|
הליברלים יטענו שהיד הנעלמה עובדת בכל מקום, רק שהתוצאות קשורות לנסיבות ולערכים ביסוד המערכת. בתנאי שוק חופשי, הערך העיקרי הוא כסף והשוק אינסופי בעקרון (כלומר, ניתן להרחבה מתמדת) ולכן התוצאה היא הגדלת הערך והרחבת השוק, כאשר הגידול הבו-זמני של פועלים שונים בשוק אינו בא זה על חשבון זה. בתחום הפוליטי ובארגונים ממשלתיים, הערך העיקרי הוא כוח ויכולת גידול השוק מוגבלת (כמות הכוח הניתן לחלוקה קבועה או גדלה בשיעורים קטנים יותר). מסיבה זו, פעולת היד הנעלמה בתחומים אלו תניב בעיקר חלוקות וחלוקות חדשות של הכוח, תוך גידול מוגבל של עוגת הכוח.
ההפרדה הזו לפי הערכים שביסוד המערכת מספקת גם מפתח מסוים להבנת התפקוד של שווקים בהם יש התערבות ממשלתית גדולה, לדוגמה.
מנגנון היד הנעלמה מבוסס על הנחת האנוכיות בדמות שאיפתו של כל אדם לגרוף יותר ויותר ערך לפי ''ההילך החוקי'' (היינו, הערך) המקובל במערכת. אם המערכת היא קבוצת לומדי תורה, הערך העיקרי יהיה הצטיינות בלימוד. אם המערכת היא חוג לציור, הערך העיקרי יכול להיות הצטיינות ברישום, אם מדובר בשוק ירקות, הערך העיקרי יהיה ההכנסה ממכירת הירקות, וכן הלאה.
כאשר ישנה מעורבות ממשלתית בשוק, ההילך החוקי במערכת הופך מעורב וכולל מינונים של כוח ושל כסף כערך העיקרי. אם ניקח את שוק הירקות הנזכר לעיל ונקבע כי כדי לפתוח דוכן בשוק יש צורך בקבלת רישיון מהעיריה, אם קבלת הרשיון היא טכנית ונמשכת כמה דקות, הרי שאלמנט הכוח יהיה מזערי. אם קבלת הרשיון אורכת חודשים וכרוכה בבדיקות חוזרות ונשנות ואישורים חוזרים, אלמנט הכוח במערכת יהיה משמעותי ומהותי יותר.
בתורו, הסבר זה גם מספק רמזים להבנת הציוות החוזר ונשנה בין עוצמה כלכלית וכוח פוליטי והבריתות בין בעלי עסקים לפוליטיקאים. אלו נוצרים משום שבעל הכשרון להרוויח כסף יודע כי אין די בכשרון זה, וכדי להצליח במערכת שבה יש מינון נכבד של כוח עליו גם לצבור כוח באופן ישיר או עקיף.
|
|