|
||||
|
||||
מה באמת קרה לדוקטורנטים בתל-אביב בכמה שנים האחרונות (ומה היית אתה עושה אחרת)? |
|
||||
|
||||
החולי של מערכת ההשכלה הגבוהה נובע מסיבות רבות, חלקן הגדול מבניות. מרבית ההחלטות המתקבלות במערכת זו אינן כפופות לביקורת ועל שגיאות של פרופסורים תמיד משהו אחר משלם את המחיר. הפרופסורים נאבקים בציפרניים לשמור על מקומם, תפקידם ומעמדם. האוניברסיטאות מלאות עציצים בני 70-80, חלקם בעלי עבר מפואר, שלא משלימים עם העובדה שזמנם עבר. יש פרופ' שמלמדים מספר שעות בשבוע וחוץ מזה לא עושים כלום. רב תקציב האוניברסיטאות קשיח, כסף רב מתבזבז על תחזוקת אנדרטות של ארכיטקטים ע"ש תורמים מחו"ל, ותמיד כשחסר כסף בקופה מקצצים בהעסקה ומלגות של הסטודנטים לתארים מתקדמים. לכן לא פלא שהמערכת המסואבת הזאת גורמת לרבים לעזוב וללמוד בחו"ל, ופחות צעירים מוכשרים נקלטים באוניברסיטאות. הפרופסורים לא מבינים שסטודנטים שחושבים על המשך לימודים מתייעצים עם המדריכים והמתרגלים שלהם שהיו במצבם לפני שנה או שנתיים והרושם שהם מקבלים אינו טוב. הייתי משקיע את המשאבים המדולדלים בשיפור רמת ההוראה והמחקר, ולא במשרדים מפוארים. בנוסף, הייתי עומד בהתחיבויות ולא פוגע בהעסקה ובמלגות של מי שכבר "תקוע" באמצע המחקר ולא יכול לעזוב. תלמיד מחקר צריך לדעת שאת המינימום שהוא צריך לקיומו הוא יקבל לכל אורך התואר כל זמן שמבחינה אקדמית הוא עומד בדרישות, בדיוק כמו בכל מקום אחר בעולם. |
|
||||
|
||||
1. "שגיאות של פרופסורים": כמו כל מוסד אחר, האוניברסיטאות מנוהלות על-ידי העובדים הבכירים (לפעמים קוראים לזה "הנהלה"). לזה שתמיד "מישהו אחר משלם את המחיר" אני לא מכיר פתרון בשום מבנה ניהולי. לפחות במקרה הזה העובדים הבכירים אינם מוצנחים מלמעלה, אלא צומחים מלמטה. 2. "עציצים": גיל הפרישה בחלק מהאוניברסיטאות היה 67 (62 לנשים) לפני שהוא הועלה בכל המשק, בגלל ניהול מוזר של קרנות הפנסיה של ה"פרופסורים". בכל מקרה היום גיל הפרישה הוא 67, ואם אנשים מבוגרים יותר עדיין עובדים מדובר במקרים בודדים (אני לא מכיר כאלה, ואינני יודע מהם הקריטריונים). אם נתמקד ב"עציצים" בני 65 ש"זמנם עבר", אתה חושב שהם לא יודעים שכבר אינם נמצאים בשיא כוחם? יש משהו קצת לא אנושי בציפיה שעובד שעבר את שיאו יפנה את מקומו מיד ל"צעירים". לפעמים פרופסורים מבוגרים עוברים ממחקר אינטנסיבי לתחומים שבהם יש להם יתרון יחסי (כתיבת ספרים, הנחיית תלמידים) (וחלקם ממשיך לעסוק במחקר פורה). 3. מספר שעות ההוראה במוסדות שאני מכיר הוא קבוע (6-8 שעות בשבוע), ומזה יורדות כמה שעות אם לאדם יש סטודנטים לתארים מתקדמים (גם הנחיה לוקחת זמן, כמובן). צריך לזכור שחוקרים בכל האוניברסיטאות הרציניות בעולם נשכרים בראש וראשונה כדי לבצע מחקר, והוראה אינה העיסוק העיקרי שלהם. 4. "משרדים מפוארים"? אפשר לערוך סיור במחלקות למתמטיקה (שאותן אני מכיר), ואם נמצא אחד כזה נספר לכולם. 5. הצורך בהתחייבות ארוכת טווח כלפי סטודנטים לתארים גבוהים: אתה צודק. |
|
||||
|
||||
לא מדוייק. שקיפות, פרסום מכרזים גלויים, פתיחות לביקורת מצמצמת את השחיתות, משפרת את התקשורת בארגון ומצמצמת את השגיאות. הפרופ' סבורים ככול הנראה שהם מומחים לכל עניין ושמלבדם כולם מטומטמים. תוסיף לזה את היהירות של אלו שיודעים הכל ולא לומדים מן העבר והתוצאה ברורה. דוגמא: השינוי בהעסקת דוקטורנטים (ראה עיתון הארץ מהיום) אינו מביא בחשבון את חוקי המס בישראל. אם ימירו העסקה במלגות יוטל עליהן מס. אבל "אדוני הממלכה הפנימית" אינם צריכים להתחשב בזוטות שכאלה... האוניברסיטאות פועלות ע"פ חוק ההשכלה הגבוהה שקובע ובצדק שעליהן להיות אוטונומיות. למרבית הצער הן כ"כ אוטונומיות שיש רק שלושה גופים בישראל שהחלטותיהם חסויות: הועדה לאנרגיה אטומית, ועדת החוץ והביטחון ו... המועצה להשכלה גבוהה. האוניברסיטאות מסתתרות מאחורי "החופש האקדמי" כדי להסתיר שגיאות בניהול ולהקל על התנהלותן ע"י שימוש בנימוקים אקדמיים. דוגמא: ב-1997 כשהסגל הזוטר שבת אישר הסנאט של אונ' ת"א פטור בכל הקורסים של הסגל הזוטר כדי לחסל מאבק עובדים ע"י שימוש בהחלטה אקדמית. כך נוהגים ברב האוניברסיטאות וכמעט בכל עניין, כשלאונ' נוח היא מבטלת קורסים שעורי תרגול, מעבדות וכו כדי לחסוך בעלויות. רכישת ציוד מדעי נעשית לרב בהתאם לכוחם היחסי של חוקרים ממחלקות שונות, קשר אינטרסנטי עם יצרן או סוכן מסוים, והכל תמיד חף מביקורת ובמסגרת החופש האקדמי. באונ' ת"א הוקמו בשנים האחרונות מבני פאר רבים בנויים זכוכית ומיזוגם עולה כל שנה הון, אבל הארכיטקטים מרוצים. אודיטוריון סמולרש הוא דוגמא אחת מני רבות. עציצים: לידיעתך כשראש ממשלת הולנד הקודם הגיע לגיל 65 הוא פרש כמו כל עובדי המדינה לגמלאות. רק אצלנו שמעון פרס ודומיו מתעקשים להמשיך להאחז בקרנות המזבח. אני חושש שטבע האדם, ועל כך יטיבו לכתוב אחרים, שאחד ממנגנוני ההגנה שלו הוא ההכחשה. מעטים יודעים שהגיע זמנם ללכת. בהעדר נורמות מתאימות, הופכת ישראל למעין דיקטטורה של גנרלים בדימוס, ומצב דומה שורר באוניברסיטאות. |
|
||||
|
||||
הדיבור על "עציצים" זקנים מזכיר לי מקומות שבהם היו מוציאים את הקשישים לקרח. גם אתה תהיה אולי פרופסור ויום אחד תהפוך לעציץ זקן. האם פרופסורים אינם מחויבים לפרישה בגיל הפנסיה ? |
|
||||
|
||||
היי יונתן אתה צודק שהמילה "עציץ" פוגעת אבל זה בשולי הדברים ולא מתייחס רק לגיל הכרונולוגי אלא המנטלי, של מי שיש לו קביעות וכלום לא יזיז אותו ממקומו. מוטב היה לאמר "הבכירים דואגים רק לעצמם" אבל לא זה העניין בכלל. השאלה היא איך במסגרת התקציב הנתון ממשיכים להחזיק בתלמידי מחקר. אם היה קיצוץ רוחבי בשכר, מילא. הבעיה שמקצצים בתלמידי המחקר כי העסקתם זמנית. בקוצר ראות אופייני רוצים לתת מלגות במקום. מה יקרה כשיוטל מס על המלגות. מי ישלם את המחיר ? אני בעד שכולם יצאו לפנסיה בגיל מוסכם עם מלא הזכויות. פרופ' יכול לפרוש, ממחקר והוראה אבל להמשיך לשבת בחדרו שנים רבות. אם זה אפשרי תקציבית - נהדר.ואם לא? קיצוץ שולי בשכר הבכירים בקמפוס היה מונע פגיעה בתלמידי מחקר. גם אני יהפוך אולי פעם לעציץ זקן ואני מקווה שיהיה לי האומץ והיושר לבחון את מצבי ולהסיק מסקנות, במקום להדבק לכיסא ולהתרפק על ימים עברו. זה עצוב אבל אלו החיים. |
|
||||
|
||||
דבריך נשמעים כמו הצעות ייעול לכנופיית שודדי דרכים, ועם סיכוי דומה להתממש. יש לכך כמה סיבות טובות: א. מהצעותיך עולה ניחוח מפוקפק למדי של מי שאינו שואף לשיפור אמיתי אלא להגדיל את חלקך בחלוקת השלל: אלא אם כן חל באופי האדם שינוי מרחיק לכת שלא נודע לי עליו עד כה, ניתן להניח שברגע שתגיע לעמדת כוח באוניברסיטה תנהג בדיוק כמו הפרופסורים שקדמו לך. כלומר, העלבונות הגסים שלך כלפי "העציצים" נובעים מכך שהם התעצצו לפניך. ב. אתה רוחש חוסר כבוד בסיסי לאנשים שעל חשבונם אתה חי: אני ושכמותי, משלמי מסים, נאלצים ליטול מפיתנו כדי לפרנס אותך ושכמותך. מבחינתך, אבל, זהו תהליך הגיוני ומובן מאליו. בעיניך, יש לך זכות לרכושנו. כל שנותר הוא להחליט איך לחלק את הגזל. אינך היחיד, כמובן, ואינני בא לגנותך על שאתה חלק ממגוון רחב של שודדים – אבל הראיה של השוד כמובן מאליו מבהירה גם שאין סיכוי לחלוקה הוגנת יותר של השלל. ג. אתה מציע הצעות המנוגדות לטבע האדם: הכסף שמקבלת האוניברסיטה הוא בעיקרו כסף של אנשים אחרים. ככזה, טבעי והכרחי שהוא יחולק על פי מפתח של כוח ולא מפתח של תועלת. באוניברסיטה, כבכל גוף שאינו חי על הכנסותיו, כסף הוא תולדה של כוח, לא של יעילות והמאבק התוך-אוניברסיטאי הוא על נתחי כוח. אם מחלקה א' באוניברסיטה תהנה מכוח בדמות חברים טובים בעמדות בכירות באוניברסיטה ומחלקה ב' תנוהל בשקיפות ובפתיחות לביקורת, הכסף יזרום תמיד למחלקה א'. ההנחה שלך היא שאם ייכפו מגבוה תקנות להגברת היעילות (שקיפות, ביקורת, תקשורת משופרת) והדינוזאורים הרעים יסולקו יחול שינוי בטבע האדם. לפתע פתאום, במקום להתחרות על כוח במערכת שבה כוח הוא המשאב הזמין, תתנהל התחרות על יעילות רבה יותר ותפקוד אקדמי משופר. כן, זה יהיה פשוט נהדר. יקום דור חדש של פרופסורים, כולם סגפנים מושבעים וצדיקים מופלגים. במקום לשכות מפוארות, אתה וחבריך לסגל האקדמי תנהיגו את שיטת הדירוג ההפוך: ככל שאדם מתקדם במעלה הסגל, כך הכנסתו יורדת. כך, המובחרים שבסטודנטים יהפכו למתרגלים כי זה משתלם וטוב ועם הפיכתם לפרופסורים כבר יתחילו בתכנון הפרישה המוקדמת, לפני הצניחה הגדולה בשכר המגיעה בשלב "טרום-עציץ" (גיל 45-50). זאת ועוד, היעילות והשקיפות שאימצתם לכם כדגל (דגל האוניברסיטה יהיה מהוה וקרוע באמצע, כדי לסמל את השקיפות והייעול) יהפכו להרגל ממש. למשל, שלוש שנים אחרי הצטרפותך לסגל הפרופסורים, יתגלה לך לפתע כי במחלקת הביולוגיה שלך ישנו עודף כספי גדול מהרגיל ואילו במחלקתו של ידידך הטוב במחלקה לביולוגיה-ימית יש צורך במיקרוסקופ ניוטון חדש להגברת האמפיזמה הרטיקולרית-אנדופלסמטית. אף לרגע לא תהסס ותעביר לו את העודף שנוצר לצורך רכישת המיקרוסקופ. ייתכן והמכשיר החדש יאפשר למחלקה לביולוגיה-ימית להפיק יותר מחקרים ביולוגיים-ימיים ולמשוך יותר תורמים וייתכן והכסף יחסר לך בשנה הבאה, אך לבך יהיה סמוך ובטוח – עמיתך ידבר בעדך ויתר על כן, במקום לקנות מיקרוסקופ נוסף יעביר חלק נכבד מהתרומות העודפות לקופתך אתה בשנה הבאה. מתוקים ונטולי פאנצ'רמאכער יהיו החיים בממלכה הפנימית-חיצונית שלך. |
|
||||
|
||||
"אני ושכמותי, משלמי מסים, נאלצים ליטול מפיתנו כדי לפרנס אותך ושכמותך. מבחינתך, אבל, זהו תהליך הגיוני ומובן מאליו." מהיום שמדינת ישראל, ורוב (כל?) מדינות העולם המערבי, קבעו על מדיניות של העברת כספי מיסים להשכלה, זהו אכן תהליך הגיוני ומבן מאליו. זוהי גם מדיניות נכונה 1, לדעתי (וגם אני קפיטליסט). הלימודים של אדם לא ממומנים מתוצרתו שלו, אלא מכספי הוריו. התמיכה בביסוס החברה מההעברה הבין-דורית הזו לא נגררת באופן מיידי מהאמונה בשוק חופשי. 1 אני אפילו מאמין בגרסה יותר קיצונית שלה: השכלה חינם, לפחות למי שהוריו לא יכולים לממן זאת עבורו. |
|
||||
|
||||
אתה צודק ברב דבריך. במונח "כפריים" התכוונתי ליחס המזלזל של ראשי האוניברסיטאות למדינת ישראל שמתקצבת את האוניברסיטאות מבלי לדעת מה נעשה בכסף, ותוך דרישה מתמדת: עוד! לי זה לא נוגע כלל כי אני כבר לא מלגאי ולא מועסק באונ' ת"א. מוזרים ככול שיהיו, כוונותי להציל את המערכת שבה גדלתי והייתה לי בית במשך שנים רבות. אנשים ספורים מבין מאות מסיימי תואר שלישי נקלטים באוניברסיטאות ולהם אני לא דואג. אני מבקש שלא ינצלו את העובדה שתלמיד מחקר נמצא באמצע המחקר ואין לא לאן ללכת כדי להשתמש בכסף שיחסך לפתות חדשים, ולהונות אותם בהמשך. הלוואי והמצב הנוכחי ימשך ולא יורע ואנשים ימשיכו לקבל את 2400 ש"ח העסקה שלהם. מקווה שכעת הבהרתי את עצמי. |
|
||||
|
||||
ניחשתי שאינך מועסק באוניברסיטה, שאם לא כן מאמרך כאן היה גט כריתות לה. לעצם העניין, דברי כוונו להראות כי כוונותיך או רצונך -- טהורים ככל שיהיו -- אין להם נגיעה או יכולת השפעה על שינוי המציאות באוניברסיטאות. כל עוד המבנה הנפשי של בני אדם והמבנה הכללי של האוניברסיטאות הם כפי שהם, התוצאות הקיימות היום הן באופן כללי הכרחיות. כמובן שיכולים להיות מרצים חדורי אידאלים החותרים נגד הזרם, ממש כמו שישנם מורים טובים גם במערכת החינוך, אך המבנה המערכתי ואופי האדם באופן כללי דוחפים באופן שאין לסותרו בכיוונים מסוימים. לכן, אם יעילות או שקיפות אינם מעניקים יתרון למי שעושה שימוש בהם בתוך המערכת, לא תהיה יעילות או שקיפות, גם אם תעמוד על הגג ותקרא קוקוריקו. ההצעות שלך לכונן גופים מפקחים נוספים או לקבוע תקנות וחוקים שיכפו יעילות או שקיפות נדונו לכשלון משום שהציות להם יפגע באינטרסים של המציית. אם אתה רוצה שלא ינצלו תלמידי מחקר או יונו אותם, עליך להבנות את המערכת באופן כזה שתיגמולם של תלמידי מחקר ישתלם לבעלי הכוח באוניברסיטה או להפוך את תלמידי המחקר לאחד ממוקדי הכוח באוניברסיטה. כל דבר אחר הוא ברכה לבטלה. מקווה שגם אני הבהרתי את עצמי. |
|
||||
|
||||
אכן הבהרת את עצמך הייטב. לדעתי, וכאן מעניין יהיה לשמוע דעות נוספות, במערכות גדולות יתכנו ניגודי אינטרסים. למשל התנגשות בין צרכים אקדמיים וניהוליים. הפרופסורים רוצים עוד תלמידי מחקר, האוניברסיטה רוצה לחסוך. |
|
||||
|
||||
אה, אם אתה כבר כאן, מאמר שתהנה ממנו: |
|
||||
|
||||
" אני ושכמותי, משלמי מסים, נאלצים ליטול מפיתנו כדי לפרנס אותך ושכמותך. " Does this imply that the prduction of knowledge is categorically worth less than the production of goods? I mean, of course there are folks living on fellowships and not doing much, but there are also folks living on salaries and not doing much in their workplaces. Isn't that a characteristic or personality, or organizational culture, rather than the discipline itself? The solution is not to whine about academics "eating for free", but to introduce a culture of work and productivity in academia.
I'm afraid that these approaches reflect, or encourage, an anti-intellectualist position by which the contribution of science and knowledge to human welfare is somehow downplayed and ignored compared to the "real" work in the "fields". And one last comment, this time for Noam: Observing the situation in the Israeli academia without connecting it to other national processes misses a large part of the picture. The reason why universities have less money has to do with State priorities, allocating resources to security at the expense of education. With a given amount of money, you can EITHER wage war OR have a university. |
|
||||
|
||||
"With a given amount of money, you can EITHER wage war OR have a university." בעיקרון אני מסכים מאוד עם המשפט הזה, רק שטענתו של נועם עומדת בנפרד, כיון שהוא מותח ביקורת על סדר העדיפויות, חלוקת התקציב והחלטות הסגל בתוך תקציב נתון. הוא נתן דוגמאות של בזבוז משווע של כספים ע"י האוניברסיטה. במצב של לחץ כלכלי, התקציבים השונים לא צריכים להתקזז בצורה יחסית ולשמור על אותו יחס פנימי, אלה צריך להיות סדר עדיפויות, ודברים "פחות חשובים" צריכים ללכת קודם (נניח למשל בניין חדש ומפואר, בהנחה שאין מצוקת מקום בפקולטה מסויימת, ואין שום בעייה מהותית עם הבניינים הקודמים).אגב בזמן כתיבת שורות אלו אני נזכר בסירחון הנוראי בשירותים של המדעים המדוייקים, שהיה לי העונג המפוקפק להנות מהם לאורך השנה האחרונה. מדובר כאן על 5-6 חדרי שירותים לאורך כל "הרכבת" (מס' בניינים שמהם מורכבת הפקולטה). זה קצת מטריד לשמוע שהאוניברסיטה בונה בניין חדש מפואר ויקר, במקום להשקיע כסף בתחזוקה בסיסית מן הסוג הנ"ל. (כמובן קיימת האפשרות שהכסף לבניין החדש הגיע מתרומה, שמאחוריה עומד מישהו שרוצה ששמו יתנוסס בכניסה לבניין חדש ומפואר בקמפוס, ולא על השירותים הישנים באורנשטיין). |
|
||||
|
||||
השירותים בפקולטה זה משהו אחר. מכיר את הבחור עם מעיל הג'ינס שבין השאר מנקה את הלוחות כל בוקר? אז לדעתי יש בחור אחר שאחראי להשתין על הקירות בשירותים כל בוקר. זה ההסבר היחיד שיש לי לריח הנוראי. |
|
||||
|
||||
ואני חשבתי שהריח בא מאחד המרכיבים בחומרי הניקוי.... |
|
||||
|
||||
חומר הניקוי מכיל שתן? |
|
||||
|
||||
כמובן, אבל רק מסיבות של חיסכון -לא? |
|
||||
|
||||
אולי הם שמעו שבושם מכיל שתן חתולים אז הם חשבו שזה יעבוד גם עם שתן של בני אדם. |
|
||||
|
||||
אני דוקא חשבתי על מקור ביולוגי אחר. ממשפחת המכרסמים למשל, אבל שוב, אני מותיר את האבחון המדויק למומחים גדולים ממני. |
|
||||
|
||||
מה שמטריד אותי באוניברסיטה שלי הוא לא מצב התחזוקה, אלא מצב הספריה. לספריה של הר הצופים לא יהיה תקציב לקניית אף ספר בשפה זרה בשנת תשס''ה. כל התקציב של הספריה משועבד כבר לכתבי העת, וגם זה אחרי שחלק גדול מכתבי העת עברו למנויים אלקטרוניים בלבד (שהם יותר זולים, אני מניח). זה מצב מגוחך, שבולם פיזית את האפשרות למחקר רציני באוניברסיטה. מילא הפרופסורים שיכולים לקנות ספרים מהתקציבים האישיים שלהם - אבל סטודנט לתואר שני לא יכול להרשות לעצמו ספרים בעשרות ומאות דולרים כדי לכתוב תזה. המגבלה היא ברורה. אם יום אחד אני אהיה במצב שיאפשר לי לתרום לאוניברסיטה, אני אתעקש ששמי יונצח בעזרת כמה ארונות ספרים מכובדים, ולא בעזרת עוד בניין מיותר ויקר. |
|
||||
|
||||
כשמקרים כאלה קרו לי בשנתיים האחרונות, נסעתי לאוניברסיטאות השונות והשאלתי את הספר. לפחות בארץ המרחק בין האוניברסיטאות לא כזה גדול. לעיתים זה מפתיע. ספר באנגלית שיצא בשנת 2003 לא נמצא בבר אילן ובאוניברסיטת תל אביב. אבל כן נמצא באוניברסיטה העברית, בחיפה, בבן גוריון ובמכללה האקדמית של עמק יזרעאל... זה אמנם מטרד לנסוע לירושלים בשביל ספר, אבל גם כך יש עבודות MA וPhD שנמצאות (בדרך כלל) רק באוניברסיטות בהן למדו החוקרים, ובאופן מרוכז בספריה הלאומית שבגבעת רם. |
|
||||
|
||||
שאלת את הספר, לא השאלת אותו. |
|
||||
|
||||
אלא שיש גם ספרים רבים שאינם מצויים בארץ כלל. |
|
||||
|
||||
אין מערכת השאלה בין ספריות? למשל, בארה"ב (לפחות במקומות מסוימים) אפשר לבקש ספר מספריות שונות ללא תשלום. מדובר גם בספריות צבוריות וגם אוניברסיטאיות. למשל, אפשר להשאיל ספר מספרית הקונגרס דרך מערכת כזאת. |
|
||||
|
||||
האפשרות להשאיל ספר מספרית הקונגרס היא נחלתם של יחידי סגולה (בעיקר הספרנים). בארץ קיימת מערכת השאלה בין ספריתית. יצא לי להשתמש בה פעם אחת והייתי די מרוצה מהתוצאות. בהחלט שווה בדיקה, ביחוד כשמעוניינים בספרים מעוטי ביקוש שקיימים להם עותקים המותרים בהשאלה במוסדות אקדמיים אחרים. אאז"נ, העניין כרוך באיזה תשלום עבור העברת הספר והטיפול החריג (משהו בין 10 ל- 20 ש"ח), וקשה לבצע הארכות (אם כי נדמה לי שקיבלתי לשלושה שבועות ספר שתקופת ההשאלה הרשמית בספרית "האם" שלו היא שבועיים). |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
היי דובי, שוב סדר עדיפויות .... האם אתה חושב שניתן לעשות משהו בנידון? |
|
||||
|
||||
אין לי מושג. אינני מתמצא מספיק בנבכי התקציבים של האוניברסיטאות. אבל אולי כדאי למקד מאמצים בהשגת תרומות לספריה. מוזר לי שאנשים חושבים שזה שהשם שלהם מתנוסס מעל איזה בניין זה יותר מכובד מאשר שהוא יוחתם על 5000 ספרים חשובים בספריה... |
|
||||
|
||||
כן אבל זה הטבע האנושי. בעקבות הפיכת מבנים חדשים לנטל תקציבי, נקבע שחלק מהתרומה יופנה לתחזוקה בעתיד. אולי אם חלק מהתרומה ישמש לציוד ולספרים יחול שיפור. |
|
||||
|
||||
ספרים תמיד אפשר לשרוף |
|
||||
|
||||
גם בניינים. |
|
||||
|
||||
דיון 1942 |
|
||||
|
||||
דובי, המעבר למנויים אלקטרוניים נעשה מהסיבה הבאה - כאשר האונ' רוכשת מנוי רגיל לכתב עת היא מקבלת יחד איתו גם מנוי אלקטרוני. ניתן בהחלט לחסוך ולרכוש רק מנוי אלקטרוני במחיר נמוך בהרבה. השאלה היא - מה יהיו ההוצאות על הדפסה הנובעות מכך. לי נראה שההוצאות על נייר יהיו נמוכות ולכן הדבר משתלם כלכלית (ואולי הגיע כבר הזמן שאנשים יתרגלו לקרוא מאמרים ע"ג המחשב....). אשר לעניין הספרות - מסכים בהחלט, בעיקר לאור הוצאות מיותרות כדוגמת היכלי הזכוכית באונ' ת"א. לגבי עניין ניהול האונ' - זו שערוריה שמבקר המדינה היה צריך לעסוק בה כבר מזמן. מוסד הממומן מכספי ציבור פועל בחוסר שקיפות שאיפיין את ישיבות מפא"י בשנות ה-50, בעוד שלא מדובר בהחלטות שקשורות בחיי אדם..... |
|
||||
|
||||
לקרוא מהמחשב לאורך זמן מציק לעיניים. נורא. אני לא בטוח שזה עניין של הרגל. |
|
||||
|
||||
הוצאות ההדפסה הן זולות מאוד, במיוחד משום שהסטודנטים נאלצים לשלם מחיר מופקע עבור כל הדפסה, או להדפיס בבית ולממן את ההדפסה בעצמם. כך שבעצם, רק עלות הדפסת המאמרים של החוקרים צריכה להיות ממומנת ע''י האוניברסיטה. הגליון המודפס הוא כלי הרבה יותר מוצלח להתקלות אקראית בנושאים. המנוי האלקטרוני הרבה יותר מתאים לחיפושים ממוקדים. המעבר מגליונות מודפסים לגליונות אלקטרוניים הוא, במידה רבה, גם המעבר מהרחבת הדעת למיקוד והתמקצעות. |
|
||||
|
||||
"Does this imply that the prduction of knowledge is categorically worth less than the production of goods?" מה עניין חשיבות הידע לכאן? הנושא הוא המבנה הבסיסי של מערכת ההשכלה והקלקלות ההכרחיות שנובעות ממבנה זה, בגלל אופן מימונו.בצד: ברור כי מי שחי על עמלו הוא ומשלם על צרכיו חשוב ובעל ערך הרבה יותר ממי שחי על חשבונו. הראשון הכרחי, השני אופציונלי. |
|
||||
|
||||
I don't follow. The salaries of state employees are paid from the same pool of money as the fellowship of doctoral students. The employee works (=produces knowledge/items) in her office, Noam works in his lab, I work in the library. Our financial existence is funded by the state (in my case, the state of California). Why does it follow that Noam's, and mine, are less worthy to you than the secretary's?
Or let's look at it this way: the university has a certain amount of money. It pays some of it to professors, as salaries, and some of it to doctoral students, as fellowships. We're newer in the system, but both they and us work in labs and libraries, do research, produce knowledge and, in general, add to the university's usefulness as an instrument for progress (perhaps Noam more than me). Is the professors' existance worth more than ours? |
|
||||
|
||||
שאלת מדוע שכרו של מזכיר בשירות המדינה בעל ערך יותר מזה של עובד מעבדה או חוקרת – התשובה הפשוטה היא שהוא לא. עובד מדינה שייך בדיוק לאותה קטגוריה. אולי אנסח זאת בצורה בהירה יותר: ברור כי חנווני, עצמאי, שרברב או בעל מפעל לייצור נירוסטה החי על עמלו ומשלם על צרכיו חשוב ובעל ערך הרבה יותר מאנשי האקדמיה או פקידי הממשלה החיים על חשבונו. החנווני הכרחי, האקדמאי אופציונלי. |
|
||||
|
||||
This may be clear to you. It is not clear to me, and perhaps to other readers too. True, in prehistoric societies , getting food was more important, in the very short run, than learning of better weapon-building techniques; those facilitated getting more, and more varied, food for the long run. I doubt that the hunters felt that the tool-builder was living at their expense. I find this comment reductionist and simplistic for a 21-century setting. At this point, with social complexity as it is, I feel it rather ridiculous to claim that academics are optional.
I have a feeling that what we're really arguing about (if we're, indeed, arguing and not having a Friday night whining session) is for an against an extreme form of capitalism, where the state is under no obligation to supply citizens with any services that better their lives in the long run. Not only is this unrealistic, it is dangerous, and reflects an extremely harmful set of priorities. Particularly since the current allocation of resources - seemingly leaning more toward the "short-term survival", security, and disregarding long term investments in science, knowledge and culture, will, I believe, prove detrimental to Israeli society. Once we're done "defending' ourselves, we may find we don't have much to defend. |
|
||||
|
||||
אין ספק, העניין בהחלט נפלא מבינתך, משום שאני גורס חיטים ואתה מייד משיב לי בשזיפים: אני: יש שני צדדים: זה שחי על עמלו, וזה שחי על חשבונו של מי שחי על עמלו. אתה: השכלה זה דבר חשוב מאוד! אפילו יותר מאוכל! הפסקה השנייה שלך כוללת כמה טענות לא מבוססות: א. שליברליזם שווה ערך לקוצר ראייה. ב. שליברליזם הוא לא ריאליסטי ומסוכן. ג. שליברליזם חותר ל"הישרדות לטווח קצר" ובטחון על פני "השקעה לטווח ארוך." ד. בלי מימון בכפייה ניוותר "בלי הרבה להגן" ראיה מציאותית מראה תמונה הפוכה. דווקא הנסיון להתבסס על גזל וכפיה מעיד על קוצר ראייה וחשיבה לטווח קצר וטומן בחובו סכנות גדולות, משום שהוא גורם לאקדמיה להיות תלויה בשלטון, מנותקת מהתרחשויות חברתיות ודינמיקה חברתית, מנוהלת באופן כושל תוך שרידת המותאמים שאינם מתאימים, וכן הלאה. =========== הערה בצד: רמת הדיון תעלה פלאים אם תמנע מלייחס "יבבנות" ולהשתמש בארגומנטציה דמגוגית בתגובה על טענות ענייניות. אינני מתייחס למניעיך הגלויים או הנסתרים כאיש אקדמיה (למרות שבגישה דמגוגית זה היה קל עד להביך). אשמח אם תנהג כך גם אתה. |
|
||||
|
||||
Well, I think at this point we have nothing left but to agree to disagree.
By the way: I'm a woman; I'm always entertained by the default assumption made by several folks in the Ayal, when I'm compelled to write in a non-gendered language, that I'm a man (Ayelet and Bareket, you are probably getting a kick out of this). There was actually one fellow who adressed me as a man, twice, despite the fact that I was writing in Hebrew and using female forms in first person. I'm not saying it to needle you personally, just making an observation. |
|
||||
|
||||
גם אני נבעטתיהוך... |
|
||||
|
||||
יאמר לזכות אורי שהוא לא סקסיסט והוא לא היה צריך להבין שהוא מדבר עם אישה כדי להגיד ש"העניין בהחלט נפלא מבינתך". הוא גס רוח באופן כללי1. ללא קשר לדת, גזע או מין. _________ 1 בניגוד למה שיהונתן אורן חושב (תגובה 238520) מדובר בבעיה שנובעת מעודף מציאותיזם2 ולא מתמיכה בשוק חופשי. 2 מציאותיזם: היומרה להכיר את המציאות כפי שהיא (באמת באמת!), זרות למושגים כמו עמדה, נקודת מבט או פרשנות והתבלבלות כרונית בין ערכים לעובדות. |
|
||||
|
||||
א. אם גסות רוח היא פונקציה של סבלנות, הרי שאני בהחלט גס רוח. על חטאי אני מודה. טוב שאני חכם, עשיר, חתיך ושרירי, שאחרת לא היו לי חברות בכלל. ב. מציאותיזם: הגדרה נאה, אך שגויה. קלטת מרובה, לא קלטת. איני חושב שאני מכיר את המציאות טוב מאחרים, והשימוש המופרז שלי בלוגיקה מעיד על כך. ג. ברור שאני תמיד חושב שאני צודק, אבל לשמחתי הנחה מהנה זו משותפת לכל הכותבים (כלומר, כולם גם כן חושבים שאני צודק). |
|
||||
|
||||
אתה צודק (בשלושת הסעיפים ובכלל). |
|
||||
|
||||
סבורתני שהיה ברור שאנחנו מסכימים לא להסכים מלכתחילה... לגבי הסוגיה המגדרית: הדר מבחינתי זו תמיד נקבה, אבל כמדומני שבעבר פניתי אל הדר כלשהו בלשון נקבה ותוקנתי שזה להיפך ולא זכרתי אם את זה הוא, כך שבמודע פניתי בלשון זכר בניגוד לנטייתי. אגב: גם אורי זה שם דו-מיני, אבל למזלי הרע הבלבלה מתרחשת לא בין המינים אלא בין אורי בחולם לאורי בשורוק. |
|
||||
|
||||
את לא לבד: תגובה 242395 |
|
||||
|
||||
האם אין מקום למחקר לשם מחקר? כלומר לא מחקר בשביל להפיק תרופה או לסרט בנשיונל ג'אוגרפיק אלא "סתם" מחקר תיאורטי? |
|
||||
|
||||
Which is precisely what I meant when I asked Uri (Ori?) about the value of knowledge production, soupman!
|
|
||||
|
||||
ושוב, מה הקשר בין ערך ייצור הידע בעיניך (ואולי גם בעיני) לכך שמימון הערך הזה נכפה עלי? |
|
||||
|
||||
You are being "forced" to pay for many essential services which, eventually, are supposed to provide the society which you live in with progress. You are "forced" to finance electric engineering research, so that several years later you'll enjoy cellular phones. You are "forced" to pay for the education of transport researchers, so that later you will have a suburbian train in the Tel Aviv area. You are "forced" to finance food engineering studies and research, so that the health and nutrition of you and your children will be taken care of for years to come. You are "forced" to finance the studies of literature, art, music, history, so that your life, and the lives of others, will be enriched with culture.
Need it be explained that this knowledge cannot be produced in people's private homes? That the people who produce this knowledge need labs, and equipment, and libraries? That they need to be on top of their fields and converse with academics in other places, through conferences and publications? The "inessential" academia is supplementing your life with many things that you now, or in a few years, deem essential. Oh, and this may not be the most important function of academic institutions, but if you have an academic degree(s), you might want to appreciate the institution that supplies you the credentials required by the state, and by all these industrious and worthy employers, to get a job, so you can whine about financing it with taxes in the first place. Really, if you're going to whine about paying taxes, academia would be one of the least outrageous expenses. |
|
||||
|
||||
א. כלומר, דבר רע אחד מצדיק את משנהו? אכן, טיעון משכנע. ב. איש לא טען שאפשר להפיק ידע מלימוד בבית. הלימוד צריך להתבצע במוסד אוניברסיטאי – בזאת אין כל ספק. השאלה היא רק למה זה צריך להתנהל באופן כפוי? מדוע שהאוניברסיטאות לא יחיו על כספי התלמידים המעוניינים ללמוד? מדוע אני צריך להכנס לכלא אם איני מסכים לממן את לימודי אמנות ימי-הביניים שלך? ג. הטענה שהאקדמיה "מעשירה" ו"הכרחית" היא טענה מפוקפקת למדי. חלק בסיסי בחירות הוא היכולת לקבוע על מה אתה רוצה רוצה להוציא את כספך. לאחד חשובה האקדמיה, לאחר חשובים דיסקים של שלום חנוך ולשלישית ספריו של מאיר שלו. ד. תארים אקדמאיים חשובים בחיים: שוב, טענה לא רלוונטית. לא טענתי שאין צורך באוניברסיטאות, אלא רק שהן צריכות לחיות על משאביהן, לא על משאבי. הטענה הזו שלך גם "מסוכנת" מבחינתך, כיוון שהיא פותחת פתח לדיון אילו פקולטות יש לבטל כיוון שהן אינן חשובות בחיים. |
|
||||
|
||||
I don't see the national aspect of academia as a "bad" thing. And I'm saying this as someone who lives in a country where state universities are struggling with budget while private universities, supplying posh credentials to the nobility, are flourishing.
Why universities should not live off student tuition? Precisely because, then, tuition would be huge, and only a selected (rich) few can study. Which is exactly what happens in Ivy league schools. It is sad that state universities have to struggle so hard, while their graduates (some of which are smarter than the folks in the private institution) end up with a degree that's somehow "worth less" because it was paid for by the students. Cancel state schools and you end up with either one of two, or both: "Derby" style diploma mills, or ivy-league schools which don't give much of a chance to people with less funding. What would you say to a rich student refusing to fund with "his" tuition fellowships for the less fortunate ones? Unless one doesn't care about social inequalities - and I'm assuming we both do, because if not, we don't have much ground for discussion - that's an insufferable ramification of privatizing academia. As a huge fan of both Shalom Chanoch (man, I hate these CH's) and Meit Shalev, I think that a versatile world should make room for all of them. But there's an issue of accessibility. While the advantages of popular music and literature are more obvious to us, the advantages of nuclear research are less entangled in our immediate life. It is unlikely, therefore, that the market will run itself in a direction that will compute a set of priorities including the less accessible stuff. As to the degree system: As it happens, I do think that some departments and faculties should not exist in their current structure. They should be either merged with other departments, or centered less around disciplines and more about problem-oriented teams. I don't have a measurement table for which disciplines are more or less useful. Which is precisely my point. |
|
||||
|
||||
ברשותך, אתמקד רק בסוגיה קריטית אחת: האם ניתן יהיה לקיים השכלה אוניברסיטאית בהיקף דומה לזה הקיים היום אם האוניברסיטאות יחיו רק על הכנסותיהן? ניתוח המצב שלך נכון ומדויק, אך את מניחה, באופן שגוי לדעתי, כי המצב בעידן אוניברסיטאות עצמאיות (או"ע) יהיה דומה במהותו למצב הקיים היום. לי נראה כי יש הכרח "לפקטר" פנימה את הדינמיקה השונה של ביקוש והיצע שתתקיים במצב של או"ע. בואי ונניח, רק לצורך נוחות הדיון, כי השינוי מבוצע מהיום למחר וכל האוניברסיטאות ניצבות בעמדת פתיחה דומה לזו הקיימת היום (בניכוי חובות עבר). במלים אחרות, יש לנו מספר קטן של אוניברסיטאות-על פרטיות ויקרות, מספר אוניברסיטאות בעלות בינונית ומגוון מכללות ו"דרבי" למיניהן. נניח גם – הנחה סבירה לדעתי – כי הביקוש להשכלה גבוהה יהיה דומה לזה הקיים היום. במצב הפתיחה, יעמדו לרשות האוניברסיטאות שני מקורות הכנסה: תרומות וסיוע מתורמים ובוגרים לשעבר של האוניברסיטה; והכנסה מתשלומי תלמידים. באופן טבעי, כל אוניברסיטה תהיה חייבת לקבוע את התשלום בהתאם לגובה ההכנסות של אוכלוסיית היעד המבוקשת ובהתאם ליוקרתה. מאחר ושני הדברים שלובים זה בזה (כדי להיות יקרה, אוניברסיטה חייבת גם להיות יוקרתית (בעלת רמה גבוהה של הישגים אקדמיים)), כל אוניברסיטה תחתור לקיים פשרה מסוימת בין גובה הכנסות לכשרון. מאחר וכשרון, בניגוד להכנסות, מחולק שווה-בשווה בין כל העשירונים, כל אוניברסיטה תצטרך לקיים מערכת של מילגות למשיכת סטודנטים כשרוניים. אוניברסיטה שלא תעשה זאת ותייעד עצמה באופן בלעדי לבעלי הכנסות גבוהות, תרד ביוקרתה ולכן גם ירד הביקוש לה אצל בעלי הכנסות גבוהות. מערכת שיקולים דומה תגרום לאוניברסיטאות השונות לנסות למשוך אליהן חוקרים בולטים ולהקצות תקציבים גם לתחומים שאינם משתלמים בהכרח כספית, אך תורמים ליוקרתה. שיקולים של טווח ארוך (שמירה על יוקרה כשמירה על רמת הכנסות עתידית) יעמדו גם מאחרי הכרעות נוספות כנגד הרווח הכספי ובעד עמדותיהם של אנשי הסגל האקדמי. בכל האוניברסיטאות צפויה ככל הנראה ירידה ניכרת בגובה התשלומים הנדרשים מסטודנטים. שתי סיבות לכך: א. שמיטת המימון הישיר ושמיטת המימון העקיף של הממשלה: אוניברסיטאות מניחות כי אחוז מסויים מתקציבן יבוא מהממשלה, אם באמצעות תמיכה גלויה ואם בעקיפין, דרך מילגות, מענקי מחקר, וכדומה. לדוגמה, שכר לימוד של 100 שקל לשנה יכול לגלם בתוכו 60 שקל המגיעים מכל תלמיד ועוד 40 שקל בתמיכות. מאחר וידוע כי הביקוש להשכלה קשיח וגם ההיצע קשיח, ברגע שמושמטת התמיכה ונפתחת תחרות דינו של מחיר הלימוד לסטודנט לרדת באופן מיידי לפחות בדרגת התמיכה העקיפה ובתוך זמן קצר גם בדרגת התמיכה הישירה. ב. תחרות: ברגע שתתקיים תחרות בין אוניברסיטאות, יילחצו האו"ע להוריד את המחירים בלי להוריד את איכות ההשכלה שהם מעניקים. במילים אחרות, הן תתייעלנה או שתעלמנה. ג. במקצועות מסוימים, תקיים האוניברסיטה מערכות ענפות יותר של הלוואות, כדי להקל על סטודנטים באמצעות העברת נטל התשלומים לעתיד, בו יוכלו לשלם את עלות הלימודים המלאה משכרם העתידי. לסיכום, ברגע שתוסר התמיכה הממשלתית, תחול ירידה של עשרות אחוזים בשכר הלימוד ובמקביל תשמר שיטה של הענקת מילגות לסטודנטים מוכשרים. שינוי בולט אחר שיחול בדינמיקה של שוק פתוח הוא שינויים גמישים יחסית באוניברסיטה, התמקדות והתמקצעות. כיום, הביקוש לסטודנטים בוגרי אוניברסיטאות יוקרתיות מבוסס על נתונים עקיפים. כלומר, השוכרים אותם מניחים כי מעצם העובדה שהם באים מאוניברסיטה יוקרתית (כלומר, עברו את שלבי המיון וסיימו בציונים גבוהים) נגזר שהם מוכשרים יותר מהממוצע. הנחות ממין זה ימשיכו להתקיים במידת מה, אך האו"ע יצטרכו גם להגיב בצורה ערה ומיידית יותר לצורכי השוק ולהתמקד יותר ביעדן המקורי: סדנת הכשרה לאנשים שכלי עבודתם הוא שכלם. לדוגמה, נאמר שהיום מתייחסות חברות תוכנה לבוגרי תואר ראשון במחשבים כאל אנשים בעלי יכולת שכלית מסוימת המכשירה אותם להיות מתכנתים, אך נטולי כל נסיון מעשי. או"ע יילחצו על ידי השוק לספק בוגרים בעלי הכשרה מעשית רחבה הרבה יותר. היום, לחץ כזה אינו נענה באופן מלא, משום שהאוניברסיטאות מתחרות זו בזו באופן חלקי. במצב של או"ע הלחץ ישודר ויועבר בצורה הרבה יותר ישירה דרך הביקוש של סטודנטים. במקביל, יתחולל תהליך של התמקצעות באוניברסיטאות. לא כל אוניברסיטה יכולה להיות הטובה ביותר בכל תחום ובמצב של תחרות יידרשו רוב האוניברסיטאות להמנע מיצירת שורה ארוכה של פקולטות בינוניות ולהתמקד במה שהן טובות בו במיוחד. כל זה מותיר, כמובן, את שאלת השאלות: מה עושים עם תחומי לימוד שבהם נדרשת הכשרה ארוכה יחסית, עם סיכוי דל יחסית להכנסה עתידית גדולה. לדוגמה, מדוע שאוניברסיטה כלשהי בתנאי תחרות חופשית תדאג להכשיר מתמטיקאים, כשעבור רובם המסלול המעשי היחידי בעתיד הוא עבודה באקדמיה? מדוע לא להפסיק ללמד פילוסופיה, היסטוריה, תולדות האמנות, וכדומה ולהתמקד בתחומים עתירי הכנסה-עתידית כמו עריכת דין? ישנן שתי שאלות שראוי לענות עליהן בהקשר זה: א. האם העובדה שתחום מסוים נלמד בעבר מצדיק באופן מוחלט את המשך למידתו גם בעתיד? ב. אם כן, או לפחות כן באופן חלקי, איך ניתן לשמר תחומים אלו גם בתנאי תחרות בין או"ע? התשובה לשאלה א' היא, לדעתי: כן חלקי ובכפוף לתנאי המבצע. ישנם תחומי לימוד מסוימים הגוועים ומתים היום מהיעדר עניין מצד תלמידים וייתכן מאוד שהדרך היחידה לשמרם היא זו שתציע התחרות. כלומר, במקום לימודי תואר שני ושלישי בחקר המקרא עם שלושה מאסטרנטים בכל חוג בכל אוניברסיטה, ייתכן שיש מקום ללימודים כאלו רק באוניברסיטה אחת או שתיים. נוסף על כך, הכורח לשרוד ידרוש מחוגים כאלו לשנות את פניהם ולשפר את תוכנית הלימודים שלהם. תחומים מסויימים יהיו חייבים להכחד, למרות שלעתים הדבר מצער. כך קרה בעבר וכך הווה היום. ראוי לשאול, במקביל, גם לפי אילו שיקולים נקבעת ההחלטה אם לשמר תחום ידע מסוים או לא. רוב חוגי ותחומי הלימוד באוניברסיטאות במאה ה-19 אינם קיימים היום משום שהרלוונטיות שלהם פגה והם נעלמו. אין שום סיבה להניח או לקוות שבעוד מאה שנים יתקיימו רוב חוגי הלימוד הקיימים היום. אם הטלויזיה בעתיד תהפוך תלת-ממדית, לא תהיה שום סיבה לשמר את החוג לדו-ממדיות בפקולטה לתקשורת. כל זה עדיין לא פותר את הבעייה, כמובן. לדוגמה, מה יקרה עם לימודי התואר השני בפילוסופיה, לדוגמה, שאינם מזמנים לבעל התואר שפע גדול של הזדמנויות תעסוקה. לא סביר שחברת תוכנה תרצה לשכור את שירותיו של מי שבמשך שנים בילה זמן איכות עם בלייז פסקאל במקום עם בלייז C++. כלומר, מה עושים עם תחומי לימוד שאינם הכשרה מקצועית ואין דרך להשמיש אותם בשוק העבודה באופן כלשהו. היום, תופסים תחומים אלו חלק נכבד מסך כל הלימודים באוניברסיטה, משום שהאוניברסיטאות אינן מספקות רק הכשרה מקצועית מעשית ללימודים, אלא גם תעודות. כלומר, ישנם מקצועות רבים שבהם אין צורך בהכשרה מקצועית ממוקדת במיוחד ולכן הדרישה בהן היא פשוט "תואר ראשון." אפשר בהחלט לומר כי חוגים רבים באקדמיה שופעים תלמידים לא משום איכותם או משום שההכשרה שהם מעניקים טובה אלא להיפך, משום שדרישותיהם האקדמיות נמוכות. כלומר, הן המסלול הקל ביותר להשיג "תואר ראשון" בלי להתאמץ במיוחד, עם הקניית ידע כללי בסיסי. עם אלו ניתן למנות תחומי לימוד רבים מהסוג ה"בלתי-שמיש" כמו לימודי ספרות או פילוסופיה. מובן מאליו שקיום או"ע לא ישנה את הצורך והביקוש לתלמידים בעלי "תואר ראשון" ולכן סביר מאוד להניח שלימודים כאלו ימשיכו להתקיים כפי שהם קיימים היום. להיפך, מכיוון שעלות הלימודים הללו נמוכה, מחירם ירד. |
|
||||
|
||||
בהכירנו בכך שרמת האקדמיה במדינה זהו משאב אשר קל יחסית לפגוע בו בעוד שההתאוששות מפגיעה חמורה יכולה לקחת דורות רבים, נראה לי שזהו הימור לא קטן לקפוץ ללא היסוס למשטר חדש לחלוטין של "שוק חופשי באקדמיה". הרי מספיק שאחת מההערכות שלך תתגלה כלא נכונה, וצעד כזה יכול להתגלות כבכיה לדורות. תשאל את האוסטרלים, שהרי אין חכם כבעל נסיון: תקציר על משבר ההשכלה הגבוהה באוסטרליה (בעברית) ניתן לקרוא כאן: ואילו ההפניה לספר המלא ובו פרטים רבים על מה עלול להשתבש במעבר שכזה המבוסס בעיקר על הרבה אופטימיות ואמונה חזקה בתקפותם של מודלים והערכות "הגיוניות": |
|
||||
|
||||
כדאי לך לקרוא את הספר בנקודת ההפנייה שלך. כשתקרא, יתברר לך שלא מדובר בהפיכת האוניברסיטאות לעצמאיות אלא להיפך, הגברת המעורבות הפוליטית לצד כיווץ התקציבים לאוניברסיטאות. נוסף על כך, עיין גם כאן: http://www.dest.gov.au/archive/highered/occpaper/99D... בעמוד 7, תחת הכותרת "היסטוריה של מימון חינוך גבוה" תוכל לראות טבלה המצביעה על מקורות המימון של החינוך הגבוה באוסטרליה. הנתון הרלוונטי ביותר הוא שרק 13.4 אחוז מגיעים מתשלומי שכר לימוד של סטודנטים ועוד 8.7 מתוכניות HECS. |
|
||||
|
||||
אני מודה שקראתי רק את התקציר, ההקדמה, הסיכום, ופרק או שניים מתוך התשעה (פחות עניינו אותי המקרים של הטרדה מינית באוניברסיטה זו או אחרת לפני ארבעים שנה). אולי לא קראתי את הפרקים הנכונים, קורה. בכל אופן, אני חייב לציין שמהפרקים שקראתי הרבה דברים נשמעו לי מוכרים - הפיכת הסטודנטים ל"לקוחות", הפיכת האקדמיה לעוד "ענף תעשייתי" במשק האוסטרלי אשר מתנהל כחלק מהכלכלה האוסטרלית, אימוץ תרבות ניהול של שווקים ותאגידים, קיצוץ חד בתקצוב הממשלתי תוך הסתמכות על כך שהמחקר יתבסס על שכר לימוד שנקבע בשוק החופשי, תרומות של פילנטרופים ומימון תאגידי, ניהול עיסקי במקום ניהול אקדמי, ועוד תופינים לרוב. כעת, אני אהיה הראשון להסכים איתך שגם באוסטרליה, כמו בכל מקום אחר שקיים במציאות, לא מומש שוק חופשי "אמיתי". אבל צעדים רבים בכיוון ננקטו, אשר מעלים את השאלה המיידית - עושה רושם שכל פעם שהשוק החופשי לא ממומש עד הפסיק התאורטי האחרון (וזה לא קורה בשום מקום), לא משנה איזה חלק ממימוש השוק החופשי שכחת, תמיד החלק הזה יכול פתאום להפוך את הקערה על פיה ולהביא לתוצאות עגומות למדי, אשר במקרה של מערכת ההשכלה הגבוהה באוסטרליה ייקח שנים רבות להביאן על תיקונן. האם לא ראוי לנקוט זהירות בבואנו לממש את אותו שוק חופשי אידיאלי במערכת ההשכלה הגבוהה אצלנו, שמה גם אנחנו נישכח איזה חלק פעוט אשר ימוטט את המערכת כולה? הרי זה לא שהדגם המושלם והמוצלח עומד לנגד עיננו ואנחנו פשוט צריכים להעתיק. לכל היותר אנחנו יכולים להגיע מלאי כוונות טובות, כמו האוסטרלים. אתה לא חושב שזה מעורר דאגה מסוימת? |
|
||||
|
||||
|
||||
|
||||
לא ויקטור הוגו (והמו"ל שלו)? (לך תחפש בגוגל סימן שאלה) (ויורם ברונובסקי היה מדייק: איגו) |
|
||||
|
||||
אכן, ויקטור הוגו1. אבל יש מקורות שמייחסים את חליפת הטלגרמות הקצרה בהסטוריה לאוסקר ווילד2 או אפילו למארק טווין3. 3 מישהו באתר אינטרנט בשם "האייל הקורא". |
|
||||
|
||||
תזכור כי בז'ארגון הסוציאליסטי צל הרים הופך בתוך שלוש שניות להימאליה. לא מפתיע שהנימה הצווחנית וההיסטרית נמצאת גם כאן. אשר לשינויים שבוצעו באוסטרליה – זו נראית לי כמו דוגמה טובה למדי איך *לא* לעשות זאת. באוסטרליה, כך אני מתרשם ממה שקראתי, ניסו ללכת עם ולהרגיש בלי. להכניס אלמנטים של שוק חופשי מסביב, אך בלי לשלב את האלמנט העיקרי והמהותי ביותר: תחרות. כדי שיתקיים שוק חופשי בעיקרו, אין צורך לממשו "עד הפסיק האחרון." צריך רק לכונן תחרות וכדי לכונן תחרות צריך לבצע רק שני דברים: להסיר את הסיוע הממשלתי או רובו; ולהסיר את הפיקוח או רובו. מה שקרה באוסטרליה – ויש לכך דוגמאות מקבילות רבות בישראל – הוא מה שאפשר לכנות "פרוטקציוניזם קרטליסטי." היינו, מסירים חלק קטן מהסיוע ומאפשרים גישה לחברות גדולות לאקדמיה, אך הסיוע נמשך בקנה מידה נרחב והפיקוח הממשלתי על האקדמיה אפילו מתהדק. שלוש הבעיות הבולטות כאן הן: א. הסיוע הממשלתי עדיין מגיע לשיעור של כ-70 אחוז ולכן האוניברסיטאות ממוקדות במקור ההכנסה, הממשלה, ובשכנועה לתת או לשמר את מעמדן במקום להתחרות על התלמידים. ב. הסיוע הממשלתי הגדול יוצר קרטליזציה או לפחות תחרות לא משוכללת במחירים ובמקביל, מגן על מנהלים כושלים מתוצאות מעשיהם. ג. הסיוע הממשלתי מאפשר לשמר את הפיקוח הממשלתי ואת הפרוטקציוניזם הממשלתי, כך שבמקום תחרות יש חלוקה של כוח והשפעה בין מקורבי השלטון ובעלי ההון המקורבים לשלטון. ד. הפעולה נמשכת לאורך שנים ושנים, מה שמאפשר לבעלי כוח קיימים לנסות להלחם בה כדי להחזיר את המצב הקודם (המתואר בגווני ספיה חמים כגן עדן של ממש) ולבצר את בעלי הכוח החדשים בעמדותיהם. אשר לטענתך החוזרת כאילו מימוש השוק החופשי הוא עניין כה מורכב ושברירי עד שאם נשכח פסיק קטן הכל עתיד להתמוטט. אתה מן הסתם עורך טרנספוזיציה מהאפולוגטיקה הסוציאליסטית. שוק חופשי אינו דורש למעשה שום פעולה ושום תוכנית. למעשה, הוא דורש רק אי-פעולה והיעדר תוכנית, כך שכאשר התוכניות והפעולות בטלות, אין צורך למעשה בשום ידיעה או הבנה של הנושא. כל סנדלר נרצע יכול לעשות זאת. לדוגמה, במקום התוכנית האוסטרלית המסובכת, הלא יעילה והממוקדת בהעצמת כוח השלטונות, אפשר היה לנקוט בשיטה מאוד פשוטה, שאינה דורשת שום מימוש עד הפסיק האחרון: א. הסרת הפיקוח על האוניברסיטאות באופן מוחלט, כולל תוכניות הלימודים, אופן המימון, וכן הלאה. הסרת הפיקוח צריכה גם לכלול הסרת הפיקוח העקיף בדמות ועדות ומועצות פיקוח. ב. הורדה הדרגתית של הסיוע הממשלתי בתוך שלוש או ארבע שנים (ולא יותר) אם לאפס (רצוי) ואם לדרגה של 30 אחוז (יותר מעשי). ג. לתת לאוניברסיטה הראשונה שפושטת רגל לפשוט את הרגל. |
|
||||
|
||||
>אשר לטענתך החוזרת כאילו מימוש השוק החופשי הוא עניין כה מורכב ושברירי עד שאם נשכח פסיק קטן הכל עתיד להתמוטט. אתה מן הסתם עורך טרנספוזיציה מהאפולוגטיקה הסוציאליסטית. שוק חופשי אינו דורש למעשה שום פעולה ושום תוכנית. נראה לי (ויתקן אותי גיל) שמדובר בטרנספוזיציה מהאפולוגטיקה הליברלית. בכל דוגמא לכשלון השוק החופשי באים חסידיו וטוענים לאי-מימוש נאות: בד"כ חוסר או עודף פיקוח. |
|
||||
|
||||
אכן, יתקן אותך גיל. הכללים למימוש שוק חופשי פשוטים וברורים. אתה מתבלבל מן הסתם עם אפולוגטיקה שנועדה להסביר מדוע השוק החופשי אינו פותר את כל הבעיות וגורם לכולם להיות מאושרים. אגב, האם אתה יכול להצביע על דוגמה אחת שבה מישהו הסביר כשלון של השוק החופשי בנימוק של חוסר פיקוח? |
|
||||
|
||||
אני חושב שהכוונה היא בעיקר לצעדים ''לא שלמים'' נוסח ארידור. קיצוץ מסיבי במיסים ללא קיצוץ מסיבי (או בכלל) בתקציב הממשלה... |
|
||||
|
||||
1) במסגרת הערותיך לגבי שלוש הבעיות (שהפכו בינתיים לארבע תוך כדי ניסוחן) כתבת: "ב. הסיוע הממשלתי הגדול יוצר קרטליזציה או לפחות תחרות לא משוכללת במחירים ובמקביל, מגן על מנהלים כושלים מתוצאות מעשיהם. ג. הסיוע הממשלתי מאפשר לשמר את הפיקוח הממשלתי ואת הפרוטקציוניזם הממשלתי, כך שבמקום תחרות יש חלוקה של כוח והשפעה בין מקורבי השלטון ובעלי ההון המקורבים לשלטון". האם זו טענה היפוטתית על סמך אמונתך הכלכלית או שמצאת גם סימוכין לנזקים אלה במקרה של אוסטרליה? הדו"חות המפורטים שאליהם הפנה מר לדרמן מצביעים בפירוש על נזקים ממשיים קשים שנגרמו כתוצאה מעצם הכנסת התחרות כחזות הכל באקדמיה. לגמרי לא ברור מדוע תחרות גסה יותר הייתה משפרת את שורת הבעיות שנוצרו שם (או שאולי הן בכלל לא בעיות בעיניך). 2) טענת "שוק חופשי אינו דורש למעשה שום פעולה ושום תוכנית". מוזר לי שבמציאות של היום יש עדיין מי שמסוגל לחשוב כך. המונופוליזם והקרטליזם שנגדם מחית כל כך הם תוצאה טבעית של התחרות המתנהלת על פי חוקי הג'ונגל. מעלליה של מיקרוסופט (והרגולציה שהוחלה עליה לבסוף) הם הוכחה ניצחת לכך. התעריפים המוגזמים של הקישוריות בחברות הסלולאר הם דוגמה נוספת (מורכבת יותר) למופרכותה של האמונה שתחרות והעדר רגולציה הם ערובה לשירות אופטימלי לצרכן. בהעדר רגולציה חברה כלכלית חזקה יכולה להוריד מחירים ולשבור את כל מתחרותיה ואז כשהיא בודדה במערכה להפקיע מחירים ככל העולה על רוחה. מימוש מושלם של אידיאל השוק החופשי הוא לא עניין שברירי אלא פשוט לא קיים. |
|
||||
|
||||
א. "האם זו טענה היפוטתית על סמך אמונתך הכלכלית או שמצאת גם סימוכין לנזקים אלה במקרה של אוסטרליה? הדו"חות המפורטים שאליהם הפנה מר לדרמן מצביעים בפירוש על נזקים ממשיים קשים שנגרמו כתוצאה מעצם הכנסת התחרות כחזות הכל באקדמיה. לגמרי לא ברור מדוע תחרות גסה יותר הייתה משפרת את שורת הבעיות שנוצרו שם (או שאולי הן בכלל לא בעיות בעיניך)." זו אינה טענה היפותטית. היא מבוססת על קריאה בדוח שאליו הפניתי בהודעה תגובה 241607 על קריאת חלקים מן הספר (אלו שנראו לי רלוונטיים לנושא) ועל קריאת מסמכים נוספים (ממליץ על http://www.ascilite.org.au/conferences/coffs00/paper... http://www.backingaustraliasfuture.gov.au/pubs.htm#1... http://www.icponline.org/feature_articles/f13_02.htm (שני האחרונים נוגעים להתפתחויות עדכניות יותר)). אילו באמת הייתה נוצרת תחרות כלשהי באקדמיה האוסטרלית, ניחא. בפועל, המגמה היא של מיזוג והקטנת התחרות ולצידה הגברה של הפיקוח. אם בכלל, מה שקורה שם מזכיר יותר את מה שקורה בשנים האחרונות בישראל. ב. "טענת "שוק חופשי אינו דורש למעשה שום פעולה ושום תוכנית". מוזר לי שבמציאות של היום יש עדיין מי שמסוגל לחשוב כך. המונופוליזם והקרטליזם שנגדם מחית כל כך הם תוצאה טבעית של התחרות המתנהלת על פי חוקי הג'ונגל. מעלליה של מיקרוסופט (והרגולציה שהוחלה עליה לבסוף) הם הוכחה ניצחת לכך." הפכת את משמעות המשפט על פיה. טענתי ששוק חופשי דורש המנעות מהפרעה (פעולות, תוכניות) ואתה טוען שבגלל שהשוק החופשי יוצר מונופולים דרושה פעולה ותוכנית. זו לא תגובה לטענתי, זו טענה אחרת. מאחר שהפרכתי אותה מספר פעמים בעבר, לא אחזור על כך. בצד, דווקא את מיקרוסופט לקחת כדוגמה? הרי היא דוגמה קלאסית למונופול שנוצר בעידוד ממשלתי (ואחר כך זוכה לפיקוח ממשלתי). גם כאן הנושא טופל ונלעס לעייפה. ג. "התעריפים המוגזמים של הקישוריות בחברות הסלולאר הם דוגמה נוספת (מורכבת יותר) למופרכותה של האמונה שתחרות והעדר רגולציה הם ערובה לשירות אופטימלי לצרכן." האמנם כך? האם המחירים של הקישוריות בחברות הסלולר מגיעים לחצי מהתעריפים ששררו בעידן המונופול של פלאפון? וחוץ מזה, האם כל חברה הרוצה בכך יכולה להצטרף לשוק הסלולר? האם כל חברה הרוצה בכך יכולה לגשת לתחום התקשורת ולספק שירותי תקשורת מכל סוג שהיא רוצה בו? "בהעדר רגולציה חברה כלכלית חזקה יכולה להוריד מחירים ולשבור את כל מתחרותיה ואז כשהיא בודדה במערכה להפקיע מחירים ככל העולה על רוחה. מימוש מושלם של אידיאל השוק החופשי הוא לא עניין שברירי אלא פשוט לא קיים." זו הצהרה שמבוססת על פחדים שלך, לא על עובדות. למעשה, כשמישהו נדרש להביא דוגמה לשוק פתוח באמת שבו התרחש מקרה כזה הוא כושל בכך לחלוטין ומסיבה פשוטה מאוד: כשהשוק פתוח לכניסת מתחרים ואין מעורבות ממשלתית, חסמי הכניסה נותרים בגובה סביר, וכשמישהו נפלט מהשוק בגלל תחרות עזה מקומו מתמלא בזריזות על ידי מתחרה חדש. נדמה לי שלפני מספר חודשים היה זה לדרמן (או מישהו בדומה לו) שניסה להביא דוגמאות להצפת השוק לצורך סילוק מתחרים. בסופו של דבר, הוא הביא הפנייה לקישור שבו התלונן מישהו על כך שחטיף "איגל" החביב עליו נעלם מן השוק, והמשיך בהעלאת השערות בנוסח שלך על הדרך האכזרית והלא אנושית בה פריטו-ליי (יצרנית חטיפים אחרת) סילקה את החברה הקטנה והאמיצה שייצרה את החטיף המעולה באמצעות מכירה במחיר היצף, איומים על רשתות שיווק, ומה לא. אחרי בירור קצר שלי, התברר שהחטיף הנרדף היה בעצם של חברת אנהאייזר-בוש (הגדולה מפריטו-ליי) והיעלמותו נבעה מכך שאנהאייזר-בוש החליטה לצאת מתחום החטיפים. כדי להוסיף בושה לבזיון, החטיף עדיין מיוצר... |
|
||||
|
||||
הנטיה של שוק חופשי היא דווקא ליצור קרטל ע''י רכישת והתאחדות המתחרים וכך ליצור מנופול. עובדה זו התגלתה בשוק החופשי ביותר, השוק האמריקאי בתחילת המאה שעברה בו כל החברות הרכבות בארה''ב התאחדו כדי ליצור מנופול על המחירים (וכך כמעט הרגו את החקלאים). רשימה כוללת של כל המונפלים שנוצרו אז כוללת את חברות הפלדה, הנפט, הבנקאות, הסוכר וכמעט כל מוצר שהיה אז בשוק. כתוצאה ממצב זה חוקק הקונגרס את חוק אנטי טרסטים הידוע שלו שבא להלחם במצב זה בצורה מלאכותית כדי לשמור על השוק החופשי. אלמלא חוק זה ארה''ב כיום לא הייתה מדינה דמוקרטית עם שוק חופשי אלא אלוגרכיה כלכלית כמו ונציה בסוף ימי הביניים. אמנם נכון כי דווקא השוק החופשי שובר מונפלים באופן ארוך טווח, כך לדוגמא אצל מפיקי הסרטים כנגד מונפול הסרטים של אדיסון וכך כנראה גם בלינוקס כנגד מיקרסופט אך עדיין אם מייקרסופט הייתה יכולה לעשות ללינוקס מה שהיא עשתה לנטסקייפ, וכן שאר החברות הגדולות לא הייתה תחרות בעולם. וכך כדי לשמר את השוק חופשי אנו זקוקים לרגולציה וחוקים כנגד טרסטים. |
|
||||
|
||||
לינוקס זה לא דוגמא טובה. רק בתחום שבו המוצר הוא לא מוחשי ניתן להלחם במונופול בשיטת הקוד הפתוח. הרי בדוגמא הראשונה שנתת: רכבות בארצות הברית, לא ייתכן שתקום חברה שתנסה להלחם במונופול הזה ע"י עבודה חינמית. בניית רכבת לא אפשרית ללא איזושהי השקעה של כסף, בניגוד לתוכנה. _________ 1 לא שקהילת הקוד הפתוח מנסה להלחם במיקרוסופט, כמובן... |
|
||||
|
||||
אבל בסופו של עניין היו מופיעות חברות משאיות שהיו מפילות את הרכבות. |
|
||||
|
||||
משאיות זה לא חינם אבל זו תחרות לרכבות. |
|
||||
|
||||
אני לא מסביר את עצמי כמו שצריך. טוב לא משנה, זה לא כזה מעניין. |
|
||||
|
||||
ואכן הופיעו... ובמידה רבה בתמיכה של ממשלת ארצות הברית הן גימדו ואיינו את מערכת הרכבות. |
|
||||
|
||||
משעשע שאתה רואה בשוק הרכבות שוק חופשי... או בשוק הפלדה... או הנפט... וכן הלאה. בכל המקרים הללו, הממשל האמריקני העניק למקורבים זכויות מועדפות ואלו השקיעו סכומים גדולים בקניית פוליטיקאים שימשיכו את הבטחת הזכויות הללו. לדעתי, אתה פשוט מבלבל בין שוק חופשי לבין השוק בארצות הברית בסוף המאה ה-19. השוק הזה היה חופשי במובנים רבים ברמה האישית ו"בקטן" אך לא ברמה הגלובלית שבה הפגין הממשל האמריקני נכונות בלתי נלאית להגן על הקרטלים והמונופולים ולהבטיח את המשכיותם. באופן דומה, אינך מבין לדעתי את תפקידם של חוקי האנטי-טראסט. כל התקנות האנטי-טראסטיות לא נועדו כדי לרסן את כוחו של מונופול אלא לשרת את רצונן של חברות חזקות אחרות למנוע מונופול הפוגע בהן או להבטיח את השתתפותן בקרטל. אם נסתכל על הדוגמה שנתת, של מיקרוסופט, היא תשרת את טענתי היטב: מיקרוסופט, כזכור, היא היורשת של המונופול של יבמ – מונופול שגובה ונתמך על ידי ממשל ארצות-הברית באופן פעיל. במשך כ-17 שנה היא נהנתה ממונופול על מערכות הפעלה בתחום המחשבים האישיים, בלי שהממשל האמריקני יפצה פה ויצייץ. ואז, לפתע פתאום, נוצרה שורה של תביעות ממשליות ומדינתיות כנגד המונופולין של מיקרוסופט בתחום מערכות ההפעלה. התובעים היו שונים ומשונים, אך מאחריהם עמדו הכוחות שלא היו מרוצים מהמונופול של מיקרוסופט כמו יבמ, אוראקל, אמריקה-אונליין וסאן. התוצרים המעשיים של התביעות היו אפס מאופס, למעשה. מיקרוסופט הוגדרה מונופול, אך ההשפעה המעשית שהייתה להרשעות על חופש הפעולה שלה הייתה אפסית. ואז באה לינוקס. הסיבה העיקרית שמיקרוסופט אינה יכולה לעשות לה מה שעשתה לנטסקייפ הוא שלינוקס לא רצה על חלונות ולא עולה כסף. נטסקייפ עלתה כסף ורצה על חלונות ולכן חלופת חינם שרצה על חלונות ומחוברת בהלחמה למערכת יכלה לדחוק את הנוויגייטור מהשוק. מול לינוקס, לעומת זאת, אין אפשרות לפעולה כזו. מיקרוסופט אינה יכולה להציע את חלונות ואופיס בחינם כמו בלינוקס משום שאלו הם מקורות ההכנסה העיקריים שלה והיחידים שאינם מפסידים כסף. נוסף על כך, ולא במפתיע, לינוקס ואופן-אופיס זוכים לתמיכה מאסיבית מצד יריבותיה, המנסות להפוך את לינוקס ואופן-אופיס לחלופה דמויית חלונות אך בעלות פחותה. במובנים רבים, מדובר בחלום הרטוב של יבמ: קומודיטיזציה של מערכת ההפעלה ותוכנות המשרד והפקת ההכנסות משירותים, לא ממכירת תוכנה. |
|
||||
|
||||
שחיתות איננה מעורבות ממשלתית. התיאור שאתה מתאר הוא של שחיתות כאשר מערכת שוק החופשי מגיעה למצב של חוסר ריסון וכדי להשתלט על השוק היא משתמשת בכל האמצעים כולל שיחוד פקידים. אין לזה קשר למעורבות ממשלתית, הפוך, השוק הפך את הממשלה לכלי שרת בידיו וחוק הג'ונגל שרד בצורה הטוטאלית שלו. מעבר לכך, אתה מתעלם מהעובדה הפשוטה שאם בשנות ה80 של המאה ה19 התקיימו 7-8 חברות רכבות מתחרות בתחילת המאה ה20 התקיימה חברה אחת שקמה מאיחוד והשתלטות על שאר החברות, כלומר מונפול. וכל זה בלי קשר למצב של שחיתות. השוק פעל, והחברה השתלטה ודחקה את מתחרותיה. מה אתה מדבר? תסתכל על מה שקורה כיום עם קישוריות של הסלולרי, שלושת החברות הגדולות שתפו פעולה ומרוויחות הון עתק על קישוריות. רק תקרא את גיא רולניק בשבועות האחרונים. וזה באופן טבעי, כדי למקסם רווחים החברות הגדולות מתאחדות ודופקות את הצרכן, גם כאשר יש שוק חופשי שלם במדינת ישראל. ואני חושב שאני מבין טוב מאד את הכוונה של חוקים אנטי טרסטיים. מטרתם הייתה לפצל את הטרסטים למספר חברות שיתחרו האחת בשניה בדיוק כפי שהם עשו. אין ספק שהחברות האלה עמדו מאחורי המשפט של מייקרסופט, בשבילם זה היה משפט הגנה מובהק. מעבר לכך, עצם העובדה שהם שרדו קיימת רק בגלל החוק של אנטי טרסטים. אלמלא החוק, מייקרסופט הייתה בולעת אותם מזמן ומקיימת מונופול אחד ויחיד בשוק המחשבים. התוצאות של המשפטים אכן היו אפס מאופס אך זאת בגלל כמה סיבות: הופעתה של לינוקס. קיום החברות המתחרות. והפיכתה של נטסקייפ לז"ל. כלומר התברר כי למרות שמייקרסופט היא מונפול היא עדיין לא מונופול מושלם. וכפי שציינתי הודות לחוק והרגולציה שנואות נפשך. בדרך אגב, הסבר נוסף הוא כי מייקרסופוט היא כלי ביד ארה"ב להרחיב את שליטתה באסיה ובעולם. ומדינות אסיה שמעדיפות להתנתק משליטה זו מעדיפות לעבור ללינוקס. כלומר בסופו של דבר רק העובדה שיש תחרות לאומית שומרת על התחרות מול מייקרסופט. עכשיו דווקא הדוגמאות של לינוקס והמשאיות מאפשרת לנו לחשוב על מהי תחרות אמיתית לעומת תחרות מלאכותית. תחרות אמיתית נובעת מיתרון/שוני אמיתי בדרכי הפעולה של המוצר. ללינוקס יש שוני מהותי ממייקרסופט- היא איננה מוצר ולא נמכרת בשוק. למשאיות יש שוני אמיתי מרכבות- המנוע שלהם קטן וכל חקלאי יכול להחזיק במשאית משלו. תחרות מלאכותית נובעת מקיומם של מבנים/חברות שונים המתחרים זה בזה על רווחים והצלחות. בין צרפת לאנגליה לא היה הבדל ממשי במערכת המלכותית רק הרצון של המדינות להתחרות זו בזו. בין דל ליבם אין דרך שונה ליצר מחשבים הם פשוט רוצים להרוויח יותר מול היריב. אולם למרבה הפרדוקס דווקא התחרות המלאכותית מאפשרת את התחרות האמיתית: בין צרפת לאנגליה אולי לא היה הבדל אמיתי אך כיון שאנגליה בחרה בכיוון המסחרי והפלרמנטרי יותר וצרפת בכיוון האגררי והאבוליסטי יותר התאפשרה תחרות אמיתית בין שני סוגי הגישות. במאה ה15 בסין טורפדה משלחת הספינות הגדולה בעולם ע"י המערכת הקיסרית ובאירופה קולמבוס שנכשל מול מלך פרטוגל וצרפת קבל תמיכה מפרנידד ואיזבל. כלומר דווקא הביזור המלאכותי מאפשר את התחרות האמיתית. |
|
||||
|
||||
אני בטוח שגם לאורי יהיה מה להגיד אבל בנתיים. צרור תיקונים לעובדות הלא נכונות "...כאשר מערכת שוק החופשי מגיעה למצב של חוסר ריסון וכדי להשתלט על השוק היא משתמשת בכל האמצעים כולל שיחוד פקידים." בשביל מה צריך לשחד פקידים אם המערכת היא מערכת של שוק חופשי? אם הממשלה, דרך הפקידים, איננה מטילה איסורים או נותנת כסף לגורמים מסחריים איזה אינטרס יש לגורם מסחרי לשלם בקשיש? "אתה מתעלם מהעובדה הפשוטה שאם בשנות ה80 של המאה ה19 התקיימו 7-8 חברות רכבות..." אתה מתעלם מהעובדה ש"הוועדה למסחר בין מדינתי" (הICC) קמה בשנת 1887 בתמיכת חברות הרכבות. ה"וועדה" הייתה הגוף הרגולטורי הראשון שהוקם בארה"ב ומטרתה המוצהרת הייתה רגולציה של הרכבות. את תוצאותיה המבורכות של אותה רגולציה ניתן לראות בקלות. תוך פחות מעשרים שנה היא השמידה לחלוטין את התחרות בשוק. "תסתכל על מה שקורה כיום עם קישוריות של הסלולרי, [...] גם כאשר יש שוק חופשי שלם במדינת ישראל." תגיד, צדק. גם כאשר *אין* שוק חופשי אז *יש* שוק חופשי? שוק הסלולר בישראל הרי מרוגלץ. "ואני חושב שאני מבין טוב מאד את הכוונה של חוקים אנטי טרסטיים. מטרתם הייתה לפצל את הטרסטים למספר חברות שיתחרו האחת בשניה בדיוק כפי שהם עשו." כמו במקרה של הרכבות? פיצול על ידי איחוד? או שאולי ריגלוץ למוות? "כלומר התברר כי למרות שמייקרסופט היא מונפול היא עדיין לא מונופול מושלם. וכפי שציינתי הודות לחוק והרגולציה שנואות נפשך." איך הודות לחוק? מה בדיוק עשה החוק? ומדוע אין חוק נגד אמירת שטויות מעין אלו? היה משפט, מייקרוסופט שפכה עליו הרבה כסף ובסוף לא עשו לה כלום. באשר לשאר דבריך. דומני שהביטוי "משחק סכום אפס" יכול לסכם אותם יפה... "בין דל ליבם אין דרך שונה ליצר מחשבים הם פשוט רוצים להרוויח יותר מול היריב." ולא ייתכן שדל תגדיל את המכירות באותה עת בה יבם מגדילים? |
|
||||
|
||||
אני בטוח שלצדק יהיה מה לומר. בינתיים צרור שאלות: תגיד, ביצוע, בשביל מה צריך חוקים? בשביל מה צריך ממשלה? בשביל מה צריך מדינה? למה לא שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה? |
|
||||
|
||||
ו*אתה*. אתה רוצה לעשות מה שאתה רוצה? גם אני. ומכאן שאולי נוכל להסכים שכל אחד מאיתנו יעשה מה שהוא רוצה, מלבד אותם דברים שמפריעים לאחר לעשות מה שהוא רוצה. בשביל זה יש חוקים, ממשלה ומדינה. |
|
||||
|
||||
אתה קורא את עצמך? מה ההבדל בין "שוק חופשי" (בו אין חוקים ורגולציות), לבין חוק הג'ונגל? |
|
||||
|
||||
ואתה? קורא את מה שאני כותב או שאתה סתם שואל שאלות רטוריות? |
|
||||
|
||||
ואתה? קורא את מה שאני כותב או שאתה סתם שואל שאלות רטוריות? |
|
||||
|
||||
בחוק הג'ונגל אם מנכ''ל החברה המתחרה מעצבן אותך, אתה הולך אליו למשרד וממלא אותו בעופרת, ובאותה הזדמנות גם מצית לו את המפעל, אונס את אשתו וזורק את הילד שלו לנהל שורץ פיראנות. בשוק חופשי אתה חורק שיניים בזמן שמנכ''ל החברה המתחרה ממשיך לעצבן אותך. לכל היותר אתה מביא אותו לפשיטת רגל, אם אתה יכול לדחוק אותו מהשוק. (ככה נראה לי). |
|
||||
|
||||
תגובותיו של אורי כלפתע הבנתי , למה אתם מתכוונים למערכת שוק חופשי בשוק משוכלל עכשיו יש לי שאלה האם את םמתלוצצים? שוק חופשי מעולם לא היה ולעולם לא יהיה,(הוא לא היה קיים גם בימיו של אדם סמית)), ונראה לי שאתם מנסים לבצע דילוג בין אות שוק חופשי דימיוני לבין מדיניות ממשית. בעיני לפחות זה מגוחך. מה אותו שוק חופשי משוכלל שאתם מדברים עליו? שוק של בעלי סחורות קטנים, (ושווים בגודלם) כאשר לקונים יש כוח שווה, ואינפורמציה מושלמת. אה ורק שיקולים רציונלים יכולים להנחות אותם. האם זה לא ברור מאליו ששוק כזה לא קיים ולא יתקיים? |
|
||||
|
||||
"שוק של בעלי סחורות קטנים, (ושווים בגודלם) כאשר לקונים יש כוח שווה, ואינפורמציה מושלמת. אה ורק שיקולים רציונלים יכולים להנחות אותם. האם זה לא ברור מאליו ששוק כזה לא קיים ולא יתקיים?" העובדה שהמצב האידיאלי לא יתקיים, ככל הנראה, אינה סיבה להמנע מלחתור להתקרב אליו ככל האפשר. גם המדע לעולם לא יגיע ל"אמת," אך אין הדבר מפריע לו לחתור להתקרב אליה במידת האפשר. |
|
||||
|
||||
זה טיעון רציני מדי מכדי לפטור אותו כלאחר יד. ייתכן מאוד שהמצב האידאלי הוא אידאלי, אבל הדרך אליו אינה אידאלית, וקירובים שלו אינם אידאליים בקירוב. דוגמא קיצונית היא הקומוניזם האוטופיסטי, שאומר שיהיה טוב לכולם אחרי שתושלם המהפכה. באותה נשימה ממש הוא יכול לומר שזה שזה לא יכול לקרות אף פעם לא אומר שאי אפשר לנסות להתקרב לזה כמה שאפשר, ובינתיים לעשות מ''אויבי המהפכה'' בפרט, ומזכויות האדם בכלל, קציצות. אם שוק חופשי הוא דבר שכל כך קשה להגיע אליו, צריך להסביר למה ב''כמעט שוק חופשי'' המצב יהיה טוב ''כמעט כמו בשוק חופשי''. |
|
||||
|
||||
הטענה שלי התייחסה בעיקר לרעיון שלפיו מאחר והמצב הסופי המונח על ידי הכותב הוא אידאל בלתי אפשרי, אין צורך לחתור אליו. לדוגמה, מאחר ובריאות מושלמת אינה אפשרית, לא צריך לשמור על הבריאות. לעצם העניין, אני לא שותף לתיאור המצב האידאלי שלו, משום שזה אינו אידאלי אלא סתם הבנה שגויה של עקרונות השוק החופשי: א. לקונים יש כוח שווה: הנחה כזו אינה קיימת משום שידוע היטב כי יכולותיהם של האנשים שונות ולכן גם כוח הקנייה שלהם יהיה שונה תמיד. מה שנכון לומר הוא שבמצב של שוק חופשי ישנה יותר שוויוניות משום שהשוק גמיש מאוד ומאפשר לאנשים למצוא גומחות שבהן יש להם כשרון גדול יותר יחסית. ב. מידע מושלם: כנ"ל. בגלל יכולות שונות של אנשים, לעולם לא יהיה מידע מושלם על ההתרחשות בשוק. ג. רק שיקולים רציונליים: גם זו אינה הנחה של השוק החופשי. ההנחה היא רק שבמצב אידאלי כל האנשים יפעלו כל הזמן כדי לקדם את האינטרס האנוכי שלהם וברוב המקרים תהיה חפיפה בין קידום האינטרס האנוכי ופעולה רציונלית. רק כדי להזכיר: איש מבין התומכים בשוק חופשי לא טען שקשה להגיע להישגים באמצעותו. להיפך, כולם טענו כי גם במצב חלקי שבחלקי עדיין ניתן להיווכח בתוצאות המבורכות של השוק החופשי. הטענה הייתה רק כי אי אפשר לבוא ולהציג מצבים המנוגדים לשוק חופשי או סותרים אותו כאילו היו שוק חופשי. במקרה האוניברסיטאות האוסטרליות, לדוגמה, הועלתה טענה כי חל שינוי לכיוון שוק חופשי והשוק החופשי כשל. מעבר לכך שהטענה לא זכתה לביסוס, הראיתי גם כי השינויים חוללו על ידי מפלגה שמטרתה הייתה למנוע שוק חופשי, תוך הגברת הפיקוח הממשלתי (פעולה בכיוון הפוך לשוק חופשי) ושמירה על שיעור גבוה של תמיכה ממשלתית בדומה לזה ששרר קודם. |
|
||||
|
||||
כל כלה או יותר נכון את המבוא אליו באמת פתח אותו ותראה מאיפה מגיעים החישובים של תחרותיות מאיפה מגיעים החישובים על הנזק בהתערבות ממשלה , הכול מדובר על שוק קטן משוכלל כלומר בעל ידע מושלם ושיקולים רציונלים בלבד. אין פה בכלל ויכוח זוהי ההגדרה הכי בסיסית של שוק חופשי לך קרא מבוא למיקרו. ולצורך היעניין הדברים הם הרבה יוןתר פשוטים הסיבה ששוק חופשי הוא לא סיבה פותרת להכול הוא הרכב של כמה דברים, ראשית וקודם כל נושא השיקולים הרצינלים, ברגע ששיקולים הם לא רציונלים ניתן להשפיע עליהם , קרי פרסומת שיטפת מוח, מיתוג וכן הלאה , זה כדבר ראשון מוציא את האוויר מהגלגלים, של פנטזיית השוק החופשי כפיתרון המושלם, שנית אין הפרדה בין האינטרס של פרט בחברה או בפירמה לבין הפירמה עצמה, מה שמתעלם ממאבקי כוח, טובות הנאה, רווחים על גבם של עובדים שלהם אין אלטרנטיבה, ואלף ואחד מקרים אחרים (ראה כלכלה בגרוש''), הוא כמובן מתעלם מצורת שונות להשיג רווחים מדיסאינפורמציה של לקוחות ומתחרים וכן הלאה, צר לי שוק משוכלל הוא מודל מתמטי לא יותר לא פחות יש מקום לכבדו יש גם מקום היום להבין שיש לו גבולות. אם אתה חושב ששוק משוכלל הוא לא מה שציינתי הרי שמעולם לא עשו בפניך את החשיבים של היצע וביקוש בשוק משוכלל. או שבחרת להתעלם, כי אם עשו לא ברור לי איך התעלמו משלושת נהחות היסוד האלו שבאמת אבל באמת נדרשות כדי לבצעו. (חוסר הדיוק היחיד שהשיוויון באמצעים כלכיים לא חייב להיות שיוויון מוחלט, אבל בכל מקרה הוא צריך להיות קרוב לשם כלומר צרכנים קטנים ויצרנים קטנים). |
|
||||
|
||||
פעולת שוק משוכלל היא מודל כלכלי המניח כי ישנם רק שני משתנים רלוונטיים: ביקוש והיצע. הוא אינו מניח כי ישנה העברה מושלמת של מידע או פעולה רציונלית של קונים או שוויוניות באמצעיהם – הוא פשוט מתעלם לחלוטין מנתונים אלו. מטרת המודל היא לחשב את ההשפעה ההדדית בין הביקוש להיצע בניכוי כל משתנה אחר, גם אם הוא רלוונטי ומשפיע. המודל הזה נחמד מאוד כשרוצים להתוות יחסים בין ביקוש והיצע באופן תיאורטי, אך אינו צריך לעניין אותנו בעולם הממשי, מעבר לטענה הבסיסית שאם השפעת המשתנים שאינם מחושבים במודל חלשה, יהיה מתאם מסויים בין המודל להתרחשות במציאות. המתאם אינו מושלם אף פעם, משום שלמשתנים הנוספים יש השפעה על ההתרחשות והם אף משנים במידת מה את הדינמיקה שלו. עובדה זו אינו סותר את הטענה של תומכי השוק החופשי שכאשר השוק נשלט חוקי הביקוש וההיצע, ללא הגבלה ממשלתית בדמות התערבות, פיקוח או סיבסוד, תהיה לשוק נטיה להעביר מידע בצורה טובה ורוב האנשים יפעלו רוב הזמן באופן רציונלי. ראוי, בהקשר זה, לבאר מעט את פירוש המושג "רציונלי" בהקשר של פעולת בני אדם, כי נדמה לי שאתה טועה בהבנתו כאן. המודל התיאורטי מתעלם כליל ממניעי פעולות אדם. כלומר, הוא מניח במובלע, שפעולה רציונלית היא היקש או היסק לוגי מושלם המבוסס על ידיעה מושלמת של כל הנתונים. זו אינה ההנחה של תומכי השוק החופשי. הם מניחים כי פעולה רציונלית היא פעולה שהמניע הבסיסי שלה הוא אנוכי (כלומר, קידום טובתו האישית של אדם) והיא מבוססת על היקש או היסק לוגי מתוך הנתונים העומדים לרשותו של אדם. כלומר, פעולה רציונלית יכולה להיות גם כזו המבוססת על פירוש שגוי של הנתונים, אי הבנתם, נתונים חסרים או יכולת היסק לוגי מוגבלת. טענתך כאן, אם הבנתי אותה נכונה, היא שאנשים פועלים לעתים תכופות באופן לא רציונלי. לדוגמה, כאשר הם משתכנעים מפרסומות לקנות מוצר שאין להם צורך בו. אם אנחנו מסכימים כי האדם אנוכי ביסודו, ומטרתו היא לקדם את עצמו, טענתך היא בעצם שבגלל היעדר מידע או מידע שגוי אנשים מבצעים הרבה טעויות: הם מבצעים פעולה הנראית להם אנוכית ורציונלית, אך תוצאותיה דווקא פוגעות בהם. מצבים כאלו קיימים, כמובן, אך השאלה היא מה שיעורן בתוך מכלול ההחלטות של בני אדם. להערכתי, רק בחלק קטן מאוד מההחלטות לא מבוצע שיקול רציונלי ואנוכי מובהק. קח לדוגמה רכישת נעלי ספורט אצל בני נוער. לכאורה, זו נראית פעולה "שטופת-מוח" ואנטי רציונלית המונעת על ידי פרסומות. בפועל, קיימת מאחרי הרכישה מערכת שיקולים רציונלית-אנוכית ענפה. בהחלטת הרכישה האלמנט העיקרי הוא הצורך בנעליים, כשאחריו מאוזנים זה מול זה שיקולים של עלות ותמורה. אלו אינם שיקולי התמורה שלי ושלך, אולי, אך הם שיקולי תמורה רציונליים ומהותיים. לדוגמה, רכישת נעלי נייקי יכולה לקדם את מעמדו של הנער בין חבריו. התמורה נשקלת מול העלות, העשויה לגרום לנער להחליט לרכוש חיקוי נייקי במקום נייקי או, במקרה אחר, לרכוש דגם נדיר ויקר במיוחד. |
|
||||
|
||||
פתח כל ספר של מיקרו כלכלה טקסט בוק כמו של אורון יכול להתאים פתח הגדרה של שוק משוכלל ותראה מה נתון שם. זוהי הגדרה בסיסית ביותר, ולמעשה היא הבסיס החשיבו עקומת ההיצע והביקוש הבסיסים בשוק המוצרים. הכוונה היא כמובן היא אינפורמציה לגמי המוצר ותועלתו. בלי הנחות היסוד האלו לא יכולה להיווצר תחרות של שוק חופשי משוכלל אני חוזר על התנאים שוק של בעלי סחורה שווים בגדולם עם צרכנים שכוח הקנניה שלהם שואף לשווה בגודלו כאשר האינפורמציה לגבי המוצר וטיבו ידועים לכול. אבל האמת שזה לא ממש משנה הנקודה היא הרבה יותר פשוטה האידאל של שוק חופשי נובע מכך שהתערבות בכוחות השוק יוצרת נזק כלכלי לתוצר העיניין הוא שהפער בין הנזק הזה למה שמתרחש במציאות הוא גדול מאוד, כי הצורה שמחשבים תועלת היא מוגבלת האם שוק חופשי הוא רע לתפיסתי? לא! אבל הנסיון להציג אותו בתור מה שהוא לא , הוא פשוט לא נכון, השיקולים הרציונלים שאתה מציג ניתנים לשינוי, והתועלת מהם משתנה (וזה אגב מה שאומר כהנמן, אני מסכים איתו), באופן כללי אתה מציין שבני אדם אנוכיים , אני מסכים איתך הבעיה היא שאתה חושב שזה מצדיק שאיפה לחוק חופשי לדעתי, זה דורש משהו שהוא מורכב יותר שוב פעם יש לזכור החלישבוים שעליהם מתבסס ההנחה שהתערבות ממשלה היא נזק מבוססים על שוק חופשי משוכלל שאותו צייניתי קודם לא מסכים איתי פתח כל ספר מבוא למיקרו כלכה, זה חד וחלק, כל היד הנעלמה מתבססת על זה מה שגורם עוד יותר לכך, שצריך לקחת באופן מאוד מוגבל את העינין. להבין מהי תועלת, מהןם המגבלות שלה כאשר אנחנו רוצים ליישם אותה, ועד מיליון דברים אחרים (השקעה לטווח רחוק, צדק חברתי, איכות סביבה, ועוד) |
|
||||
|
||||
''שוב פעם יש לזכור החלישבוים שעליהם מתבסס ההנחה שהתערבות ממשלה היא נזק מבוססים על שוק חופשי משוכלל שאותו צייניתי קודם לא מסכים איתי פתח כל ספר מבוא למיקרו כלכה, זה חד וחלק, כל היד הנעלמה מתבססת על זה.'' אין ספק שספרות זרם התודעה הייתה התפתחות חשובה בספרות המאה העשרים. ברצינות, אני בטוח שאתה כותב דברים בעלי ערך ויש בהודעתך טיעונים ממשיים, אבל אתה כותב באופן כה רשלני עד שמשמעות דבריך נסתרת ממני. |
|
||||
|
||||
בקצרה : כאשר באים ש\בשיעורים הראשונים של מיקרו כלכלה לחשב עקומת היצע וביקוש הרי שרוצים לבנות מודל של שוק. אותו שוק הוא בעל המאפיינים שהזכרתי. מדוע ? בין השאר כי ההתנהגות מצפים מהיצרנים והקונים במודל מבוססת על כך שהם רוצים את מיטב הסחורה במחיר הזול ביותר, ולאף אחד מהלקוחות אין השפעה שונה באופן ניכר מחברו על השוק וכנ"ל גם אצל יצרניו. בלי להיכנס לסוגיית הטעמים (אותו העדפה של אדם למוצר של נייק כי הוא מותג) הרי שמודל זה הוא בעייתי וחלקי מאוד. |
|
||||
|
||||
אני חושב שיש בינינו אי הסכמה בסיסית באשר למטרתו של מודל ההיצע והביקוש. אם הבנתי נכון, אתה סבור כי המודל הזה של שוק מכוון לנבא באופן מדויק לחלוטין את ההתרחשות בשוק בפועל. לסברה זו אין על מה לסמוך, לדעתי, כי המודל מכוון רק להצביע על המגמה המובילה. במלים אחרות, אין טעם לצפות ואיש גם אינו מצפה, שהשוק יציית במאה אחוז לעקומות ההיצע והביקוש. הציפיה היא רק למתאם בין ההתרחשות השוקית למודל. כדי לטעון שהמודל "בעייתי וחלקי מאוד" אין די במה שעשית – לא מספיק להעלות טענה כללית ונטולת חיזוקים על הבעיות שבו. כדי לטעון שאסור להתבסס על מודל זה אתה צריך להצביע על: א. דוגמאות ברורות בהן המודל כלל אינו עובד. ב. מודל אחר שמסביר את ההתרחשות בדוגמאות הללו (או בכלל) בצורה טובה יותר. |
|
||||
|
||||
האם ביקוש והיצע עובד כן! האם בצורה שהניאו קלאסיקנים חשובים , לא! האם מירב התל"ג הוא מירב התוכלת למדינה? בהחלט לא! (וזאת לפי ספרי הלימוד השמרניים ביותר) אני מצטער, אל אף שלי באופן אישי (וכחלק מקבוצה מסויימת) יש תאוריה ופרידגמה שהן משוכללות יותר ממודל ההיצע והביקוש הקלאסי, הרי שאפילו אין צורך בידע עליהן כדי לראות את הבעיתיות בו. בתור מודל אחר למה רצוי , התחל בכהנמן והתועלת היחסית שלו. בתור דוגמה לכך שהמודל הקלאסי של היצע וביקוש לא עובד,הסתכל על נתוני זיהום האוויר, ההפרשים ברמת החיים בין השכבות באוכלוסיה, הסתכל על טווח הזמן של החלטות של חברות מסחריות הסתכל על זמן המחקר והפיתוח שדרשו הטכנולגיות המודרניות בתחילת דרכן. מה לא עובד במודל הקלאסי של ההיצע והביקוש? 1. איחוד האינטרסים שבין החברה המסחרית והפועלים בה. 2. ההנחה שמה שינחה את שיקולי הסוכנים הוא שיקלים של רווח כספי טהור , ולא שיקולי רווח של כבוד מעמד , שליטה + ההנחה של יכולת הסוכנים לנתח בצורה רציונלית את האפשרויות הכלכליות 3.מחשבה שהתועלת הינה בעלת ערכים מוחלטים, ושאינם משתנים. 4. ניסיון ליישם את עיקרון היד הנעלמה על בסיס סעיף 3 תוך התעלמות מהקפיצות והשינויים הדרסטיים שערך תועלת יחסי ,שיקולי כבוד שליטה, ואי אחידות האינטרסים בין הפרט לפירמה גורמים. |
|
||||
|
||||
לגבי מה שלא עובד במודל הקלאסי של היצע וביקוש: 1. "איחוד האינטרסים שבין החברה המסחרית והפועלים בה" – זהו נתון לא רלוונטי. מעניינת אותנו רק פעולת הפירמה, לא סך כל המניעים שבתוכה. 2. "ההנחה שמה שינחה את שיקולי הסוכנים הוא שיקלים של רווח כספי טהור , ולא שיקולי רווח של כבוד מעמד , שליטה" שיקולי כבוד, מעמד, שליטה, וכו' הם הגדרות שונות לתועלות האפשריות שהמוכר או הקונה יכולים להפיק והם מגולמים במחיר הסחורה. לדוגמה, כשאני קונה חליפה יקרה של ארמאני, אני קונה לא רק בד הגזור באופן מסויים אלא גם ערך מוסף מסוים המגולם במחיר. בהתאם, אני גם מצפה ליתרונות נוספים לבד מכיסוי גופי באריג כמו שיפור במעמדי, עשיית רושם, וכו'. 3. "ההנחה של יכולת הסוכנים לנתח בצורה רציונלית את האפשרויות הכלכליות" אם מניחים, וכך אכן מניחים, כי פעולה רציונלית היא פעולה המבוססת על אינטרס עצמי, אין שום בעיה כאן. נראה לי שאתה מבלבל בין ניתוח רציונלי לבין ניתוח נכון. 3. "מחשבה שהתועלת הינה בעלת ערכים מוחלטים, ושאינם משתנים." אתה מייחס למודל סתירה במונחים. תועלת, מטבעה, היא ערך סובייקטיבי התלוי במפיק התועלת. היא אינה יכולה להיות בעלת ערכים מוחלטים גם מבחינה תיאורטית. אתה מבלבל, לדעתי, בין ערך מוחלט לבין ערך ממוצע. נוסף על כך, הנחת אי-ההשתנות מעוגנת בהיעדר דינמיקות ביניים במודל, אם כי גם כאן ההנחה היא שלדינמיקות הביניים יהיה מיני-מבנה הדומה למבנה המודל הכללי. 4. "נסיון ליישם את עקרון היד הנעלמה..." עקרון היד הנעלמה קובע כי אדם יפעל תמיד לקידום האינטרסים האישיים שלו. איך זה בדיוק קשור לכאן? |
|
||||
|
||||
כיון שלאורי (באופן חריג) לא היה הרבה מה לאמר, נענה לשאלות שלך בנפרד: תעיין בתגובה 242625 שם הסברתי איפה נכנסה השחיתות. לריגולציה של אותו הגוף אין קשר למניעת התחרות. מניעת התחרות נוצרה כאשר החברות מסרו את ניירות הערך שלהן לחברה אחת כללית שהפכה להיות הטראסט המנהל אותן. במצב כזה נוצרה חברה אחת וממילא לא היה תחרות. מרוב שנאתך לריגולציה סמאו עיניך מראות את האמת. שוק הסוללרי אולי מרוגלץ, אך כיון שעד עכשיו לאולמרט לא היתה חשובה התחרות וטובת הצרכן, וגם החברות הצליחו להקים כאן מונפול מתחת לאף שלנו אז הריגלוץ לא עבד. מייקרסופט אינו מונפול הודות לחוק אנטי טרסטים כי אלמלא החוק היא הייתה כבר קונה ומתאחדת עם כל חברות המחשבים בעולם כבר בשנות ה90. לפעמים קיומו של החוק גם בלי הפעלתו הממשית מרתיע את החברה להפוך למונפול. |
|
||||
|
||||
"לריגולציה של אותו הגוף אין קשר למניעת התחרות. מניעת התחרות נוצרה כאשר החברות מסרו את ניירות הערך שלהן לחברה אחת כללית שהפכה להיות הטראסט המנהל אותן. במצב כזה נוצרה חברה אחת וממילא לא היה תחרות." האמת היא שהICC קמה במטרה לרגלץ את חברות הרכבות והעובדה היא שהיא לא מנעה את המהלך הזה. "מרוב שנאתך לריגולציה סמאו עיניך מראות את האמת." זה לא עניין של אהבה או שנאה. אם הרגולציה היא כל כך מוצלחת למה היא לא עובדת כמו שצריך. מדוע התחרותיות בתחומים מרוגלצים היא תמיד קטנה יותר מתחומים שאינם מרוגלצים? "שוק הסוללרי אולי מרוגלץ, אך כיון שעד עכשיו לאולמרט לא היתה חשובה התחרות וטובת הצרכן, וגם החברות הצליחו להקים כאן מונפול מתחת לאף שלנו אז הריגלוץ לא עבד." זה בדיוק מה שאמרתי. לטעון שהמצב בשוק היום הוא תוצאה של "שוק חופשי" בשעה שהשוק מרוגלץ בצורה ברורה זה טיעון מגוחך. אני שמח שאתה מכיר בכך. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |