בתשובה לדובי קננגיסר, 11/09/04 16:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היית מעדיף להיות הורה בתקופה שבה גופי התקינה הרשמיים הוכיחו את יעילות פעולתם בנושא רמדיה, אני מניח. זו אמירה דמגוגית לעילא מצידי, כמובן, אבל מאיירת בצורה נאותה את הנימה ההיסטרית המלווה בדרך כלל דיון בתביעה להמרת מוסדות הפיקוח הממשלתיים הכושלים דהיום במוסדות שייצור השוק. זו חשיבה המבוססת על כמה הנחות שגויות: א. מוסדות הפיקוח הממשלתיים קיימים הרבה שנים ו"הם יודעים מה הם עושים". לעומת זאת, המוסדות הפרטיים שיקומו יהיו מאוכלסים ברודפי בצע מפלצתיים שיתנו אישורים לכל המרבה במחיר וילדינו היקרים על הפאטא מצידם. אולי הם יהיו יותר יעילים, אבל הרבה יותר אנשים ייפגעו. הבעיה בהנחה הזו היא שהמוסדות הפרטיים יהיו גם חשופים לתביעה וחייבים בדין אם מישהו יפגע ממוצר שאישרו בלי בדיקה נאותה. זה אינו המצב כאשר המוסד ממשלתי (זוכר את לועסת המסטיק ממשרד הבריאות בפרשת רמדיה? האם היא יושבת היום בכלא?) ב. מוסדות הפיקוח הממשלתיים פועלים למען טובת הצרכן והמשתמש. מוסדות פרטיים יערבו את האינטרסים של הגורמים הנבדקים (חברות) ויהיו חשופים לשוחד כדי לאשר מוצרים לא ראויים. השגגה בהנחה זו כפולה. ראשית, היא מניחה שמוסדות הפיקוח הממשלתיים פועלים למען טובת הצרכן והמשתמש משום שכך כתוב בצו או בחוק שהורה על הקמתם. בפועל, מוסדות פועלים כדי להמשיך לפעול (הישרדות) והיעדים הקבועים בחוק הם לכל היותר יעד משני. נוסף על כך, וזו השגגה השנייה, פעולה לטובת הצרכן והמשתמש אינה עולה בקנה אחד עם הגיון פשוט. לכל ברור כי מוסדות הפיקוח באים במגע מינימלי (אם בכלל) עם צרכנים ובמגע אינטנסיבי עם חברות בתחום, כאשר רבות מהן יהיו גם מקום תעסוקה עתידי אפשרי של פקיד הציבור במוסד הפיקוח. העובדה שהאחראים או הבכירים על רשויות המטפלות בהגבלים עסקיים, בנקים, תקשורת, רפואה וכו' ממשיכים אחר כך לעבודה בחברות עליהם פיקחו אומרת דרשני. דווקא מוסדות פרטיים, שרואים בבדיקה את היעד הסופי ולא "שלב" בדרך לחברה פרטית אחרת דווקא יהיו חשופים פחות לשוחד או עירוב של אינטרסים של החברות. ג. מוסדות הפיקוח הממשלתיים עורכים בדיקות יסודיות, אם גם איטיות משהו. אין שום ערובה לכך שחברות פרטיות העוסקות בבדיקת תרופות, לדוגמה, לא יאוצו ויחושו בבדיקותיהן כדי לאשר תרופות באופן סתמי לחלוטין. עדיף טיפול איטי על נמהר. גם כאן יש שגגה כפולה. ראשית, יש הנחה שאישור איטי וזהיר עדיף על אישור מהיר וזהיר פחות. למעשה, הנזק שגורמות שתי הפעולות דומה, רק שנזק האיטיות "שקוף." קל לדעת כאשר אדם נטל תרופה שאושרה ומת. קשה מאוד לדעת כמה אנשים מתו כתוצאה מאי-אישור תרופה שהייתה יכולה להצילם. נוסף על כך, מערכת הדחיפה והאיזון של מוסדות פרטיים עדיפה בהרבה על זו של מוסדות ממשלתיים. אצל מוסד ממשלתי, יש דחיפה בעיקר לעיכוב, איטיות וחוסר יעילות, משום שהרווח האפשרי מפעולה מהירה ויעילה הוא אפסי (איש לא יציין לשבח את המוסד לתקינה וגיהות אם התרופה תעבוד), ולעומת זאת, הנזק האפשרי מאישור חפוז מדי משמעותי. במוסד פרטי, לעומת זאת, יתקיים איזון טוב יותר בין הדחף לאשר את המוצר במהירות האפשרית ובין הרצון להמנע מתביעות, שכן מוסדות כאלו יהיו אחראים וערבים לאיכות המוצר שאישרו. ד. במוסד פיקוח ממשלתי אפשר לדעת מי האחראי, חברת פיקוח פרטית תמיד יכולה לפשוט את הרגל ולהיעלם. השגגה בטיעון זה גלויה לעין כל. כמה רגולטורים נתבעו אישית ונתנו את הדין על כשלי פיקוח? האם שר הבריאות, מנכ"ל המשרד והאחראים התפטרו בעקבות פרשת רמדיה? האם מישהו יישב בכלא? ה. עד שמוסדות הפיקוח הפרטיים יתחילו לעבוד "כמו שצריך" במקום מוסדות פיקוח ממשלתיים יעבור המון זמן ובינתיים ימותו אלפי ילדים לחינם. השגגה הבסיסית כאן טמונה בהנחה כי מוסדות הפיקוח הממשלתיים הם אלו שמבצעים את עיקר בדיקות המוצרים, בוחנים אותם ביסודיות ומאשרים. אין דבר רחוק יותר מהמציאות. קח לדוגמה את המחלקה לרישום תכשירים רפואיים, אגף הרוקחות, במשרד הבריאות. המחלקה אחראית על "רישום תרופות במדינת ישראל... לאחר שהוכחה בטיחותה, יעילותה ואיכותה" כל זאת במטרה "להגן על בריאות הציבור [ולהוות] מחסום מפני שיווק תרופות לא איכותיות ומסוכנות, מחד גיסא, [ואיפשור] שיווקן של תרופות יעילות ובטוחות מאידך גיסא." את העבודה החשובה והרבה הזו מבצעות רופאה אחת ושש רוקחות. והתמונה דומה גם במקומות אחרים. המחלקה האחראית על בדיקת מינון שגוי של תרופות, טעויות בתרופות, תופעות לוואי, וכו' כוללת שתי רוקחות, בפיקוח ובקרה על כל מערך התיווי של תרופות, אריזתן, שינויים בתכשירים, שינוי באריזה, וכו' עוסקים שניים. במלים אחרות כל הפיקוח הרפואי אינו הרבה יותר מקריאת "המידע המוגש אודות התרופה" מטעם חברות או מוסדות פרטיים ואישורו. או, לשון אחר, מוסדות פרטיים ממילא עושים את כל העבודה, הם רק נעדרים סמכות לאשר את התרופות בעצמם. המעבר ממצב כזה למצב בו יתקיימו גופי תקינה ופיקוח פרטיים לא יהיה מהיר, הוא יהיה כמעט מיידי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה לדעת דבר אחד פשוט: מה ימנע יצירת מונופול בתחום הזה, שיהיה פרטי במקום ממשלתי? על מה יתחרו הגורמים המאשרים החדשים הללו? יש להם שני תחומים שהם יכולים להתחרות עליהם: מחיר, ונוחות לצרכן. הצרכן, בשני המקרים, הן חברות התרופות, ולא צרכני התרופות. אנחנו מתחילים לראות את הבעיה? אבל האמת היא שאני נלחם כאן מלחמה לא שלי. אני לא חובב גדול של רגולטורים. אני בסך הכל רוצה לדעת שיש סטנדרט הגיוני של בטיחות שהיצרנים עומדים בו. לא אכפת לי אפילו שהאישור יהיה אוטומטי על בסיס "סטנדרט זהב" פשוט. אבל אני רוצה שיהיה כזה. היום, כשאני הולך למרקחה וקונה תרופה, אני לא בודק אם היא מאושרת. ברור לי שהיא נבדקה ואושרה. מה שאתה מציע הוא שיום אחד אני אלך לבית המרקחת ואצטרך לבדוק מי היצרן של התרופה, מי הבודק של התרופה, ומי הבודק של הבודק. או אז, אחזור לי הביתה ללא התרופה, ואכנס לאינטרנט כדי לבדוק מה שווים הגופים הבודקים הללו. לאחר שווידאתי שיש הרבה המלצות עליהם ("בודקים בע"מ משהו בן-זונה! אין עליהם! כל תרופה שהם מאשרים - אפס תופעות לוואי. גדול!!!"), אני צריך לחזור לבית המרקחת, לקנות את התרופה, ולהתפלל שהממליצים ("גידי מנהריה") לא היו לקוחות בדויים ע"י החברה עצמה. אני לא רוצה לדעת את כל הדברים הללו. אני לא רוצה שליטה מוחלטת בכל דבר שקורה בחיים שלי. אני לא רוצה לעבור על כל רכיב ורכיב במיץ התפוזים שאני שותה - אני רוצה להיות בטוח מראש שלא הכניסו לשם דברים מסרטנים, גם אם אין לי מושג מה זה E594. אם אתה אוהב לדעת הכל על כל מה שיש לך - אשריך. רובנו, לא ככה. אז אולי שוק חופשי לגמרי לא מתאים לנו? צריך לחשוב גם על זה: הקומוניזם הלך נגד הטבע האנושי, אבל גם השוק החופשי הקיצוני לא בדיוק מתאים לנו כמו כפפה ליד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התחרות תהיה כמובן מול חברות התרופות (וחברות אחרות) אך היא לא תוכל להתנהל רק על מחיר ועל הנוחות ליצרניות התרופות כיוון שיש אלמנט אחד שיש לו חשיבות מכרעת כהחלטת קנייה מצד הצרכן ואינו קשור בהם: מוניטין. כלומר, ככל שהמוצר חשוב או רגיש יותר, כך תיטה יותר, כצרכן, לבקש אישור מגוף בעל מוניטין רבים יותר. כדי לוודא את המוניטין שיצאו לגוף מסויים אין צורך בתחקיר רב-היקף. ברוב המקרים, המידע הזה משודר על ידי גורמים שונים (כלי התקשורת, חבר'ה, וכו') בצורה יעילה למדי וברוב המקרים גם אינך צריך להיות בקי בו במיוחד. לכל חברה תהיה מוטיבציה לצרף לתרופה, כאמצעי לחיזוק בטחונך, עלון קטן, הדומה לזה הקיים היום, המסביר מהם יתרונותיה, כיצד נבדקה ומהם הסיכונים האפשריים מן התרופה. זה צעד מקדם אמון די בסיסי במוצר שצריכתו מבוססת קודם כל על אמון. אבל, כפי שתראה בהמשך, גם אלו עניינים זוטרים יחסית. בוא נשווה את זה להתנהגות הסבירה שלך בכל תחום שבו אתה פועל כצרכן. אם אתה צורך כדור אחד נגד כאב ראש בשנה, סביר להניח שלא תקיים בדיקות מסועפות וגם הסיכון שתיטול יהיה מזערי (תוכל להסתפק בהמלצת הרוקח על כדור מוצלח). אם אתה זקוק לתרופה מסויימת, מורכבת ועתירת סיכונים, סביר להניח שלא תפצח בנטילתה בגלל המלצות באינטרנט אלא בגלל שהרופא שלך יגיד שאתה חייב ליטול אותה. אם אתה צורך מגוון רחב של תרופות לאורך השנה, סביר להניח שממילא תקדיש זמן ואנרגיה ללימוד הנושא ותדע להבחין בין מוניטין של חברת בדיקות טובה לשאינה טובה, ממש כמו שצרכן ספרים בקי ידע למה לצפות כשהוא קורא תרגום של ספר מופת בהוצאת "אור-עם." התסריט שמצטייר מדבריך של מצב שבו אתה גם צרכן אקראי, גם נוטל תרופה עתירת סיכונים וגם עושה זאת ללא המלצת רופא נשמע פשוט לא סביר. בכל תסריט הגיוני ותרופה סבירה אתה תנייד חלק חשוב של זמן הבדיקה (אם לא את כולו) על כתפי המומחים המייעצים לעניינך: הרוקח והרופא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נניח לרגע שהתיאור שלך נכון. מה עשית כאן? העברת כח אדיר לידי בעלי המקצוע בתחומים שונים, ויצרת תלות של הצרכן בכל מיני גופים במקום במדינה. חוץ מזה, יצרת חברה דומה לחברה המסורתית שלפני עידן המודרניות - כל אחד צריך לסמוך על בעלי המקצוע שהוא מכיר (רופא הכפר וכולי), או להסתמך על שמועות מפה-לאוזן כי הגופים הגדולים חשודים באינטרסים כלכליים. מה הרווחנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ויותר מכך - הרוקח והרופא הם נציגיהם של מערכות ממשלתיות , וכך חזרנו לפיקוח הממשלתי. או, אם גם הם בשוקחופשי, ודאי שיש סיכוי סביר שאחד מהם ממליץ על תרופה מסוימת בגלל שהוא מקבל כסף מחברת התרופות (או טיולים לכנסים בחו''ל, או מה שלא יהיה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"יש סיכוי סביר שאחד מהם ממליץ על תרופה מסוימת בגלל שהוא מקבל כסף מחברת התרופות " וכי האם המצב היום יותר טוב? תועמלני תרופות פועלים בדיוק כך גם היום. אבל, בתנאי חוסר כפיה, לפחות יש לי הברירה שלא לבחור ברופא כזה, ואי הבחירה תפגע ישירות בכיסו של הרופא, שלא כמו המצב היום- אין סנקציה ברורה למיעוט פציינטים אצל רופא שרושם לחוליו שמן נחשים רק משום שהתועמלן שלח אותו לכינוס במיורקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואיך תדע שהרופא שלך מקבל/ לא מקבל כסף מחברת תרופות X? את מי תשאל? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את מי שאתה שואל היום, כלומר את אף אחד. אם לדעתך יש כאן בעיה חוקית- בבקשה, תבע אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר: תרופות יעילות וטובות רק למי שיש לו זמן, כסף, וידע לתבוע את הרופא שלו. השאר יכולים למות. אני מזכיר שוב את ההבדל יחסית למצב היום: כיום אני יודע שכל תרופה שימליץ לי הרופא אושרה ע"י ה- FDA ומכון התקנים, ולכן היא אולי לא בהכרח הטובה מסוגה, אבל היא לפחות לא תזיק לי, ויש סיכוי סביר עד טוב שהיא תעשה את מה שהיא אומרת שתעשה. במצב הלא-מווסת, כל חברת תרופות יכולה לשלם למכון מחקר שיגיד שהתרופה טובה, ולרופא שימליץ עליה - בלי שיש לכך כל ביסוס שהוא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האפדיאי איננו בודק תרופות. האפדיאי בודק טפסים אותם מגישות חברות התרופות. הנה למשל ציטוט מאתר האפדיאי: [...]Before any drug gets on the market today, FDA decides--as quickly as a thorough evaluation allows--whether the studies submitted by the drug's sponsor (usually the manufacturer) show it to be safe and effective for its intended use.[...] לינק:כלומר, חברות התרופות משלמות למישהו כדי שיבדוק את התרופה (או עושות זאת בעצמן) ומגישות את תוצאות הבדיקות לאפדיאי. אז מה מפריע להן לשקר לאפדיאי ולפברק את התוצאות? הפחד מקנסות/תביעה? ובמה זה שונה מהפחד שלהן מתביעה של לקוחות ממורמרים? לדעתי, לא הרבה. אין גם שום צורך ש"כל אחד" יהיו לו את ה"זמן והכסף" לתבוע, מספיק אחד, תביעה קיבוצית וכו. מאחר והסכומים הנפסקים עשויים להיות גדולים יהיו הרבה עורכי דין שיקפצו על המציאה, בדיוק כפי שקורה בתחומים אחרים של תביעות רשלנות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ה FDA מגלה שחברה X פיברקה דוחות הוא יכול (מה זאת אומרת יכול, הוא צריך) להוריד את התרופות האחרות שלה מהמדפים עד אישור הדוחות הקודמים, לבדוק בצורה הרבה יותר הדוקה את הדוחות העתידיים. זה יגרום לחברה נזק הרבה יותר משמעותי מתביעה, גם אם היא קולקטיבית (מה גם שתביעות כאלו לרוב נסגרות בעיסקאות טיעון שכוללות סעיף התנערות מאחריות), במקרה שמתגלה שחברה מסויימת באופן עיקבי מפברקת דוחות, ה FDA יכול להחליט שלא לאשר יותר את התרופות של החברה הזו ובזה בעצם להביא לסיום פעולתה. תביעה אזרחית לא תעשה את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואם יתגלה שחברה X שילמה למכון בדיקה Y כדי לאשר תרופה ללא בדיקות הולמות, אז הצרכנים יאבדו אמון במידת-מה בשאר מוצריה של X (אני מניח שכל מוצרי רמדיה נפגעו בארץ מהתקלה האיומה במוצר אחד בלבד), ובוודאי שיאבדו כל אמון ב-Y (כלומר, במוצרים שמאושרים על-ידי Y). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. במקרה שאין פיקוח, הסיכוי שעניין כזה יתגלה הוא נמוך מאוד. 2. גם אם זה יתגלה, העיתון שיפרסם את זה יואשם ברדיפת סקופים ולא יהיה פוסק סופי שיגיד "הבדיקות זויפו". 3. גם אם בסופו של דבר המכירות תפגענה מהפרשה, אפשר ע"י שיווק אינטנסיבי, הורדת מחירים לפרק זמן מסויים, או במקרה הגרוע מיתוג מחדש לתקן חלק מהנזק. הפגיעה הזו (כפול ההסתברות שהעניין יתגלה) היא תג מחיר, לפעמים המחיר הזה אפילו משתלם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. איך ה-FDA אמור לגלות שחברה פיברקה דוחות? 2. זה כבר תלוי בתסריט המדויק. זה יכול גם להגיע לחקירה משטרתית. 3. מסכים. האם זה לא נכון (במידה זו או אחרת) גם לזיוף הדוחות ל-FDA? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. במידה שמתעורר חשד (בעקבות בדיקה מעמיקה של דוחות או תוצאות בשטח) ל FDA יש את הכלים והסמכות לחקור פיברוק דוחות, הרבה יותר משיש לעיתונות חוקרת, לגורמי בדיקה פרטיים וללקוחות שנפגעו. 2. חקירה משטרתית בגלל פיברוק תוצאות היא לא סבירה, אנשים יודעים להסתיר את הפיברוק כך שלא תיפול אחריות פלילית על אף אחד. המקסימום שיכול להיות זה תביעות אזרחיות (שנוטות להסגר בעיסקאות הרחק מעיני התקשורת) או תביעות דיבה שהן קירקס תקשורתי גדול אבל גם אחרי פסיקת השופט אתה אף פעם לא מצליח להבין מי אמר אמת, מי שיקר ואם הוא עשה את זה בתום לב. 3. לא, כשרשות מפקחת פוסלת תרופה כלשהי התרופה יורדת מהמדפים, כשרשות מחליטה שמפעל X הוא לא אמין היא תפסול או תבדוק לעומק כל תרופה שהמפעל מציע. כאן לא יעזור מיתוג מחדש ולא מאמצי שיווק, רק שינוי מהותי בתנהגות ובאמינות של היצרן יעזרו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה סבור שכל האזרחים מטומטמים, שעוצמת היצרניות אינסופית ובלתי ניתנת לעצירה, אך באופן מופלא כל זה עוצר בשערי הממשלה, שם יושבים אנשים שאינם מושפעים מעוצמת היצרניות ואינם מטומטמים ושוקלים דברים באופן ענייני. זו פנטזיה פרנואידית נאה, אבל אין לה קשר למציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, אני חושב שלאדם הפשוט אין את הידע והכח לעמוד מול יכולות השיווק והדיסאינפורמציה של יצרן גדול, לבאי כוחו (עיתונות וכו) אין תמיד את האינטרס לחשוף את הבעיה, אין את האינטרס והכוח לעשות הרבה מעבר לה. לרשות שיש לה את הכוח (מוקנה מטעם החוק) ואת האינטרס (זו הגדרת התפקיד שלה, נכון שהיא עלולה להיות נגועה גם באינטרסים נוספים, המשך קיומה ושמירת כוחה אבל המטרה הרשמית שלה עדיין נמצאת גבוה בסדרי העדיפויות שלה) ולכן היא היחידה שיכולה להטיל סנקציות אמיתיות על יצרן כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שתי תוכניות של frontline שנראות לי קשורות לדיון: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למי שאין סבלנות, את יכולה לתת סיכום קצרצר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קישור אחד עוסק בתרופות מרשם מסוכנות בארה"ב, ואיך ה-FDA כן או לא מתמודד עם האיום. מסתבר שכיום לא מעט מתקציב ה-fda מגיע מחברות התרופות עצמן. התוכנית דנה עוד בכשלים של המערכת, ובהצעות שונות לשיפור מזויות שונות (יצרני התרופות, רגלטורים וכו') הקישור השני עוסק במחירי תרופות מרשם בארה"ב (הגבוהים מאוד), ועל כמה יוזמות לרגלוץ מחירי התרופות והשפעתן. בנוסף, הוא עוסק בנטייה של הרופאים לרשום (ולמטופלים לבקש) תרופות ידועות ויקרות מאחרויהן יש מנוע שיווקי גדול, כשהטענה היא שבמקרים רבים תרופות ג'נריות טובות באותה מידה במחירים נמוכים יותר . ממול יש את הטענה של חברות התרופות שהתרופות הזולות מיצרות על ידי מתחרים שלא השקיעו בפיתוח, והמחירים של התרופות ה"סקסיות" עוזרות לכסות את מחירי פיתוח התרופות החדשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. ברוב המוחלט של המקרים לא הפיקוח מגלה דברים אלא כשל במערכת. כלומר, כשקורה משהו רע, אז יודעים שמשהו לא עבד כשורה. זה נכון גם לגבי פיקוח ממשלתי וגם לגבי פיקוח לא ממשלתי. 2. אתה מבלבל בין חוק לפיקוח ממשלתי. החוק יכול וצריך לאסור על זיוף של בדיקות, למשל, והמשטרה, התביעה ובתי המשפט אמורים לפסוק בכך. 3. זאת החזרה הכפייתית לתפישה של האזרחים כטומטומים גמורים שאינם יודעים לברור מה טוב להם. נו, שוין, שוב ההוויה מעצבת את התודעה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
2. כשאין ישות כלשהי שאני מחוייב לדווח לה, ואין תקן חוקי איך תאסור בחוק פיברוק דוחות? יש חוק שמחייב אמת בפירסום, נו אז קוקה קולה זה הטעם של החיים? 3. אני מניח שאתה יודע על כל דבר שאתה מכניס לפה שלך מאקמול ועד מזון מהיר, מי נגע בו מרגע שהנוסחא שלו נהגתה, מי משלם לו ועם איזה סבון הוא רוחץ את הידיים. לי יש דברים אחרים לעשות אז אני מעדיף שמישהו אחר יודא עבורי שהתרופה אכן מכילה את מה שהיא אמורה והמזון לא מכיל את מה שהוא לא אמור להכיל. אני גם רוצה שמי שבודק את זה עבורי, יוכל ויהיה לו אינטרס, כשהוא מגלה סיכון בריאותי בקציצה או ריכוז מסוכן של מגנזיום במולטי ויטמינים, לסגור את המסעדה, להוריד את התרופה מהמדפים ולדאוג שמי שאחראי לו לא יחזור לייצר קציצות. המנגנונים בשוק החופשי לא יכולים לעשות את זה (לפחות לא במהירות ובנחרצות) ולכן בתחומים הקרדינליים שבהם השפעה של כשל היא משמעותית אני מעדיף רגולציה ופיקוח ציבורי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוב, כל זה בהנחה של מידע מושלם, שהיא ההנחה הבעייתית מכולן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בדיוק כמו שאתה עושה כיום- אתה חשדן כלפי כולם. דוגמא אמיתית: כל פעם שאני הולכת לגניקולוג שלי בשביל לחדש את המרשם לכדורי מניעה (שאינם נמצאים בסל התרופות, ולכן פחות מרוגלצים מאשר תרופות מרשם אחרות) אני מקבלת חפיסת דוגמית. פעם קיבלתי בנוסף גם סט מניקור עם לוגו הכדור/חברת התרופות (Wyeth, אחת מחברות התרופות הגדולות בעולם). ברור שהוא קיבל את הדוגמיות/מתנות הללו מחברת התרופות, ומשם קל להניח שהן נותנות לו דברים נוספים. זה לא בהכרח הופך את הכדור הזה לפחות טוב או את הרופא לפחות טוב. לפחות במקרה שלי, זה *לא* היה הכדור הראשון שהוא רשם לי (הכדורים האחרים היו בכלל של חברות אחרות)- הגעתי לכדור הזה אחרי שלא הייתי מרוצה מכדורים אחרים (היו לי איתם תופעות לוואי לא נעימות, שנעלמו עם המעבר לכדור הזה). מנסיון שיש לי (וממה שראיתי אצל בנות משפחה/חברות) עם גניקולוגים אחרים, הוא ממש לא יוצא דופן מהבחינה הזו. לא אגיד שאני לא רואה בכלל בעיתיות בקשרים הקרובים בין חברות התרופות לרופאים, אני פשוט בספק אם יהיה הבדל משמעותי בנושא הספציפי הזה גם אם תהיה פחות רגולציה (במיוחד שכשמדובר בתרופות שאינן בסל, הוא לא מאוד מרוגלץ גם ככה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לי הרגשה שזה יעבוד פחות טוב עם חולים במחלות סופניות (או במחלות שיהפכו לסופניות). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראי תשובתי הקודמת. הורדת הרגולציה פירושה ביטול ה- FDA, כלומר יצירת מצב שבו אין לדעת אם התרופה היא בטוחה או לא (ולא רק האם היא טובה מאחרות) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהדר, אז לא רק שאני צריך לעבור את כל מסכת היסורים הזו שדובי הזכיר, זה גם יקרה בדיוק אחרי התקף הלב הראשון שלי או מיד אחרי שיגלו שיש לי סרטן. יותר טוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שהכל באשמתי. דיברנו על תרופות אבל מה שהיה לי בראש היה אחר לגמרי: אני חשבתי על עגלות לתינוקות. מה יקרה כאשר לא תהיה שום תקינה לעגלות תינוקות, כל אחד יוכל לייבא מה שבא לו מאיפה שבא לו, והתקינה תעשה באמצעות מכונים פרטיים, אם בכלל. פה אין עניין של לשאול את הרוקח. מקסימום אני יכול לשאול הורים אחרים, ואז כל מה שאני יכול לדעת זה שלהם לא קרה שום דבר רע. אבל לא מספיק לי לדעת שיש סיכוי של 20% שהעגלה לא תתחרצף לי על הילד, אני רוצה לדעת שהסיכוי קטן מפרומיל. ואני לא רוצה לחכות עד הדיווחים בתקשורת על הכשל בעגלת התינוקות בדיוק מהסוג שיש לי, אני רוצה שמישהו יבדוק את זה מראש ויאשר שזה בסדר, ושאני אוכל לסמוך על המישהו הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ולהערכתך היום מישהו בודק את עגלות התינוקות המיובאות ולא סתם חותם בנחירה של שביעות רצון על דוחות המעבדה מחו"ל? אם כך הדבר, הייתי ממליץ לך להתחיל לדאוג בקצב מוגבר כדי לפצות על אי-הדאגה השגויה בעבר. דוגמה לא טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום בדרך כלשהיא ואני אודה שאין לי מושג איך, עגלות תינוקים(תינוקות?) מזוהות כלא תקינות חלקן נעצרות כבר במכס ואחרות נלקחות מהחנויות והציבור מוזהר על השימוש בהן. בכל מקרה מדובר על עבודה ממשלתית. אז אני מקווה שמישהו(אני יודע שהוא קיים, אני רק לא יודע מה טיב עבודתו) בודק מדגמית את העגלות או לחילופין בודק תלונות של צרכנים, או דואג שדוחות המעבדה יהיו ממעבדות מוכרות בעולם ולא מזוייפות. ככה זה אמור להתבצע. ואני מקווה שמתבצע הליך הדומה לזה. אין שום דרך שעלון פרסומי המצורף לעגלה + הבטחות מהמוכר בחנות והמלצות משלושה הורים מרוצים יעשו אותי רגוע אם אני יודע "בוודאות" שבדיקה כנ"ל לא מתבצעת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הרוב המכריע של הקניות מסוג זה דווקא נעשה דרך עלון פרסומי או המלצה מחבר קרוב. אין משמעות לתווי תקן למיניהם או פיקוח במקרים אלה. כשאתה רוצה לקנות עגלה, אתה לא שואל "האם היא כבר עברה מבדקים של בלימה ב 100 קמ"ש?, אלא "כמה זה נוח לתינוק, ובמה אתם השתמשתם? האם זה דגם פופולרי וכד"'. אם אתה קונה מוצרים מסוג זה באופן אחר, אתה צפוי ללא מעט אכזבות. אם אתה חייב בנוסף לכך גם דרך להבטיח שהעגלה נבדקה, קניית העגלה הפופולרית שנמצאת יותר מחודש וחצי בשוק תבטיח זאת, למרות שבכל בדיקה מדגמית, ע"י כל גורם, יכולות ליפול טעויות (פס ייצור ספציפי דפוק וכו'). הביטחון הכי טוב הוא בד"כ של מותגים, כי תדמית המותג תלויה בכך. שמות זולים יותר ופחות מוכרים מהווים הימור מסויים, ולכן גם שם מומלץ לבצע בדיקת פופולריות דרך חברים. תחשוב גם איך הגיעה האתראה לפקיד הממשלתי שהעביר אותה הלאה? הוא הרי לא בדק אף עגלה בעצמו. זה נשמע כמו מבצע recall שמבצעת חברה פרטית לאחר שנתקלה בבעיה בתכנון או ייצור של אחד הדגמים, ופקיד מסויים צירף גם קריאה פורמלית לתהליך זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא, הם ידאגו לתת הצהרת חוקיות בתחילת החוברת. כנון שיותר מידי פשלות יביאו לסגירת העיתון אבל הוא תמיד יכול לעבור מיתוג מחדש (שם אחר, פורמ אחר, מוצר חדש) ולהמשיך לפעול. ב. חברות פרטיות לא רואות בבדיקה יעד סופי, היעד הסופי שלהן הוא להרויח כמה שיותר כסף. כדי להרויח כסף הם צריכים לרצות את מי שמשלם להם כסף. מי שמשלם להם כסף הוא לרוב לא מי שרוכש את המוצר אלא מי שמוכר אותו. ג. הפתרון הוא לאפשר לאשים לקחת תרופות נסיוניות (על פי בחירתם ומתוך ידיעה שמדובר בתרופות כאלו) ולא לזרז את האישור. לגבי הערבות והאחריות ראה א'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סעיף ב' שלך רלוונטי גם עבור גופי תקינה פרטיים. כפי שהוכח במקרה ''אובייקטיבי'' (שאמנם אינו גוף תקינה אך עושה עבודה דומה), השוק של מכונים מסוג זה הוא החברות ולא הצרכן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |