בתשובה לדובי קננגיסר, 12/09/04 22:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא יודע מתוך איזה ידע אתה מדבר, אבל הרעיון של התרומה הוא עתיק, ואינו מתרכז בילדים דווקא. הדוגמה שנתתי בעבר היתה של ארה"ב הקפיטליסטית לחלוטין של המאה ה 19: לא היו מוסדות רווחה ממשלתיים, וגלי ההגירה היו בשיאם מכל פינה בעולם, והתגייסות הציבור לסיוע היתה מדהימה. כל הארגונים הגדולים המוכרים כיום נוסדו אז, ואופי הסיוע הביא לכך שאנשים קיבלו את מה שהם צריכים להתחלה הקשה, ובתוך מס' שנים הפכו לעצמאים, במקום להתרגל להיות סמוכים על שולחן הממשלה, ולהפוך לציבור הולך וגדל של מקבלי משכורות אבטלה. האינטרס הציבורי לתרום נובע מתחושת שותפות גורל המשותפת לכל האנשים והדתות, ודאגה *לעצמך*, לסביבתך ולדימוי החברתי שמביאה אותך לדאוג גם לאחר. אין כאן תחרות בין ילד, כלב ומסומם, אלא פשוט רצון להיטיב עם האוכלוסיה החלשה באופן כללי. מובן שפרסומות בטלוויזיה של עמותות לסיוע יעדיפו להראות את מה ששובה יותר את הלב, אבל הכסף הנתרם לא הולך לילדים דווקא, אלא לכולם, כי זו מטרתו (ויש מספיק לכולם). אולם כל רוח ההתנדבות הזו יורדת בצורה דרסטית ככל שהמדינה מפקיעה את האחריות מידי הציבור ע"י הקמת מנגנוני רווחה והטלת מיסי ענק למימונם: בעוד שכמות העניים וחסרי הבית עולה במעבר למדיניות רווחה, כמות ארגוני הסיוע הפרטי והיקף התרומות יורדים (וייתכן שזה מה שאתה מכיר: התרומה הפרטית חלשה מאוד בשל מדיניות הרווחה והמצוקה של כלל האוכלוסיה). לגבי הפנסיה - כוונתי היתה להתייחסות שלך להפרשה הפנסיונית האישית כמס, שזוהי טרמינולוגיה לא נכונה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"בעוד שכמות העניים וחסרי הבית עולה במעבר למדיניות רווחה". מאיפה ה"עובדה" הזאת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שסיימנו לשוחח בעקבות ההצעה שלך איך לקרוא לאחותי. בנוגע לחסרי בית יש כאן תגובות קודמות, שמשוות בין ארה"ב, ישראל וצרפת. לגבי העוני בכלל - מאחר וקיים קשר הדוק בין צמיחה לשוק חופשי, וצמיחה היא מנוע הרווחה העיקרי של כל השכבות, כמות העניים במדינות בהן מינון השוק החופשי גבוה יותר לאורך זמן היא קטנה יותר. מומלץ להתבונן בניתוחים הבאים: http://poverty.worldbank.org/files/5467_chap1.pdf -גרפים בעמ' 52 http://www.cbs.gov.il/publications/hitech/hi_technol... - עמ' 23 וכן העליה בתנאי כל העשירונים (אפילו התחתונים ביותר הסמוכים לשולחן הממשלה) בשנות הצמיחה 98-2000: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במקרה הזה אני יחסית מסכימה איתך לגבי הסיוע - דובי מדבר מנקודת השקפה של מדינה שאין בה עדיין (חוץ מאשר במגזר החרדי) חברה אזרחית וארגוני סיוע (ולא רק ארגוני סיוע, אלא את כל הכמות המדהימה של ארגונים, אגודות ועמותות שיש בארה"ב). יהיה מי שיתן כסף לכווולם. אבל, בכל חברה שאינה חופשית לחלוטין מסוציאליזם/כפייה (וכבר סיכמנו שאין כאלה 1), חלק מהסיוע חייב להמשיך להגיע גם מהממשלה. מדוע? משום שכמות התרומות לנזקקים תלוייה ברמת ההכנסה החופשית באופן חד הרבה יותר מהמיסוי. אני לא מוצאת התייחסות ברשת, אבל מכרים מאחד הארגונים בעיר המספק הכשרה מקצועית לנשים חסרות בית "טריות", אמרו שלהערכתם, בשנות השפע 99-2000, סך התרומות שהם קיבלו היה פי 4 מבשנים 2002-2003. כלומר הבעיה היא לא רק עם חוסר הרצון לתרום למגעילים האלה, אלא גם בכך שדווקא ככל שהצורך בתרומות גדל, הרצון לתרום קטן. 1 ראיתי שנתת את הדוגמאות של הונג קונג וסינגפור. את הונג קונג איני מכירה, אבל ב 2001, התל"ג לנפש בסינגפור היה רק קצת יותר גבוה מבישראל (בהחלט לא יותר גבוה אם מקזזים את ההפרש בתקציב הביטחון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד משהו קטן - לא קשור לתת-הדיון הזה, אבל במקום אחר בדיון שלא הצלחתי למצוא, דיברת על קרנות הפנסיה שלא מצליחות לממן את עצמן. בדיוק כרגע, קראתי על כך שבעקבות ההודעה הרשמית של US Air על פשיטת רגל (פעם שנייה תוך שנתיים, תחי התחרות בשוק חברות התעופה), הפנסיה של טייסים (כולל אלו שכבר בפנסיה) מופחתת מיד ב 60 אחוז. מסתבר שמבנה הקרנות הפרטיות אינו בהכרח טוב יותר משל הציבוריות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני שמח שאנחנו מסכימים לגבי הסיוע, אבל נדמה לי שההמשך שלך פחות מסכים איתי, וברשותך אתקן מה שנראה לי כהסקת מסקנות לא נכונה מתוך העובדות: לגבי סיוע - כדוגמה את לוקחת את ארה"ב, ומתוכה את ניו יורק (לא פחות ולא יותר), שלמרות שמס' הארגונים שם גבוה (עוד מימי השוק החופשי), כיום מדובר במדינת רווחה לכל דבר, בסדר גודל של ישראל. אז מה הפלא שהממשלה מעורבת יותר ויותר והאזרחים פחות? אם תקחי לדוגמה את הפינות בעולם בהן אין הממשלה כמעט מעורבת, תגלי שאפילו בשנות השפל הגדולות ביותר לא הגיע סיוע ממשלתי לנזקקים, אך עדיין הם קיבלו את צרכיהם במלואם מהארגונים הוולנטריים. סינגפור היא שוב דוגמה טובה לכך. קודם כל, אני מקווה שאת מודעת לבעיתיות של הבחירה בשנת 2001 - זוהי שנת שפל עולמית, וברור שבשפל עולמי נפגע יותר זה שסחר החוץ שלו טוב יותר. לעומת זאת, גם עם הירידה בתל"ג בשנה זו, בכל מדדי החיים האחרים (כולל הסיוע לנזקקים, אבטלה וחסרי בית) - סינגפור היתה עדיין *הרבה* יותר טובה מישראל. מדד נוסף לחוסן כלכלי הוא יכולת ההתאוששות ממשברים עולמיים. ב 2002 ה GNP Per Capite בסינגפור היה 21.25K$ ובישראל 15.8K$ ודרך אגב - אודה לך אם תראי לי מראי מקום על תקציב הביטחון של סינגפור, כי עד כמה שזכור לי אין הבדל משמעותי בהוצאות הביטחון (גם הם מוקפים אויבים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מתוך ספר העובדות של ה-CIA: ישראל: הוצאות בטחון: 9.11 ביליון דולר, שהם 8.7 אחוז מהתוצר המקומי הגולמי (120.6 ביליון). סינגפור: 4.47 ביליון דולר, שהם 4.9 אחוז מתמ"ג (109.1 ביליון). בישראל, אגב, התמ"ג לנפש על פי החישובים הללו עומד על כ-19,700 דולר, ובסינגפור - 23,700. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו בדיוק הנתונים שבידי. בפועל, תקציב הבטחון האפקטיבי של סינגפור הוא אף קטן יותר, אבל זה נופל במסגרת מי שיודע לא מדבר ולהיפך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל - אני דיברתי על 2002, וה CIA מביא נתונים מ 2003 לגבי הוצאות הביטחון של ישראל (דרך אגב - אין מתאם שם בין האחוז מהתמ"ג להוצאה האבסולוטית מבחינת שנה פיסקלית, לכן 9.1 מליארד אינם 8.7 אחוז מהתמ"ג). לגבי סינגפור - ההשוואה היא בכלל מ 2001 באתר ה CIA. יש לך גם בלבול אופייני בין תמ"ג לתל"ג, שזה ממש לא אותו הדבר. מאחר והיחס בין התל"ג לתמ"ג הישראלי גבוה יותר משמעותית מזה של סינגפור, אחוז ההוצאה הביטחונית מהתל"ג קרוב יותר, ולכן זניח יותר בחישובים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל להסביר להדיוט שכמותי מה ההבדל בין תמ"ג לתל"ג ? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו, באמת. ובשנתיים הפרש יווצר פער כל-כך משמעותי? אתה מוזמן להתעלם מההוצאה האבסולוטית ולהסתכל רק על האחוז מהתמ"ג או להפך, כאוות נפשך. אני הבאתי את הנתונים המלאים. לי אין שום בלבול בין שום דבר לשום דבר. אני הבאתי את הנתונים הקיימים, שהם במקרה נתוני התמ"ג. אם יש לך מקור יותר מוצלח לנתונים, אנא הבא אותם במקום לזרוק טענות חסרות ביסוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה, עדיף לבחור שנה עם בעיות ביטחון ספציפיות לישראל על פני שנת שפל עולמית? ;-) אני עדיין לא מבינה בדיוק את הנקודה שלך. הסכמנו שיהיה מי שיסייע לנזקקים והסכמנו (אני חושבת) שבמקומות שונים אחוז הסיוע הממשלתי מתוך הסיוע לנזקקים הוא שונה. אני הצעתי את ההסבר לפיו החברה האזרחית היא זו שדואגת לנזקקים במקומות שאין בהם תרבות סעד ממשלתית, אבל הסברתי שכל עוד יש תרבות כזו, אפילו במידה חלקית מאד, אי אפשר להיגמל לחלוטין מהסיוע הממשלתי. לכן, לא ריאלי בישראל של 2004 לדבר על ארגוני צדקה פרטיים שיחליפו את מקומה של המדינה לגמרי, כפי שלא ריאלי לעשות זאת כמעט בשום מקום בעולם המערבי. יתרה מכך, לא ברור לי מדוע עלי להאמין שהעברת הסיוע דרך מנגנון ממשלתי היא בהכרח יעילה פחות מהעברתו דרך גופים פרטיים, גופים שלעתים קרובות יש להם אידאולוגיה הגורמת להגברת העוני והנצחתו (כמו הארגונים החרדיים בישראל וחלק מהכנסיות בארה"ב) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תבחרי כל שנה או ממוצע שנים ונדבר. ברור לך שההשוואה סינגפור-ישראל תהיה לטובת מדינה אחת במדדי תנאי החיים בצורה מכרעת (בכל פרמטר, לא רק בתל"ג - מה גם שהתל"ג הוא נתון בעייתי מבחינת השוואה - ועדיף להשוות תמ"ג). לא מבין את הפסקה השניה שלך. לא חשבתי שאנחנו מדברים על החלפה מיידית של המדינה בשרותי הרווחה - זה כלל לא הדיון (אם את רוצה - אפשר לדבר קצת גם על התהליך הזה). הדיון הוא איזה מצב יעיל יותר בטיפול בנזקקים, ולכן רצוי יותר. העברת כספים דרך מנגנון ממשלתי *הרבה* פחות יעילה (אמפירית), ורואים זאת ע"י השוואת מימדי העוני בין מדינות עם מינון ריכוזיות ממשל שונה. ההסבר (המתבקש) הוא: 1. העדר שקיפות במנגנון ממשלתי (מי שלא צריך להראות מה הוא עושה עם הכסף, פחות יעיל בשימוש בו) - לעומת גופים פרטיים שמחוייבים בהצגה מלאה של פירוט הוצאות הכסף הנתרם. 2. עצם קיום המנגנון הענק, הבירוקרטי, הנפוטיסטי, הדואג לעצמו והמנופח של המדינה (תורמת לכך חוסר השקיפות ואי הקישור הישיר בין המיסוי לתפוקה) - לעומת גוף שחייב להיות יעיל כי הוא שקוף ויש לו מתחרים, ושרידתו מותנית ישירות בקיום ייעודו. 3. הריחוק והאינטרס לרווחה אמיתית - כאן לדעתי הפכת לגמרי את היוצרות. בעוד ששלטון יכול לרק לדבר על הצורך ברווחה, ודווקא שם האינטרס שלו הוא לעיתים לשמור על עוני (כי משם מגיע האלקטורט). גופים פרטיים, שפועלים תוך שת"פ הדוק עם האוכלוסיה התורמת והנתרמת וקרובים אליה הרבה יותר (גאוגרפית ואישית), שפעילותם ומאזנם שקוף לציבור, ושנמדדים על תוצאות בלבד, דואגים לרווחה אמיתית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"מדד הפיתוח האנושי" של האו"ם הגיעה ישראל למקום ה-22, לפני הונג קונג (23), יוון (24) וסינגפור (25). מקום ראשון קיבלה נורווגיה, אחריה שוודיה, אוסטרליה, קנדה והולנד. ארה"ב קיבלה את המקום ה-8, בריטניה את המקום ה-12. קובה הקומניסטית (52) מובילה על רוסיה המשוחררת (57). פרטים ב http://hdr.undp.org/reports/global/2004/ |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מהו "מדד הפיתוח האנושי"? ______ כן, הייתי יכול ללחוץ על הקישור ולקרוא, אבל אני עצלן היום וכבד לי העכבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"The HDI measures achievements in terms of life expectancy, educational attainment and adjusted real income"
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באופן כללי היה לעניים של ארה"ב במאה ה־19 חלום מעשי יחסית: החלום על "הספר", שם כל אחד יכול להתחיל בעצמו, בעזרת סכום כסף צנוע למדי. אולם לקראת סוף המאה ה־19 האפשרות הזו החלה להסתם. ובארה"ב החל להתפתח פרולטריון כמו בשאר הארצות. קצת לאחר אותה תקופה אנשי השוק החופשי האמריקאי נדהמו מהאיכות הנמוכה שאליה יכול להדרדר המזון שהם אוכלים, והוקם ה־FDA . באותה מידה גם אפשר להגיד שבכוויית אין עניים בזכות המדיניות הכלכלית הנהדרת של הממשלה הכווייתית או בזכות האלטרואיזם של אנשי כוויית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לקראת סוף המאה ה 19 (ויותר נכון בתחילת המאה ה 20) האפשרות להתעשר או להתקיים בכבוד בארה"ב לא החלה להיסתם מעצמה, אלא התחילה להיות מוגבלת בשל מעורבות ממשלתית הולכת וגוברת, כולל הטלת הגבלות על הגירה. התפתחות פרולטריון - מה זה בדיוק? ועדי עובדים? אין שום בעיה עם זה. זכותם של העובדים להתארגן כדי לשפר מעמדם מול המעסיקים (כל עוד זה לא מבוצע ע"י רגולציה). הפיסקה השניה היא דמגוגיה טהורה. משתמע ממנה כאילו הבורגר קינג של היום יותר מזין ובריא מהאוכל של טרום ה FDA. בכלל מפתיע שאנשים הצליחו לשרוד לפני שקם ה FDA... כווית והמקומות האחרים שמשופעים בנפט הינם חריג ידוע בנושא של התמריץ לאמץ כלכלה כזו או אחרת: מדינות אלה "נולדו" עם כפית כסף בפה, והמבחן האמיתי יהיה כשהמשאב הטבעי ייגמר. המשך של ריכוזיות במצב זה יוריד את כל השפע לטימיון. לא בכדי מדינות חסרות משאבים, שרוצות להתחרות בסביבה ולהעלות את רווחת תושביהן, מאמצות מינון גבוה של שוק חופשי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תראה, יעקב, או מי שאתה, הכל אצלך חריגים ומקרים מיוחדים ושאריות היסטוריות ובעיות נקודתיות והפרעות זמניות בכלכלת השוק החופשי. כששואלים למה מנגנון ממשלתי הוא פחות יעיל מזה של הכנסיה אתה עונה שאמפירית זה כך, אבל לא חושב על האפשרות של שינוי המנגנון הממשלתי כך שהוא ידרש לשקיפות דומה לזו של המלכ"ר (כאילו אינו נדרש לה כיום, בתיאוריה) ומציג את המלכ"ר כטהור וחף משחיתות (קרא על השערוריות האחרונות ב James Beard House). בסופו של דבר, אין שום הבדל בין המנגנונים למעט זה שהמלכ"ר עשוי להיות פחות דמוקרטי והקדנציה של מנהליו אינה מוגבלת בחוק. היתרון של המדינה הוא ההכרה *הרחבה ביותר* בכך שיש לה סמכות לגבות מיסים על פי הצורך, לעומת המלכ"ר שקיומו אינו מובטח. אתה אפילו מעז לטעון שבטיחות המזון לא עלתה בצורה דרמטית מאז כינון הפיקוח על ידי USDA ושאר הסוכנויות, טענה שקל מאד להפריך (למרות שאז תטען שחל שיפור באיכות המזון למרות הפיקוח ולא בגללו ;-) ). הקולות הנשמעים בארה"ב הם, באופן עקבי וגורף, בעד הגברת הפיקוח והיחידים המתנגדים לכך הם היצרנים שנתפסים שוב ושוב בעבירות המסכנות את שלום הציבור. (רוצה קצת צואה בסטייק שלך? תן לבתי המטבחיים לפקח על עצמם) אין שום טעם לערוך דיון כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התגובה הזו שלך באמת הפכה את המשך הדיון איתך לעקר. את יורדת מהדיון הענייני לרמיזות שונות ומשונות, ואחר כך עוד אומרת ש"אין טעם". דרך אגב: אין לי בעיה שהממשלה תתחיל להתנהג כמו שאמרת. אם היא היתה מתנהגת באופן שקוף, לא היתה ביקורת. הניסיון מראה שבשום זמן ובשום אופן לא מתנהגת ממשלה כך, בשל אופיה, וכאן נכנס היתרון של החברות הפרטיות והשוק החופשי. טוב לכולנו לדעת ש"האבא הגדול מטפל בנו", אבל כשבודקים זאת לעומק, מוצאים שאנחנו בעצם יתומים יותר ויותר עם חדירת הממשלה. אבל אם כל זה בסוף מגיע אצלך לצואה בסטייק, אפשר לעצור לפני שתפרטי את כל עולם הפנטזיות העשיר שלך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בעיה כפולה: לא רק שהממשלה, שהפקיעה לעצמה את הביקורת על הבשר, לא עושה את עבודתה, בנוסף אין היא טורחת ליידע את האזרחים על כך. עבודת ממשלה אופיינית (מהקישור שלך): Many of you will be amazed, as I was, at the incredible lack of safety implementations that the USDA is imposing and it is literally killing at least 5,000 people in this country every year and making one-third of our population sick every year. עוד דוגמה לעבודה ממשלתית למופת: סחבת, העדר פיקוח אמיתי ותרוצים.
The problem is NOT with the cooking of the beef or the restaurants, it is primarily with the slaughterhouses and the USDA that is not properly enforcing the rules. But the government's watchdog agency often has lacked the legal muscle and political will to address serious safety threats. It cannot impose civil fines or recall meat even when its inspectors see problems that could lead to outbreaks. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב אותו כשל לוגי. אם הפיקוח לא טוב מספיק (בגלל הלובי רב העוצמה של תעשיית הבשר שדואגת שהוא לא יהיה טוב), סימן שצריך לבטל אותו לחלוטין ולתת לבתי המטבחיים שהוכיחו שוב ושוב עד כמה טובת הציבור חשובה להם לשמור על עצמם. השוק החופשי בוודאי יוביל את המלוכלכים ביניהם לפשיטת רגל אחרי כמה מאות מקרי מוות מיותרים. אני באופן אישי מעדיפה להגדיל את הפיקוח ולשאת בעלויות הנוספות, משום שבאופן כללי אני סבורה שפרטים נוטים להיות מוסריים, לעומת חברות מסחריות שהמחוקק מתיר להן (ואף מחייב אותן, במקרה של חברות מסחריות) לחשוב אך ורק על המאזן שלהן. שים לב שאיני טוענת כאן טענות מוסריות דוגמת חלק מהמתדיינים הסוציאליסטים, אלא רק מציגה עובדה פשוטה - במקרה בו אני צריכה לבחור בין מחלקת ניהול הסיכון של בית מטבחיים בטקסס ובין המוסר של עובד ציבור, אבחר תמיד בשני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבנתי שהפער הזה קיים בינינו, והתשובה שלך תהיה תמיד "להדק הפיקוח הממשלתי", בעוד ששלי תהיה " להחליף בפיקוח פרטי". גם כאן וגם בדוגמה הקודמת (של הכבלים) לבסוף רואים שהמצב הרע קורה תחת פיקוח (5000 מתים בשנה תחת פיקוח פדרלי!), וההטבה קורית עם הסרת הפיקוח (כפי שראו במקרה הכבלים). באחד הקיטועים שהבאתי מהקישור האחרון שלך מוסבר שלא זאת בלבד שאין לעובדי הממשלה את ה*יכולת* לאכוף, אין להם גם את ה*רצון* הפוליטי לכך. אם כל זה לא משכנע אותך, קטונתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ש: מה יקרה בהיעדר פיקוח ממשלתי? ת: אנשים לא ייקנו בשר שיגרום להם להיות חולים. הם ייקנו במקום אחר(בשר טרי) ומחברה אחרת(בשר קפוא). ש: אבל לאנשים אין דרך לדעת מה גרם להם להיות חולים.(אולי זה הביצה? אולי החומוס? אולי החלב היה מקולקל). ת: אז פרסומת שלילית בעיתונות תלמד אותם.1 ש: כמו במקרה תנובה והסיליקון? ת: כמו במקרה רמדיה ותחליף החלב. ש:ואין לדעתך מקום לפיקוח על המזון? ת: יקומו מכוני בדיקה פרטיים. ש: כמו שמאים של חברות הביטוח? כמו מכונאים של חברות להשכרת רכב? כמו יועצי השקעות בבנקים? ת: ועכשיו המצב יותר טוב? הציבור ילמד איזה חברת בדיקה ראויה. ש: איך? ת: ע"פ פרסומים בעיתונות, חברים וכו'. ש: לטעמי זה מבוי סתום, לדעתי צריך להיות במעלה שרשרת הפיקוח מישהו שהציבור יכול לסמוך עליו ושהאינטרסים שלו מתנגשים בצורה הפחותה ביותר. ת: ? 1 תשובה בעייתית לטעמי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר עניתי על כך במספר אופנים בעבר,ולדעתי גם אורי והד"ר התייחסו לנושא זה, אבל אנסה שוב: אין כאן מבוי סתום. ישנן שתי דרכים, וצריך לשקול מהי העדיפה, והיכן יקרו *פחות* טעויות, שכן כולנו בני אדם, ושום דבר אינו הרמטי. דרך אחת מציעה בעלות הולכת וגוברת של המדינה. אולם מי זו המדינה? מס' בירוקרטים, אפשרי מינויים פוליטיים לתפקיד נוח, שיקבלו משכורת בין אם ימלאו ייעודם זה או לא, שאינם תלויים בכמות לקוחות או באינטגריטי של עצמם. הדוגמה שהביאו האלמנה והיתום מראה זאת, וכמוה יש הרבה אחרות מזעזעות. לעומת זאת, תחשוב מה בעצם אתה עושה כשאתה קונה אוכל או הולך למסעדה: האם בכלל מעניין אותך (מלבד נושא הכשרות, שבד"כ כולל בתוכו גם השגחה קפדנית על תהליכי עיבוד הבשר), מה קרה לבשר עד שהגיע לצלחת שלך? כל מה שאתה יודע זה - האם הרגשת טוב לאחר האוכל, או האם עשה אותך חולה. המחלה - ייתכן והאשם אינו בתהליך השחיטה אלא באחסון, ואז למי תפנה? תטיל גם פקחים על אחסון, ופקחים על שינוע, ופקחים על עדכון מדבקות תאריך תפוגה. כל זה יבטיח שתשלם יותר מס, הבשר יעלה פי 3, אבל יותר איכות לא תהיה בו, מאחר והפקעת את האחריות מהמשווק למדינה. המשווק תמיד יוכל לטעון: זה עבר תו תקן! הפקחים אשמים, ואת הפקחים אין לפטר, כי יש להם קביעות, והם בכלל בחו"ל. מה כן? כבר היום אתה סומך על שרשרת שרובה ככולה בידיים פרטיות, ושופט אותה על פי ה*תוצר הסופי*. אתה לא צריך לעשות מחקר לגבי איפה העסק נדפק. הרצון של הסיטונאי או הקימעונאי להישאר בעסק מבטיח לך ברמה הכי גבוהה שהוא יפקח יותר טוב מכולם הן על השינוע, הן על השחיטה והן על האחסון ומדבקות הפג-תוקף. אי הקפדה על כל אחד מהדברים תפגע בו קשות, וזה התמריץ הטוב ביותר האפשרי, ומה שבאמת מונע כיום ממחלות לפרוץ כל שני וחמישי (ולא שניים וחצי פקחים עייפים ששותים תה במשרד שכוח אל, ומייצגים את ה"אבא" הטוב והמיטיב). שנה טובה ובריאה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
> מלבד נושא הכשרות, שבד"כ כולל בתוכו גם השגחה קפדנית על תהליכי עיבוד הבשר נו, מי שמדבר על דמגוגיה ;-) הדרך שלי לא מציעה "בעלות הולכת וגוברת", אלא הכרה בכך שיש צורך בשילוב של גורמים ממשלתיים ופרטיים. לא אלו לבדם ולא אלו לבדם מסוגלים לקיים חברה משגשגת לאורך זמן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי לנושא הכשרות כי אי אפשר להתעלם ממנו במציאות הישראלית. הוא אינו קשור לדיון ישירות, וגם לא ניכסתי אותו לצד שלי (למרות שאפשר לומר שדווקא הכשרות מדגימה איך המדינה לא יכולה להחליף בציבורים מסויימים סמכות לתקן של מזון). איפה הדמגוגיה כאן? (בנושא דמגוגיה היית מציע לך לקרוא גם את המזכר המאלף של מר ניר-בוכבינדר בנושא, שלקחתי לתשומת ליבי.) הדרך שלך בהחלט מציעה בעלות הולכת וגוברת על התהליכים והאמצעים. זו המשמעות של מנטרת "להדק הפיקוח" שאת חוזרת עליה, בכל פעם שרואים מהדוגמאות שלך (ושל היתום) איך הפיקוח כושל. התגובה הקודמת שלי ניסתה להראות שאין דרך ביניים: כל עוד הממשלה מפקיעה ולו חלק קטן ממנגנון הבקרה, היא מסירה בעצם את האחריות מאותו סקטור שהיה מבצע זאת במקומה, וכפועל יוצא הבקרה נמוכה מדי, או לחילופין - גבוהה מדי ולכן מייקרת ללא צורך את המוצר/שרות. את יכולה להגיד: ומה אם הממשלה תמצא את דרך הזהב? ואז אומר (כרגיל): הממשלה לא יכולה למצוא את דרך הזהב באותה מהירות ויעילות בה מוצאים אותה כוחות השוק, בשל האינטרס היותר חזק שלהם לשרוד, והקשר הברור בין הצלחה לשרידה שיש במגזר הפרטי ואין (אינהרנטית) במגזר הממשלתי. שנה טובה, חופשית ובריאה לכולנו :) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תכל'ס, בשר כשר בישראל, הוא לרוב באיכות ירודה ביותר ועובר תהליכי עיבוד (המלחה, הזרקה, הקפאה, הפשרה, הקפאה, הפשרה...) מוצלחים הרבה פחות מהלא כשר (לא בגלל הכשרות עצמה, אלא בגלל הנסיבות. הכשרות לא מבטיחה שום דבר מיוחד לגבי איכות העיבוד). הכשרות היא דווקא דוגמא טובה לקיום של כמה אופציות - בישראל יש כשרות מטעם המדינה שמספקת את רוב האוכלוסיה הדתית ועוד מנגנוני הכשר פרטיים למי שמעוניין בהם. בארה''ב יש מנגנוני הכשר פרטיים בלבד, למרות שגם ביניהם יש דואופול, אבל יש חוקים נגד הונאה בכשרות (לא יודעת אם בכל המדינות). שתי הדרכים פועלות לא רע. דווקא במדינות בהן אין התערבות ממשלתית בכשרות כלל, נשמעים לאחרונה קולות הדורשים לאסור אותה משום שהיא מנוגדת לזכויות יסוד אותן מבקשים להעניק לבעלי חיים. אני לא מבקשת להדק תמיד את הפיקוח, אני רק לא חושבת שהסרתו היא פתרון לאיזושהי בעיה, אלא בתקופות קצרות בהן נדרשת צמיחה מהירה. שנה טובה גם לך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נו לפחות אנחנו מסכימים ש"רק בתקופות בהן נדרשת צמיחה מהירה" ברור שיש להגביל את המנגנון הממשלתי המעכב והמעיק. נשאלת השאלה, בפרוס השנה החדשה :), מהם התקופות בהן אינך מעוניינת בצמיחה, ולמה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צמיחה *מהירה*. למשל - טלפוניה באינטרנט - למרות שישנן חברות המספקות שרות כזה כבר שנים רבות, הרי שרק לאחרונה התחום הגיע לרמת בשלות כזו בה המחוקק החל לדון בתקנות הדרושות להגנת הצרכן ולסיוע לסוכנויות ביון. מי הרוויח מהעדר רגולציה עד כה? הצרכנים שלמזלם בחרו בספק שירות מוצלח וספקי השירות (המוצלחים והגרועים כאחד). מי הפסיד? הצרכנים שבמקרה בחרו בספק שירות לא מוצלח, שלא היה מחוייב לדבר (אפילו לא להשיב להם את כספם במקרה של שירות לא פועל) בגלל היעדר הרגולציה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושש שתצטרכי לנסות להמשיך לדבר איתי בדוגמאות ספציפיות, כי אני לא מצליח להבין את המלל המכליל הזה, ולא כל כך ברור לי ממנו שהצלחת להגדיר את ההפרדה השרירותית של בין צמיחה ''סתם'' לצמיחה מהירה, מהי ה''הבשלה'', מתי היתה רגולציה ומתי לא ואיפה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמה יותר ספציפית אפשר להיות? לפני 10 שנים לא היה שוק של טלפוניה באינטרנט. היום יש שוק כזה. עד היום לא הייתה רגולציה ובקרוב תהיה כזו. למרות שהשירות הוא למעשה דומה מאד לשירות טלפוניה רגיל, הרגולטור החליט לא להחיל עליו את התקנות במשך זמן רב כדי לא לעכב את צמיחתו (או כי גודלו לא היה משמעותי) ובכך איפשר לחברות לספק שירותים בעלות נמוכה יחסית. כיום, ישנן מספר חברות הנמצאות במצב כלכלי סביר ומספקות שירותים ברי השוואה (ואפילו מסוגלות לייצר תחזיות מכירות וצמיחה - זה מצב של צמיחה מתונה) ולכן יש משמעות לדון באיכות השירות הנדרשת מהן ובגילויים שעליהן לגלות לצרכן ("אולי תקנה טלפון IP והוא לא יפעל כלל") ולתקן תקנות שיסדירו אותה. מעבר לזה, כפי שציינתי, עד כה החברות הללו היו פטורות ממחוייבויות ל FBI שצפויות להעלות את מחיר השירות משמעותית (הייתי מעריכה שביותר משני אחוז לפי הדרישות הנוכחיות שלהם). עוד פרטים, כולל הפניות למספרים, דעות בעד ונגד הרגולציה וכו': |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דווקא הקישור שלך מראה שיש רגולציה, והיא מוכלת בחלקה על ה VOIP. כצפוי, גורמי ממשלה רוצים להמשיך לרגלץ, ונלחמים בכאלה שרוצים למנוע זאת. לא כתוב למה צריך לרגלץ לדעת המרגלצים וגם לא ממש מדוע לא (למרות שזה ברור), ובכל מקרה אין סיפור זה עונה לאף אחת מהנקודות שביקשתי דוגמה ספציפית עליהן קודם. אולי תנסי להסביר לי במילים פשוטות, מלוות בדוגמה-שתיים מציאותיות, מדוע יש צורך לעצור תעשיות בשלב מסויים? במה מועילה הרגולציה המייקרת והמעכבת? אני באמת לא מצליח להבין לא מהדוגמה האחרונה ולא מהתאור הכוללני שקדם לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מזה שגורמים פרטיים קיימו חברה משגשגת, הולכת וגדלה, במשך הרבה יותר שנים מאשר גורמים ממשלתיים... זו היתה קטנוניות לשמה, כי אני לא חושב שלא צריך פיקוח ממשלתי בכלל. אבל הי, גם לקטנוניות יש מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי הפסקא האחרונה שלך עולה שלא אמורות להיות בכלל בעיות של בשר לא טרי, או חומוס מזוהם, העובדות מוכיחות(בתחקירים מזדמנים בעיתונות)אחרת. מכאן שיש צורך בפיקוח. היום על כל שלב בהליכי עיבוד הבשר מהטיפול הרפואי בפרה ועד תנאי האיכסון בשווארמיה יש אינספור כללים וחוקים שנקבעו על מנת להבטיח לנו מזון בריא ככל האפשר, הכללים הללו(או אחרים שישיגו את אותה תוצאה מבוקשת) נחוצים ואני *חושב* שאין על כך ויכוח. התקנות הללו הן אלו שמונעות את המחלות. השאלה היא מי יאכוף את הכללים? האם מדובר בגוף פרטי שיישכר על ידי המשחטה ויבקש ממנה בצורה נחמדה ככל האפשר לעשות שינויים אלה ואחרים או המדינה באמצעות פקחים שלהם סמכות ענישה? אפשרות אחרת היא שהמדינה תעשה מכרז בן גופים שונים שיתחרו על הזכות לבצע את הבדיקות הנ"ל, ושיתוגמלו(על מנת למנוע את אפקט הבטלנות) בהתאם לחריגות שימצאו. היום אם נמצא בממקרה שמישהו עבר על אחד החוקים הנ"ל(גם לאחר מעשה) הוא יכול להיענש, אין פה עניין של "אבל לפני שנתיים בא פקח שתה כוס תה ולא שם לב לכל הבעיות". בכל מקרה אני סבור שהחוקים נדרשים(על מנת לקבוע את כללי המסגרת), ולאוכפים אותם חייבות להיות סמכויות מעבר לפרסום שם המשחטה הסוררת בתקשורת. . |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי הכללים והחוקים - מובן שצריכים להיות כאלה. ראה את תגובה 247127 שלי לאלון. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מגבלות על הגירה הוטלו לאחר שבארה"ב נעשה קצת יותר צפוף. זה קרה, למיטב ידיעתי, בשנות העשרים של המאה העשרים. האם נראה לך שאנו צריכים להסיר את המגבלות על ההגירה? התוצאה היא עודף של כוח אדם זול (טוב לתעשיינים) וחיכוחים חברתיים (רע לתעשיינים). בקשר לפרולטריון: לפני התיקונים החברתיים של סוף המאה ה־19 ותחילת המאה העשרים, עודי המעמדות הנמוכים עבדו בתת־תנאים. אני מניח ששמעת על דיקנס. ילדים נאלצו לא ללמוד אלא לעבוד (מה שפגע בסיכוייהם להתקדם בעתיד), אנשים עבדו שעות ארוכות במפעלים ללא שום בטחון כלכלי. אנשים ללא בטחון כלכלי לא יהיו צרכנים טובים. אולם לתעשיינים אין שום אינטרס לשלם שכר יותר גבוה כאשר יש כוח־אדם זול בשפע. הבורגר־קינג של היום אכן יותר בריא: יכול להיות שהוא לא מזין במיוחד (לא על הבורגר־קינג לבדו יחיה האדם), אבל הוא אינו מזוהם. מכינים אותו מבשר שאוכסן בתנאים נאותים ולא מוסיפים זיהומים בזמן ההכנה. מפתיע אותך שפעם תוחלת החיים היתה נמוכה בהרבה מהיום? שמעתי שזה ככה. לארה"ב היה משאב מתכלה: עתודות קרקע. ההתערבות הממשלתית שאתה מנופף בה היתה בעיקרה נסיון לעזור לעסקים המצליחים. בין השאר עודדו עסקים לשתף פעולה ביניהם (בצורה וולונטרית) כדי לשמור על מחירים אחידים. זה מה שקורה כאשר אין פיקוח על שוק חופשי והשוק החופשי משתולל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מגבלות על הגירה הוטלו לאחר שבארה''ב נעשה קצת יותר צפוף. זה קרה, למיטב ידיעתי, בשנות העשרים של המאה העשרים.'' מגבלות על ההגירה החלו מוטלות בקנה מידה מתרחב והולך החל משנות השמונים של המאה התשע-עשרה. שאר הנקודות שאתה מעלה נהנות מרמה דומה של תקפות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלו הם ראשי תיבות Food And Drug Administration זוהי רשות שנועדה לבדוק ולאשר לשימוש תרופות, אוכל ועוד כל מי דברים.
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. :-) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |