|
||||
|
||||
"לויקי כנפו אנו מתקשים מאוד להציע עבודה רצינית, משום שהיא לא קיבלה הכשרה מתאימה. היא יכולה להיות עוזרת בית, אבל בעצם, זה לא אומר שגם בניה ובנותיה יהיו חוטבי עצים ושואבי מים? אם הגישה שלנו תתקוף את גורמי הבעיה (היעדר הזדמנויות בחינוך, ואח"כ בצבא, ואח"כ באקדמיה) נוכל להתמודד הרבה יותר בקלות עם העוני בישראל - עם רשת ביטחון חברתית או בלי. אולי זה הוגן שההורים כבר לא יזכו למשרות מכניסות. אין זה הוגן שהילדים שלהם יזכו מראש לעתיד דומה." אני מסכים עם כל מילה, וקצת מאוכזב מזה שאף אחד לא הגיב לחלק הזה של ההודעה. הוא לדעתי יותר חשוב משאר הדיון, וגם מכמה דיונים אחרים 1. 1 אני לא שופט לפי נושא הדיון, אלא לפי תוכן ההודעות. |
|
||||
|
||||
איזה אחוז של האוכלוסיה יכול לדעתך לאייש משרות "אקדמיות"? |
|
||||
|
||||
השאלה היא הפוכה, מה הכמות (לא האחוז) של האנשים שהחברה זקוקה להם כדי לאייש "עבודות שחורות". גם בחברה ללא אבטלה, יש חסם עליון לרמה הנמוכה ביותר של ניצול-כישורים-בעבודה. הטענה שלי היא זו: א) לאותם אנשים מגיעה רמת חיים טובה יותר מזו לה הם זוכים. ב) לילדיהם מגיעה השכלה חינם, ע"מ לאפשר להם ליישר קו עם החברה. |
|
||||
|
||||
(למה כמות ולא אחוז? מן הסתם מספר העובדים בתחומים שונים תלוי בגודל המשק). ראיית הדברים מכיוון הצרכים של החברה היא בעייתית מכמה סיבות. אם כל ישראלי יכול להיות מתכנת או מורה, העובדה שמדינת ישראל זקוקה לחוטבי עצים ושואבי מים אינה יכולה להצדיק אילוץ אקדמאי-בפוטנציה לעסוק בעבודות אלו (פתרון יעיל יותר יהיה לייבא את המים ואת סוללי הכבישים). אני חושד שבכל המדינות המערביות יש אחוז גבוה של אנשים שלא יוכלו לעבור הכשרה אקדמית, וזה נתון שצריך לקחת בחשבון כשמנסים לפתור את הבעיות החברתיות באמצעות השכלה. |
|
||||
|
||||
לא אמרתי שהיחס בין הכישורים (השכלה, כישורים טבעיים וכו') של אותו אדם, לעבודתו, תהיה נמוכה. דיברתי על *כמות* 1 הכישורים שהוא יקדיש לעבודה. נדמה לי שלא הבנת את הנקודה המרכזית שלי: אני לא מדבר על "לפצות אותו על כישוריו המבוזבזים כי החברה מנצלת אותו". אני פשוט אומר: 1. תמיד יהיו אנשים שיעבדו בעבודות שחורות. 2. מגיע לכל אדם לזכות באיכות חיים סבירה. 3. מגיע לכל אדם לקבל הזדמנות שווה בחינוך. ולגבי שאר הנקודות: א. צודק, אחוז. ב. לא "מדינת ישראל" אלא המשק הישראלי. "היד הנעלמה", אם תרצה. היה סמוך ובטוח שלעולם לא נתקע ללא שואבי מים - ולא כי זה נכפה ע"י המדינה. ג. בעצם זה לא משנה. העובדה היא ש*יש* "שואבי מים" - והיגיוני שהם יהנו מרמת חיים סבירה, ושילדיהם יזכו להשכלה שיוויונית. ד. לא דיברתי על השכלה ככלי לפתרון בעיות כלכליות. הטענה הייתה לגבי הפער בזכויות ההשכלתיות בין בני המעמדות השונים. זה נכון גם ברמת המאקרו: רוב מדינות אפריקה לא יהפכו למערביות בזמן הקרוב. |
|
||||
|
||||
1 כן, כאן אני בטוח שמדובר בכמות. |
|
||||
|
||||
מסכים, רק רציתי להעיר משהו לגבי ''מגיע לכל אדם לקבל הזדמנות שווה בחינוך'' (ולכן הכותרת). |
|
||||
|
||||
1) אם חסר אנשים שמוכנים לעשות עבודות שחורות שכרם יעלה או שייבאו פועלים זרים. בינתיים חסר אנשים שמוכנים (ומסוגלים) להיות אנשי היי טק ולכן שכרם הוא זה שגבוה. 2) ככל שהחברה יותר מתקדמת יש צורך בפחות פועלים שחורים. גם מכיוון ששולחים את הייצור לסין וגם מכיוון שמתעשים את הייצור. 3) לאותם אנשים מגיע לחיות במינימום ההכרחי. הטענה של מגיע יותר היא סובייקטיבית ובעייתית. 4) אותם אנשים יעלו ברמת חייהם כשכל החברה תעלה ברמת חייה וכשהם יידרשו לקחת את גורלם בידם. קצבאות גרועים יותר מסם והיה צריך להוציאם אל מחוץ לחוק כחומר ממכר. 5) לילדיהם מגיע השכלה חינם. אולם הכנסתם לאותה כיתה עם ילדים שיש מי שיתן להם שיעורים פרטיים זו רשעות וטפשות. צריך לתת להם שוברים ולתת להם לבחור היכן ללמוד. |
|
||||
|
||||
1+2) אני לא מדבר רק על החברה הישראלית. אני מדבר גם ברמת המאקרו. ברמה עולמית. אתה רוצה להביא עובדים זרים מוולקן? :) 3) המינימום הסביר. מזון, דיור, טיפול רפואי, ביגוד. יש אנשים שאין להם את זה. שוב - אני לא עוסק רק בחברה הישראלית, אלא ברמת המאקרו. את התחביר של המשפט השני לא הבנתי. 4) אני לא מדבר על מובטלים - אלא על עובדים. עובדי עבודה שחורה. בניגוד למובטלים, עבור חלק מאותם עובדים, זה שהם "יקחו את עצמם בידיים" לא יועיל למשק. בסופו של דבר יהיה אחוז מסוים של עובדי עבודות שחורות. 5) לא רלוונטי לדיון. כבר דשנו בזה. זה יהרוס לך את הגמילה (או שמא ירדת ממנה?). |
|
||||
|
||||
5) בלי קשר למקור המימון: נניח שבסביבה יש שני בתי-ספר, אחד שבו כל התלמידים חלשים ואחד שבו האוכלוסיה מגוונת. אתה חושב שלתלמיד חלש עדיף ללמוד בראשון מאשר בשני? |
|
||||
|
||||
אני חושב שאם הילד יוכל לבחור הוא ילמד במקום שיותר טוב לו, ברוב המקרים. תאורטית, אם מדובר על כיתות פרונטליות, עדיף שילמד עם ילדים ברמתו. הבעייה היא שילדים חלשים יש להם הורים חלשים והם משמשים על ידי משרד החינוך כבובות למילוי כיתות כי אין תחרות. לילד חזק לא יעשו כזה דבר (לרוב) אבל לחלשים אפשר. לכן בתיה''ס של החלשים הם במקרים רבים ארצות גזירה בהם לא לומדים שום דבר. על כן התשובה למעלה היא האמת. בחירה היא העיקר. |
|
||||
|
||||
נראה לי שהנקודה הבעייתית ביותר היא בתי הספר היסודיים. בשביל ילד לצאת מבית ספר יסודי עם א) דימוי עצמי גבוה ב) רצון ללמוד ולהתקדם ג) כלים ללמידה עצמאית ולאחריות אישית ד) ידע משמעותי (שהם תנאים הכרחיים למוביליות חברתית) הוא צריך להיות בעל הורים שידאגו לדברים אלו, או צריך להיות מאותם אחוזים בודדים שזכו למורים מופלאים או שהוא צריך להיות ילד מיוחד מאוד. הבעייה, לדעתי, איננה בפערים בחברה, אלא בכך שדברים אלו אינם ניתנים לרוב מוחלט של הציבור וזה לא מורגש כי חצי מההורים קונים את זה לבד לילדים שלהם. אם נעלה את הרף לכולם, ויהיו כאלו שיש להם את א-ד אבל יש להם הרבה פחות ידע וכישורים מחבריהם הם אולי לא יוכלו לתפוס את המשרות היוקרתיות ביותר באקדמיה, אבל הם יוכלו להפעיל את יכולותיהם כדי להתקדם - אם ירצו בכך. על כן, גם למען החלשים יש צורך להפריט את מערכת החינוך ולעבור לשיטת שוברים. מצידי שיתנו לעניים שובר יותר גדול. |
חזרה לעמוד הראשי |
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש | © כל הזכויות שמורות |