא אפקטיבי. איזו אינדיקציה יש לי על התקליט לפני שהוא נוצר? ומה קורה אם הוצאתי אלבום מחורבן אבל הבא יהיה נהדר? אני חושש שמעטים יהיו מוכנים לשלם תמורת משהו שאיננו קיים, גם אם יובטח להם כספם חזרה במקרה שהאלבום יתבטל. 3. אני חושב שאם יש איזשהו אלמנט ישים במערכת שאתה מציע הוא טמון כאן. 4. אני חושב שלקרוא לאוספים הונאה צרכנית זו הגזמה. בוודאי עד לעידן תוכנות העמית לעמית אבל גם אחריהן1. אוסף טוב הוא דרך נהדרת לעשות היכרות עם אמן שאינך מכיר ולחסוך לך הרבה מאוד טרחה במקרה שהוא לא ממש "זה" בשבילך. אני בהחלט רואה סיבה לקיים כזה מודל אבל זה לא עקרוני. 1 לדעתי אתה תופס בצורה שגויה את תפקיד חברות התקליטים. החברות הן בסה"כ סוכני סינון. מעטים יהיו מוכנים לפשפש במיליוני השירים שיהיו נגישים בתוכנות העמית לעמית כדי למצוא משהו שמוצא חן בעיניהם. דרוש סינון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. אתה לא חייב לקנות חתול בשק. האמן שמנסה לגייס כסף לתקליט חדש (למעשה הוא מקים חברה וקורא לציבור לקנות מניות) יוכל לפרסם שיר או שניים, או חלקים מכל שיר באלבום המוצע. במקום שההחלטה תהיה בחברת התקליטים, היא עוברת לקהל המתעניין (או לא). 1 מסכים. התקווה היא שהשמועה על שירים טובים תעבור מפה לאוזן (ע"ע במה חדשה) אבל אני לא בטוח שזה יעבוד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן טעות יסודית והיא נוגעת למחשבה שבחברות התקליטים "לא עושים כלום וגורפים את כל הרווחים". גם אם המודל המוצע היה סביר מבחינת הצרכנים (לעניות דעתי אין כאן שמץ של סבירות) עדיין נשארת הבעיה היסודית שבכדי להגיע לקהל, לאסוף את התשלומים, לממן את ההקלטות וכו יש צורך במערכת מקיפה של שירותים שאינן בהישג ידו של האומן. בוא נראה, לצורך התסריט שהצגת צריך את הדברים הבאים א. שרת אינטרנט (את זה אפשר לשכור, מחירים סבירים למדי) ב. להקים חברה - עסק סבוך ויקר ג. להגיע להסכמה עם שרותי סליקה כלשהם - כדי לקבל תשלום צריך חוזה עם חברת האשראי או ליצור קשר עם חברות סליקה כמו פי פאל או קאג'י. (ואלו כמובן יגרפו את הרווחים שלהם) ד. לפרסם את עצמו במקומות שונים - זה עולה כסף ה. וזה באמת מפיל את כל התיאוריה לקרשים. מודל מעין זה - שלמו עכשיו - קבלו אולי עוד חצי שנה או שנחזיר לכם את הכסף הוא מודל קלאסי לרמאות. מה יעשה הלקוח אם לא מחזירים את הכסף? ברור שצריך *משהו* כדי לעורר את אמון הלקוח ומכאן שצריך "גב" של חברה מוכרת וכו. כל התסבוך הזה עולה כסף ומצריך מוניטין שלא ניתן לצפות שיהיה קיים אצל האמן המתחיל. מכאן שמה שסביר שיווצר הוא חברות שעוסקות בדבר הזה ומעניקות את שירותיהן לאמנים. מכיוון שהשרותים הללו יהיו מרוכזים במספר חברות, סביר להניח שהן יוכלו לעזור לאמן לקדם את המכירות שלו על ידי ניצול הריכוז של כל האמנים שלהם. מאחר והבעיה הבסיסית של צרכן המוסיקה האינטרנטי תהיה שפע מוגזם של שירים לבחירתו סביר להניח שאותן חברות לא יציעו לכל אמן את שירותיהן אלא רק לאותם אמנים שנראים להם בעלי פוטנציאל מסחרי. וזה בעצם בדיוק מה שקורה היום עם חברות התקליטים. אותה גברת בשינוי אדרת. האם כל זה מזימה? לא. כפי שניתן לראות, כך אני מקווה, חברות התקליטים מספקות שירות חשוב לצרכנים על ידי סינון, מימון, והפצה. זה אמנם נכון שחברות התקליטים לא ממש הסתגלו למציאות החדשה הנוצרת והן די אובדות עיצות בשלב זה1 אבל המחשבה שהאמן יוכל לקבל 100 אחוז מההכנסות או כל סכום קרוב לכך היא פנטזיה. 1 ובהחלט יכול להיות שהעתיד צופן בחובו התמוטטות חברות התקליטים והחלפתן בחברות אחרות - למרות שאני סבור שגם זה תסריט לא סביר במידה קיצונית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דעותינו, אם כך, לא כל-כך רחוקות זו מזו. כמובן שאת אותו תהליך שאני מציע שהאמן יבצע במצב זה, יכולות לבצע חברות תקליטים, או משהו מקביל, שנניח ייקרא לצורך העניין "סוכנות אמנים". יהיו אמנים שיעבדו עם סוכנויות אלו, יהיו אמנים שיעבדו לבד (למשל כאלה שכבר יש להם שם). העניין הוא שכל המערך הזה יכול לעבוד במודל "תשלום מראש" גם ללא חוקי "הגנה מפני העתקה" (אותו חלק של זכויות יוצרים עליו מנסים להגן בפני תוכנות על"ע). המודל עשוי להקטין במקצת את הכסף המתבזבז בתיווך, מכמה סיבות: 1. במודל "תשלום מראש" יש פחות סיכון להפסדים (כי מוציאים דיסק רק כשיש מספיק כסף) ולכן נדרש פחות מתח רווחים כדי להצדיק זאת. 2. (אולי כתוצאה מכך) אני צופה שחלק מסוכניות האמנים האלו יהיו התארגנויות וולונטריות של כמה אמנים, שיפעלו ללא מטרת-רווח נוספת, ולכן יצמצמו את הבירוקרטיה שבתהליך (זה לא כל-כך מסובך). אבל זאת לא הנקודה המרכזית. הנקודה המרכזית היא שהמודל יכול לפעול, בלי שפירושו יהיה קץ היצירה של אמנים, ו*בלי זכויות יוצרים* (כפי שהם מוגדרות היום). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מאוד שמח שדעותינו לא רחוקות. האלמוני שלו עניתי (זה לא אתה, נכון?) סבר (כך נדמה לי) שהמטרה היא הקטנת ה"גזל" של חברות התקליטים. נשארו רק שתי בעיות א. המודל הזה לא ריאליסטי מבחינת הצרכנים, אינני רואה שום סיכוי שהקהל הרחב יהיה מוכן לשלם מראש. אני מבין שמה שאתה מציע הוא בגדר ספקולציה - מה יהיה והיה ויבטלו את זכויות היוצרים - לדעתי אין סבירות שזה מה שיקרה. ב. לא ברור לי למה נראה לך כל כך חשוב לבטל את זכויות היוצרים כפי שהן מוגדרות היום. לי זו נראית הגזמה שנובעת מהתגובה המוגזמת של בעלי הזכויות (חברות התקליטים) אז נכון, הם היסטריים והם מנסים לקדם חקיקה שהיא בפרוש לא תקינה על פי כל השקפת עולם. אני לא רואה איך זה יכול לתת לגיטימציה לביטול מוחלט של הזכויות הללו. אני לא רואה שום תועלת שתצמח לנו מכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה. בשביל זה נדרש גורם מתווך אמין. הסתבר שווטסון צודק בדבריו שאין סיכוי שהאומן יקבל 100% מהסכום. האומנים נאלצים להסתפק ב95% מהסכום המגויס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב שיש אלוהים וקוראים לו רודי וגנר הקובע מי לחיים ומי לעבוד בסוכנות ביטוח חיים... אם אני מבין אותך נכון לגבי מקרה א', אתה סבור שללהקות כמו סטילי דן, הביטלס המאוחרים, פינק פלויד, ג'ון לנון בקריירה העצמאית שלו, וכו' – לא הייתה זכות קיום. מרתק! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי. לא יודע אם יעבוד, אבל יפה! | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |