 |
הבה נחשוב ש 80% מהציבור רוצה לראות זבל ו 20% רוצה לראות איכות. איכשהו, ה 20% מצליחים לקיים פיקוח על הערוץ היחיד הנקרא (לשם דוגמא בלבד) רשות השידור. מכיון שיש בערוץ היחיד עובדים שהם מה 80% ומכיון שיש כבוד ויוקרה מרייטינג גבוה, הערוץ היחיד הזה מתכרסם באיכותו עם השנים.
מפחד מאנדרלמוסיה אנו נפתח את השוק לתחרות במידה מועטת בלבד, נוסיף עוד ערוץ או שניים כלליים ועוד כל מיני ערוצים ייעודיים. הערוצים הכלליים יתחרו כולם על ה 80% וידרדרו עוד ועוד את איכות השידורים. מועצת הפיקוח הציבורית תהפוך לבדיחה גרועה.
עכשיו אילו היתה תחרות אמיתית עם כל מספר ערוצים לכל צורך שהוא בלי מגבלות למעט סף חוקי שמתחתיו אסור לאף אחד לרדת (פדופיליה?), מהר מאוד יגלה מישהו שהוא יכול לנסות למשוך את אותם 20% אליו. ה 20% הופכים מנטל לנכס. ומכיון שהוא רוצה לעשות כסף הוא גם עוסק בהטפה לרמה גבוהה. זה הופך להיות המותג שלו.
על כן, צריך לאפשר לשוק לעשות את שלו. אמרתי, ואחזור ואומר: ערכים לא מוקנים בכח הזרוע אלא בחינוך (וחינוך זה לא מכות).
הערה: יש עוד דבר הניתן להעשות והוא חסימת הטלוויזיה לערוצים מסויימים. כבר היום, אדם יכול לקנות חבילה של ערוצים כשרים. אם ה 20% יעמדו על הרגליים האחוריות ספקי הכבלים והלווין יאפשרו לאדם לבחור בדיוק אלו ערוצים נכנסים אליו הביתה. אין צורך ברגולציה כלל בשביל זה. הערוצים ברמה גבוהה יזכו בעדיפות ולאט לאט ידחקו את הזבל לרמות נמוכות יותר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש