 |
התברר לי שאחד מגליונות המגזין "יהדות" הוקדש לנושא של נשים רבניות. טרחתי וקראתי כמה מהם, ולמרות שהגליון הזה נכתב לפני כעשרים שנה, לא נראה לי שהמאמרים איבדו מהתוקף שלהם, אולי להיפך. אני מביא סיכום קצרצר של כמה מאמרים בנושא.
הראשון הוא מאת הרב חיים פלר, שהיה בזמן כתיבת המאמר יו"ר הילל באונ' קליפורניה ומורה לרבנות (הילל זו תנועה של סטודנטים יהודים). אגב, חיפוש זריז ברשת העלה שהוא מככב באתר שנאה עצמית יהודית, המוקדש ליהודים "המשתפים" פעולה עם נאצים-ערבים, והוא נמצא בחברתם המכובדת של נעם חומסקי, יוסי ביילין, עמירה הס, שמעון פרס "הסנדק", ועוד חברי הג'ודנרט מימי הנאצים http://www.masada2000.org/judenrat.html
פלר כותב שהסמכת נשים לרבנות איננה שאלה הלכתית אלא שאלה של עמדה והשקפה. ההלכה לא מעמידה שום מחסום רציני בפני המסמכת נשים לרבנות, מה עוד שידועים כמה סיפורים על נשים ששימשו כפוסקות הלכה או שלימדו תלמוד. אם בכל זאת משהו יטען שהנשים הללו היו רק יוצאות מהכלל, הרי שבמקרה הזה היוצא מהכלל מעיד על הכלל, הינו על האפשרות הממשית שאישה יכולה לשמש בתור רב ומורה. גם הטיעון שהאישה איננה יכולה להיות רב בגלל טענת "כבוד הציבור" נופלת מאותו טעם – אי הסמכתה לרב בימינו מהווה בעצמו חילול כבודו של הציבור. "המכשול העקרי העומד בפני הסמכתן של נשים הוא השליטה הגברית במנגנון ההסמכה."
פלר מראה שהפסוק "כל כבודה בת מלך פנימה" איננו ציוויי אלא תאורי, וכך אכן יש להתייחס אליו. ההפרדה בין "מר חוץ" ו"גברת פנים" נגועה בדטרמיניזם ביולוגי, המאפשר לגבר לפרוח לגבהים רוחניים בעוד האישה כלואה בתוך גורלה האנטומי.
הוא מצטט את הראשון לציון לשעבר בן ציון מאיר חי עוזיאל שקיבל באופן עקרוני את האפשרות שאישה תכהן כשופטת ומנהיגת ציבור, אלא שהוא פסק כנגד משום החשש שזה יערער את מבנה המשפחה היהודית. אם אישה יכולה לכהן כשופטת, עדה, רופאה, עו"ד, מורה, מדענית, ח"כ ועוד, מדוע אין היא יכולה להיות רבנית או עדה במסגרת המשפט העברי?
פלר חוזר ומדגיש שהשאלה היא קריטית מבחינצת העימות בין נשים וגברים וסובבת סביב דבר אחד: "מאבק כוחות", ופלישת הנשים לביה"כ הפך למעוז האחרון של הזכויות המועדפות של הגברים. גברים, ונשים מבנות בריתם, מחויבים להגן על ההיררכיה ששימרה על ההגמוניה השילטונית שלהם. מכיוון שיכולת, נסיון ומעמד חברתי קובעים את מידת הסמכות והכוח, המטרה היא למנוע מהנשים גישה ללימוד לגלי (הלכה), דבר שימנע מהן את הסמכות הרבנית.
פלר מסכם ואומר שכל עוד היחס הנוכחי ישאר על כנו, והמנהיגות הרבנית תסרב להכיר במניעים העומדים בשורש ההתנהגות שלהם, המאבק על הכוח ימשך בכל עוז, ויתרבו נפגעים
עמנואל רקמן, שהיה נשיא אונ' בר-אילן, כותב שההסמכה הרבנית של הרפורמם איננה מהווה בעיה .משום שהם לא מרגישים עצמם מחויבים להלכה. לעומתם, הרבנות הקונסרבטיביות כן מחויבת להלכה אך פתוחה יותר לשינויים מאשר האורתודוכסיה. לעומתם, האורתודוכסיה כולכת בדרך הפוכה של הידוק ההפרדה בין גברים לנשים בכל חלקות החיים. אולם, גם האורתודוכסיה צריכה להודות שהנושא "שייך פחות לחוק היהודי ויותר לפסיכולוגיה של היהודי ולסוציולוגיה של הקהיליה היהודית".
רב איננו איש כהונה במובן שיש לו כוחות פולחניים, אלא הוא איש מן השורה שלמד ומכיר את החוק. משמעות הסמיכה איננה השראה קדושה אלא הכרה, תעודה, שמראה שהרב למד ועבר את הבחינות בהצלחה, בדומה לרו"ח שעבר את מבחני הלישכה. רב איננו "מקדש" נישואין אלא רק מפקח על הטכס, וכל אחד יכול לשאת דרשה. כל אחד שמסוגל ללמוד ולעמוד בבחינות יכול להיות רב, זכר ונקבה, ממזר, נכה רוח או גוף.
אלא שהבעיה האמיתית היא הקושי המעשי – האם משהו יסכים להיוועץ ברבנית? האם תמצא קהיליה שתסכים לשכור את שרותיה? בנוסף, ישנם כמה דברים ספורים שאישה מנועה מבחינה הלכתית, כמו עדות, ודווקא באלה רבנים גברים יאחזו ויסרבו לשתף פעולה על רבניות "למבוכתם של שני הצדדים".
רקמן מסכם וקורא לנשים למלא את שאיפותיהן "ללמוד תורה לא על מנת להיות רב אלא בגלל שזו זכותם וחובתם." היהדות תמשיך להתקיים רק בגלל המשך צבירת הידע על ידי נשים יהודיות, יותר מאשר של גברים. "אנחנו משלמים מחיר כבד על הזנחתו של הפלך שמתמשכת לאורך יותר מדי דורות."
בלו גרינברג, מרצה ליהדות, כותבת שהרחבת תפקידן של נשים באה לשדר את סדר היום האמיתי של נשים אורתודוכסיות: "לא להפוך את היהדות לבעלת סממנים נשיים, אלא לעצים את יהדותן של הנשים; נשים מחפשות גישה גדולה ומלאה יותר לחיי הקהיליה הדתיים והרוחניים. הן לא מחפשות את הדרך הקלה החוצה." גרינברג טוענת שהתנועות הרפורמיות, רקונטסטרקטיביות והקונסרבטיהיות צריכות לשמש השראה ומופת לאורתודוכסים, בהסמכתן נשים לרבנות.
לסיכום, כמה אנקדוטות.
המאבק הנשי להסמכה לרבנות, לפחות בארה"ב החל עוד בשלהי המאה התשע עשרה כשמארט כוהן פירסמה קול קורא בנושא. ב1890 שמשה ראה פרנק בתפקידי רבנות במדינת וושיטנגטון. פרנק לא הוסמכה לרבנות, אלא שהקהיליה לחצה עליה לשמש בתפקיד עקב כשרונה ויכולתה, והתייחסה אליה כאל רב, למרות התנגדותה.
האישה הראשונה שהוסמכה לרבנות היתה סאלי פריסאנד, בשנת 1972. כשהיא למדה בסמינר, המורים ניסו לילחוץ על תלמיד אחד שיתחתן איתה כדי "לפטור אותנו מעונשה." כיום יש למעלה מחמש מאות רבניות בארה"ב, וישנן אפילו שתי רבניות אורתודוכסיות שהוסמכו באופן פרטי לרבנות (עפ"י דבריה של פמלה ניידל, ראש המחלקה ללימודי יהדות באמריקן יוניברסיטי).
מבחינה סטטיסטית, יותר מ 10% מיהודי ארה"ב הם אורתודוכסיים, יותר מ 40% רפורמים,כ 40% קונסקבטיבים.
_____________
הערה – אם אורי פז מתכוון להגיב, והוא מרגיש שאיננו יכול לשים מחסום לגסויות וניבולי פה, מוטב שישתה כוס מים קרים ויחכה כמה ימים לפני לחיצה על כפתור "אשר."
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש