בתשובה לאורי, 27/08/04 4:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אה, יופי. מפעל בודד. ומחר בתוכנית, נסיון להסביר סופת ציקלון ע"י בחינה של טיפת גשם בוואקום. ההסבר שלך מניח שהרווחים הם אפס לכל רוחב השוק (אחרת למשל, משתלם לפעמים לספוג העלאה בשכר כדי שלא להשבית קו ייצור), ש"עקומת הביקוש" של שאר המשק נשארת קבועה ובלתי תלויה, וכמובן, התנהגות לא בהכרח מעשית של עסקים. למשל, בניסוי קטן 1 של אריאל רובינשטיין מביה"ס לכלכלה באוניברסיטת תל-אביב, ענו מנויי גלובס על שאלה באשר לפיטורי עובדים. מסתבר שמיעוט בקרב קוראי גלובס, ביניהם מנהלים ובעלי עסקים בפועל, היה בוחר לפעול כמו ש"הומו-אקונומיקוס" אמור לפעול בתאוריה שלך (באופן לא מפתיע, גדול מאוד חלקם של בוגרי החוג לכלכלה במיעוט הזה). כמו שכבר עניתי למר ווטסון הנכבד, לא צריך מודל של יותר משלוש פירמות על מנת לבנות דוגמאות בהן התאוריה הזו נכשלת. כל ההתייחסות ל"מפעל בודד" היא אבסורדית. נניח שנתייחס ל"מפעל בודד" של נעליים. מבחינתו, לא משנה כמה נעליים הוא מייצר - זה לא ישפיע על המחיר של נעליים בשוק, שהרי הוא מפעל בתחרות משוכללת בשוק חופשי. כמה כבר הוא תופס מהשוק? לכן, כדאי לו לייצר עוד ועוד נעליים, עד לרגע שבו העלות השולית של נעל נוספת (עלות מכונה או עבודה מחולק בתפוקה השולית) נוספת תהיה בערך חמישים דולר, מחיר נעל. ואם מפעל אחד עובד ככה, אז למה לא כולם? ומה עם המחיר? קבוע כמובן, מכיוון שככה עובד מפעל אחד. מה זה משנה שתפוקת הנעליים הכוללת יכולה לקפוץ פי עשר בעוד מספר הרגליים מוכפל במספר הצרכנים נשאר יחסית זהה, אנחנו מסתכלים במודל פשוט, של "מפעל בודד". או אפשר אולי לבנות מודל לפיו אלף אלפיות זה אפס. כל אלפית לכשעצמה היא פחות או יותר אפס, ואלף פעמים אפס זה אפס. וכהערת אגב: גם המונח "השווי של העובד" הוא מושג פיקטיבי. ה"שווי" של העובד מחושב במצב שווי משקל דמיוני אשר כלל איננו מחויב המציאות. אם עקומות ההיצע והביקוש אינן קווים ישרים, יכולים להיות מספר ערכים שונים (כולם בשיווי משקל!) של "שווי" העובד. 1 |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''לא צריך מודל של יותר משלוש פירמות על מנת לבנות דוגמאות בהן התאוריה הזו נכשלת.'' יפה, עכשיו תן דוגמה ממשית. אם אפשר, בלי מונחים כלכליים שאינך מבין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמא הקלאסית של סרפה נקראת Re-switching. העקרונות הכלכליים שעליהם היא מבוססת הם מעטים ביותר, ולמרבה הפתעתי (לטובה) חלקם אף נמצאים בתגובה של הד"ר הנכבד מאתמול (ראיית העבודה כ"גורם הייצור" היחידי). כל מה שצריך על מנת להבין את הדוגמא זה הרבה סבלנות, ויכולת לפתור מערכת משוואות ליניאריות. לאור הפיקפוק שאתה מגלה ביכולתי להבין מושגים אלו, אני רק יכול לקוות שאין בין הקוראים שלנו סטודנטים באונ' תל-אביב שמתכננים לקחת את "אלגברה ליניארית" למהנדסים בסמסטר הקרוב... בכל אופן, אני לא מתכוון להוגיע את עצמי ואת הקוראים בהעתקת טקסטים ארוכים ולמען האמת לא מעניינים במיוחד, ואני מקווה שתסלח לי אם אני אפנה אותך למקורות מתאימים: הסבר קצר וממצה על מחלוקת קיימברידג' ובעיית הגדרת "ההון" (ומאליו גם הגדרת תרומתו לתהליך הייצור וחלקו ה"צודק" בהכנסות לעומת השכר) מתוך וויקיפדיה: תאור ארוך בהרבה וממצה אשר שם דגש על החשיבות המעשית של המחלוקת בראייה היסטורית, וכולל גם דוגמא פשוטה יחסית של תהליך ה Re-switching ניתן למצוא כאן: ולבסוף, מודל מתמטי מורכב מעט יותר אשר בסופו כולל גם "עקומת ביקוש" לעבודה מוזרה למדי מנקודת הראות של הכלכלה הנאו-קלאסית (ספציפית, ירידה בשכר מובילה לירידה בדרישה לעבודה) אפשר למצוא כאן: השרת שבו המאמר המקורי לא מגיב כרגע, ולכן זהו לינק לעותק של גוגל. הלינק האחרון הזה הוא הטכני מכולם, ראה הוזהרת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוכל להסביר את המשק שמתואר בקישור האחרון? קצת מבלבל כשלכמות הפלדה קוראים פעם Q2 ופעם X2. האם אפשר להשתמש באותה פלדה שוב ושוב? (יש כנראה הנחות שכלכלנים רואים כמובנות מאליהן, ומתמטיקאים - כמה צפוי - לא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תהליך הייצור המתואר שם הוא לא מציאותי כמובן, זו סתם דוגמא מספרית לשם פשטות. הרעיון הוא שתירס ניתן לייצר ע"י שימוש בברזל (תהליך ייצור ראשון) -או- ע"י שימוש בפח (תהליך ייצור שני). תהליך הייצור הראשון צורך ברזל ועבודה ומייצר ברזל (יותר ממה שהוא צורך, אחרת אין בו טעם רב). כנ"ל לתהליך השני. Q2 זו כמות הברזל בכניסה של תהליך הייצור הראשון, X2 ביציאה. הערה כללית: אני במקומך הייתי פוצח דווקא בלינק השני. אני מבין את הרצון של מתמטיקאי לקרוא דווקא את המאמר ה"טכני" יותר, אבל זה מיותר במקרה הנוכחי. המאמר כתוב באיכות ירודה מבחינה טכנית (גרפים בצורה של פיקסלים ושמות נעלמים כמו PC) והמתמטיקה ממילא משעממת. הלינק השני גם מחכים הרבה יותר באשר למשמעות של תופעת ה Re-switching אשר איננה מובנת מיידית למתמטיקאי ללא כל רקע בכלכלה, וגם כולל את הדוגמא הקלאסית, הנקיה, והפשוטה מאוד להבנה של פול סמואלסון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדהים. איך הצלחת לנחש שהתחלתי מהלינק השלישי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא ביקשתי הפניות לא רלוונטיות -- ביקשתי דוגמה ממשית שמתחילה ב''היו היו שלושה מפעלי נעליים... וממשיכה בהתאם.'' | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה לא רלוונטיות? אפילו קורא מאותגר מתמטית כמו מר וישנה המהולל הצליח לקרוא איזה שלוש פסקאות מהלינק השלישי, כך שאני בטוח שאתה תוכל לעלות עליו בהרבה. בשלב כלשהוא חייבים לדבר במספרים אורי. זה אולי לא נוח ואני אהיה הראשון להודות שזה משעמם, אבל כמו שכבר הסברתי בעבר, זה מאפשר דיוק אשר נעלם לגמרי כאשר נשארים בתחום ההסברים הפופולאריים והנאיביים שנשמעים מאוד טוב כל עוד לא מתעמקים בהם יותר מדי. בלינק השלישי יש דוגמא מספרית של תעשיית פח, ברזל, ותירס. כמו שאמרתי הוא באיכות טכנית ירודה ומעט קשה להבנה, אבל עם סבלנות ניתן לצלוח אותו. בלינק השני יש את הדוגמא הקלאסית של סמואלסון על שני תהליכי ייצור של יין, כמו גם דיון במשמעות של תופעת ה re-switching לתאורית ההון הכלכלית, אשר כוללת בין השאר גם את ההצדקה לחלוקת ההכנסות בין הון לבין עבודה - מה שבעברית נקרא משכורת. או שאתה יכול לקרוא את ההסבר של עוזי על יריעות אלגבריות (מומלץ בשתיים לפנות בוקר. מנסיון). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרוג ממנהגי לגבי תגובות לך, כי לפעמים גם אני לא נשאר אדיש לכמות כזו של דמגוגיה: ענה לך כבר עוזי, אז מה אתה רוצה מאורי? כל מה שעשה סרפה הוא להפריך מודל מספרי לא נכון ע"י מס' דוגמאות. הפרכת המודל אינה הפרכת המציאות. סרפה הראה שהמודלים הכלכליים של הנאו קלסיקניים, שמתיימרים להיות מדוייקים, לא שווים את הנייר עליו הם רשומים. סרפה לא היה היחיד, והיום הרבה כלכלנים נזהרים מאוד במודלים כאלה. אין זה אומר שהדוגמה של סרפה יכולה להיות מציאותית - הוא פשוט לקח מודל לא נכון והביא אותו לאבסורד. בשל כך הימנעותך מלתת מקרה *מציאותי* של הדוגמה של סרפה היא התחמקות מהתמודדות עם המציאות. רקע היסטורי על המחלוקת הנ"ל: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"בשלב כלשהוא חייבים לדבר במספרים אורי." נו, אז דבר במספרים. בדוגמאות קונקרטיות. בתסריט ממשי המדגים את האופן שבו התיאוריה החלופית שלך עובדת. באופן כללי יותר, לגבי הרתיעה שלי מהמשך דיון באופן כזה: כשאתה מעלה או מפנה לרעיון או תיאוריה כלשהם הנוגעים לעולם האמיתי, ההפנייה אינה יכולה לעמוד בפני עצמה ואתה נדרש גם "לפתור" את בעיות התיאוריה שהעלית במציאות ממש. כפי שקומץ יזכור מן הסתם, כאשר העליתי תיאוריות בנוגע לתפקוד בירוקרטיה, בתי-משפט, אוניברסיטאות, שוק הספרים, חוות הפרות או מפעל שבו יש שכר מינימום – גיביתי את הטענה התיאורטית בביאור מעשי או תסריט שמראה איך התיאוריה מתייחסת למציאות. אתה מקפיד להביא פעם אחר פעם הפניות לתיאוריות או תיאורים, אבל לעולם אינך מגבה את ההפניות בהדגמה מעשית. כמו שכותב ווטסון – סרפה מעלה טענות הנראות לך נכונות? צא והראה לכולנו איך הן מתממשות בפועל או לפחות בתסריט דמוי-מציאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
העניין נראה לי מאוד פשוט אורי, ואם הייתי מכיר פחות טוב אותך ואת היושר האינטלקטואלי שלך הייתי חושד שאתה מנסה בכוונה לסבך אותו על מנת להשכיח ולהעלים את נושא הדיון המקורי. ראשית, אני אחזור בקצרה על דברי לדוקטור הנכבד מהפעם הקודמת: בכל הדיונים הללו אנחנו מדברים על תאוריות ולא על תוצאות אמפיריות מהמציאות. מהרבה סיבות, אשר את חלקן ציינת בעצמך. משום שהפרטה (במציאות ההיסטורית) לפעמים היתה טובה ולפעמים רעה, משום שהורדת מכסי מגן לפעמים עזרה ולפעמים פגעה, משום שמדיניות נאו-ליברלית באופן כללי לפעמים עוזרת במדדים מסוימים ופוגעת באחרים, לפעמים מעלה את התל"ג ולפעמים מביאה לקריסה של כלכלות. אין ניסויים מבוקרים בכלכלה, תמיד תמיד אפשר לטעון שבעצם היו עוד שלושה גורמים שהשפיעו, שזה היה מקרה יוצא דופן, ומה לא. כשמר ווטסון שלנו זורק אמירה כמו "כל העלאה בשכר מינימום גורמת לעלייה ברמת האבטלה" הוא לא מתבסס על תוצאות אמפיריות (אשר כאמור שנויות במחלוקת לא פעם, ומוסברות בקלות ב"אבל השתנו עוד הרבה דברים אחרים"), אלא על דוגמא כלכלית. על תאוריה. אני הסברתי מדוע במשק אמיתי שבו פועלים במשולב אלפי גורמים יהא זה נאיבי להאמין במשל הכלכלי הפופולארי ש"עלייה בשכר המינימום גוררת עלייה באבטלה", והדגמתי תסריט לא מופרך לגמרי מה הם הגורמים לכך שהמציאות יכולה להתגלות כסבוכה יותר מהמשלים. אתה ציינת נכון שלא ניתן לבדוק "מודל" של המשק כולו משום שהוא מורכב מדי, ושזו לא חוכמה גדולה מצדי לבנות תסריטים מתחכמים המתבססים על "גוב האריות" של השוק. ראית לנכון -לבודד- את הנושא הנבדק ולבחון מה קורה בפירמה בודדת. לא משום שאתה מאמין שיש בעולם פירמה בודדת שעובדת לבד, אלא משום שאתה מעוניין להדגים את ההגיון בתאוריה שלך (או יותר נכון של הכלכלה הנאו-קלאסית). הסברתי לך שגם אם הצעד הזה נשמע הגיוני, הלוגיקה שמאחוריו פגומה. אין בעייה עקרונית עם מודלים של יחידה בודדת. אפשר לתכנת נוירון ממוחשב אחד ואז לחבר ברשת עשרות או מאות נוירונים. אפשר לבנות מודל של כוחות פיזיקליים שמשפיעים על חלקיק, ואז מזה לנסות להבין כיצד פועלים שלושה חלקיקים בשדה מגנטי. מה שאי אפשר לעשות (ומה שהכלכלנים עושים הרבה יותר מדי פעמים), זה לבנות מודל הגיוני למדי עבור פירמה בודדת ואז לסכם עבור מליון פירמות ולהזניח את הקשרים ההדדיים, תוך תקווה שנקבל את אותן תוצאות מוכפלות במליון. הסיכויים שהטריק הזה יעבוד במערכת מורכבת הם קרובים לאפס. כל כך קל לבנות דוגמאות נגדיות שזה מצחיק. סרפה בנה "דוגמא קונקרטית" עם שלוש תעשיות וארבעה תהליכי ייצור. הדוגמא שלו או הדוגמא הפשוטה יותר של סמואלסון מראות (אכן באופן תאורטי) מדוע הרעיון הנאיבי של לחשב עבור פירמה אחת ולסכם לא עובד אפילו עבור שלוש פירמות. אתה יכול להתעקש עד מחר שאני "אדבר במספרים", ואני עדיין לא מתכוון להעתיק את תוכן הלינק שנתתי לך להודעה ב'אייל'. יש לך ברוך השם ידיים ועיניים ואולי גם סבלנות, ואתה יותר ממוזמן לקרוא את "הדוגמא הקונקרטית" שמדברת במספרים. אם אתה לא מבין משהו או זקוק לעזרה בפתרון מערכת משוואות ליניאריות, אני אשמח לעזור. אתה יכול כמובן לטעון (ואולי זה מה שאתה עושה כאן באופן מעורפל ומאוד לא ברור) שתהליך ייצור שמשתמש בברזל על מנת לייצר תירס זו סתם פיקציה ולא תהליך מציאותי. על זה אינני יכול אלא להגיב בכך שלא פעם בטקסטים כלכליים נוקבים סתם כך בשמות סחורות וממציאים תהליכי ייצור משונים (אני לא בטוח מה המקור לנוהג). עם זאת, אם בחרת להיטפל לנקודה זו אתה משחית את זמנך לריק. הדוגמא של סרפה מדגימה כשל בתאוריה הנובעת ממורכבות הייצור. ספציפית, מכך שסחורות לא מיוצרות ע"י "הון" ועבודה כמו בתאוריות, אלא ע"י עבודה ו-סחורות אחרות- (ספרו של סרפה אשר עורר את המהומה נקרא "ייצור סחורות באמצעות סחורות"). זו מציאות של יום יום. בכל יום מיוצרות סחורות באמצעות סחורות אחרות, בשום מקום לא מיוצר שום דבר ע"י "הון". בשוק של מליוני פירמות ומי יודע כמה עשרות מליוני תהליכי ייצור, אין סיבה להניח שתופעות דומות לאלו שהצביע עליהן סרפה הן נדירות או מופרכות. הדרישה שלך לדוגמא "קונקרטית" (מה, חברה פעילה ספציפית בבורסה הישראלית?) היא מגוחכת. אין לי אלא להשיב כמו עוזי וישנה - "אין סיבה לחשוב ש". אם נתרגם את המושגים, מה שסרפה עשה זה לבנות יריעה אלגברית במרחב תלת-מימדי (יריעה ספציפית על פי נתונים מספריים), והראה שחיתוך של מישור עם היריעה הזו לא חייב לתת עקומה קמורה או אפילו מונוטונית (ע"פ צירים מסוימים). למה חיתוך של היריעה "האמיתית" של השוק שתלויה במליארד משתנים עם מישור לא בהכרח ייתן לנו עקומה מונוטונית? אין סיבה לחשוב שלא, אלא אם תצליח לשכנע אותי שהיריעה הזו היא מאוד מאוד ספציפית (בכלכלה עושים את זה ע"י ההנחה שכל הצרכנים הם בעצם אותו צרכן). אני חושב שכל קורא בעל רקע מדעי או מתמטי של סמסטר או שניים באוניברסיטה יכול להבין מיד את מהות הכשל הזה. ולסיכום: ה-תאוריה- המסבירה מדוע עליה בשכר מינימום המשקי גורמת לעלייה באבטלה המשקית הינה פגומה, ומתבססת על כך שאפשר לקחת מודל של פירמה בודדת ולהכפיל במליון. אתה מציג תאוריה, ואני משיב מדוע התאוריה שלך איננה נכונה, ומדוע היא איננה יכולה לשמש בסיס תאורטי מוצק להבנת השוק או לביצוע תחזית כלכלית. אתה יכול אולי לטעון שאת כל התאוריות כולן אפשר לזרוק לפח, ובעצם אתה לא עוסק כאן במשהו שיש לו הסברים תאורטיים, אלא ש"בדקנו כבר מאה אלף פעמים, וככה יצא. לא יודע למה, אבל זה עובד". זה כמובן לא מדויק כל כך (הרי אם כבר היינו מוצאים את הדרך להביא את מיטב האושר והעושר לכל אדם ואדם בתבל באופן נסיוני, קשה להניח שהיו לכך הרבה מתנגדים), אולם אז אנחנו בדיון אחר. לי היה רושם שאתה מנסה לבסס את דבריך בנושא שכר המינימום והאבטלה על ההגיון (בדמות מודל תאורטי מסוים), לא רק על מגיה שחורה ו"ככה יצא". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אעזור לך, כיוון שאני רואה שאתה מאוד מתקשה. התיאוריה של סרפה טוענת, בהפשטה, בערך כך: יחס העודף המגיע לידי העובדים ביחס לבעלי ההון הוא שרירותי ולא נקבע על ידי עובדות כלכליות או טכנולוגיות. כלומר, אפשר להעלות את השכר (האמיתי) ולהוריד את שיעורי הריבית בלי שהדבר ישנה כלל את היצור אלא רק ישנה את חלוקת הבעלות על התוצר נטו. לענייננו, אתה יכול לטעון בעקבות זאת כי אפשר להעלות את שכר המינימום במידה ניכרת, בלי שהדבר ישפיע כלל על שיעור האבטלה. לדוגמה, אם עולה לייצר טלויזיה 100 שקל, כש-50 שקל הם שכר העובד (לייצור טלויזיה אחת) ו-50 שקל עלות החומרים לייצור, הרי אם הטלויזיה נמכרת ב-150 שקל, אפשר להעלות את שכרו של העובד, נאמר, ל-75 שקל, כשהשינוי היחיד הוא שהמעביד יקבל 25 שקל במקום 50 והפועל 75 שקל במקום 50. במלים אחרות, חלוקה מחדש של הרווחים בלי שמשתנים אחרים יושפעו מכך. הבעיה הבולטת ביותר, לדעתי, בתיאוריה הזו, היא התעלמותה המוחלטת מקיומם של פרטים בחברה ומהתגובות הדינמיות שלהם לשינויים. במקרה שלנו, לדוגמה, היא מתעלמת מהעובדה שעבור בעל המפעל גובה הכנסתו ורווחיו הם שאלה מהותית הנוגעת ומשפיעה על עצם רצונו להחזיק במפעל ולייצר. סבורני כי כאשר יועלה שכר העובד ל-75 שקל, ישתלם למעסיק הרבה יותר לסגור את המפעל ולהפוך בעצמו לעובד במפעל טלויזיות אחר. בעיה אחרת עם המודל היא שהוא מניח כי רמת הייצור האופטימלית כבר נקבעה בכל המקומות, מה שאינו מותיר מקום כלל לשינויים או שיפורים הניזומים על ידי יצרנים. לדוגמה, אם מחיר הטלויזיה הוא 150 שקל בתנאים הנוכחיים, מה יקרה אם מישהו ילך וייצר את הטלויזיה במקום אחר בעלות של 60 שקל (10 שקל לעובד, 50 לחומרים) וימכור אותה ב-120 שקל? המחיר השונה ישפיע גם על רמת הייצור, גם על הביקוש לטלויזיות השונות, גם על המוטיבציות של היצרן ובהכרח, גם על תמחור העבודה. אבל עזוב את הבעיות שיש לי עם המודל – יש מודל ועתה ניטל עליך להראות כיצד הוא פועל באופן ממשי, אפילו בדוגמה תיאורטית. הסבר כיצד אם מכפילים את שכר המינימום פי שניים הדבר לא יגרום לעליה באבטלה, איך המעסיקים יספגו את ההפרש ולא יגלו שום מוטיבציה לשנות את אופן הייצור, כמותו, וכדומה. בהצלחה. נ.ב. כשכתוב corn הכוונה לתבואה, לא לתירס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוזרת למנכ"ל ואולי גם אלמנה. אגב, למה לא יפה? זו לא זכותה כמו שזו זכותו של כל אחד אחר כאן, לבחור כינויים כיד הדמיון הטובה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי זה משחק כפול. זה הכפלת אישיות. יצירת אווירת תמיכה, ושאר מרעין בישין. כל מני טכניקות דיון מאוסות, בעיני לפחות, במיוחד אחרי התקרית הזו: http://www.geocities.com/mann_the_who/ התופעה הזו לדעתי הרסנית לדיונים וירטואלים. אני אעצור כאן, כי הדיון הזה כבר גלש למחוזות מטא-אייליים מדי. 1 לא, לא באמת. רק כדי להזכיר לכולנו איזו פגיעה קשה באמינות הכותב נגרמת כשהוא נתפס בדמות עידוד פקטיבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דמות עידוד פיקטיבית. סתם טעות. כל אדם יידע מייד כי אני כתבתי את ההודעה שלעיל, מה גם שההודעה ממשיכה דיון קיים ולאורך אותו קו. אם זה נראה מטעה, התנצלותי (וכן, גם כל העוזרות האחרות למנכ''ל הן אני -- מתנצל גם על כך בהזדמנות זו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד כמה שאני הבנתי, סרפה לא מנסה לטעון את הטענה ששמת בפיו - שהעלאה בשכר מינימום בהכרח לא גורמת עליה באבטלה; גם לא את הטענה החלשה היותר - שהעלאה בשכר מינימום לא בהכרח גורמת עליה באבטלה; ואפילו לא את הטענה החלשה עוד יותר - שלא נכון כי [העלאה בשכר מינימום בהכרח גורמת עליה באבטלה] (נקרא למה שבסוגריים המרובעים "הטענה הקלאסית"). כל מה שהוא אומר, אם הבנתי נכון, הוא שהביסוס הקלאסי לטענה הקלאסית שגוי (כי הוא מתבסס על מודל לא מציאותי, ושינוי קטן במודל כבר מקלקל את הטענה). מכאן, שחובת ההוכחה חוזרת להיות על אלו הטוענים את הטענה הקלאסית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שאתה טועה. סרפה תוקף את המודל הקלאסי ומציג מודל אלטרנטיבי בו הרווחים הם עניין שרירותי, ולכן אפשר יהיה לספוג את העלויות הנוספות באמצעות קיזוז הרווחים. אין כאן *הוכחה* שהמודל הקלאסי לא נכון ואין כאן גם שום הוכחה שהמודל של סרפה נכון. כל זה איננו משנה באמת, המודל של סרפה, כמו גם המודל הקלאסי, הם עיזים שלדרמן הכניס לתוך הדיון. אותו בעל מפעל שנדרש עתה לשלם יותר לעובדים שלו לא הולך לברר בספרים מהו ה"מודל הנכון "אלא הולך להחליט בהתאם למידע שבידיו - סביר להניח שהוא יפטר ובוודאי לא ישכור עובדים נוספים. הביסוס לטענה המקורית הוא הגיון פשוט ולא מחשבה שיש מתאם אבסולוטי ומדויק בין רמות שכר המינימום לרמות האבטלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מצטער על הזמן הרב, בשבוע האחרון התחלתי להיכנס ל'אייל' מהמחשב בדירתי החדשה, וקצת איבדתי דיונים פתוחים (ואם כבר: יש למישהו מושג איך מסנכרנים את האתר עבור קריאה סדירה משני מחשבים שונים? צריך לפתוח חשבון בשביל זה?). בכל אופן, ירדן כרגיל הקדים אותי וענה לך יפה מאוד לדעתי. סרפה מבצע מה שכל מתמטיקאי מתחיל היה מזהה כ"הוכחה על דרך השלילה". הוא לוקח את ההגיון הקלאסי אד אבסורדום ומגיע לסתירה. ה"שרירותיות" הזו של חלוקת "היחס העודף" כלל איננה מצביעה על כך שסרפה מאמין באמת ובתמים שהחלוקה הזו היא שרירותית לחלוטין. סרפה היה כלכלן "פרקטי" מאוד אשר יותר מכל התעניין במציאות הכלכלית האמיתית, והבין יפה מאוד שבעלי עסקים לא נוהגים תמיד לפי המודלים הפשטניים של התאוריה הנאו-קלאסית. סרפה פשוט לקח את האקסיומות אשר מביאות להסברים הנאו-קלאסיים הרשמיים על שכר ועל רווח והראה שמהן נובע כי החלוקה הזו שרירותית (מה שעומד בסתירה לאקסיומות. במונחים לוגיים, התאוריה הזו חסרת תועלת. ניתן להוכיח בה הכל). כעת, על התאוריה הנאו-קלאסית של הייצור מתבססים ההסברים הכלכליים באשר לשכר המינימום. לא יודע אם ההסברים של אורי דווקא, אבל בהחלט ההסברים של נתניהו ונעריו באוצר, של מי שחינך אותם באוניברסיטה, של פרידמן, של האייק, ושל כל מי שמתבסס בדבריו על חינוך כלכלי אקדמי (אלו האנשים שקובעים את המדיניות הכלכלית של רוב מדינות תבל). ניסיתי כבר להסביר פעם ולא אחזור על כך שנית, שלדעתי גם הסבריך שלך אינם אלא הצגה פופולארית וללא נוסחאות מתמטיות של אותן התאוריות עצמן. "הוכחה על דרך השלילה" זו דרך מצוינת להראות שתאוריה מדעית איננה נכונה. סרפה איננו מניח שום דבר שהתאוריה הנאו-קלאסית לא מניחה, וכמו שהסברת יפה גם לא מכניס לחישוביו דברים שהתאוריה הנאו-קלאסית איננה מתייחסת אליהם (לא ממש הבנתי את הדוגמאות שלך דווקא, אבל ברור שהתרגיל הקטן של סרפה לא היה הגרסא שלו ל"איך עובדת כלכלה מציאותית באמת"). כעת, אני חוזר. אם אתה רוצה לספר לי שהעלאת שכר מינימום גורמת לאבטלה "כי ככה למדנו מנסיון", "כי ככה יוצא, לא יודע למה", אז אנחנו בדיון אחר לגמרי. אני כמובן לא מסכים לכך ונוכל לנהל דיון לא קצר על האם יש או אין ראיות אמפיריות חותכות בנידון (וכמו שכבר הסברתי, העדרן הוא עניין תדיר בדבר נזיל וקשה לתחזית כמו כלכלה. תמיד יכול גורם אחר להפריע לתוצאות הניסויים שלנו). לי היה הרושם שאתה לא מתבסס בדברייך רק על "ככה יצא", אלא אתה מתיימר להבין את ה-סיבה- לתופעה הזו, ולהסביר ("לבנות מודל" קוראים לזה) מדוע זה קורה. ההסברים שלך ולמען האמת של כל נאמני השוק החופשי באשר הם, מתבססים על התאוריה הנאו-קלאסית. בנוגע לרווח ולשכר, היא שגויה, ובוודאי שאי אפשר להשתמש בה על מנת להסביר מדוע שכר מינימום גבוה יותר גורר (מתמטית, באופן מוכח!) אבטלה. הבנתי כבר שאתה חושב שיש לך הסבר ש"לא קשור" לתאוריה הנאו-קלאסית (אם כי אני אישית סבור שאתה טועה), אבל הוא איננו יותר מתסריט שנראה לך הגיוני עבור פירמה בודדת ואשר מזניח את ההתנהגות הדינמית של משק שלם. כבר הסברתי ארוכות מדוע זו גישה נאיבית מבחינה מדעית ומתמטית יחדיו, אשר מזוהה בקלות ככזו ע"י כל אחד עם הכשרה אקדמית בסיסית במדעים. אם אנחנו כבר בעניין של השערות חובבניות ולא מבוססות במודל כמותי, כבר הבאתי במעלה השרשרת תרחיש סביר לא פחות המנצל בדיוק את העובדה שההסבר שלך מזניח - את הדינמיות של המשק. והתרחיש שלי עוד מבוסס באופן עלוב למדי לעומת ההסברים הרהוטים של ג'ון מיינרד קיינס למשל. התאוריה של קיינס "הוכחה" כמובן כשגויה, אולם כיצד בדיוק? לא באופן אמפירי, משום שכאמור הוכחות אמפיריות מדויקות אינן תופעה נפוצה בתחום העיסוק הכלכלי. היא הוכחה כשגויה ע"י התאוריה הנאו-קלאסית. כן, ההיא שאין לך שום קשר אליה. אני חוזר על העיקר - אתה מפספס לדעתי את הלוגיקה של כל העניין. סרפה ביצע דבר מה דומה מאוד ל"הוכחה על דרך השלילה" של התאוריה אשר לטענתי אתה (ושאר הכותבים בזכות הקשר הברור בין שכר מינימום לאבטלה שיצא לי לקרוא ב'אייל') מתבסס עליה בהסבריך. אין טעם לתקוף הוכחה בדרך השלילה על כך שהיא "לא מתחשבת" בדבר-מה. היא מתחשבת בדיוק בכל (או למען הקטנוניות בלכל היותר) מה שהתאוריה שהיא מפריכה מתחשבת. בוודאי שאין טעם לבקש הדגמה של תוצאת הוכחה על דרך השלילה "באופן ממשי", אם כי לגבי "דוגמה תאורטית" ניתן לציין ביובש שכל מודל מטבעו הוא הוא הדוגמה התאורטית לעצמו. מה שאתה אומר לי בעצם זה "תן לי את זה בלי המספרים והמשוואות", ואם תחזור במעלה הפתיל תגלה שכבר נתתי דוגמאות "תאורטיות" (באותה צורה של תאור לא-כמותי שאנו מחשיבים כאן כ"דוגמא תאורטית") למדוע עליה בשכר מינימום איננה מביאה בהכרח לעלייה באבטלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתשובה לשאלתך הראשונה - ''כן'', אבל חכה עם זה. אנא צור קשר בדואר אלקטרוני עם טל ואולי אפשר יהיה לסדר לך משהו כדי להציל את הסטוריית הדיונים שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ומנסיון - זה עובד! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גיל, כל מה שאתה כותב מגיע בשורה התחתונה לאותה טענה בדיוק: א' נכון/לא נכון כי ב' אמר שזה ככה/לא ככה. כל זה טוב ויפה כחלק מטיעון, אבל לא יכול לבוא במקום טיעון פוזיטיבי משלך שעונה על שאלתי הברורה ("הסבר כיצד אם מכפילים את שכר המינימום פי שניים הדבר לא יגרום לעליה באבטלה..."). הטענה הראשונית לא הייתה שלי אלא שלך: אתה טענת (ישירות או דרך הפנייה) שאין קשר בין גובה שכר המינימום לאבטלה אך אתה מסרב לתת דוגמה כלשהי לאופן שבו הנחה זו יכולה להתממש. במקום, אתה מנסה באופן מעורפל למרוח את הדיון עם סרפה ופרידמן והגיגים לא רלוונטיים ולנייד באופן כלשהו את נטל ההוכחה החל עליך לצד השני. צא והבא דוגמה קונקרטית או הידום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תתחיל ב תגובה 243926 על מנת לקרוא תרחיש אפשרי בהחלט (זהו בעצם תרחיש "פופולארי" אשר נסמך בקווים כלליים על רעיונותיו המפורטים בהרבה של קיינס - משק כלכלי מורכב הוא איננו משפחה עם תקציב משפחתי, ובוודאי שאיננו פירמה בודדת בשיווי משקל מוכפלת במליון). תגובה 244032 מתארת (הפיסקה בערך באמצע התגובה) מה אני חושב על ההיגיון של הטיעון לגבי העלאת שכר מינימום אשר גוררת מייד פיטורים ו/או סגירת מפעלים ברמה של הפירמה הבודדת. ודרך אגב, טענתי לא היתה ש"אין קשר" בין שכר מינימום לאבטלה (מעט מאוד דברים במערכת החברתית-כלכלית המורכבת שבה אנו חיים מעופפים באוויר חסרי "קשר"), אלא שאין כל ראיות אמפיריות לכך שהקשר הוא זה שחוזה התאוריה הנאו-קלאסית, וממילא התאוריה עצמה הינה פגומה, כמו גם ההסברים שלך שמהווים גירסא פופולארית שלה. מה הוא בדיוק הקשר? לי אישית אין תשובה מדויקת, אולם נראה לי שלשם כך יש לחרוג מתורת הכלכלה הסטנדרטית, ולהשתמש בכלים של כלכלה פוליטית. זה לא מנוסח יפה כל כך במשוואות ובעקומות ביקוש והיצע כמו אצל הכלכלנים הנאו-קלאסיים, אבל אני מאמין שלכוח הפוליטי היחסי של קבוצות באוכלוסיה יש השפעה גדולה על שכר המינימום, ולאבטלה עצמה יש השפעה על חלוקת הכוח הזה, וממילא גם על שכר המינימום (קרי, קיים גם קשר סיבתי הפוך לחלוטין לזה שבו מכירה התאוריה הכלכלית). בקיצור, מי שמנסה להבין את הקשר בין שכר מינימום ואבטלה בהסתמך על "יעילות הייצור" או "תפוקה שולית פוחתת" בלבד נידון לכישלון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי ששאלת שכר המינימום משרטטת את קו הגבול בין ליברלים-כלכליים (?) לבין המרקנטליסטים (?) הקיצוניים. ברור שהעלאת שכר המינימום עשוייה לפגוע רק במפעלים שמלכתחילה נמצאים על גבול הרווחיות. מפעלים אלו בדיוק, ע"פ תפיסת חסידי היד הנעלמה, אמורים להעלם. מדוע אם כן יש להתנגד למעורבות הממשלה בעניין קביעת שכר המינימום? (כל זה בהנחה המסופקת שהשפיות נשמרת ואיש לא ינסה לשים את שכר המינימום על גבול השכר של העשירון העליון). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם ב''לפגוע'' אתה מתכוון לפגיעה ברווחיות, הרי שעל פניו - אם נניח שאנחנו אכן מטפלים בפירמה בודדת בתנאי שיווי משקל - העלאת שכר המינימום פוגעת בכל פירמה שמעסיקה ולו עובד אחד אשר מקבל שכר מינימום. כאשר לא מדובר על פירמה בודדת בשיווי משקל אלא על משק שלם על ההשפעות הפנימיות השונות שבו, מפעלים על ''גבול'' הרווחיות לא בהכרח נפגעים. זה תלוי בהרכב העלויות של המפעל (מה שכלכלנים מכנים כ''עתירות הון'' מול ''עתירות עבודה''), במה שהמפעל מייצר, ובעוד הרבה דברים. מפעל בעל רווחיות נמוכה אשר מעסיק עובדים בשכר מינימום אולם אלו אינם מרכיב עיקרי בעלויות הייצור, יכול דווקא להרוויח מעליית שכר מינימום. אם נחזור לדוגמא של עסק קטן לחריטה המעסיק עשרה עובדים למשל, עלייה של מאה שקלים בשכר המינימום היא שולית למדי יחסית לעלויות חומרי הגלם והוצאות אחרות (בין שהמפעל מרוויח או מפסיד). למעשה, הרווח או ההפסד של מפעל כזה קשור באופן חלש למדי לעלויות חומרי הגלם והעבודה, והרבה יותר בביקושים במשק. אבא שלי (שבמקרה בבעלותו מפעל זעיר שכזה לחריטה) לא עבר טלטלות בארבע השנים האחרונות משום שמחיר העבודה וחומרי הגלם השתנה בפראות והפך את עסקי החריטה ללא רווחיים מבחינה טכנית (קרי, עלות הייצור הפכה לגבוהה ממחיר התפוקה). מהבחינה הטכנית מפעל קטן לחריטה יכול לייצר תפוקה אדירה ב''יעילות'' (תפוקה מול עלות שעת עבודה ועלות המכונות) מרשימה. הבעיה בארבע השנים האחרונות היא שלא תמיד היה למי למכור את התוצרת הזו. מאה השקלים הנוספים לאדם הם כאין וכאפס לעומת הגדלת כוח הקניה של ארבעים אחוז מהשכירים במשק עבור מפעל זעיר כמו זה של אבא שלי. זה משתנה כמובן ממפעל למפעל, אולם אינני חושב שזה תלוי רק או בעיקר ב''גבול הרווחיות''. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מדוע לדעתך יחשבו "חסידי היד הנעלמה" שפגיעה במפעל כזה או אחר היא "בסדר" או אפילו רצויה? ההגדרה שלך היא מוטעית, אגב, העלאת שכר המינימום לא פוגעת בהכרח במפעלים על גבול הרווחיות אלא בעובדים (נוכחיים או עתידיים) על גבול שכר המינימום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
משום שהיא חלק מן המנגנון הדרויניסטי המבטיח את "בריאותו" וחוזקו של המשק ה"חופשי" ע"י סילוקם של המפעלים הכושלים הלא יעילים והמפסידים באופן כרוני המאפיינים את המשק המוכוון ע"י הממשלות. לחלק השני: 2 הדברים לא בהכרח סותרים. אבל יש אפשרות שמפעל על גבול הרווחיות יעדיף להחזיק בעובד עם שכר המינימום על אף ההעלאה בשכרו ולפטר דוקא עובד עם שכר גבוה יותר. סליחה על הטרמינולוגיה המפוקפקת. אלו שאלות של מי שבאמת אינו מבין בכלכלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדידו של ''חסיד היד הנעלמה'' מה שמפריע למשק להיות חופשי איננו מפעלים כושלים ולא יעילים אלא מעורבות ממשלתית. אם מפעל כושל ולא יעיל מצליח לשרוד (ולא באמצעות מימון ממשלתי כמובן) אין הדבר צריך או יכול להפריע לאף אחד, מלבד אותם אלו שמכסים את ההפסדים. העובדה שמפעלים מעין זה יסגרו בהעדר תמיכה ממשלתית (כפי שאכן קורה בשוק חופשי) לא הופכת את הדבר ל''רצוי'' (או לא רצוי) מבחינתו של הדוגל בשוק חופשי, זה פשוט דבר שקורה... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, מה הטענה שלך? א או ב? א. לא משנה לך אם מעורבות הממשלה מועילה או מזיקה, אתה מתנגד לה בכל מקרה באופן אקסיומטי. נשמע לא מובן. כלכלה אקסיומטית? ב. מעורבות ממשלתית היא תמיד מזיקה. במקרה זה צריך להראות איך היא מזיקה במקרה זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוקי, אני לא מנסה לפתוח כאן דיון בשאלה המקיפה "מעורבות ממשלתית טוב או רע". הייתי יכול להעיר את ההערה שלי גם אם הייתי סוציאליסט משום שההערה שלי נוגעת לרמה הבסיסית של הבנת *מה* טוען "חסיד היד הנעלמה" ולא האם הטענה שלו נכונה. אתה טענת (תגובה 247324) ש"חסידי היד הנעלמה" חושבים שמפעלים מעין אלו אמורים להעלם ומכאן שלא היה ברור לך מדוע החסידים מתנגדים להליך של מעורבות ממשלתית שפוגע במפעלים אלו וגורם להם להעלם - יענו, "זה מה שאתם רוצים, לא?". כל מה שניסיתי לעשות הוא להבהיר שחסידי היד הנעלמה אינם רואים בסגירת מפעלים כושלים מטרה (זה לא "מה שאנחנו רוצים") אלא תוצאה אפשרית של פעולת השוק התקינה. ההתמקדות היא בפעולה התקינה (ללא הפרעה) ולא בהשגת כל תוצאות הלוואי. הטיעון הזה מקביל לחשיבה שבגלל שהמרקסיסט שואף ל"דיקטטורה של הפרולטריון" אזי הוא צריך לתמוך בכל דיקטטורה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ואני חשבתי שבשוק חופשי אמיתי כל המפעלים אמורים להיות על גבול הרווחיות (אחרת יהיה מתחרה יעיל יותר שישתלט על השוק). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה כותב פעם אחר פעם "קוים ישרים" כשלהבנתי אתה מתכוון לפונקציות מונוטוניות. או שמא אני טועה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קל יותר לפתור משוואות של קווים ישרים, ולכן בדר''כ הם נראים ככה במודלים. עם זאת, על מנת להגיע לשיווי משקל יחיד, ניתן כמובן להסתפק בפונקציות מונוטוניות. למרבה הצער, ברוב המקרים אין שום סיבה שהן יהיו כאלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה לא מובן לי. אני מניח שאנחנו מדברים על עקומות של ההיצע והביקוש כפונקציות של המחיר. איך יתכן שהביקוש יעלה כשהמחיר גבוה יותר, או שההיצע יעלה כשהמחיר נמוך יותר? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למוצר בודד ואדם בודד, מה שאתה אומר הוא הגיוני למדי - אם המחיר של בננות עולה, אני ארצה פחות ממנו. כלכלנים מבססים את זה בצורה מעט יותר מייגעת שנקראת "פונקצית תועלת" שהיא בעצם פונקציה של כמה משתנים, אשר מראה כמה "תועלת" מפיק אדם מסט נתון של כמויות של מוצרים (שתי בננות וארבעה תפוזים שווים עשר "תועלת" למשל). פונקציות של יותר משני משתנים קצת קשה לצייר, אז בדר"כ כלכלנים מחלקים את המוצרים ל"בננות", ו"כל השאר". קווי הגובה של פונקצית התועלת הם מה שנקרא "עקומת אדישות", והכלכלנים מקווים שהן יוצאות קמורות (זאת משום שהתועלת האדם מפיק מהבננה העשירית פחותה מהתועלת שהוא מפיק מהבננה החמישית). למה אני מפרט את כל הנתונים המשעממים הללו? כדי להבין את הבעיה בהמשך. כלכלה עוסקת בחברה כולה, לא בגיל לדרמן שקונה בננות. לכן, יש צורך לבנות את "פונקצית התועלת" של השוק כולו. כאן הדברים מסתבכים מכמה בחינות. תועלת היא סובייקטיבית. זה לא מפריע לאדם בודד כמובן, אבל כן מפריע אם פתאום יש לחבר יחדיו את התועלת שאני מפיק מבננות והתועלת שאתה מפיק מבננות. אבל זה לכשעצמו לא נורא כל כך. הבעיה היא שכאשר מדובר על השוק כולו, מערכת המחירים משפיעה על חלוקת ההכנסות, וחלוקת ההכנסות קובעת למעשה את פונקצית התועלת. אם פתאום קפיטליסטים שאוהבים לאכול בננות ומייצרים קורות פלדה ירוויחו פחות מקפיטליסטים שמייצרים נעליים ואוהבים לאכול תפוזים, הדרישה (לפחות לפי התאוריה הכלכלית. במציאות הרווח של קפיטליסטים לא משפיע על כמות הבננות שהם צורכים) לבננות תעלה בגלל שהמחיר של הגומי לייצור סוליות נעליים ירד. ומה אם מדובר על עובדים (או קפיטליסטים) שמייצרים דשן ואוהבים לאכול בננות? מצד אחד, עלייה במחירי הדשן מעלה את מחיר הבננות. מצד שני, היא מעלה את ההכנסה הפנויה של אוהבי הבננות ופוגעת בהכנסה הפנויה (הכל תמיד יחסי כשמדובר בהכנסה כמובן) של שונאי הבננות. בעולם שבו תהליכי הייצור דורשים לא פעם עשרות ומאות שלבים הקשורים ביניהם ומצרפים את עבודתם של אלפי אנשים על מנת לייצר עיפרון בודד, הקשרים הללו מסתבכים. את הבעיה התאורטית, דרך אגב, פותרים בכלכלה בדרך מאוד פשוטה. מניחים שהצריכה של אדם נשארת קבועה ללא תלות בהכנסה (ביל גייטס מוציא אותו אחוז מהכנסתו על פיצה כיום כמו בזמן שהיה סטודנט. הקוראים מוזמנים לערוך את החישוב), ושהצריכה של כל הצרכנים דומה. גם הקבצן מהרחוב מוציא אותו חלק מהכנסתו על פיצה. לתפיסה הנאיבית של ההיצע יש את הבעיות שלה, ואם יהיה ביקוש אדיר מימדים אני אכתוב מעט גם על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כעת אני מבין שלא דיברת על הביקוש בפועל, אלא על הביקוש לפי מודלים. אם מניחים הנחות מוזרות על המציאות (כמו שאנשים מוציאים אחוז קבוע מהכנסתם על בננות; כל שנה מספרת לנו הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את ההיפך), אז כמובן שאפשר להמציא שווקים שבהם הביקוש עולה כשהמחיר עולה (וזו מן הסתם בעיה לתאוריות שרוצות להניח גם את ההנחות המוזרות וגם שהביקוש תמיד יורד כשהמחיר עולה). נשאר לברר אם סוציאליסטים אוהבים בננות (כדי שאדע אם אכפת לי). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או שלא הסברתי את עצמי נכון, או שלא הבנת אותי נכון (או שלהפך. אולי). המצבים הללו בהחלט יכולים להתקיים בשוק אמיתי. אם נחתוך דרך כל המודלים והמספרים, אם שכר המינימום יעלה ובתוך כך יעלה את מחירם של מוצרים רבים מן הסתם אולם גם את הכנסתם של ארבעים אחוזים מהשכירים, לא מן הנמנע הדבר שיהיו מוצרים אשר מחירם יעלה מעט (אלו אשר מושפעים מעט מאוד מעליית שכר המינימום, בדרך עקיפה ביותר), בעוד הביקוש להם יעלה גם הוא (משום שמחירם נמצא בדיוק על הסף שבו אדם העובד בשכר רעב לא יכול לקנות אותם בעוד שאדם שמרוויח שכר ''מחיה בכבוד'' כן יכול להרשות לעצמו לקנות). אין לי כמובן דרך לחשב מתי זה יקרה ולגבי איזה מוצר, זה מסובך מדי. אולם האפשרות היא כלל לא תאורטית, אלא מציאותית ביותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשר לתמצת את הטענה הזו באמירה שהשוק אינו משחק סכום אפס... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם הבנתי נכון את השאלה המקורית שלך היא היתה משהו כמו ''כיצד ייתכן שעקומת הביקוש לא תהיה מונוטונית יורדת יחסית למחיר'', ואם לדייק, התשובה לכך היא לא ''משום שהשוק הוא לא משחק סכום אפס''. התאוריה הכלכלית הרגילה איננה מניחה משחק סכום אפס ועקומת הביקוש מתנהגת ''יפה'' מאוד (ונעזוב לרגע כללי לוגיקה). לדעתי האישית הסיבה ל''מוזרות'' הזו לעומת הגישה הנאיבית היא לא העובדה שהשוק יצרני (ובכך איננו מהווה משחק סכום אפס), אלא בכך שהייצור הוא פעולה מגוונת ומורכבת מכדי לתפוס אותה בהכללות מגושמות כמו ''הון'' שניתן למדוד אותו ואת תרומתו באופן מדויק, או לקחת דברים שנשמעים הגיוניים למדי עבור אדם בודד ומוצר בודד ולנסות לסכם אותם עבור כלל האנשים בחברה. גישות נאיביות כאלו מזניחות השפעות פנימיות אשר משנות את התמונה מקצה לקצה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמובן; העניין הוא שהשוק כולל הרבה משתנים (אפילו שכידוע אי-אפשר לחשוב על יותר משלושה בבת-אחת), והאוסף של מצבי-שוק אפשריים הוא יריעה (אלגברית) במרחב הזה. אין שום סיבה לחשוב שהחיתוך של יריעה עם מישור נתון (מחיר-היצע או מחיר-ביקוש) יתנהג כמו שמתנהג שוק דו-ממדי. לכל זה אני קורא "לא סכום אפס" (ומשלם בהתאם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וואלה, ידעתי שתבין בסוף למה התכוונתי...אה, אני חושב. וברצינות, אני חושב שבמשפט המבודח משהו הזה אתה מתאר את הכשל המחשבתי של המודלים הכלכליים הסטנדרטיים (כמו גם של הגרסאות הפופולאריות שלהם כאן ב'אייל') בתמציתיות ודייקנות . הרבה בעיות היו לדעתי נחסכות לו היה הכלכלן הממוצע בעל רקע מתמטי מתאים על מנת להבין את זה בצורה אינטואיטיבית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדבר היפה הוא שגם בתאור התמציתי הזה הרוב מיותר. מספיק היה ''אין שום סיבה לחשוב ש''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אורי ושות' מדברים על נגזרות חלקיות בשעה שאתה מתעסק עם הגרדיאנט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חלוקת ההכנסות קובעת כמובן את הביקושים בפועל, לא את פונקצית התועלת הכוללת של האוכלוסיה, תהא מה שתהא. אדם יכול להפיק תועלת (תאורטית) עצומה מבננות גם אם איננו יכול לקנות אפילו אחת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי |  |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |